מחגה שמראש חודש (שהוא כיום חג) אסור. ומאן דאמר [ומי שאומר] כל החודש כולו אסור — לומד הוא זאת מ"חדשה", ומאן דאמר [ומי שאומר] כל השבת כולה אסור — לומד הוא זאת מ"שבתה".

ולהלכה, אמר רבא: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. ואמר רבא: הלכה כר' מאיר. ומעירים: ותרוייהו לקולא [ושיטות שניהם להקל נאמרו], וצריכא [וצריך] להשמיענו את שניהם. דאי אשמועינן [שאילו היה משמיע לנו] רק הלכה כר' מאיר הוה אמינא [הייתי אומר] שהאבילות מתחילה אפילו מראש חדש, כר' מאיר, על כן קמשמע לן [השמיע לנו] שהלכה כרבן שמעון בן גמליאל, שאין האבילות והאיסורים אלא בשבוע שחל בו תשעה באב.

ואי אשמועינן [ואילו היה משמיע לנו] רק הלכה כרבן שמעון בן גמליאל הוה אמינא [הייתי אומר] שיש לנהוג אבילות אפילו לאחריו עד סוף השבת אסור, על כן קמשמע לן [השמיע לנו] כי הלכה כר' מאיר שעד תשעה באב ולא יותר.

א שנינו במשנה: ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין כו'. אמר רב יהודה: לא שנו דין זה אלא משש שעות, כלומר: מאחר חצות היום ולמעלה (והלאה), אבל משש שעות ולמטה, כלומר: קודם לכן — מותר. ואמר רב יהודה: לא שנו כן, אלא בסעודה המפסיק בה שלאחריה מתחיל לצום, אבל בסעודה שאינו מפסיק בה — מותר.

ומעירים: ותרוייהו לקולא [ושניהם נאמרו להקל], שיש לצרף את שני הדברים הללו להקל. וצריכא [וצריך] שייאמרו שניהם. דאי אשמעינן [שאילו היה משמיע לנו] רק שהאיסור הוא בסעודה המפסיק בה, הוה אמינא [הייתי אומר] אפילו משש שעות ולמטה, שאם מפסיק בסעודה קודם חצי היום אסור לו לאכול בה שני תבשילים — על כן קמשמע לן [השמיע לנו] כי דין זה אינו אלא משש שעות ולמעלה בלבד, ואי אשמעינן [ואילו היה משמיע לנו] כי האיסור הוא משש שעות ולמעלה, הוה אמינא [הייתי אומר] שזהו אפילו בסעודה שאינו מפסיק בה, על כן קמשמע לן [השמיע לנו] שזהו דווקא בסעודה המפסיק בה.

ומעירים: תניא כלישנא קמא תניא כלישנא בתרא [שנויה ברייתא כלשון ראשונה, שנויה כלשון שניה] תניא כלישנא בתרא [שנויה ברייתא כלשון אחרונה]: הסועד ערב תשעה באב, אם עתיד לסעוד סעודה אחרת אחריה — מותר לאכול בסעודה הראשונה בשר ולשתות יין, ואם לאו שאינו אוכל עוד סעודה אחרת — אסור לאכול בשר ולשתות יין.

תניא כלישנא קמא [שנויה ברייתא גם כלשון ראשונה]: ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין, לא יאכל בשר ולא ישתה יין, רבן שמעון בן גמליאל אומר ישנה ממנהג אכילתו. אמר ר' יהודה: כיצד משנה? אם היה רגיל לאכול שני תבשילין בסעודתו — יאכל מין אחד, ואם היה רגיל לסעוד סעודה גדולה בעשרה בני אדם — סועד בחמשה, היה רגיל לשתות עשרה כוסות — שותה חמשה כוסות. במה דברים אמורים — משש שעות ולמעלה, אבל משש שעות ולמטה — מותר הכל.

תניא אידך [שנויה ברייתא אחרת]: ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין, לא יאכל בשר ולא ישתה יין. אלו דברי ר' מאיר, וחכמים אומרים: ישנה ממה שרגיל לאכול. וממעט בבשר וביין. כיצד ממעט? אם היה רגיל לאכול בסעודתו ליטרא בשר — יאכל חצי ליטרא, היה רגיל לשתות לוג יין — ישתה חצי לוג יין, ואם אינו רגיל בהם כל עיקר — אסור. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אם היה רגיל לאכול צנון או מליח אחר סעודתו — הרשות בידו לאוכלם גם בערב תשעה באב, ואין אנחנו אומרים שזה נחשב כמזון נוסף.

תניא אידך [שנויה ברייתא אחרת]: כל שהוא משום תשעה באב, כלומר, אם אוכל סעודה זו מפני צום תשעה באב — אסור לאכול בה בשר ואסור לשתות בה יין ואסור לרחוץ. כל שאינו משום תשעה באב — מותר לאכול בשר ולשתות יין ואסור לרחוץ. ר' ישמעאל בר' יוסי אומר משום (משם) אביו: כל שעה שמותר לאכול בשר — מותר לרחוץ.

ב תנו רבנן [שנו חכמים]: כל מצות הנוהגות באבל פרטי — נוהגות בתשעה באב; יום זה אסור באכילה ובשתיה, ובסיכה בשמן, ובנעילת הסנדל, ובתשמיש המטה. ואסור לקרות בתורה בנביאים ובכתובים, ולשנות במשנה בתלמוד ובמדרש ובהלכות ובאגדות.

אבל קורא הוא במקום שאינו רגיל לקרות, שכיון שאינו רגיל הוא מתקשה ואינו נהנה מן הדבר כל כך, ושונה במקום שאינו רגיל לשנות, וקורא בקינות בספר איכה ובספר איוב, ובדברים הרעים נבואות פורענות שבספר ירמיהו. ותינוקות של בית רבן בטלין באותו יום מלימודם, משום שנאמר: "פקודי ה' ישרים משמחי לב" (תהלים יט, ט).

ר' יהודה אומר: אף אינו קורא במקום שאינו רגיל לקרות, ואינו שונה במקום שאינו רגיל לשנות. אבל קורא הוא באיוב ובקינות ובדברים הרעים שבירמיהו. ותינוקות של בית רבן בטלים בו, משום שנאמר: "פקודי ה' ישרים משמחי לב".

ג שנינו במשנה: לא יאכל בשר ולא ישתה יין. תנא [שנה החכם בתוספתא]: אבל אוכל הוא בשר מליח (מלוח מאוד) ושותה יין מגתו שעדיין לא תסס כל צרכו. ומבררים: בשר מליח זה עד כמה ימים יהיה במלח ויהיה אסור? אמר רב חיננא בר כהנא משמיה [משמו] של שמואל: כל זמן שהוא כשלמים במשך הימים שמותר לאכול שלמים, כלומר, שני ימים ולילה אחד, אבל אם הוא מלוח יותר מזמן זה — מותר לאוכלו.

ויין מגתו שאמרנו עד כמה זמן נחשב הוא ככזה? כל זמן שהוא תוסס. וכיוצא בזה תנא [שנה החכם]: יין תוסס אין בו משום גילוי, שגם אם עמד בכלי בלתי מכוסה, אין חוששים שמא שתה ממנו נחש, וכמה תסיסתו של יין — שלשה ימים משעה שדרכו את הענבים.

אמר רב יהודה אמר רב: כך היה מנהגו של ר' יהודה בר' אילעאי: ערב תשעה באב סמוך ללילה היו מביאין לו פת חרבה במלח, ויושב היה