סקר
כמה לומדי דף יומי יש במשפחתך הקרובה?






 

פירוש שטיינזלץ

אותה העיר מתענה ומתרעת, וכל סביבותיה מתענות שמצטרפות לתענית עמה, אבל לא מתריעות. ר' עקיבא אומר לא כן: אלא מתריעות בשופר ולא מתענות. וכן עיר שיש בה דבר או מפולת — אותה העיר מתענה ומתרעת, וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות, ר' עקיבא אומר: מתריעות ולא מתענות.

ומבארים: איזהו דבר, מתי רואים מיתות תכופות בעיר כמגפה שאפשר לקרוא לה דבר? ומשיבים: עיר המוציאה חמש מאות רגלי, כלומר, שיש בה חמש מאות איש ויצאו ממנה שלשה מתים בשלשה ימים זה אחר זה — הרי זה דבר, ואם מתו פחות מכאן (ממספר זה) — אין זה דבר, שאין להחשיבו כמגיפה אלא כמחלה רגילה.

א על צרות אלו מתריעין באמירת "עננו" בתפילה בכל מקום: על השדפון (מחלת התבואה), ועל הירקון שבתבואה, ועל הארבה, ועל החסיל (מין אחר של חגבים הבא בלהקות גדולות) שהגיעו למקום, ועל החיה רעה המסוכנת לבני אדם שפשטה ביישוב, ועל החרב, כלומר, כשעוברים גדודי צבא אויב — מתריעין עליה, מפני שהיא מכה מהלכת שעוברת ממקום למקום ולכן מתריעים עליהן בכל מקום.

מעשה שירדו זקנים מירושלים לעריהם ברחבי ארץ ישראל, וגזרו תענית על שנראה כמלא פי תנור שדפון בעיר אשקלון וגזרו משום כך תענית בכל ארץ ישראל, שכן היא מכה מהלכת. ועוד גזרו תענית על שאכלו זאבים שני תינוקות בעבר הירדן. ר' יוסי אומר: לא על שאכלו, אלא על שנראו שני זאבים אלה במקום ישוב.

ב על מאורעות אלו מתריעין אפילו בשבת: על עיר שהקיפוה נכרים במצור, או נהר העולה על גדותיו, ועל הספינה המיטרפת (העומדת לטבוע) בים. ר' יוסי אומר: מתריעים בשבת לעזרה, ולא לצעקה בתפילה. שמעון התימני (מהעיר תמנה) אומר: אף על הדבר מתריעים בשבת ולא הודו לו חכמים.

ג ומוסיפים: בכלל, על כל צרה שלא תבוא (לשון נקיה, כלומר: על כל צרה שתבוא) על הצבור — מתריעין עליהן, חוץ מרוב גשמים, שאף שצרה היא, כיון שהמים בכלל לברכה הם — אין מתריעים עליה. ומספרים: מעשה שאמרו לו לחוני המעגל: התפלל שירדו גשמים. אמר להם: צאו והכניסו תנורי פסחים אותם תנורי חרס שבהם היו אופים את קרבן הפסח בשביל שלא ימוקו (ימסו במים), שמובטח היה שיירדו גשמים מרובים. התפלל ולא ירדו גשמים כלל.

מה עשה? עג עוגה (יצר מעגל) באדמה ועמד בתוכה, ואמר לפניו: רבונו של עולם! בניך שמו פניהם עלי, שאני כבן בית לפניך, על כן נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך ותיענה לבקשתם להורדת גשמים. התחילו גשמים מנטפין בטיפות קטנות בלבד. אמר: לא כך שאלתי (ביקשתי), אלא גשמי בורות שיחין ומערות, כלומר, גשמים מרובים עד שיתמלאו מהם אף בורות המים, ויספיקו לכל השנה. התחילו גשמים לירד בזעף. אמר: לא כך שאלתי (ביקשתי), אלא גשמי רצון ברכה ונדבה ולא גשמים מזיקים.

ירדו גשמים כתקנן, אבל המשיכו וירדו כה הרבה עד שיצאו ישראל מירושלים להר הבית מפני הגשמים שמרוב הגשמים נתמלאה העיר במים עד שהיו צריכים להמלט למקום גבוה יותר. באו ואמרו לו: כשם שהתפללת עליהם שירדו — כך התפלל שילכו להן. אמר להם: צאו וראו אם נמחית אבן הטועין (אבן גדולה שהיתה בעיר שעליה הכריזו על האבידות ועל המציאות) כלומר, בלשון גוזמה אמר: אם לא הגיעו הגשמים עד כדי כך — אין מן הראוי לבקש שיפסקו.

שלח לו נשיא הסנהדרין באותו הדור שמעון בן שטח: אלמלא (אם לא) חוני אתה — גוזרני עליך נידוי על שאתה מדבר בלשון זו כלפי מעלה. אבל מה אעשה לך, שאתה מתחטא (מתפנק) לפני המקום ועושה לך רצונך, כבן שהוא מתחטא על אביו ועושה לו רצונו, ועליך הכתוב אומר: "גיל יגיל אבי צדיק ויולד חכם ישמח בו. ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך" (משלי כג, כד-כה).

ד ועוד הלכה בתעניות: היו מתענין על הגשם וירדו להם גשמים, אם ירדו הגשמים קודם הנץ החמה — לא ישלימו תעניתם עד לערב, אם ירדו לאחר הנץ החמה — ישלימו. ר' אליעזר אומר, כך יש לחלק: אם ירדו קודם חצות היום — לא ישלימו, ירדו לאחר חצות — ישלימו.

מסופר: מעשה שגזרו תענית בלוד על שלא ירדו גשמים, וירדו להם גשמים קודם חצות יום התענית, אמר להם ר' טרפון: צאו מיד ואכלו ושתו, ועשו יום טוב. ויצאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב, ובאו בין הערבים לבית הכנסת וקראו הלל הגדול להודות על שנשמעה תפילתם.

ה גמרא שנינו במשנה: סדר תעניות האלו האמור ברביעה ראשונה. ורמינהי [ומשליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו: רביעה ראשונה ושניה לשאול ולבקש גשמים, ורק שלישית להתענות!

אמר רב יהודה: הכי קאמר [כך אמר, כך יש לפרש]: סדר תעניות האמור אימתי — בזמן שיצאה רביעה ראשונה ושניה ושלישית ולא ירדו גשמים. אבל אם ירדו גשמים ברביעה ראשונה, וזרעו מיד ולא צמחו משום שלא היו גשמי הרביעה מספיקים, אי נמי [או גם כן] צמחו מעט וחזרו ונשתנו שהחלו נובלים משום שלא באו גשמים אחרי רביעה ראשונה — מתריעין עליהן מיד.

אמר רב נחמן: דוקא נשתנו, אבל אם יבשו לגמרי — לא מתריעים, שאין טעם להתענות על דבר שאין לו תקנה. ותוהים: פשיטא [פשוט, מובן מאליו] שכך הוא, שהרי נשתנו תנן [שנינו במשנה]! ומשיבים: לא צריכא [נצרכה] מה שאמר רב נחמן אלא דאקון [שהתחזקו קצת] הצמחים לאחר שהתייבשו, ונראה שלא יגדלו יותר וכל תבואת השנה תפסד. מהו דתימא [שתאמר]: אקנתא מילתא היא [התחזקות זו דבר הוא] ויש להם עוד תקנה בתפילה, לכך קמשמע לן [השמיע לנו] שאין תקנה לדבר.

ו שנינו במשנה בין דברים שמתריעים עליהם: וכן שפסקו גשמים בין גשם לגשם ארבעים יום, מפני שהיא מכת בצורת. ושואלים: מאי [מה] לשון זו "מכת בצורת" הלא זו עדיין אינה נחשבת כבצורת! אמר רב יהודה אמר רב כך יש להבין: אי ירידת גשמים במשך ארבעים יום בין גשם לגשם, היא מכה המביאה לידי בצורת. ובענין זה אמר רב נחמן: נהרא אנהרא [מנהר לנהר], כלומר, כשאין תבואה צומחת במקום אחד אבל יש אפשרות להביאה לאותו מקום דרך הנהרות, מאזור אחר שבו צומחת התבואה —

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר