א משנה הרחיק את הסיכוך מן הדפנות, שאמנם הניח את הסכך בגובה הדפנות, אלא שהרחיקו מהם שלשה טפחים — הסוכה פסולה, שאויר שלושה טפחים אפילו מן הצד פוסל.

בית שנפחת (שנעשה חור בגגו) וכדי להכשירו לסוכה סיכך על גביו (על החור) — אם יש מן הכותל לסיכוך מרחק ארבע אמות, הרי זו סוכה פסולה, ובפחות מכן, הרי היא כשרה, שאנו מחשיבים את חלק התיקרה השלם כאילו הוא המשך עקום של הקיר ("דופן עקומה").

וכן, חצר שהיא מוקפת אכסדרה, שהיא כעין מרפסת פתוחה בעלת גג, אם מסכך על החלל שבין האכסדראות, והיה גג האכסדראות רחב, וכן סוכה גדולה שהקיפוה על גביה והניחו שם סמוך לדפנותיה בדבר שאין מסככין בו, כגון דבר המקבל טומאה — אם יש תחתיו (תחת החלק הפסול) ארבע אמות, פסולה, שאז אין הקירות נחשבים כמצטרפים אל הסכך להיחשב כ"דופן עקומה".

ב גמרא ושואלים: כל הני [כל הדוגמאות האלה] למה לי? שלכאורה הן מבוססות על עיקרון אחד של הכשר דופן עקומה, ומה טעם להביא דוגמאות שונות לענין אחד? ומסבירים: צריכא [נצרכו] כל אלה; דאי אשמעינן [שאילו היה משמיע לנו] רק בבית שנפחת, הייתי אומר: משום דהני [שאלה] המחיצות לבית עבידן [הן עשויות], ולכן, לאחר שייעדו אותו לסוכה, נשארו מחיצות אלה במהותן ויכולות הן איפוא לשמש גם כדופן לסוכה. אבל חצר המוקפת אכסדרה, דמחיצות (הבית, קירותיו החיצוניים) לאו לאכסדרה עבידי [לא עבור האכסדרה הן עשויות], אלא לצורך הבית נעשו, ורק בדרף אגב הן משמשות כקיר פנימי לאכסדרה, אימא [אמור] שלא, ולא ייחשבו איפוא כקשורות לסכך, על כן צריכא [נצרכה] לומר ולהביא גם את דין האכסדרה.

ואי אשמעינן הני תרתי [ואילו היה משמיע לנו בשתי אלה] היינו אומרים; משום שסככן של סוכות אלה כולו סכך כשר הוא, לכך יש לומר כי חלק התיקרה שלצד הסכך נעשה כמחובר לדופן ויש להכשירו משום דופן עקומה, אבל סוכה גדולה שהקיפוה בדבר שאין מסככין בו, שסככה מקצתו סכך פסול הוא, אימא [אמור] שלא ואם אין הסכך מגיע ממש לדופן, הריהי פסולה, על כן צריכא [נצרכו] לומר ולהביא אף דוגמא זו ויש איפוא טעם להבאת כל המקרים.

ג אמר רבה: אשכחתינהו לרבנן דבי רב דיתבי וקאמרי [מצאתי את חכמי בית מדרשו של רב שיושבים ואומרים] ומסכמים את ההלכה הבאה בשם רב: אויר, כלומר: חלל בלא סכך, פוסל את הסוכה בשלשה טפחים, ואילו סכך פסול פוסל רק בארבעה טפחים.

ואמינא להו אנא [ואמרתי להם אני]: דבר זה שאויר, חלל, שפוסל בשלשה טפחים מנא לכו [מניין לכם] — דתנן [שכן שנינו במשנתנו]: הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים — פסולה. ואם אכן המקור להלכה זו הוא דברי המשנה הזו, אם כן סכך פסול נמי לא ליפסיל [גם כן שלא יפסול] אלא בארבע אמות, דתנן [שהרי כך שנינו במשנתנו זו]: בית שנפחת וסיכך על גביו, אם יש בין הסיכוך לכותל ארבע אמות — פסולה!

ואמרו לי הם: בר מינה [חוץ מזו] של ההיא. כלומר: אין להביא ראיה ממשנה זו לענייננו. כי רב ושמואל אמרי תרוייהו [אמרו שניהם], משום דופן עקומה נגעו בה, כלומר: הטעם שבית זה כשר לסוכה אם הקירוי פחות מארבע אמות, אינו משום שסכך פסול אינו פוסל את הסוכה עד ארבע אמות, אלא משום שהתיקרה נחשבת כחלק מדופן הסוכה, והלכה מיוחדת היא זו שתיחשב התיקרה כדופן סוכה שהתעקמה.

ואמינא להו אנא [ואמרתי להם אני]: מה אילו איכא, כלומר: מה תאמרו אילו תהיה סוכה שיש בה סכך פסול פחות מארבעה טפחים ובסמוך לו יהיה אויר (חלל ריק) פחות משלשה טפחים מאי [מה יהא דינה]? — לדעתכם תהא כשרה, שהרי אין בה שיעור לפסול. אם מלייה [מלאו] את החלל הריק הזה בשפודין שהן סכך פסול, מאי [מה יהא] הדין — פסולה, שהרי עכשיו יש סכך פסול יותר מארבעה טפחים, ולשיטתכם מגיעים אתם לידי מסקנה תמוהה, כי מדוע לא יהא אויר שהוא פסול חמור יותר שהרי פוסל בשלשה טפחים, כסכך פסול הפוסל רק בארבעה טפחים!

ואמרו לי חכמי בית רב: אי הכי, לדידך נמי [אם כך, לשיטתך גם כן] אפשר להקשות כך; דאמרת [שאתה אומר] כי סכך פסול פוסל רק בארבע אמות, הרי מה אילו איכא [יש] סכך פסול שהוא פחות מארבע אמות וסמוך לו אויר פחות משלשה טפחים, מאי [מה יהא] הדין? — הלא תהיה הסוכה לפי זה כשרה, שהרי אין בה שיעור פסול, ואם מלייה [מילאו] את האויר הזה בשפודין והשלים את הסכך הפסול לארבע אמות מאי [מה] דינה של סוכה זו — פסולה, ויכול אתה איפוא להקשות אף לשיטתך: לא יהא אויר שפסולו חמור שהוא פוסל בשלשה טפחים כסכך פסול הפוסל רק בארבע אמות!

ואמינא להו אנא [ואמרתי להם אני]: האי מאי [זה מהו]? כלומר: מה טיבה של קושיה זו שאתם מקשים? בשלמא לדידי דאמינא [נניח לשיטתי, שאני אומר] ארבע אמות