ככותבת שאמרו לשיעור אכילה ביום הכיפורים, האם נפח זה נמדד בגרעינתה, כלומר: עם הגרעין או בלא גרעינתה? כיוצא בו בעי [שאל] רב אשי: השיעור שאנחנו קובעים לענין דיני טומאת המת כשעורה, האם מדובר בנפח השעורה כשהיא בקליפתה או בלא קליפתה, וכן האם מדובר בשיעורה כשהיא לחה או ביבשה? ומעירים: רב אשי לא מבעיא ליה [נשאלה לו], לא נסתפקה לו הא [שאלה זו] של רב פפא. ומדוע — "גסה" איתמר [נאמר], משמע: כל כמה שהיא יותר גסה, ולכן ודאי שהכוונה היא עם גרעינה. ולהיפך, רב פפא לא מבעיא ליה [נשאלה לו], לא נסתפקה לו שאלתו של רב אשי, כי שעורה לחה — שבולת מיקרי [נקראת] ולא שעורה, ואילו שלא בקליפתה כבר איננה נקראת שעורה אלא אושלא מיקרי [נקראת]. אלא ודאי הכוונה לשעורה יבישה כשהיא עדיין בקליפתה.

אמר רבה אמר רב יהודה: כותבת הגסה שאמרו, שיעורה יתירה משיעור כביצה. וקים להו לרבנן [ומוחזק להם לחכמים] דבהכי מיתבא דעתיה [שבכך, בשיעור זה, מתיישבת דעתו] של האוכל, ושוב אין כאן עינוי. בציר מהכי לא מיתבא דעתיה [בפחות מכאן אין מתיישבת דעתו]. מיתיבי [מקשים] ממה ששנינו: מעשה היה בחג הסוכות והביאו לרבן יוחנן בן זכאי לטעום את התבשיל, ולרבן גמליאל שתי כותבות ודלי (ספל) של מים. ואמרו להם ר' יוחנן ורבן גמליאל: העלום לסוכה ושם נאכל. ותני עלה [ושנינו על כך בברייתא]: לא מפני שהלכה כך, שאסור לטעום או לאכול דברים אלה חוץ לסוכה, אלא שרצו להחמיר על עצמן שלא לאכול דבר מחוץ לסוכה.

וכנגד זה סיפרו וכשנתנו לו לר' צדוק אוכל פחות מכביצה — נטלו במפה ולא נטל ידיו ואכלו חוץ לסוכה, ולא בירך אחריו ברכת המזון.