ודלמא [ושמא] לא עייל [נכנס] כלל, אפילו אם לא הבשילה התבואה כלל בשביעית, בכל זאת וקאמר רחמנא [ואמרה התורה] תשמט ותיזיל [ותלך] שנת השמיטה עד חג הסוכות, שכל חיובי השמיטה נמשכים עד לסוכות!

ומשיבים: לא סלקא דעתך [יעלה על דעתך לומר כן], דכתיב [שנאמר]: "וחג האסף בצאת השנה באספך את מעשיך מן השדה" (שמות כג, טז), מאי [מה] פירושו של "אסיף"? אילימא [אם תאמר] שמשמעו: חג הבא בזמן אסיפה — הכתיב [הלא כבר נאמר] פעם אחת: "באספך" ואין צורך לאמר זאת שנית.

אלא מאי [מה] פירוש "אסיף" כאן — קציר. וקים להו לרבנן [ומוחזק להם לחכמים] שכל תבואה שנקצרה בחג שזה היה גמר בישולה בידוע שכבר הביאה שליש בישולה לפני ראש השנה, וקא קרי לה [והוא קורא אותה] את עונת השנה עד חג הסוכות "בצאת השנה".

אמר ליה [לו] ר' ירמיה לר' זירא לאחר ששמע דברים אלה: וקים להו לרבנן [וכי מוחזק להם לחכמים] וידוע להם ההבדל המדוייק בין שליש לפחות משליש? אמר ליה [לו] רב זירא: לאו אמינא לך [וכי לא אמרתי לך] לא תפיק נפשך לבר מהלכתא [אל תוציא את עצמך מחוץ לגדרי ההלכה]? שהרי כל מדות חכמים כן הוא, שיש להם שיעורים וגבולות מדוייקים,

כגון בארבעים סאה של מים הוא טובל ונטהר, אולם בארבעים סאה חסר קורטוב (משהו) — אינו יכול לטבול בהן. וכן מאכל ששיעורו כביצה מטמא טומאת אוכלין, כביצה חסר מידה קטנה ואפילו רק כשומשום — אינו מטמא טומאת אוכלין, וכן בגד שיש כו

שלשה על שלשה טפחים — מטמא טומאת מדרס אם ישב עליו הזב, ואילו בגד של שלשה על שלשה חסר נימא (חוט) אחת — אינו מטמא מדרס.

הדר [חזר] ואמר ר' ירמיה עצמו: לאו מילתא היא דאמרי [אין זה דבר מה שאמרתי] כלומר, השאלה ששאלתי אין לה בסיס שהרי אפשר להוכיח שיודעים חכמים את ההבדל. דבעו מיניה חבריא [ששאלו בני החבורה, החכמים ממנו] מרב כהנא: עומר שהקריבו ישראל בכניסתן לארץ בשנה הראשונה שבאו עם יהושע, מהיכן הקריבוהו, מהיכן מצאו עומר זה לקצור? אם תאמר שעומר זה הוא מתבואה שגדלה דעייל [שהביאה, שגדלה] ביד גוי, הלא "קצירכם" אמר רחמנא [אמרה התורה] ולא קציר גוי.

ותוהים קודם כל על עצם הדברים: ממאי דאקריבו [מניין לך שהקריבו] עומר בשנה זו, דלמא [שמא] לא אקריבו [הקריבו]! ודוחים: לא סלקא דעתך [יעלה על דעתך לומר כן], דכתיב [שנאמר] שם: "ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח" (יהושע ה, יא), ללמדנו: רק ממחרת הפסח — אכול [אכלו] מתבואת הארץ, אולם מעיקרא [מקודם, מתחילה] לא אכול [אכלו]. ומדוע — דאקריבו [שהקריבו] עומר בשישה עשר כדינו והדר אכלי [ואחר כך אכלו] שאם לא הקריבו עומר כלל ולא חל חיוב זה עליהם — לא היה להם לחלק בין קודם הפסח ואחר הפסח, ויש איפוא לשאול: מהיכן הקריבו?

אמר להן רב כהנא: כל שלא הביא שליש ביד גוי, ונמסר ביד ישראל ונגמר בישולו — הרי הוא ראוי לקצירה לשם עומר.

ואמר ר' ירמיה: הרי גם שם אפשר היה לשאול: ודלמא עייל ולא קים להו [ושמא כבר הביא שליש ולא מוחזק להם לחכמים] ואינם יודעים את ההבדל המדוייק? אלא על כרחך עליך לומר כי קים להו [מוחזק להם] בדיוק — הכא נמי קים להו [כאן גם כן מוחזק בידם].

ומקשים: אף זו אינה ראיה גמורה ודלמא [ושמא] אז לא עייל [הביאה, צמחה התבואה] כלל לפני שכבשו את הארץ, וניכר ההבדל לכל, אבל היכא דעייל ריבעא [במקום שהביאה, שהגיעה, לכלל רבע] בישולה — בין שליש לפחות משליש לא קים להו [מוחזק להם] ואין הם יודעים את ההבדל!

ומשיבים: לא סלקא דעתך [יעלה על דעתך לומר כן], דכתיב [שנאמר]: "והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון" (יהושע ד, יט), ואי סלקא דעתך [ואם יעלה על דעתך לומר] שלא עייל [הביאה] כלל — בחמשה יומי [ימים] מי קא מליא [האם היא מתמלאה] ממצב בו היא כבוסר גמור עד להבשלה מלאה?

את ההוכחה הזאת דוחים: אלא מאי [מה] אומר אתה דעייל רבעא [שנכנס מתחילה כדי רבע] או דנקא [שישית] אכתי [עדיין] יכול אתה לומר בחמשה יומי מי קא מליא [האם היא מתמלאה]? אלא מאי אית לך למימר [מה יש לך לומר] להשיב — כי "ארץ צבי" (דניאל יא, טו) כתיב [נאמר] בה בארץ ישראל, ששבח הארץ הוא שפירותיה מתבשלים במהירות רבה כמרוץ הצבי, הכא נמי [כאן גם כן] יכול אתה לומר כי "ארץ צבי" כתיב [נאמר] בה, שיכולה התבואה להבשיל מראשיתה עד גמרה במשך ימים אלה.

מצד אחר מתקיף לה [מקשה על כך] ר' חנינא על עצם ההוכחה מן הכתוב "באספך" לענין שנת השמיטה: ומי מצית אמרת [והאם יכול אתה לומר] דהאי [שזה] "אסיף" האמור בסוכות קציר הוא? והכתיב [והרי נאמר]: "באספך מגרנך ומיקבך" (דברים טז, יג) ואמר מר [החכם]: בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר שבהם מסככים את הסוכה. ואם כן "אסיף" זה האמור בחג הסוכות אינו שייך לקציר אלא לאיסוף הקש מן הגורן!

אמר ר' זירא על כך: הא מילתא הואי בידן [דבר זה היה בידינו] כלומר, היה נראה לי שיש לנו ראיה טובה, ואתא [ובא] ר' חנינא שדא ביה נרגא [הטיל בו גרזן] וקצצו. שקושייתו של ר' חנינא ביטלה לגמרי הוכחה זו.

ושואלים: אלא לאחר הדחיה הזו מנלן [מניין לנו] מקור ההלכה שזמן מעשרות התבואה נחשב משעה שהביאה שליש? ומשיבים: כדתניא [כפי ששנינו בברייתא], ר' יונתן בן יוסף אומר: נאמר "ועשת את התבואה לשלש השנים" (ויקרא כה, כא),