סקר
כמה לומדי דף יומי יש במשפחתך הקרובה?






 

פירוש שטיינזלץ

אמרי [אומרים] הבריות: אוקומי הוא דקא מוקמי התם [עומדים ומפסיקים הם שם] שהרי הוא המשך הפרשה, ואין יודעים שקוראים לשם פרשת שקלים וסבורים שכאן סיום הפרשה הקודמת.

אלא אמר אביי: קרו שיתא [קוראים שישה] מ"ואתה תצוה" וקוראים תחילת פרשת "כי תשא" עד "ועשית", וחד תני וקרי [ואחד שונה וקורא] מ"כי תשא" עד "ועשית" כדי להבליט שקוראים זאת משום פרשת שקלים.

מיתיבי [מקשים] ממה ששנינו: חל להיות ראש חודש אדר בפרשה הסמוכה לה, לפרשת "כי תשא", בין מלפניה בין מלאחריהקורין אותה וכופלין אותה.

ועתה, בשלמא [נניח] לשיטת אביי ניחא [נוח הדבר] שהרי קוראים וכופלים, כפי שאמר, אלא לר' יצחק נפחא קשיא [קשה]!

ומשיבים: אמר לך [יכול היה לומר לך] ר' יצחק נפחא: ולאביי מי ניחא [האם זה נוח] באמת? תינח [נניח] שקורה הדבר לפניה, בפרשת "ואתה תצוה", שאז קוראים בשבת זו את "ואתה תצוה" ואת תחילת פרשת "כי תשא", וחוזרים לקרוא אותה בפעם השניה בשבת שלאחר מכן, אבל לאחריה היכי משכחת לה [איך מוצא אתה אותה] שתהא פרשת שקלים אחרי פרשת "כי תשא"?

אלא מאי אית לך למימר [מה יש לך לומר] שיש להבין את הברייתא באופן אחר, ולהסביר: כופלה בשבתות שקורא אותה פרשה פעמיים, בשתי שבתות סמוכות, הכא נמי [כאן גם כן] "מלפניה" הכוונה כופלה בשבתות.

ועוד בעיה דומה: ראש חודש אדר שחל להיות בפרשת "כי תשא" עצמה, מה עושים? אמר ר' יצחק נפחא: קרו שיתא [קוראים שישה] מ"ועשית" עד "ויקהל" שאין מתחילים את פרשת "כי תשא" בתחילתה בענין השקלים אלא בקטע שלאחר מכן, וגומרים פרשה זו, וחד קרי [ואחד קורא] מ"כי תשא" עד "ועשית", שחוזר לתחילת הפרשה וקורא את פרשת שקלים.

מתקיף לה [מקשה על כך] אביי: השתא אמרי [עכשיו יאמרו] אנשים: למפרע אחורנית הוא דקרי [שקורא], שיחשבו שדילגו בטעות על הקטע הראשון ועכשיו חוזרים ומשלימים אותו! אלא אמר אביי: קרו שיתא [קוראים שישה] כל פרשת "כי תשא" עד "ויקהל", וחד תני וקרי [ואחד שונה וקורא] מ"כי תשא" ועד "ועשית".

תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של אביי: חל ראש חודש אדר להיות בשבת שבה קוראים את פרשת "כי תשא" עצמהקורין אותה וכופלין אותה את פרשת שקלים בשנית.

א שנינו במשנה: שאם חל ראש חודש אדר להיות בתוך השבת (השבוע) — מקדימים את קריאת פרשת שקלים לשבת שעברה. איתמר [נאמר] שחלקו אמוראים בבעיה הבאה: ראש חדש אדר שחל להיות בערב שבת, מה עושים? רב אמר: מקדימין וקוראים את פרשת שקלים בשבת האחרונה של חודש שבט, ושמואל אמר: מאחרין, כלומר, קוראים אותה בשבת הקרובה, שהיא בשני באדר.

ומסבירים: רב אמר: מקדימין, שאם תאמר שלא יקדימו, אם כן בצרי להו יומי [יחסרו להם ימי] השולחנות, שהרי על השולחנים לשבת ולפרוט לציבור את הכספים המיועדים לשקלים שבועיים ימים (שתי שבתות) ואינם יושבים אלא עד חמישה עשר באדר, ואם ההודעה על השקלים היא רק בשני באדר, יתחילו אם כן להביא רק מהשלישי בו, ויחסרו מימי הבאת השקלים. ושמואל אמר: מאחרין, וכנגד טענת רב אמר לך [יכול היה לומר לך]: סוף סוף בשנה כזו חמיסר במעלי שבתא מיקלע [חמישה עשר באדר יחול בערב שבת] והשולחנות לא נפקי [ייצאו] מהמקום עד חד בשבא [אחד, יום ראשון בשבת] ונמצא שישאר אותו זמן לשולחנות כבכל שנה, הלכך [על כן] מאחרין.

ומנסים להביא ראיות; תנן [שנינו במשנתנו]: חל ראש חודש אדר להיות בתוך השבת (השבוע) — מקדימין לקרוא את פרשת שקלים לשעבר, בשבת שעברה, ומפסיקין מלהמשיך את קריאת הפרשה השניה מארבע פרשיות לשבת אחרת, אלא קוראים אותה בשבת שלאחריה. מאי לאו [האם לא] הכוונה אפילו שחל בערב שבת, וכרב? ודוחים: לא, אפשר לומר בתוך השבת דוקא, אבל מערב שבת כבר אינו קרוי "בתוך השבת" אלא ערב שבת.

ומציעים עוד, תא שמע [בוא ושמע] ראיה מברייתא: איזו היא שבת ראשונה לפרשיות — כל שחל ראש חודש אדר להיות בתוכה, ואפילו בערב שבת. מאי לאו [האם לא] "אפילו בערב שבת" דומיא [דומה] להלכה אם חל להיות בתוכה, מה אם כשחל להיות בתוכה מקדימין — אף כשחל להיות בערב שבת מקדימין וכרב!

אמר שמואל: בה. כלומר, שמואל מתקן את הגירסה, וגורס "שחל ראש חודש בה" כלומר, ביום השבת עצמו, ולא שבת במובן שבוע. וכן תנא דבי [שנה החכם בבית מדרשו] של שמואל: "בה".

ומעירים: מחלוקת זו היא כתנאי מחלוקת תנאים] שכבר נחלקו באותו ענין. ששנינו: מסרגין לשבתות, כלומר, שבקריאת ארבע הפרשיות מדלגים על שבת אחת, ונמצאת קריאתן לסירוגין, אלו דברי ר' יהודה הנשיא, ר' שמעון בן אלעזר אומר: אין מסרגין. אמר ר' שמעון בן אלעזר: אימתי אני אומר שאין מסרגין אלא קוראים לפי הסדר — בזמן שחל ראש חודש אדר להיות בערב שבת שאז אין מקדימים ונמצאות הפרשיות רצופות, אבל בזמן שחל להיות בתוך השבת מקדים וקורא משבת שעברה, אף על פי שהוא עדיין חודש שבט, הרי שהוא סבור כשיטת שמואל, ודעת רב כר' יהודה הנשיא.

ב שנינו במשנה: בשבת השניה של חודש אדר קורא פרשת "זכור". איתמר [נאמר] שנחלקו אמוראים בשאלה: פורים שחל להיות בערב בשבת, מה עושים לגבי הקריאה? רב אמר: מקדימין לקרוא פרשת "זכור" בשבת שלפני פורים, ושמואל אמר: מאחרין וקוראים בשבת שלאחר פורים.

ומסבירים, רב אמר: מקדימיןכי היכי [כדי] שלא תיקדום עשייה של פורים לזכירה של מחיית עמלק. ושמואל אמר: מאחרין, וטעמו: אמר לך [יכול היה לומר לך] כיון דאיכא [שיש] את הכרכים המוקפין חומה דעבדי בחמיסר [שעושים את פורים בחמישה עשר] הרי לגביהם לפחות עשיה וזכירה בהדי הדדי קא אתיין [ביחד הן באות].

