וערבית ראינו את הירח החדש בצד מערב. אמר ר' יוחנן בן נורי: עדי שקר הם, שלא יתכן שראו המולד זמן קצר כל כך לאחר סוף החודש הקודם, ואין לסמוך עליהם. וכשבאו ליבנה קיבלן רבן גמליאל כעדים, ולא חשש.

ועוד מעשה, שבאו שנים ואמרו: ראינוהו בזמנו, כלומר, בליל שלושים של החודש הקודם, ובליל עיבורו, כלומר, בלילה שלאחר מכן — לא נראה, וקיבלן רבן גמליאל וסמך עליהם לקדש את החודש בזמנו.

אמר ר' דוסא בן הורכינס: עדי שקר הן עדים אלה, ומשל לדבר היאך יכול להיות שיהיו עדים מעידים על האשה שילדה ולמחר היא נראית כשכריסה בין שיניה, שהיא בהריון? שהרי אם נראה כבר הירח החדש בזמנו, כיצד לא נראה יום לאחר מכן? אמר לו ר' יהושע: רואה אני את דבריך, שעדי שקר הם, ויש לקבוע את ראש החודש יום אחד מאוחר יותר. כיון שנודעו דברי ר' יהושע אלה, שלח לו רבן גמליאל: גוזרני (גוזר אני) עליך שתבא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכפורים שחל להיות לפי חשבונך, שהוא לפי חשבוננו אחד עשר בתשרי.

הלך ומצאו ר' עקיבא לר' יהושע כשהוא מיצר (מצטער) על שמאלצו הנשיא לחלל את יום הכיפורים לפי חשבונו, אמר לו ר' עקיבא לר' יהושע: יש לי ללמוד שכל מה שעשה רבן גמליאל בקידוש החודש הריהו עשוי, שנאמר: "אלה מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אתם במועדם "(ויקרא כג, ד), כלומר: קביעת המועדים תלויה בקריאה, בקידוש, על ידי ישראל בין בזמנן בין שלא בזמנן — אין לי מועדות אלא אלו שקבעו ישראל.

בא לו ר' יהושע אצל ר' דוסא בן הורכינס, אמר לו ר' דוסא: אם באין אנו לדון אחר בית דינו של רבן גמליאל ולפקפק בהחלטותיו, הרי צריכין אנו לדון אחרי כל בית דין ובית דין שעמד מימות משה רבינו ועד עכשיו, שמא טעה בהחלטותיו. שנאמר: "ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל" (שמות כד, ט) ולמה לא נתפרשו שמותן של זקנים אלה שזכו עד כדי כך? אלא ללמד מפסוק זה שכל שלשה ושלשה שעמדו בית דין על ישראל — הרי הוא כבית דינו של משה, שהרי אין אנו יודעים מי היה באותו בית דין, ודי לנו בכך שהיו דייני ישראל.

כיון ששמע ר' יהושע שאף ר' דוסא בן הורכינס סבור שיש לסמוך על דברי רבן גמליאל, נטל מקלו ומעותיו בידו, והלך ליבנה אצל רבן גמליאל ביום שחל יום הכפורים להיות על פי חשבונו. כשראהו עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו, אמר לו: בוא בשלום רבי ותלמידי! רבי — בחכמה שר' יהושע גדול היה בחכמה מבני דורו, ותלמידי — שקבלת את דברי אף על פי שלא היו אלה נראים בעיניך.

א גמרא תניא [שנויה ברייתא]: אמר להם רבן גמליאל לחכמים להסביר את דבריו, שיתכן שהיה זמן קצר כל כך בין סוף החודש הקודם והמולד הבא. כך מקובלני מבית אבי אבא: פעמים שבא הירח בדרך ארוכה ופעמים שבא בקצרה וממהר לבוא.

אמר ר' יוחנן: מאי טעמיה דבי [מה טעמם של בית] רבי, כלומר, של הנשיאים (בית אביו של רבן גמליאל) — דכתיב [שנאמר]: "עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו" (תהלים קד, יט) ומן הפסוק נלמד: שמש הוא שידע מבואו, לפי שמועדי זריחתה ותקופותיה — קבועים הם, ואילו ירח לא ידע מבואו, ואין מהלכו שוה בכל חודש.

מסופר: ר' חייא חזייא לסיהרא דהוה קאי בצפרא [ראה את הירח שהיה עומד בשמים בבוקר] של עשרים ותשעה, שקל קלא פתק ביה [לקח רגב אדמה זרק בו], אמר לו: לאורתא בעינן לקדושי בך [לערב אנו צריכים לקדש אותך] שייראה מולד הירח ונוכל לקדש את החודש ביום שלושים, ואת קיימת הכא [ואתה עומד כאן]?! זיל איכסי [לך והתכסה], שאפשר יהיה לראות את המולד החודש בלילה. מסופר: אמר ליה [לו] רבי לר' חייא: זיל למקום עין טב וקדשיה לירחא [וקדש את הירח], ושלח לי סימנא [ושלח לי סימן] שאדע שקידשת אותו, וסימן זה יהא המשפט "דוד מלך ישראל חי וקים".

ב תנו רבנן [שנו חכמים]: פעם אחת נתקשרו שמים בעבים ונראית כעין דמות לבנה בעשרים ותשעה לחדש, כסבורים העם לומר לאור זה כי ראש החדש הוא, ובקשו בית הדין לקדשו. אמר להם רבן גמליאל: כך מקובלני מבית אבי אבא: אין חדושה של לבנה פחותה מעשרים ותשעה יום ומחצה ושני שלישי שעה ושבעים ושלשה חלקים (של אחד מאלף ושמונים בשעה).

ואותו היום מתה אמו של החכם בן זזא, והספידה רבן גמליאל הספד גדול בו ביום. לא מפני שראויה לכך להספד גדול זה, אלא כדי שידעו העם שלא קידשו בית דין את החדש, שכן בראש חודש אין מספידים, והספד זה מוכיח שיום זה הוא יום חול לכל דבריו.

ג שנינו במשנה: הלך ומצאו ר' עקיבא מיצר (מצטער). איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים]: מי היה מיצר? ר' עקיבא היה מיצר, או ר' יהושע מיצר? ומשיבים: תא שמע [בוא ושמע], דתניא [שכן שנינו בברייתא] : הלך ר' עקיבא ומצאו לר' יהושע כשהוא מיצר. אמר לו ר' עקיבא לר' יהושע: רבי, מפני מה אתה מיצר? אמר לו: עקיבא, ראוי לו (כלומר, מוטב לו) שיפול למטה חולה שנים עשר חדש, ואל יגזור עליו גזירה זו, שיצטרך לחלל את יום הכיפורים.

אמר לו: רבי, תרשיני לומר לפניך דבר אחד שלמדתני. אמר לו: אמור. אמר לו: הרי הוא אומר בענין קביעת החגים והמועדים "אתם" ("מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש". ויקרא כג, ב), "אתם" ("אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם במועדם". ויקרא כג, ד), "אתם" ("אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש". ויקרא כג, לז), שלש פעמים והרי זה כאילו נאמר לשון "אתם" ללמד:

אתם — אפילו שוגגין, שבשגגה נקבע החודש שלא בזמנו הראוי, "אתם" — אפילו הייתם מזידין כשקבעתם את החודש שלא בזמנו, "אתם" — אפילו הייתם מוטעין על ידי עדי שקר. ובכל זאת כיון שקבעתם את החודש — הרי הוא מקודש, ומסכים הקדוש ברוך הוא עם קביעתכם. ומוסיפים, בלשון הזה אמר לו: "עקיבא, 'נחמתני', 'נחמתני'".

ד שנינו במשנה: בא לו ר' יהושע אצל ר' דוסא בן הורכינס, והוכיח ר' דוסא שיש לסמוך על רבן גמליאל כשם שסמכו על משה ובית דינו. ונלמד הדבר ממה שלא הוזכרו שמותם של אותם זקנים שהיו עם משה, אף שבודאי גדולים וחשובים היו, לומר שכל שלושה ושלושה שעמדו ונעשו בית דין לדון את ישראל הרי הם כבית דינו של משה. תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: למה לא נתפרשו שמותם של זקנים הללו שהיו עם משה? שלא יאמר אדם: דיין פלוני שבדורי הוא כמשה ואהרן? האם פלוני הוא כנדב ואביהוא? האם פלוני הוא כאלדד ומידד? ולכן לא נתפרשו שמותיהם של שאר הזקנים, שאין לדעת אם זקנים שבדורו של משה היו טובים מאלה.

כיוצא בו אומר: "ויאמר שמואל אל העם ה' אשר עשה את משה ואת אהרן" (שמואל א' יב, ו). ואומר עוד: "וישלח ה' את ירבעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל" (שמואל א' יב, יא). ומסבירים: "ירובעל" — זה גדעון, ולמה נקרא שמו "ירובעל" — שעשה מריבה עם הבעל. "בדן" — זה שמשון, ולמה נקרא שמו "בדן" — דאתי [שבא] משבט דן ו"בדן" הוא קיצור של בן דן. יפתח — כמשמעו.