ומעתה נברר את השיטה: מאן שמעת ליה דאזיל בתר [מי שמעת אותו שהוא הולך באתרוג אחר זמן] הלקיטה, הלא הוא רבן גמליאל, וקתני [ועם כל זה שנה] ר' שמעון בן אלעזר שזמן ראש השנה לכך הוא בשבט, ושלא כדברי רבה בר רב הונא בשיטת רבן גמליאל!

אלא, יש לדחות את מה שאמרנו, ואי אתמר הכי אתמר [אם נאמר, כך נאמר]: אמר רבה בר רב הונא: אף על גב [אף על פי] שאמר רבן גמליאל כי הולכים באתרוג אחר הלקיטה כירק — ראש השנה שלו כאילן, בשבט.

ושואלים: מאי שנא התם [במה שונה שם] דקתני [שהוא שונה] "אם היתה שניה נכנסת לשלישית" ומאי שנא הכא [ובמה שונה כאן] דקתני [שהוא שונה] "אם היתה שלישית נכנסת לרביעית"? כלומר, מדוע לא הביא אותה דוגמה עצמה?

ומשיבים: מלתא אגב אורחיה קא משמע לן [דבר בדרך אגב השמיע לנו]: שאתרוג קשיא ליה ידא [קשה לו משמוש היד] ואיידי דממשמשי ביה כולי עלמא [וכיון שממשמשים בו הכל] בשביעית, שהרי בשנה זו כל הפרדסים הפקר והכל רשאים להכנס ולקטוף, וממשמשים באילן, ובשל כך לא טעין פרי עד תלת שנין [אינו טוען פירות הראויים לאכילה עד שלוש שנים].

בעא מיניה [שאל אותו] ר' יוחנן מר' ינאי: אתרוג, ראש השנה שלו אימתי? אמר ליה [לו] ר' ינאי: שבט. שאל אותו שוב ר' יוחנן: שבט זה שאמרת האם הוא לחשבון החדשים שהוא למנין הירח, כלומר, בחודש שבט כרגיל, או שמא כוונתך לחודש שבט הנמנה לתקופה של החמה, שהוא חל שלושים יום יום לאחר שנכנסה תקופת טבת, שהוא זמן שאינו קבוע בכל השנים? אמר ליה [לו]: הכוונה הוא שבט למנין החדשים, ואין משנים את הזמנים לפי התקופה גם אם היא מקדימה או מאחרת.

בעא מיניה [שאל אותו] רבא מרב נחמן, ואמרי לה [ויש אומרים] ששאל זאת ר' יוחנן מר' ינאי: היתה שנה מעוברת מהו כיצד צריך לנהוג לענין ראש השנה לאילנות? אמר ליה [לו]: הלך [לך] אחר רוב שנים ואף בשנה מעוברת ראש השנה לאילן הוא בשבט ואינו משתנה.

א אמר רבה: אתרוג בת ששית, כלומר, שגדל בשנה השישית לשמיטה שנכנסה לשביעית ונקטף בשנה השביעית — פטורה מן המעשר כדין פירות שמיטה, ופטורה מן הביעור שאף שמבערים פירות שביעית שלא נאכלו, אין אתרוג זה בכללם. ואילו בת שביעית שנכנסה לשמינית — פטורה במעשר וחייבת בביעור כפרי של שביעית.

אמר ליה [לו] אביי: בשלמא סיפא [נניח בסוף], בהלכה השניה, יש להסביר שחייבת בביעור לחומרא [להחמיר], אולם רישא שאמרת פטורה מן הביעור אמאי [מדוע] פטורה — דאמרינן [שאומרים אנו] זיל בתר [לך אחר] זמן החנטה וזה היה בשנה קודמת, אי הכי [אם כך] תיחייב במעשר!

אמר ליה [לו]: איך אפשר לומר זאת, שהרי יד הכל ממשמשין בה, שהרי הכל רשאים להכנס לפרדסים כדי ליטול את הפירות שהם הפקר בשנה זו ובתוך כדי כך הרי הם ממשמשים את כל הפירות שבהם, ואף אתרוג זה הוא בפועל הפקר ואת אמרת [ואתה אומר] תיחייב במעשר?! ואף שאינו פטור כפרי שביעית, הוא פטור מן המעשר משום שהוא הפקר.

ואילו רב המנונא אמר: בת ששית שנכנסת לשביעית, לעולם, כלומר לכל ענין, נחשבת היא לשל השנה הששית, ובת שביעית הנכנסת לשמינית — לעולם נחשבת כשל שביעית.

על כך מיתיבי [מקשים] ממה ששנינו בברייתא, ר' שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון: אתרוג בת ששית שנכנסת לשביעית — פטורה מן המעשר לפי ששנת השביעית היא, ופטורה מן הביעור שלדעתו אין לך דבר שחייב במעשר אלא אם כן גם גדל בחיוב מעשרות וגם נלקט בחיוב. וכן בת שביעית שנכנסת לשמינית — פטורה מן המעשר ופטורה מן הביעור, שאין לך דבר שחייב בביעור אלא אם כן גדל בשביעית ונלקט בשביעית.

ומעירים: רישא [החלק הראשון] של ברייתא זו קשיא [קשה] לרב המנונא האומר כי בת שישית שנכנסת לשביעית לעולם הוא של שישית, ולדבריו היה צריך להיות איפוא חייב במעשר, ואילו סיפא [החלק האחרון] קשיא [קשה] בין לרבה בין לרב המנונא, שלדברי רבה בת שביעית שנכנסה לשמינית חייבת בביעור, ואף לדברי רב המנונא יש להחשיבה לגמרי כבת שביעית ולחייבה בביעור!

ומשיבים: תנאי [מחלוקת תנאים] היא בכך, דתניא [שכן שנינו בבברייתא], אמר ר' יוסי: החכם אבטולמוס העיד משום חמשה זקנים: אתרוג נדון אחר זמן לקיטתו לענין מעשר, ואילו רבותינו נמנו, כלומר, דנו בדבר והגיעו למנין ולהצבעה באושא, ואמרו שנוהגים ודנים בו אחר זמן לקיטתו, בין למעשר בין לשביעית.

על הדברים האלה תוהים: שביעית מאן דכר שמיה [מי הזכיר את שמה], שהרי במעשרות דנו, ומדוע הזכירו גם את ענין שביעית?