סקר
מסכת שבת






 

פירוש שטיינזלץ

א משנה בארבעה פרקים (זמנים) בשנה העולם נידון: בפסח נידון העולם על התבואה, בעצרת (חג השבועות) נידון על פירות האילן של השנה, בראש השנהכל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון, שנאמר: "היצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם" (תהלים לג, טו), ובחג הסוכות נידונין על המים של גשמי השנה הבאה.

ב גמרא נאמר במשנה שבפסח נידונים על התבואה, ושואלים: הי [איזו] תבואה? אילימא הא [אם נאמר זאת] התבואה דקיימא [שעומדת עכשיו] בשיבוליה ועומדת להיקצר מפסח עד שבועות, כל הני הרפתקי דעדו עלה [כל אותן הרפתקאות שבאו עליה] בגשמים ובמזיקים במשך כל החורף אימת איתדון [מתי נדונו עליה]? אלא צריך לומר שמדובר בתבואה דמזדרעא [העתידה להזרע] בשנה הבאה.

ועוד שואלים: למימרא [האם לומר] דחד דינא מתדנא [בדין אחד היא נידונת] ולא יותר? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: תבואה שאירע בה קרי (מאורע, מכשול) או אונס, אם אירע זה קודם הפסחנידונית לשעבר בדין שהיה בשנה שעברה, ואם אירע בה לאחר הפסחנידונית להבא. וכן אדם שאירע בו קרי או אונס, אם היה זה קודם יום הכפוריםנידון לשעבר בראש השנה של השנה שעברה, לאחר יום הכפורים נידון להבא. ואם כן, הרי שאותה תבואה עצמה נידונה פעמיים גם לפני פסח וגם לאחר הפסח.

אמר רבא: שמע מינה [למד מכאן] כי תרי דיני מתדנא [בשני דינים נידונת] מזריעתה עד הפסח, ומפסח עד לקציר. אמר אביי: הלכך [משום כך], נלמד מכאן: כי חזי אינש דמצלח זרעא אפלא [כאשר רואה אדם שמצליח הזרע האפיל], כלומר, אותם צמחים שזורעים עוד בתחילת החורף והם מגיעים להבשלה רק באביב או בקיץ — ליקדים וליזרע חרפא [שיקדים ויזרע זרע בכיר הממהר לצמוח] כגון שעורה, שאפשר לזרוע בסוף החורף ותצמח עד לאחרי פסח. והטעם — דעד דמטי למדייניה קדים סליק [שעד שיבואו לדונו בפסח הבא מקדים ועולה] ואף יצליח בגידולו, שהרי כבר יודע הוא שנידון באותה שנה לטובה.

ב לגופה של המשנה שואלים: מני מתניתין [כשיטת מי היא משנתנו זו] שהרי היא לא כשיטת ר' מאיר ולא כשיטת ר' יהודה ולא כשיטת ר' יוסי ולא כשיטת ר' נתן.

כן שנינו בתוספתא]: הכל נידונים בראש השנה, וגזר דין שלהם נחתם ביום הכפורים, אלו דברי ר' מאיר. ואילו ר' יהודה אומר: הכל נידונים בראש השנה, וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו: בפסח נחתם הדין על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג הסוכות הם נידונין על המים, ואדם נידון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכפורים.

ר' יוסי אומר: אדם נידון בכל יום ולאו דווקא פעם אחת בשנה, שנאמר: "ותפקדנו לבקרים" (איוב ז, יח), כלומר, שבכל בוקר יש פקידה ודיון. ר' נתן אומר: אדם נידון בכל שעה, שנאמר: "לרגעים תבחננו" (איוב ז, יח).

וכי תימא [ואם תאמר]: לעולם משנתנו כשיטת ר' יהודה היא, וכי קתני מתניתין [וכאשר שנויה משנתנו] הרי היא לענין גזר הדין ("חתימה") ולא לעיקר הדין, שהוא אכן נעשה לכולם בראש השנה, אי הכי [אם כך]קשיא [קשה] מענין אדם, שהיה צריך להוסיף שביום הכפורים נידון האדם!

אמר רבא: האי תנא [תנא זה] של משנתנו הוא תנא דבי [מבית מדרשו] של ר' ישמעאל היא, דתנא דבי [ששנה התנא מבית מדרשו] של ר' ישמעאל, בארבעה פרקים העולם נידון: בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים, ואדם נידון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכפורים. וכי קתני מתניתין [וכאשר שנויה משנתנו], הריהי שנויה על תחלת הדין, שאדם נידון בראש השנה.

אמר רב חסדא: מאי טעמיה [מה טעמו] של ר' יוסי? על שאלה זו תוהים: מה מקום לחפש את טעמו, הלא כדקאמר טעמיה [כפי שאמר את טעמו]: "ותפקדנו לבקרים"! ומסבירים: אנן הכי קאמרינן [אנו כך אמרנו]: אם הסתמך ר' יוסי על פסוק זה — מאי טעמא [מה טעם, מדוע] לא אמר כר' נתן שאדם נידון בכל שעה? ואם תאמר שהוא סבור ש"לרגעים תבחננו" אינו ראיה כי בחינה עיוני בעלמא [עיון בלבד] היא ולא משפט ממש — אם כן באותו אופן יש לומר כי פקידה נמי עיוני בעלמא [גם כן עיון בלבד] היא, ואם כן אין הוכחה גמורה מכתוב זה.

אלא אמר רב חסדא: טעמיה [טעמו] של ר' יוסי מהכא [מכאן] מכתוב אחר, שנאמר: "לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו" (מלכים א' ח, נט), משמע שבכל יום נידון העולם. ועל אותו פסוק

אמר רב חסדא: כאשר מלך וצבור באין לדין שמים — מלך נכנס תחלה לדין, שנאמר: "לעשות משפט עבדו" ואחר כך "ומשפט עמו ישראל". מאי טעמא [מה טעם] הדבר? איבעית אימא [אם תרצה אמור]: לאו אורח ארעא למיתב מלכא אבראי [אין זה דרך ארץ שישב המלך מבחוץ], וימתין לאחרים. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: מוטב שידון המלך לבדו מקמי דליפוש [מלפני שירבה] חרון אף על חטאי העם, שמא יצא דינו לזכות.

אמר רב יוסף: כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי שיטת מי מתפללים אנו עכשיו על חולים וסובלי יסורים] בכל יום כשאדם חולה, כמאן [כמי]כשיטת ר' יוסי, שכיון שלדעתו אדם נידון בכל יום, אם כן יש טעם להתפלל בכל יום ולשנות את דינו. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: לעולם עושים אנו זאת אפילו כרבנן שיטת חכמים] שאדם נידון פעם אחת בשנה, אולם מנהגנו הוא על פי דברי ר' יצחק שאמר ר' יצחק: יפה צעקה לאדם שיתפלל ויצעק לה' בין קודם גזר דין של מעלה בין לאחר גזר דין.

ג תניא [שנויה ברייתא]: אמר ר' יהודה משום ר' עקיבא: מפני מה אמרה תורה הביאו עומר בפסחמפני שהפסח זמן תבואה הוא, שאז מתחיל עיקר הקציר, ולכך אמר הקדוש ברוך הוא: הביאו לפני עומר בפסח, כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות. ומפני מה אמרה התורה הביאו שתי הלחם בעצרת (חג השבועות) — מפני שעצרת זמן התחלת בישול פירות האילן הוא, ולכך אמר הקדוש ברוך הוא: הביאו לפני שתי הלחם בעצרת, כדי שיתברכו לכם פירות האילן.

ומפני מה אמרה התורה נסכו מים בחג (הסוכות) — אמר הקדוש ברוך הוא: נסכו לפני מים בחג, כדי שיתברכו לכם גשמי שנה המתחילים לאחר חג הסוכות. ואמרו לפני בראש השנה בתפילה מלכיות זכרונות ושופרות. וטעמו של דבר: מלכיותכדי שתמליכוני עליכם, זכרונותכדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה, ובמה עולה הזכרון — בשופר.

בשיטה דומה אמר ר' אבהו: למה תוקעין בשופר של איל? אמר הקדוש ברוך הוא: תקעו לפני בשופר של איל, כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם שנשחט תמורתו איל, ומעלה אני עליכם כאילו אתם עקדתם עצמכם לפני.

אמר ר' יצחק: למה תוקעין בראש השנה? על שאלה זו תוהים: למה תוקעין?! רחמנא אמר [התורה אמרה] תקעו! אלא השאלה היא: למה מריעין? ושוב תוהים: מריעין?! רחמנא אמר [התורה אמרה] "בחודש השביעי באחד לחודש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה" (ויקרא כג, כד) משמע שיום זה צריך להריע בו; אלא כך היתה השאלה — על מנהג ישראל שאינו מפורש בתורה: למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין לפני תפילת שמונה עשרה,

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר