ואי מייתי [ואם מביא] את המים בחבית מקודשת, איפסילו להו [נפסלו להם] המים בלינה במשך הלילה כשאר דברים הקדושים בקדושת הגוף שנפסלים בלינה ושוב לא יהיו ראויים לניסוך. חזקיה אמר: כלי שרת אין מקדשין אלא מדעת שצריך לכוון שיתקדש מה שבכלי, ובעצם היה אפשר להכניס גם בחבית מקודשת, אלא גזירה היא שגזרו שלא ימלאו את המים אלא בחבית שאינה מקודשת שמא יאמרו האנשים לאחר שיראו שמנסכים את המים הללו למחרת בבוקר ויחשבו שלדעת נתקדשו בתוכה, שאין לינה פוסלת את הנסכים.

אמר ר' ינאי אמר ר' זירא: אפילו תימא [תאמר] כי יש שיעור למים וכן תאמר שכלי שרת אין מקדשין אלא מדעת, גזירה אחרת יש כאן: שמא יאמרו כי לצורך קידוש ידים ורגלים מלאן ואין להם שיעור, ולכשיראו שמנסכים אותם יאמרו שאין הנסכים נפסלים בלינה.

א שנינו במשנה שאם נשפכה או נתגלתה החבית — מימיה פסולים. ושואלים: ואמאי [ומדוע] יפסלו המים? ליעביד [ושיעשה את המים] במסננת ועל ידי כך יתגלה הרעל. לימא מתניתין [האם נאמר שמשנתנו] שלא כשיטת ר' נחמיה? דתניא [שכן שנינו בברייתא]: דבר המכוסה במסננת — יש בו משום גילוי. אמר ר' נחמיה: אימתי הדין כן — בזמן שהתחתונה (הכלי התחתון) מגולה, אבל בזמן שהתחתונה מכוסה, אף על פי שהמסננת העליונה מגולה — אין בה משום גילוי. מפני שארס נחש דומה לספוג וספוג צף ועומד במקומו.

ומשיבים: אפילו תימא [תאמר] שהוא כשיטת ר' נחמיה, אימר [אמור] שאמר ר' נחמיה, להתיר מים מגולים על ידי סינון, זהו דווקא להדיוט, אבל לגבוה מי [האם] אמר? שאף שאפשר להכשיר מים אלה לשתיה ודאי אין אלה מן המובחר. ושואלים: ולית ליה [וכי אין לו] לר' נחמיה מה שנאמר: "הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך אמר ה' צבאות" (מלאכי א, ח)? ומכאן למדנו שדבר שאין אדם נותנו כמתנת כבוד למכובדים בין בני אדם, ודאי שאין ראוי לתתו על גבי המזבח.

א משנה החליל, מנגנים היו בו בחג הסוכות חמשה או ששה ימים. זהו החליל שהיו מנגנים בו בשמחת בית השואבה, שאינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב. ולכן אם חל יום ראשון בשבת, עשוי החליל שינגנו בו או ששה ימים של ימי חול המועד בלבד, או חמישה ימים אם חלה שבת באחד מימי חול המועד.