א משנה אלו נערות שיש להן קנס חמישים שקל כסף הניתן לאביהן אם נאנסו: הבא באונס על הממזרת, או על הנתינה (בת ממשפחות הגבעונים, שהם נתונים לעבודת המזבח והעדה), או שבא על הכותית (שומרונית), וכן הבא על הגיורת, או על השבויה, או על השפחה, ובתנאי שנפדו (השבויות), או שנתגיירו (הגיורות), או שנשתחררו (השפחות), כשהיו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד ומאז הן בחזקת בתולות שלימות.

וכן הבא באונס על אחותו, או על אחות אביו, או על אחות אמו, או על אחות אשתו, או על אשת אחיו לאחר שנתגרשה מאחיו, או על אשת אחי אביו לאחר שנתגרשה מאחי אביו, או על הנדה — יש להם קנס, כי אף על פי שכל אלה (אחותו וכו') הן בעונש של הכרת, שכל הבא עליהן במזיד חייב כרת, אבל אין בהן מיתת בית דין, והואיל שאין בהן מיתת בית דין לא נפטר האונס מתשלום הקנס.

ב גמרא ותוהים: וכי הני [אלה] הנערות, הפסולות — אית להו [יש להן] קנס, ואילו לכשירות — לא?! שהרי במשנתנו מנה רק נערות שיש בהן פסול מצד זה או אחר! ומסבירים: הכי קאמר [כך אמר]: אלו נערות פסולות שיש להם קנס. כלומר, אין זו רשימה שכוללת את כל הנערות, אלא אפילו מתוך הפסולות יש כאלה שיש להן קנס, והן מנויות ברשימה זו: הבא על הממזרת ועל הנתינה ועל הכותית וכו'.

ג שנינו במשנה "נערות", משמע: נערה — אין [כן] חייב בקנס אם בא עליה, אבל אם בא על הקטנה — לא, איננו משלם קנס. מאן [מיהו] התנא הסבור כן שאין חייבים בקנס אלא על הנערה ולא על הקטנה?

אמר רב יהודה אמר רב: שיטת ר' מאיר היא. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: קטנה, מבת יום אחד ועד שתביא שתי שערות — יש לה מכר, כלומר, אביה רשאי למכור אותה לאמה, כאמור בתורה שיש לאב רשות למכור את בתו לאמה. ואין לה קנס אם נאנסה. ומשתביא שתי שערות ועד שתיבגר — יש לה קנס, שבגיל זה היא קרויה נערה, ובתורה נאמר דין אונס ומפתה בנערה דווקא. ואז אין לה מכר, שכיון שהביאה שתי שערות כבר יצאה מרשות אביה ואינה יכולה להימכר עוד, אלו דברי ר' מאיר. שהיה ר' מאיר אומר כלל: כל מקום שיש מכר, כלומר, שיש זכות לאב למכור — אין קנס, וכל מקום שיש קנס — אין מכר.

וחכמים אומרים: אינו כן, אלא קטנה מבת שלש שנים ויום אחד ועד שתיבגר — יש לה קנס. ותוהים: האם קנס — אין [כן], מכר — לא?! האם חולקים הם על זה שרשאי האב למכור אותה? ומתקנים, אימא [אמור]: