שהכל ברא לכבודו".

וברכה שניה — "ברוך אתה ה'... יוצר האדם", וברכה שלישית — "ברוך אתה ה'...

אשר יצר את האדם בצלמו, בצלם דמות תבניתו, והתקין לו ממנו (כלומר, מתוך עצמו, את האשה, כפי שנאמר: "ויבן... את הצלע... אשר לקח מן האדם". בראשית ב, כב) בנין עדי עד, ברוך אתה ה' יוצר האדם".

ברכה רביעית — "שוש תשיש ותגל העקרה (היא כנסת ישראל, ציון), בקבוץ בניה לתוכה בשמחה (בגאולת ישראל. ראה ישעיה נד א-ג), ברוך אתה ה' משמח ציון בבניה".

ברכה חמישית — "שמח תשמח ריעים האהובים (החתן והכלה), כשמחך יצירך (כפי ששמחת את יצירך, אדם הראשון) בגן עדן מקדם, ברוך אתה ה' משמח חתן וכלה".

ברכה שישית — "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר ברא ששון ושמחה, חתן וכלה, גילה, רינה, דיצה, חדוה, אהבה ואחוה ושלום וריעות. מהרה ה' אלהינו ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול מצהלות חתנים מחופתם ונערים ממשתה נגינתם (כאמור בירמיה לג, יא), ברוך אתה ה' משמח חתן עם הכלה". אלה הן ברכות הנישואין. וכיון שמצרפים להן את הברכה על היין, הרי הן שבע ברכות.

מסופר: לוי איקלע לבי [הזדמן לבית] רבי בהלוליה [בחתונתו] של ר' שמעון בריה [בנו] של רבי, בריך [ברך] רק חמש מהן. ורב אסי איקלע לבי [הזדמן לבית] רב אשי בהלוליה [בחתונתו] של מר בריה [בנו], בריך שית [וברך שש] ברכות.

מציעים: לימא בהא קמיפלגי [האם לומר שבזה חלוקים] חכמים אלה, דמר [שחכם זה] סבר כי חדא יצירה הואי [יצירה אחת היתה], שמתחילה נברא האדם בשני פרצופי־פנים: אחד זכר, ואחד נקבה, ולא היתה יצירה מיוחדת באשה אלא מאוחר יותר הפרידם זה מזה, ולכן אין צורך לכפול בברכות, גם "יוצר האדם" וגם ברכה נוספת של "יצר את האדם בצלמו", שהרי היא אותה יצירה עצמה. ומר [וחכם זה] סבר ששתי יצירות הואי [היו]. ויצירת חוה היתה יצירה נפרדת, ולכן יש גם לברך את שתי הברכות.

ודוחים: לא, דכולי עלמא חדא יצירה הואי [שלכל הדעות יצירה אחת היתה], אלא מר [חכם זה] סבר כי בתר [אחר] המחשבה אזלינן [אנו הולכים], וכבר לפי המחשבה הראשונה היו צריכים להיות נפרדים האדם ואשתו, ומר [וחכם זה] סבר כי בתר [אחר] המעשה אזלינן [אנו הולכים], ובמעשה נוצרו כיצירה אחת. כי הא [כמו זו] שרב יהודה רמי [הטיל, השליך, הראה סתירה]: כתיב [נאמר] בפסוק אחד: "ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו" (בראשית א, כז), משמע שנברא יחידי, וכתיב [ונאמר] במקום אחר: "זכר ונקבה בראם" (בראשית ה, ב), הא כיצד? — בתחלה עלה במחשבה לבראות (לברוא) שנים, ולבסוף נברא אחד, ואחר כך הפרידם הקדוש ברוך הוא לשניים: זכר ונקבה.

מסופר: רב אשי איקלע לבי [הזדמן לבית] רב כהנא בזמן חתונה. יומא קמא בריך כולהו [ביום הראשון ברך את כולן], את כל שש הברכות הללו, מכאן ואילך אי איכא [אם יש, היו] שם פנים חדשות אורחים שלא היו קודם לכן — בריך כולהו [ברך את כולן], ואי [ואם] לא היו שם פנים חדשות, היה אומר: אפושי [תוספת] שמחה בעלמא הוא [סתם היא] ומברך רק "שהשמחה במעונו" ו"אשר ברא".

א ועוד לענין הלכות ברכות נישואין: משבעה ימים לאחר הנישואין ועד שלשים, כשעושים סעודה ואוכלים בה, בין אמר להו [להם, לאורחים] שהוא מזמין אותם מחמת הלולא [החתונה], ובין שלא אמר להו [להם] שמזמינם לסעודה מחמת הלולא [החתונה] — מברך בסעודה שהחתן והכלה נמצאים שם "שהשמחה במעונו". מכאן ואילך לאחר שלושים יום, אי [אם] אמר להו [להם] שהוא מזמינם מחמת הלולא [החתונה] — מברך "שהשמחה במעונו", ואי [ואם] לא — לא.

ושואלים: וכי אמר להו [וכאשר הוא אומר להם] כי מחמת הלולא [החתונה] הוא מזמין אותם, עד אימת [מתי] מברכים "שהשמחה במעונו"? אמר רב פפי משמיה [משמו] של רבא: עד תריסר ירחי שתא [שנים עשר חודשי שנה] מהחתונה אפשר לומר שהוא עדיין בגדר חתן, ואפשר לברך "שהשמחה במעונו". ושואלים: ומעיקרא מאימת [ומתחילה, מלפני הנישואין, מאימתי] מברכים ברכה זו על השמחה? אמר רב פפא: מכי רמו שערי באסינתא [מאותו זמן שבו מטילים את השעורים במכתשת] לעשות מהן שיכר לחתונה. ושואלים: איני [הכן הוא]? והא [והרי] רב פפא עצמו איעסק [היה מתעסק] בחתונתו של אבא מר בריה [בנו], ובריך [וברך] ברכת נישואין עוד משעת אירוסין! ומשיבים: שאני [שונה] רב פפא דהוה טריח ליה [שהיה הכל כבר עשוי וטרוח עבורו], וכיון שהכל כבר היה מוכן לחתונה והיה כאן רק ענין של המתנה ליום הקבוע, התחילה שמחת החתונה כבר משעת אירוסין.

וכן מסופר: רבינא איעסק ליה לבריה בי [רבינא עסק לו בחתונתו של בנו בבית] רב חביבא שהיה אבי הכלה, ובריך [וברך] משעת אירוסין אמר: קים [מוחזק] לי בגוייהו [בהם] שלא הדרי בהו [יחזרו בהם] מן האירוסין ואפשר לסמוך על כך שהחתונה תיעשה בזמנה. ומעירים: אף־על־פי־כן לא אסתייע מילתא [הסתייע הדבר] והדרי בהו [וחזרו בהם] לבסוף, ובטלה החתונה. מסופר: רב תחליפא בר מערבא [בן ארץ ישראל] איקלע [הזדמן] לבבל, בריך שית אריכתא [ברך שש ברכות ארוכות], שהוסיף דברים בשש ברכות הנישואין מענין נוסח הברכה. ומעירים: ולית הלכתא כוותיה [ואין הלכה כמותו], שאין עושים כך, אלא שומרים על המטבע הקבוע של הברכה.

ועוד מספרים: רב חביבא איקלע לבי מהולא [הזדמן לבית שהיתה בו ברית מילה], בריך [ברך] "שהשמחה במעונו". ומעירים אף בענין זה: ולית הלכתא כוותיה [ואין הלכה כמותו], ומדוע? — משום דטרידי [שהורי התינוק טרודים] דאית ליה צערא לינוקא [שיש לו צער לתינוק] במילה, ולכן אין לברך שם "שהשמחה במעונו".

ב אמר רב נחמן אמר רב: לענין עשרה שצריך בברכות החתונה — החתנים עצמם הרי הם מן המנין ומצטרפים לעשרה, ואולם ברכת אבלים שנוהגים לומר בבית האבל — אין האבלים עצמם מן המנין. מיתיבי [מקשים]: והרי שנינו בברייתא כי חתנים ואבלים מן המנין! ודוחים: מתניתא קא רמית עליה [וכי מברייתא אתה מטיל, מראה סתירה עליו] על רב? רב עצמו תנא הוא, ופליג [וחולק] על התנא של ברייתא זו והוא סבור שהאבלים עצמם אינם מן המנין. איתמר [נאמר], אמר ר' יצחק אמר ר' יוחנן: חתנים מן המנין, ואין אבלים מן המנין. מיתיבי [מקשים] על כך ממה ששנינו באותה ברייתא שהזכרנו: חתנים ואבלים מן המנין!