קברי גויים אינן מטמאין בטומאת אהל, שנאמר: "ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם" (יחזקאל לד, לא), ומכאן למד: אתם קרויין "אדם" ואין הגויים קרויין "אדם". וכיון שבטומאת אוהל נאמר "אדם כי ימות באהל" (במדבר יט, יד) — הרי דין זה חל רק על ישראל, ולא על גויים.

מיתיבי [מקשים]: והרי נאמר בשבויי מדין "ונפש אדם ששה עשר אלף" (שם לא, מ), הרי שגם גויים קרויים "אדם"! משיבים: משום בהמה, שהרי נמנו שם גם בהמות השלל, וכדי להבחין בין סוגי השלל, נאמר שאלה הם אדם ואלה בהמה.

ומקשים עוד, הרי נאמר בנינוה: "אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבו אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה" (יונה ד, יא)! ומשיבים: גם שם נאמר "אדם" משום בהמה.

ומקשים: הלא במלחמת מדין נאמר "כל הרג נפש וכל נגע בחלל תתחטאו" (במדבר לא, יט), משמע שאף הגויים מטמאים! ומשיבים: דלמא איקטיל חד [שמא נהרג אחד] מישראל ונטמאו לו. ורבנן [וחכמים] המטמאים את קברי הגוים, הם משיבים על כך: הלא נאמר "לא נפקד ממנו איש" (שם מט), כלומר, אף אחד מאיתנו לא נפל במלחמה, ואם כן כל המטמאים מן ההכרח שהיו גויים. ור' שמעון בן יוחי מפרש: "ולא נפקד ממנו איש" — כוונתו לעבירה, שאף איש לא חטא.

רבינא אמר: אין צורך בהסבר זה, נהי דמעטינהו קרא מאטמויי [אמנם מיעטם הכתוב, את הגויים, מלטמא] באהל, דכתיב [שנאמר]: "אדם כי ימות באהל" (שם יט, יד), אולם מטומאת מגע ומשא מי מעטינהו קרא [האם מיעטם הכתוב] שלא יטמאו? וכיון שמטמאים הגויים בטומאת מת במגע ומשא, נטמאו גם האנשים שבאו ממלחמת מדין.

א משנה כהן הדיוט שאירס את האלמנה, ולאחר מכן נתמנה להיות כהן גדול — יכנוס (ישא) אותה. ומעשה ביהושע בן גמלא שקדש את מרתא בת ביתוס שהיתה אלמנה, ומנהו המלך להיות כהן גדול, ואחר כך כנסה. לעומת זאת, שומרת יבם שנפלה לפני כהן הדיוט, ונתמנה להיות כהן גדול, אף על פי שעשה בה מאמר בהיותו הדיוט — הרי זה לא יכנוס, שהרי כהן גדול אסור באלמנה.

ב גמרא תנו רבנן [שנו חכמים]: מנין שאם אירס את האלמנה ונתמנה להיות כהן גדול שיכנוס — תלמוד לומר: "יקח אשה" (ויקרא כא, יד), שבא הכתוב לרבות, שלמרות האיסור הנאמר שם, בכל זאת יכול לקחתה לאשה. ושואלים: אי הכי [אם כך] שיש ריבוי כזה, שומרת יבם אף שהיא אלמנה, כיון שנפלה לפניו ליבום לפני שנתמנה להיות כהן גדול נמי [גם כן] יכנוס! ומשיבים: נאמר בכהן גדול "יקח אשה" ולא יבמה, שהיא מתחילה אינה אשה שלו אלא אשת אחיו.

מסופר במשנה מעשה ביהושע בן גמלא שאחר שקידש את האלמנה מינהו המלך להיות כהן גדול וכנסה. ומעירים על דיוק הלשון: מנהו המלך לבדו — אין [כן], אבל אם נתמנה גם על ידי אחיו הכהנים והסנהדרין — לא נאמר שיכול לכונסה. אמר רב יוסף: קטיר קחזינא הכא [קשר אני רואה כאן], כלומר, לא היה זה מינוי שנעשה כראוי על ידי הכהנים והסנהדרין, אלא מטעם השלטונות. שאמר רב אסי: תרקבא דדינרי עיילה ליה [תרקב, כלי מלא דינרים הכניסה לו] מרתא בת ביתוס לינאי מלכא [המלך] עד דמוקי ליה [שהעמיד, מינה אותו], את יהושע בן גמלא בכהני רברבי [לכהן גדול], משמע שבגלל שוחד הממון מינהו המלך, ולא משום שהחליטו הכהנים למנותו עליהם.

ג משנה כהן גדול שמת אחיו בלא בנים חולץ ולא מייבם, שהרי אלמנה היא ואסור באלמנה.

ד גמרא ומעירים: קא פסיק ותני [פסק ושנה] הלכה זו בלי שפירט, ללמדנו כי לא שנא [אינו שונה] אם היתה אלמנת אחיו מן האירוסין, ולא שנא [ואינו שונה] כשהיתה אלמנה מן הנשואין. ומעתה נברר: בשלמא [נניח] אם היתה אלמנה מן הנשואין אסור בה משום מצות עשה של "בתולה מעמיו יקח", וגם משום מצות לא תעשה של "אלמנה לא יקח" הוא, וכלל ההוא שאין עשה של ייבום דוחה את לא תעשה ועשה. אלא אם היתה אלמנה מן האירוסין, מדוע לא יבא עשה של ייבום, וידחה את לא תעשה של אלמנה, שהרי היא עדיין בתולה?!

ומשיבים: באמת היה ראוי שידחה, אלא גזרו גזירה אף באלמנה מן האירוסין בביאה ראשונה שבא עליה, שהיא אכן מצות עשה, אטו [משום] ביאה שניה. כי לאחר ביאה ראשונה הרי היא כבר כאשתו לכל דבר ופקעה מצות ייבום, ואם כן, בביאה שניה אין מצות עשה שתדחה את לא תעשה.

ה משנה כהן הדיוט לא ישא אילונית, כלומר, אשה שאיננה מסוגלת, מחמת מבנה גופה וטבעה, ללדת, שהרי הוא מצווה על הפריה ורביה כשאר ישראל, אלא אם כן יש לו אשה ובנים קודם לכן וכבר קיים את המצוה. ר' יהודה אומר: אף על פי שיש לו אשה ובנים לא ישא אילונית, שהיא זונה האמורה בתורה. שכיון שאיננה מסוגלת לפריה ורביה כלל, הרי בעילתה נחשבת כזנות. וחכמים אומרים: אין זונה האסורה לכהן אלא גיורת, וכן שפחה משוחררת, וכל אשה שנבעלה בעילת זנות, כלומר, למי שהיה אסור עליה.

ו גמרא אמר ליה [לו] ריש גלותא [ראש הגולה] לרב הונא: מאי טעמא [מה הטעם] של המשנה שכהן לא ישא איילונית — משום שהוא חייב לקיים מצות פריה ורביה, אולם וכי על מצות פריה ורביה כהנים הוא דמפקדי [שנצטוו] וישראל לא מפקדי [נצטוו]?! ומדוע אם כן אמרו איסור זה דווקא בכהן? אמר ליה [לו] רב הונא: באמת דין זה הוא כללי, אלא משום דקא בעי למיתני סיפא [שרצה לשנות את סופה] של משנתנו, ר' יהודה אומר: אף על פי שיש לו אשה