אי מה (או מה) כהן משרת בקודש בעל מום לא ישרת, אף כהן מברך בעל מום לא יברך! ודוחים: הא איתקש [הרי הוקש, הושווה] גם לנזיר.

ושואלים: ומאי חזית דמקשת לקולא אקיש לחומרא [ומה ראית שאתה משווה להקל, השווה להחמיר] והשווהו לנזיר לענין איסור חרצן, ולכהן לענין מום! ומשיבים: בעיקרו של דבר ראיות אלה לאסמכתא נינהו [סמך בלבד הן] מדרבנן ולקולא [מדברי סופרים, ולכן משווים אותם רק להקל] ולא להחמיר.

א שנינו במשנה: אלו הן מעמדות: לפי שנאמר: "צו את בני ישראל". ותוהים: מאי קאמר [מה אמר]? כלומר, מה מסביר הכתוב "צו את בני ישראל" את המעמדות? ומסבירים, הכי קאמר [כך אמר]: אלו הן מעמדות, כאשר יבואר הלאה, ומה טעם תיקנו מעמדות — לפי שנאמר: "צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי ריח נחוחי תשמרו להקריב לי במועדו" (במדבר כח, ב),

והיאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו? וכיון שכל ישראל אינם יכולים להיות תמיד בירושלים, לכך התקינו נביאים הראשונים (שמואל ודוד) עשרים וארבעה משמרות. על כל משמר ומשמר היה מעמד בירושלים שהיה קבוע בה של כהנים ושל לוים ושל ישראלים. הגיע זמן משמר לעלות, כהנים ולוים שבאותו משמר עולין לירושלים לעבוד במקדש.

תנו רבנן [שנו חכמים]: עשרים וארבעה משמרות בארץ ישראל, ושתים עשרה ביריחו. ותוהים: שתים עשרה ביריחו?! אם כן נפישן להו טובא [מרובות הן הרבה] שהרי נמצאו בסך הכל שלושים ושש משמרות! אלא, יש לומר: שתים עשרה מהן ביריחו. כיצד? הגיע זמן המשמר לעלות, חצי המשמר היה עולה מארץ ישראל כולה לירושלים, וחצי המשמר היה עולה ליריחו, כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבירושלים.

אמר רב יהודה אמר שמואל: כהנים, ולוים, וישראלים מעכבין את הקרבן, שאם לא היו כל אלה במקדש — אין יוצאים ידי חובת קרבן הציבור. במתניתא תנא [בברייתא שנה] ר' שמעון בן אלעזר: כהנים, ולוים, וכלי שיר מעכבין את הקרבן. ושואלים: במאי קמיפלגי [במה, באיזה עיקרון נחלקו]? מר [חכם זה], שמואל, סבר, עיקר חובת שירה שנצטוו לשיר על הקרבן הריהי בפה, והוא חלק מעבודת הלוויים, ומר [וחכם זה], ר' שמעון בן אלעזר, סבר כי עיקר שירה בכלי, ולכן אם אין כלי שיר הרי זה מעכב את הקרבן.

ב אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: משה תיקן להם לישראל בתחילה שמונה משמרות, ארבעה מבניו של אלעזר וארבעה מבניו של איתמר. בא שמואל והעמידן על שש עשרה, בא דוד והעמידן על עשרים וארבעה, שנאמר לאחר שתוארו כל עשרים וארבעה משמרות הלויים והכהנים: "בשנת הארבעים למלכות דויד נדרשו וימצא בהם גבורי חיל ביעזיר גלעד" (דברי הימים א' כו, לא).

מיתיבי [מקשים] על כך ממה ששנינו: משה תיקן להם לישראל שמונה משמרות, ארבעה מאלעזר וארבעה מאיתמר, ובא דוד ושמואל והעמידן על עשרים וארבע, שנאמר: "המה יסד דויד ושמואל הראה באמונתם" (דברי הימים א' ט, כב), הרי שאת הדבר הזה תיקנו שניהם יחד! ומשיבים: הכי קאמר [כך אמר]: מיסודו של דוד ושמואל הרמתי הוסיפו וחזרו והוסיפו במספר המשמרות ולבסוף העמידום על עשרים וארבע.

תניא אידך [שנויה ברייתא אחרת]: משה תיקן להם לישראל שש עשרה משמרות, שמונה מאלעזר ושמונה מאיתמר. וכשרבו בני אלעזר על בני איתמר, חלקום את בני אלעזר והעמידום על עשרים וארבע משמרות, שנאמר: "וימצאו בני אלעזר רבים לראשי הגברים מן בני איתמר ויחלקום לבני אלעזר ראשים לבית אבות ששה עשר ולבני איתמר לבית אבותם שמונה" (דברי הימים א' כד, ד). ואומר: "בית אב אחד אחז לאלעזר ואחז אחז לאיתמר" (דברי הימים א' כד, ו).

ושואלים: מאי [מה פירוש] "ואומר", כלומר, מה צורך היה להביא ראיה נוספת לדבר? ומסבירים: וכי תימא [ואם תאמר] כי היכי דנפישי [כפי שנתרבו] בני אלעזר הכא נמי דנפישי [כאן גם כן נתרבו] בני איתמר, ששמונה משמרות, מעיקרא [מתחילה] ארבעה הוו [היו בלבד] כדברי רב חמא בר גוריא, על כן תא שמע [בוא ושמע] ממה שנאמר: "בית אב אחד אחז לאלעזר ואחז אחז לאיתמר", שבני איתמר כפי שהיו כך נשארו ("אחוז אחוז"). על כל פנים מפסוק זה הרי זו תיובתא [קושיה חמורה] על רב חמא בר גוריא האומר כי משה תיקן להם שמונה בלבד!

ומשיבים: אמר לך [יכול היה לענות לך] רב חמא בר גוריא: הרי מן הברייתא הקודמת ברור כי תנאי [מחלוקת תנאים] היא כיצד היו סדרי המשמרות מתחילות, ואנא דאמרי כי האי תנא [ואני שאמרתי כשיטת תנא זה] שאמר שמונה תיקן משה רבינו.

תנו רבנן [שנו חכמים]: ארבעה משמרות כהונה בלבד עלו מן הגולה, מבבל, ושאר עשרים משמרות נשארו שם. ואלו הן העולים: ידעיה, חרים, פשחור, ואימר. עמדו נביאים שביניהם שבעולי בבל,