כל שהוא בתוך אותן ביברים אבל עדיין הוא מחוסר צידה שהמקום גדול וישנם בתוכו מקומות מסתור וצריך עוד לצוד אותו — אסור, ושאינו מחוסר צידה שאפשר לתפוס אותו מבלי לרדוף אחריו — מותר.

א גמרא ורמינהו [ומשליכים, מראים סתירה] ממה שנאמר בתוספתא: ביברין של חיה ושל עופות — אין צדין מהם ביום טוב ואין נותנין לפניהם מזונות. ואם כן קשיא [קשה] מהדין שנאמר במשנה בענין חיה מהדין שנאמר בתוספתא בענין חיה, וכן קשיא [קשה] מהדין שנאמר במשנה בענין עופות מהדין שנאמר בתוספתא בענין עופות!

ומשיבים: בשלמא [נניח] חיה על חיה לא קשיא [קשה]; כי הא [זו, התוספתא] כשיטת ר' יהודה היא, הסובר כי חיה הנמצאת בביבר עדיין אינה נחשבת כניצודת ולכן אסר על צידתה מן הביבר ביום טוב. הא [זו, משנתנו] כשיטת רבנן [חכמים] היא, הסוברים כי חיה הנמצאת בביבר נחשבת כבר כניצודת ולכן מותר לקחת אותה משם ואין בכך משום צידה מחודשת.

דתנן [שכן שנינו במשנה]: ר' יהודה אומר: הצד צפור למגדל (לארון) וצבי לבית — חייב. ונדייק: לבית הוא דמחייב [שמתחייב], אבל אם צד את חיה ומכניסה לביברין — לא. וחכמים אומרים: על צידת צפור חייב — אם לאחר הצידה הכניסה למגדל, וצבי — אם הכניסו לגנה ולחצר ולביברין. ואם כן, לשיטת חכמים בעל חיים המצוי בביבר נחשב כבר כניצוד, ואילו לר' יהודה אינו כן, ולפיכך נחלקו גם לענין הוצאתם משם ביום החג.

אלא, עופות על עופות קשיא [קשה]! שהרי לדעת הכל אין לצודם אפילו לבית! וכי תימא הא נמי לא קשיא [ואם תאמר: זו גם כן אינו קשה]; כי הא [זו, המשנה] שהתירה צידת עופות מן הביבר, מדברת בביבר מקורה בתקרה והרי הם נחשבים בלא זה כניצודים כבר, הא [זו, התוספתא] שאסרה צידת עופות מן הביברים, מדברת בביבר שאינו מקורה, ואינם נחשבים כניצודים.

אולם דבר זה אי אפשר לומר, והא [והרי] בית, שכביבר מקורה דמי [הוא נחשב] ובין לשיטת ר' יהודה ובין לשיטת רבנן [חכמים] צפור למגדל — אין [כן] נחשב כדבר ניצוד, אולם לבית לא, שהיא משתמטת ממקום למקום בתוך הבית!

אמר רבה בר רב הונא: הכא [כאן] שאמרו שהכנסת ציפור לבית אינה נחשבת כציד, בצפור דרור עסקינן [עוסקים אנו], שאינה מקבלת מרות כשהיא בבית, ומשתמטת גם בו ממקום למקום. דתנא דבי [ששנה החכם מבית מדרשו] של ר' ישמעאל: למה נקרא שמה של זו צפור דרור — משום שדרה בבית כבשדה, שעוברת בתוך הבית ממקום למקום ולכן אינה נבהלת כשמכניסים אותה לבית, ולכך אף אינה נחשבת בכך כניצודה.

ומעירים: השתא דאתית להכי [עכשיו שהגעת לכך], שאין הכרח לומר שיש מחלוקת תנאים בדבר, אלא שמדובר כאן במקרים שונים, יכול אתה לתרץ ולומר כי חיה על חיה נמי לא קשיא [גם כן איננו קשה], כי הא [זו, משנתנו] שהתירה לצוד חיה מן הביברים — הריהי מדברת בביבר קטן שאין לחיה אפשרות להתחמק והריהי נחשבת כבר כניצודת, הא [זו, התוספתא] שאסרה — בביבר גדול, שמפאת גודלו עדיין יש באפשרותה להתחמק ולכך איננה נחשבת בכך עדיין כניצודת.

ושואלים: היכי דמי [מה נחשב] לביבר קטן היכי דמי [מה נחשב] לביבר גדול? אמר רב אשי כל היכא דרהיט אבתרה ומטי לה בחד שחיא [כל מקום שהוא רודף אחריה ומשיג אותה בכפיפה אחת] — הרי זה ביבר קטן, ואידך [והאחר] שאינו כך — לביבר גדול הוא נחשב. אי נמי [או גם כן] כל היכא דאיכא עוקצי עוקצי [כל מקום שיש בו פינות פינות] שיש באפשרותה למצוא שם מקום מסתור — הרי זה ביבר גדול, ואידך [והאחר] נחשב כביבר קטן. אי נמי [או גם כן] אפשר לומר: כל היכא דנפלי טולא דכתלי אהדדי [כל מקום שנופל צל הכתלים זה על זה], שהכתלים סמוכים זה לזה — הרי זה ביבר קטן, ואידך [והאחר] שכתליו מרוחקים זה מזה ושטחו גדול יותר — נקרא ביבר גדול.

ב רבן שמעון בן גמליאל אומר לא כל הביברין שוין. אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. אמר ליה [לו] אביי לרב יוסף: כיון שקובע אתה הלכה — מכלל הדברים אתה שומע דפליגי [שחלוקים הם] ורבן שמעון בן גמליאל לא לפרש את דברי קודמו בא, אלא לחלוק על דברי התנא הקודם!

אמר ליה [לו] רב יוסף: ומאי נפקא לך מינה [ומה יוצא לך מזה], שכיון שפסקנו הלכה כרבן שמעון בן גמליאל, מה איכפת לך אם היתה מחלוקת בדבר? אמר ליה [לו] אביי כפי הפתגם העממי שאומרים על מי שלומד ואינו מבין: גמרא גמור זמורתא תהא [לימוד תלמד וזמר תהיה]?! הרי עיקרו של הלימוד הוא להבין את טעמי הדברים, ואינו יוצא ידי חובה בחזרה בלבד. ולפיכך עלינו להבין את עקרונות דברי התנאים, אף שלהלכה אין הבדל בדבר.

עוד שנינו במשנה: זה הכלל כל המחוסר צידה אסור לקחתו ביום טוב מן הביבר ושאינו מחוסר צידה — מותר. ושואלים: היכי דמי [כיצד הוא בדיוק] מחוסר צידה? אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: כל שאומר הבא מצודה (מלכודת) ונצודנו, שאי אפשר לתפוס אותו מיד בלי מלכודת.

אמר ליה [לו] אביי: והא [והרי] אווזין ותרנגולין שבחצר, שאומרים הבא מצודה ונצודנו שהרי הם משוטטים ומשתמטים ממקום למקום, ותניא [והרי שנויה ברייתא]; הצד אווזין ותרנגולין ויוני הרדיסאות (יוני בית) — פטור, לפי שהם נחשבים כניצודים!

אמר רבה בר רב הונא אמר שמואל: יש להבחין בין הדברים: הללו אווזים ותרנגולים באין לכלובן לערב והם חיים בקביעות שם ולכן נחשבים הם בכך כניצודים, והללו שבביבר אין באין לכלובן בערב, ולכן בורחים ומשתמטים מן האדם.

ומקשים: והרי יוני שובך ויוני עלייה, שבאין לכלובן לערב, ותניא [ובכל זאת שנויה ברייתא]: הצד יוני שובך ויוני עלייה או צפרים שקננו בטפיחין בבירות (בכרים, כעין שובכים שבתוך הבנינים) הרי הוא חייב על צידתן, למרות שבאים לכלובן בערב!

אלא אמר רבה בר רב הונא אמר שמואל: כך יש לחלק, הללו האווזים והתרנגולים באין לכלובן לערב ומזונותן מוטלים עליך ולכן רגילים הם בבעליהם ונחשבים הם כניצודים, והללו יוני שובך — באין אכן לכלובן לערב, אולם אין מזונותן עליך.

רב מרי אמר הבדל אחר: הני עבידי לרבויי [אלה, יוני שובך, עשויים לברוח] מפני בני אדם והני לא עבידי לרבויי [ואלה אווזים ותרנגולים ויוני הרדיסאות אינם עשויים לברוח]. ותוהים: כולהו נמי עבידי לרבויי [כולם גם כן עשויים לברוח] שהרי גם תרנגולים בורחים כשרודפים אחריהם! ומשיבים: לכלובן קאמרינן דעבידי לרבויי [לכלובם אמרו שעשויים לברוח] כלומר, גם כשמגיעים לכלובם אף שם אינם עומדים במנוחה, ובורחים החוצה, ואינם נחשבים כניצודים ועומדים.

ג משנה מצודות (מלכודות) חיה ועוף ודגים שעשאן (שהכינם ללכוד) מערב יום טוב — לא יטול מהן מה שנלכד או שמצא בהם ביום טוב, אלא אם כן יודע שנצודו בעלי החיים שנמצאים שם כבר מערב יום טוב. ומעשה בגוי אחד שהביא דגים לרבן גמליאל, ואמר רבן גמליאל: מותרין הן הדגים, אלא שאין רצוני לקבל הימנו משום ששונא אני אותו.

ד גמרא על המעשה ברבן גמליאל תוהים: וכי מביאים מעשה כדי לסתור את ההלכה שדובר בה קודם?! שהרי קודם אמרו שאין משתמשים במה שניצוד ביום טוב, וכאן מביאים מעשה שרבן גמליאל אומר שמותר! ומשיבים: חסורי מחסרא והכי קתני [חסרה המשנה וכך יש לשנותה]: גם ספק מוכן, כשלא ברור אם ניצוד היום או אתמול — הרי זה אסור. ורבן גמליאל מתיר במקרה של ספק. ומעשה נמי [גם כן] בגוי אחד שהביא דגים לרבן גמליאל, ואמר רבן גמליאל: מותרין הן, אלא שאין רצוני לקבל הימנו.

אמר רב יהודה אמר שמואל: אין הלכה כרבן גמליאל. ואיכא דמתני לה אהא [ויש ששונה את פסק ההלכה הזה על זו] ששנויה בברייתא באותו ענין: ספק מוכן מערב יום טוב, ספק אינו מוכן — רבן גמליאל מתיר ור' יהושע אוסר. אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כר' יהושע. ואיכא דמתני לה אהא [ויש ששונים אותו את הדבר על זה], דתניא [ששנויה ברייתא אחרת]: