ולשיטת ר' חייא, שכל אחד מהם חייב ארבע חטאות, מאן האי תנא [מי הוא תנא זה] דאית ליה [שיש לו, שהוא סבור] שאיסור חל על איסור גם באיסור כולל וגם באיסור מוסיף וגם באיסור בת אחת? שאם היו אלה אחים — ברגע שקידש אחד מהם אשה, נאסרה אותה אשה על האח השני בבת אחת משום אשת איש ומשום אשת אח. וכאשר האח האחר קידש את אחותה — יש כאן איסור כולל, שהרי על ידי קדושיה הוא נאסר לא רק באחות אשתו שהיא אשת אחיו, אלא גם בשאר האחיות. ולאחר זמן כשנעשתה נידה, הרי היא אסורה אז אפילו לבעלה משום נידה, והרי זה איסור מוסיף. ומי הוא התנא שסובר שאיסור חל על איסור בכולם?

אמר רב יהודה אמר רב: שיטת ר' מאיר היא. דתניא [שכן שנינו ברייתא]: יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה, על אותה אכילה עצמה ארבע חטאות וקרבן אשם אחד.

כיצד? אם היה כהן טמא שאכל חלב, והוא, אותו חלב, נותר מן המוקדשין, ביום הכיפורים. שחייב חטאת אחת משום טמא שאכל מן המוקדשים, וחטאת אחרת משום שאכל נותר, ועוד חטאת משום שאכל ביום הכיפורים, ועוד חטאת אחרת משום שאכל חלב. וכיון שבאכילה זו נהנה מן הקדשים, הריהו חייב גם משום מעילה, וצריך להביא לכפרתו קרבן אשם. וחלב זה היה אסור מלידתה של הבהמה, ומשהקדישה, חל על כל הבהמה איסור מוקדשים ונאסרה אף בהנאה — הרי איסור מוסיף. וכשנטמא הכהן הזה ונאסר בכל הקדשים הרי כאן עוד איסור כולל. וכיון שנעשה נותר, נאסר גם למזבח — הרי כאן עוד איסור מוסיף, וביום הכיפורים חל איסור כולל נוסף, שהרי ביום הכיפורים אסור באכילה אף בחולין.

ר' מאיר אומר: אם היתה זו שבת והוציאו בפיו מרשות לרשות תוך כדי אכילה — הרי זה חייב גם משום שבת. שכיון ששבת ויום הכיפורים חלו בזמן אחד, חייב גם משום איסור שבת, והרי כאן שני איסורים שחלו בבת אחת. אמרו לו: אינו מן השם. כלומר, תוספת זו שאתה מוסיף לענין שבת איננה מאותו נושא של שאר הדברים שאמרנו, כי האיסורים האחרים נעשים כולם בעצם פעולת האכילה, וכאן האיסור הוא משום הוצאה. ומכל מקום מוכח שר' מאיר סבור שאיסור חל על איסור בכל הצדדים הללו.

ויש לשאול לענין משנתנו: ור' מאיר, אף שבכלל סובר הוא שבאופן כזה חל איסור על איסור, אולם באופן כזה שכוונתו היתה לדבר מצוה, לשאת אשה, שאף בכך אומרים שאיסור חל על איסור, אליבא דמאן [לפי שיטתו של מי] מרבותיו אמר זאת? אי אליבא [אם תאמר לפי שיטתו] של ר' יהושע אמר זאת, האמר [הרי אמר] ר' יהושע, שמי שטעה בדבר מצוה, וחשב שהוא עושה מצוה, ותוך כדי כך עשה בשגגה עבירה שחייבים עליה חטאת, הרי זה פטור. ואף כאן, כיון שאותם אנשים שנתחלפו נשותיהם טעו בדבר מצוה, שהרי חשבו לקיים מצות נישואין, צריכים היו להיות פטורים מחטאת! אלא יש לומר שאמר זאת אליבא [על פי שיטתו] של ר' אליעזר, שגם הטועה בדבר מצוה ועבר — חייב חטאת.

איבעית אימא [אם תרצה אמור] תירוץ אחר: לעולם אפילו אליבא [לפי שיטתו] של ר' יהושע אמר כן, אלא, כי קאמר [כאשר אמר] ר' יהושע שמי שטעה בדבר מצוה פטור — הני מילי [דברים אלה] אמורים גבי תינוקות. כגון שנתחלפו למוהל תינוקות שהיה צריך למול, ומל בשבת בטעות תינוק שעדיין לא הגיע זמנו למול, שלא קיים מצות מילה, והיה צריך להתחייב משום מלאכה בשבת, שפוטר אותו ר' יהושע — משום שזמנו בהול, כיון שזמן מילה כדינה הוא רק באותו יום, היה בהול וטרוד לעשותה, ומכיון שהוא בהול, טעה, שחשב שהגיע זמנו בשבת, אבל האי [זה] שטעה בנישואין, כיון שאין זמנו בהול, יתכן שבאופן כזה לא פטר ר' יהושע.

ומקשים: והרי אכילת תרומה, שאין זמנה בהול, ובכל זאת קפטר [פוטר] ר' יהושע את הטועה בעשיית מצוה, דתנן [שכן שנינו במשנה]: היה כהן אוכל בתרומה ונודע לו שהוא פסול לכהונה, כגון שהוא בן גרושה או בן חלוצה, ונמצא שהוא כזר שאכל תרומה בשגגה, ר' אליעזר מחייב אותו שישלם גם קרן כדין זר שאכל תרומה וגם חומש, שזר האוכל תרומה בשוגג משלם לכהן את מחירה ומוסיף חומש. ור' יהושע פוטר, כיון שבשעת אכילה סבר שהוא עוסק בדבר מצוה, שהוא כהן האוכל תרומה.

ודוחים: הא איתמר עלה [הרי כבר נאמר עליה] על משנה זו: אמר רב ביבי בר אביי: הכא [כאן] בתרומה של חמץ שהיה אותו כהן אוכל אותה בערב הפסח עסקינן [עוסקים אנו] שזמנה בהול, שהוא ממהר לאוכלה, כדי שלא תישאר ויצטרכו לשורפה.

ואי בעית אימא [ואם תרצה אמור] הסבר שונה לכל הענין, שמשנתנו אינה עוסקת באיסור כולל או איסור מוסיף, אלא באיסור בת אחת, ואליבא [ועל פי] שיטתו של ר' שמעון, שבבת אחת אף הוא מודה שחייב שנים.

ושואלים: בשלמא כולהו [נניח את כולם] את שאר האיסורים משכחת להו [יכול אתה למצוא אותם] שיחולו כולם בבת אחת, כיצד — דשוינהו [שמינו] שליח אחד שיקדש להם נשים, ושוו אינהו [ומינו הן, הנשים] שליח שיקבל עבורן קידושין, ופגע [ופגש] שליח בשליח, וקידש את שתי האחיות לשני האחים, ונמצא שחלו כל האיסורים באותו רגע עצמו. אלא שיהיו גם נדות בבת אחת בשעת הקידושין היכי משכחת לה [כיצד יכול אתה למצוא זאת]?

אמר רב עמרם אמר רב: מדובר כאן במצב שהיו הנשים שופעות דם נדה מתוך שנת שלשה עשר ללידת בעליהן עד לאחר שנהיו בני שלשה עשר לאחיובי אינהו [לחייב אותם] את האחים, שברגע שבו הגיעו לבגרות וחלו הקדושין היו הנשים נידות, ואותו זמן היה מתוך שנת שנים עשר לאחר שנים עשר של גיל הנשים, לחיובי אינהי [לחייב אותן]. כלומר, רק אם נולדו הבעלים ונשותיהן באותו תאריך (בהבדל של שנה) ובדיוק ביום שבו הגברים הגיעו לגיל בגרות (שלוש עשרה) הגיעו גם הנשים לבגרותן (שתים עשרה), ואם היו באותו זמן נידות, הרי חלו כל האיסורים בבת אחת וחייבים על כולם, גם לדעת ר' שמעון.

א שנינו במשנה ש מפרישים אותן שלושה חדשים שמא מעוברות הן. ושואלים: והא [והרי] אנו יודעים שאין אשה בתולה מתעברת בביאה ראשונה! אמר ר' נחמן אמר רבה בר אבהו: מדובר כאן שבעלו ושנו (וחזרו ובעלו), ויש אפשרות שהתעברו בבעילה השניה. ושואלים: אם כן, ואלא הא דתנא [זו ששנה] ר' חייא: הרי כאן שש עשרה חטאות, ואם היו שם שתי בעילות אם כן תלתין ותרתין הויין [שלושים ושתים הן], שכל איסור נעשה פעמיים!

ומשיבים: וליטעמיך [ולטעמך, לשיטתך] שאתה מחשיב כל ביאה להתחייב חטאת עליה בנפרד — הלא לדעת ר' אליעזר, שמחייב חטאת בביאה אחת על כל כח וכח על כל תנועה ותנועה שבביאה — אם כן טובא הויין [הרבה הם] האיסורים שישנם, שהרי הוא מכפיל את מספר החטאות פי כמה. אלא ודאי לדעת ר' אליעזר יש לומר שרק את האיסורים שנעשו בכח ראשון קחשיב [הוא מונה], הכי נמי [כך גם כן], אף לדעת חכמים, יש לומר, כי רק את האיסורים של הביאה הראשונה קחשיב [הוא מונה].

אמר ליה [לו] רבא לרב נחמן: