יהיו כמותך. אף אתה שרוצה בברכה ממני, במה אברכך? אם בתורה — הרי יש לך תורה, אם בעושר — הרי עושר, אם בבנים הרי יש לך בנים, אלא יהי רצון שיהיו צאצאי מעיך כמותך.

א ושוב לענין הגשמים, תנו רבנן [שנו חכמים], נאמר: "ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש" (דברים יא, יד), "יורה" נקרא על שום שמורה (מלמד) את הבריות שעליהם להטיח (לשים טיח) על גגותיהן ולסתום את הסדקים בהם, ולהכניס את פירותיהן מן השדות לבתים, ולעשות כל צרכיהן, לפני שיבואו גשמים מרובים. דבר אחר: נקרא "יורה" משום שמרוה את הארץ ומשקה עד תהום, שנאמר: "תלמיה רוה נחת גדודה ברביבים תמגגנה צמחה תברך" (תהלים סה, יא). דבר אחר: "יורה" כוונתו שיורד בנחת ואינו יורד בזעף.

או אינו "יורה" אלא משום שיורד בזעף באופן שמשיר את הפירות שבאילן ומשטיף את הזרעים שבשדות ממקומם ומשטיף (מלשון יריה) את האילנות? — תלמוד לומר: "מלקוש", מה מלקוש אי אפשר לפרשו לרעה, שהוא משבר את גרנות ומשיר את הפירות, שהרי בזמן שהוא יורד אין אלו בנמצא, ואין לך לפרשו אלא לברכה — אף יורה אין לך לפרשו אלא לברכה. או אינו אלא "מלקוש" — שירד גשם עז שמפיל את הבתים ומשבר את האילנות ומעלה את הסקאין (החגבים)? — תלמוד לומר: "יורה", וכוונתו: מה יורה לברכה — אף מלקוש לברכה.

ושואלים: ויורה גופיה מנלן [עצמו מנין לנו] שהוא לברכה — דכתיב [שנאמר]: "ובני ציון גילו ושמחו בה' אלהיכם כי נתן לכם את המורה לצדקה ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון" (יואל ב, כג), הרי נאמר בפסוק זה שהיורה ("מורה") הוא לצדקה, הוה אומר שהוא לברכה בלבד.

ב תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא אחרת באותו ענין: זמן היורה הוא במרחשון, ומלקוש זמנו בניסן. אתה אומר יורה במרחשון ומלקוש בניסן, או אינו אלא יורה בתשרי ומלקוש באייר? תלמוד לומר "ונתתי מטר ארצכם בעתו" והעת הראויה ליורה היא בחשוון, שהיא העונה שבה צריכים לגשמים כדי להצמיח את התבואה, ולמלקוש בניסן.

ובפירוש המלה "מלקוש" אמר רב נהילאי בר אידי אמר שמואל: דבר שמל קשיותיהן של ישראל, כלומר: דבר שחותך את קשי לבם של ישראל, שכשאינו יורד בזמנו חוזרים ישראל בתשובה. דבי [בבית מדרשו] של ר' ישמעאל תנא [שנה]: "מלקוש" נקרא כך, משום שהוא דבר שממלא את התבואה בקשיה, כלומר, אף שיש כבר קש, הרי התבואה גדלה עוד קצת ומתמלאה בתוכו. במתניתא תנא [בברייתא שנה]: דבר שיורד על המלילות ועל הקשין (מל־קוש).

תנו רבנן [שנו חכמים]: זמן היורה הוא במרחשון ומלקוש בניסן. אתה אומר יורה במרחשון, או אינו אלא בחדש כסליו? תלמוד לומר: "ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש" (דברים יא, יד), מה מלקוש בעתו — אף יורה בעתו, ומלקוש הרי אמרנו שהוא יורד על הקשים, משמע — בעתו, שכיון שיצא ניסן וירדו גשמים — אינו סימן ברכה אלא להיפך, וכמו כן עתו של היורה, כלומר, הזמן הראוי לו, הוא בחשוון.

תניא אידך [שנויה ברייתא אחרת]: יורה במרחשון ומלקוש בניסן, אלו דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים: יורה זמנו בכסליו.

ושואלים: מאן [מי הם] חכמים אלה? אמר רב חסדא: ר' יוסי היא, דתניא [ששנויה ברייתא]: איזו היא רביעה (עונת גשמים) ראשונה — אין זמניה קבועים תמיד, אלא הבכירה, כלומר, המוקדמת ביותר היא כשמגיעה בשלשה במרחשון, בינונית מגיעה בשבעה בו, אפילה (מאוחרת) — בשבעה עשר בו, אלו דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר: בשבעה בחשוון היא הבכירה, ובשבעה עשר בו היא הבינונית, ובעשרים ושלשה בו היא האפילה.

ר' יוסי אומר: הרביעה הראשונה זמנה בשבעה עשר, ובעשרים ושלשה במרחשון, ובראש חדש כסליו. וכן היה ר' יוסי אומר: אין היחידים, הם תלמידי החכמים שמקדימים להתפלל לפני הציבור ולבקש על הגשמים, מתענין על הגשמים עד שיגיע ראש חדש כסליו, שהרי עד אז הוא עדיין בתוך זמנה של רביעה ראשונה.

אמר רב חסדא: הלכה כר' יוסי. אמימר מתני להא [היה שונה את השמועה הזו] של רב חסדא בהא לישנא [בלשון זו] ששנינו: בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים, רבן גמליאל אומר: בשבעה בו, ועל כך אמר רב חסדא: הלכה כרבן גמליאל.

ושואלים: כמאן אזלא [כשיטת מי הולכת] הא דתניא [ברייתא זו ששנינו], רבן שמעון בן גמליאל אומר: גשמים שירדו שבעה ימים זה אחר זה אתה מונה בהם רביעה ראשונה ושניה ושלישית, כלומר, שהם נחשבים לשתי רביעות, או ראשונה ושניה או שניה ושלישית, כמאן [כשיטת מי] — כשיטת ר' יוסי, שהרי רק הוא עושה רווח זמן קבוע של שבעה ימים בין רביעה לרביעה, אמר רב חסדא: הלכה כר' יוסי.

לעצם קביעת זמני הרביעה שואלים: בשלמא [נניח] שמזכירים ויודעים את זמנה של הרביעה הראשונה — הרי זה לשאול, כדי לדעת מהו הזמן הראוי להתפלל על הגשמים ("ותן טל ומטר"). זמנה של רביעה שלישית צריכים לדעת — כדי להתענות, שאם לא ירדו גשמים עד זמן רביעה שלישית — צריך להתענות. אולם זמן רביעה שניה למאי [למה], לאיזו צורך הוזכרה? אמר ר' זירא: לענין נדרים, דתנן [שכן שנינו במשנה]: