ואכן, תניא כוותיה [שנויה כשיטתו] של רב חסדא. כל אלו השמנים שאמרו שאין מדליקין בהן בשבת מכל מקום מדליקין בהן ביום טוב, חוץ משמן שריפה, לפי שאין שורפין קדשים ביום טוב.

א איבעיא להו [נשאלה להם לבני הישיבה] שאלה זו: מהו הדין לענין הצורך להזכיר עניינה של חנוכה בברכת המזון? וצדדי השאלה: כיון דמדרבנן [שמדברי סופרים] הוא, לכן לא מדכרינן [אין אנו מזכירים], או דילמא [שמא] משום פרסומי ניסא מדכרינן [פרסום הנס אנו מזכירים]?! אמר רבא שכך אמר רב סחורה אמר רב הונא: אינו מזכיר. ואולם אם בא להזכיר — מזכיר בהודאה, בברכה המתחילה "נודה לך". מסופר כי רב הונא בר יהודה איקלע לבי [הזדמן לבית] רבא בחנוכה. ולאחר שסעד שם עמד לברך ברכת המזון, ובתוך כך סבר לאדכורי [להזכיר] את חנוכה בברכת "בונה ירושלים". אמר להו [להם] לבני הישיבה] רב ששת: מזכירים את חנוכה בברכת המזון כתפלה. מה בתפלה מזכירים חנוכה בברכת ההודאה ("מודים") — אף ברכת המזון מזכירים בה ענין חנוכה בברכת ההודאה.

ב מתוך הסתמכות על השאלה הקודמת איבעיא להו [נשאלה להם לבני הישיבה] עוד שאלה זו: מהו הדין לענין הצורך להזכיר את ראש חודש בברכת המזון? וצדדי השאלה: אם תימצי [אם תרצה] לומר כי בחנוכה מכיון שהוא רק דרבנן [מדברי סופרים] לא צריך להזכיר אותו בברכת המזון, ואולם ראש חודש שהוא דאורייתא [מן התורה] — צריך להזכיר. או דילמא [שמא] כיון דלא [שאינו] אסור בעשיית מלאכה — לא מזכרינן [אין אנו מזכירים]. ונחלקו חכמים בדבר, רב אמר: מזכיר את ראש חדש בברכת המזון, ור' חנינא אמר: אינו מזכיר. אמר רב זריקא: נקוט [החזק] בהלכה של רב בידך, כיון דקאי [שעומד] ר' אושעיא כוותיה [כמותו, בשיטתו]. דתני [ששנה] ר' אושעיא בתוספתא: אותם ימים שיש בהן קרבן מוסף בבית המקדש, כגון ראש חודש וחולו של מועד, בערבית, ושחרית ומנחה מתפלל אדם שמונה עשרה ברכות שלמות ואומר מעין המאורע של יום בברכת העבודה ("רצה"). ואם לא אמר — מחזירין אותו. ואומרה בפעם השניה. ובימים אלה אין בהן קדושה על הכוס, שאין עושים קידוש בכניסת היום, ואולם יש בהן הזכרה של היום בברכת המזון (וכשיטת רב). ואילו ימים שאין בהן קרבן מוסף, כגון שני וחמישי ושני או תעניות או מעמדות דינם שונה וכפי שיפורט.

עוד לפני סיכום הדברים מבררים: שני וחמישי מאי עבידתייהו [מה מעשיהם]? כלומר, מדוע הוזכרו בכלל יום שני וחמישי שאין בהם תפילות מיוחדות? ומסבירים: אלא ודאי מדובר בשני וחמישי ושני של ימי התעניות על הגשמים ושל מעמדות. ובימים אלה בתפילות ערבית, ושחרית ומנחה מתפלל שמונה עשרה ברכות, ואומר מעין המאורע (את ענין התענית) בברכת "שומע תפלה", ואולם אם לא אמר — אין מחזירין אותו. ואין בהן קדושה על הכוס, ואין בהן הזכרה בברכת המזון.

ג איבעיא להו [נשאלה להם לבני הישיבה] עוד שאלה זו: מהו הדין לענין הצורך להזכיר עניינה של חנוכה בתפילת המוספין בשבת חנוכה, או בראש חודש טבת החל בחנוכה, שיש בהם מוסף? וצדדי השאלה: האם נאמר כי כיון דלית ביה [שאין בה] בחנוכה מוסף בדידיה [בה עצמה, שלה] לכך לא מדכרינן [אין אנו מזכירים], שהרי בימי החנוכה עצמם אין מוסיפים תפילת מוספים, ואם כן, המוסף אינו שייך כלל מבחינת מהותו לחג החנוכה, ולכן אין צורך להזכיר בו את החנוכה. או דילמא [שמא] עצם היום הוא שחייב להזכיר בו את של חנוכה, ולכך אין סיבה לחלק בין התפילות ובארבע תפלות יש להזכיר, וביניהם גם מוסף של שבת או של ראש חודש, שאף היא נכללת בתפילות היום, ומכיון שכן חייבת היא בהזכרת החנוכה. ובכך נחלקו הדעות, רב הונא ורב יהודה דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: אינו מזכיר. ורב נחמן ור' יוחנן דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: מזכיר.

אמר אביי לרב יוסף: הא [דבר זה] של רב הונא ורב יהודה משל רב הוא, שמוצאים אנו כשיטה זו גם בדברי רב, רבם. שאמר רב גידל אמר רב: ראש חדש שחל להיות בשבת — המפטיר בנביא בשבת אינו צריך להזכיר בברכת ההפטרה את של ראש חדש, שאילמלא היה זה יום שבת אין קריאה בנביא בראש חדש, וההפטרה בנביא נחשבת שאינה נוגעת ליום ראש החודש, ועל כן אין מזכירים בה את ראש חודש. ואם כן הוא הדין לענין הזכרת חנוכה במוסף ראש חודש, כיון שאילמלא היה זה ראש חודש לא היה מתפלל מוסף בחנוכה, על כן אף שמתפלל מוסף — לא יצטרך להזכיר בו את של חנוכה.

אף את ההשוואה הזו דוחים: מי דמי [האם זה דומה]?! התם [שם] הלא קריאה בנביא בסדר התפילה בראש חדש ליכא [אינה] כלל, ואילו הכא איתיה [כאן ישנה] הזכרת חנוכה בתפילות ערבית ושחרית ומנחה. אלא להא דמיא [לזו היא דומה]: שאמר רב אחדבוי שכך אמר רב מתנה שכך אמר רב: יום טוב שחל להיות בשבת, המפטיר בנביא במנחה בשבת אינו צריך להזכיר של יום טוב, שאילמלא היה זה שבת אין קריאה בנביא במנחה ביום טוב. ואם כן, אף שיש הפטרה בנביא ביום טוב בשחרית, כיון שבמנחה אין קוראים בנביא, נחשבת הקריאה הזאת כבלתי שייכת לגופו של יום טוב, ואין מזכירים בה ענין יום טוב. וכן גם בחנוכה — אינו מזכיר של חנוכה במוסף.