תנן [שנינו במשנה]: בשבת השניה קוראים את פרשת "זכור", והא כי מיקלע ריש ירחא [והרי כאשר חל ראש חודש] אדר להיות בשבת, מיקלע [יחול] פורים בערב שבת, וקתני [שנינו] כי בשבת השניה קוראים פרשת "זכור", משמע שמקדימים, וכרב! אמר רב פפא: אפשר לדחות ולפרש מאי [מה פירוש] שניהשניה להפסקה שמפסיקים שבת אחת ולאחריה קוראים "זכור".

ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] ראיה אחרת ממה ששנינו: איזו שבת שניהכל שחל פורים להיות בתוכה, אפילו בערב שבת. ונדייק, מאי לאו [האם לא] הכוונה ערב שבת דומיא [בדומה] ל"תוכה", מה כשחל פורים להיות בתוכה מקדימין וקוראים שבת קודם, אף כשחל פורים בערב שבת מקדימין!

אמר שמואל: יש לקרוא "חל בה", ולא "בתוכה", כלומר שחל פורים ביום השבת. וכן תנא דבי [שנה החכם בבית מדרשו] של שמואל: שמואל]: חל פורים להיות בה.

חל פורים להיות בשבת עצמה, אמר רב הונא: לדברי הכל אין מקדימים אלא קוראים בו ביום אף לדברי רב. ורב נחמן אמר: עדיין היא מחלוקת, שרב סבור שיש להקדים זכירה לעשיה ולא לעשותם בבת אחת ולכן יש להקדים ולקרוא פרשת שקלים בשבת שלפניה. איתמר נמי [נאמר גם כן] כיוצא בו בשם חכם אחר אמר ר' חייא בר אבא, אמר ר' אבא אמר רב: פורים שחל להיות בשבתמקדים וקורא בשבת שעברה פרשת "זכור", וכדברי רב נחמן.

ג שנינו במשנה: בשבת השלישית קוראים את הפרשה העוסקת בענין פרה אדומה. תנו רבנן [שנו חכמים]: איזו היא שבת שלישיתכל שסמוכה לפורים מאחריה. איתמר [נאמר] כי ר' חמא בר' חנינא אמר: שבת הסמוכה לראש חודש ניסן.

ומעירים: ולא פליגי [ואינם חלוקים] בהלכה, אלא מדברים במקרים שונים: הא [זה] שאמר רבי חמא ברבי חנינא שקוראים אותה בשבת הסמוכה לראש חודש ניסן, הרי זה דאיקלע [כשחל] ראש חודש ניסן בשבת עצמה, שאז קוראים פרשת החודש באותו יום (ועושים הפסקה בשבת שאחרי פורים) כדי לקרב את טהרת הפרה לזמן הקרבת הפסח, הא [זה] ששנינו בברייתא שקוראים אותה בשבת שאחרי הפורים, הרי זה דאיקלע [כשחל] ראש חודש להיות באמצע השבת (השבוע) ולכן קוראים בשבת שלפני ראש חודש את פרשת "החודש", ובשבת הקודמת קוראים פרשת "פרה", ומפסיקים, ונמצא שקוראים "פרה" בשבת הסמוכה לפורים אחריו.

ד שנינו במשנה כי בשבת הרביעית קוראים "החדש הזה לכם". תנו רבנן [שנו חכמים]: ראש חודש אדר שחל להיות בשבתקורין בה את פרשת "כי תשא" ומפטירים ב"יהוידע". ואיזו היא שבת ראשונהכל שחל ראש חודש אדר להיות בתוכה, ואפילו בערב שבת. בשניה קוראים פרשת "זכור" ומפטירין "פקדתי את אשר עשה עמלק" (שמואל א' טו, א-לד), ואיזו היא שבת שניהכל שחל פורים להיות בתוכה ואפילו כשחל להיות בערב שבת. בשלישית קוראים את הפרשה העוסקם בענין

פרה אדומה, ומפטירין "וזרקתי עליכם מים טהורים" (יחזקאל לו, כה-לח), ואיזו היא שבת שלישיתכל שסמוכה לפורים מאחריה. ברביעית קוראים "החדש הזה לכם "ומפטירין "כה אמר ה' אלהים בראשון באחד לחדש" (יחזקאל מה, טז (יח) - מו, טו (יח)).

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר