כלה כמות שהיא. כלומר, משבחים את הכלה לפי מעלותיה. ובית הלל אומרים: לכבודה של כל כלה שרים: "כלה נאה וחסודה". אמרו להן בית שמאי לבית הלל: הרי שהיתה הכלה חיגרת או סומא (עוורת), אומרים לה: "כלה נאה וחסודה"? והרי התורה אמרה: "מדבר שקר תרחק" (שמות כג, ז)! אמרו להם בית הלל לבית שמאי: לדבריכם, מי שלקח (קנה) מקח רע מן השוק, האם אדם אחר הרואה אותו לאחר שקנה ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו? הוי אומר — ישבחנו בעיניו ולא יגרום לו עוגמת נפש. מכאן אמרו חכמים: לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות, וינהג עמם בנימוס. ואף כאן, כיון שבחר בכלה זו, משבחים אותה שהיא נאה וחסודה.

כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל, אמר: הכי משרו קמי כלתא במערבא [כך שרים לפני הכלות בארץ ישראל]: "לא כחל (צבע לעינים) ולא שרק (צבע לפנים) ולא פירכוס (קליעת שיער) ובכל זאת יעלת חן". ומספרים: כי [כאשר] סמכו רבנן [חכמים] לר' זירא ומינוהו בתואר "רבי", שרו ליה הכי [לו כך], כפי ששרים לכלה: "לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן".

אגב כך מספרים: כי [כאשר] סמכו רבנן [חכמים] את ר' אמי ולר' אסי שרו להו הכי [להם כך]: "כל מן דין וכל מן דין סמוכו לנא [הכל כמו מזה והכל כמו מזה סמכו לנו], לא [אל] תסמכו לנא [לנו] לא מן סרמיסין ולא מן סרמיטין (אנשים חסרי ערך וריקנים)". ואמרי לה [ויש אומרים שאמרו]: "לא מן חמיסין ולא מן טורמיסין".

ועוד בענין שירות של שבח, מסופר: ר' אבהו כי הוה אתי ממתיבתא לבי [כאשר היה בא מהישיבה לבית] הקיסר, נפקן אמהתא דבי [היו יוצאות השפחות של בית] הקיסר לאפיה [לפניו] ומשרין ליה הכי [והיו שרות לו כך]: "רבא דעמיה ומדברנא דאומתיה, בוצינא דנהורא, בריך מתייך לשלם [גדול עמו ומנהיג אומתו, נר המאיר, ברוך בואך לשלום]".

ושוב לענין המצוה לשמח חתן וכלה: אמרו עליו על ר' יהודה בר אילעאי שהיה נוטל בד (ענף) של הדס, ומרקד לפני הכלה, ואומר: "כלה נאה וחסודה". מספרים: רב שמואל בר רב יצחק היה מרקד אתלת [על שלושה ענפים כאלה]. אמר ר' זירא: קא מכסיף לן סבא [הרי מבייש אותנו הזקן], שעל ידי ריקודים אלה הוא מזלזל בכבוד תורתו וגורם בושה לתלמידי חכמים. ומסופר: כי נח נפשיה [כאשר נחה נפשו, נפטר] רב שמואל בר רב יצחק, איפסיק עמודא דנורא בין דידיה לכולי עלמא [הפסיק, חצץ, עמוד של אש בינו ובין כל העולם], וגמירי דלא אפסיק עמודא דנורא [ואנו למודים במסורת שאין מפסיק עמוד אש כזה] אלא אי לחד בדרא, אי לתרי בדרא [או לאחד בדור, או לשניים בדור].

אמר ר' זירא: אהנייה ליה שוטיתיה לסבא [הועיל לו הבד שלו לזקן], שבזכות מצוה זו שדקדק בה, זכה לשכר מרובה זה. ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר בלשון אחרת קצת: שהועילה לו שטותיה לסבא [שטותו לזקן], שהתנהג כשוטה כשרקד לפני הכלה. ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר: הועילה לו שיטתיה לסבא [שיטתו, מנהגו, לזקן].

ועוד מסופר: רב אחא היה מרכיב לה [אותה], את הכלה אכתפיה [על כתיפו] והיה מרקד עימה. אמרי ליה רבנן [אמרו לו חכמים]: אנן [אנחנו] מהו למיעבד הכי [שנעשה כך, כמוך]? אמר להו [להם]: אי דמיין עלייכו ככשורא [אם דומות הן הכלות עליכם כקורה בלבד] שאין אתם מהרהרים אודותיה — לחיי [בסדר], ואי [ואם] לא — לא תעשו כן.

ועוד בענין זה, אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: מותר להסתכל בפני כלה כל שבעה ימי המשתה של החתונה, כדי לחבבה על בעלה, שיראה שהכל מסתכלים ביופיה. ומעירים: ולית הלכתא כוותיה [ואין הלכה כמותו], כלומר, שאסור להסתכל באשת איש אפילו היא כלה.

א ועוד בכבוד הכלה, תנו רבנן [שנו חכמים]: מעבירין את המת מלפני כלה, שאם יש הלוויית המת ויש שיירה המלווה את הכלה — שיירת הלוויית המת ממתינה עד שתעבור שיירת הכלה. וזה וזה ממתינות מלפני מלך ישראל. אמרו עליו על אגריפס המלך שעבר מלפני כלה, למרות שלא היה חייב לעשות כן, ושבחוהו חכמים על כך.

ושואלים: שבחוהו — מכלל הדברים אתה למד דשפיר עבד [שיפה עשה]?! והא [והרי] אמר רב אשי: אפילו למאן דאמר [לדעת מי שאומר] נשיא שמחל על כבודו — כבודו מחול, ורשאי לעשות כן, אבל מלך שמחל על כבודו — אין כבודו מחול, שאין הדבר תלוי בו. שאמר מר [החכם]: מה שאמר הכתוב "שום תשים עליך מלך" (דברים יז, טו), כוונתו — שתהא אימתו עליך. שמצוה מן התורה היא שיהא מורא של מלכות על הבריות, ואף המלך אינו רשאי למחול על כבודו! ומשיבים: פרשת דרכים הואי [היתה], והוא פנה לדרך אחרת, ולא היה ניכר שהוא מוחל על כבודו, ואין בכך מיעוט מורא של מלכות ומשום כך שיבחוהו.

תנו רבנן [שנו חכמים]: מבטלין אפילו תלמוד תורה לצורך הוצאת המת לקבורה ולהכנסת כלה. אמרו עליו על ר' יהודה בר' אלעאי שהיה מבטל תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה. במה דברים אמורים שעושים כן — כשאין עמו עם המת או עם הכלה אנשים כל צרכו. אבל אם יש עמו כל צרכו, שיש לו מלווים כדי כבודו — אין מבטלין.

ושואלים: וכמה הוא כל צרכו של מת? אמר רב שמואל בר איני משמיה [משמו] של רב: תריסר אלפי גברי ושיתא אלפי שיפורי [שנים עשר אלף אנשים ועוד ששת אלפים אנשים התוקעים בשופרות] כדי להודיע שיבואו ללוותו. ואמרי לה [ויש אומרים]: תליסר אלפי גברי ומינייהו שיתא אלפי שיפורי [שלושה עשר אלף איש ומהם ששת אלפים שופרות]. עולא אמר: מהו כדי כבודו — כגון דחייצי גברי [שחוצצים אנשים של שיירת ההלוויה] מאבולא (שער העיר) ועד סיכרא (מקום הקבר), מספר אנשים כזה צריכים ללוותו. רב ששת ואיתימא [ויש אומרים] שר' יוחנן אמר זאת: נטילתה של תורה, במותו של תלמיד חכם — כנתינתה, מה נתינתה היתה בששים רבוא, מספר בני ישראל במתן תורה — אף נטילתה כשמלווים אותו, בששים רבוא. ומעירים: והני מילי למאן דקרי ותני [ודברים אלה אמורים דווקא ביחס למי שקרא מקרא ושנה משנה] שהוא בן תורה, שצריך לכבדו כך,