כליל תכלת" (שמות כח, לא) ויליף [ולומד] בגזירה שוה "תכלת" "תכלת" מפרוכת מה להלן בפרוכת היו חוטי התכלת של ששה, אף כאן של ששה וכיון שנאמר "כליל" שמשמעו דבר השזור יחד, למדנו שכל החוטים היו כפולים והרי כאן בסך הכל שנים עשר.

ומקשים: ונילף [ושנלמד] משוליו ורמוניו של המעיל הכתובים להלן ומה להלן (שמות כח, לא) עשוי כל חוט משמונה חוטים, אף כאן שמונה! ודוחים: דנין כלי (בגד) מכלי, ואין דנין כלי מדבר שהוא רק תכשיט כלי כרימוני המעיל.

ומקשים: אדרבה ההיפך מסתבר: דנין גופו מגופו את גוף המעיל מהרימונים שבו ואין דנין גופו מעלמא [מן העולם, מדבר אחר] ומשיבים: היינו דאמרינן [זה שאמרנו] מתחילה בברייתא שנאמר "שש" יתר כדי ללמד לשאר בגדים שלא נאמר בהן שש, והכוונה היא שיהיו של ששה ולא של שמונה חוטים מתחילתם.

נאמר עוד בברייתא כי כל חוט מחוטי הפרכת היה עשוי מעשרים וארבעה חוטים. כיצד? — ארבעה מינים של שיתא שיתא [שש שש] ודבר זה ברור ולא דינא ולא דיינא [אין דין ואין דיין] להשיג על כך, כי הלא בפרוכת ארבעה מינים (שש, ארגמן, תולעת שני ותכלת) וכל אחד מהן נעשה מששה חוטים, כפי שאמרנו שכל דבר שלא נתפרש נעשה מששה.

חשן ואפד שכל חוט ממנו הם עשויים מעשרים ושמונה חוטים הוא מנא לן [מניין לנו]? דכתיב [שנאמר]: "ועשית חשן משפט מעשה חשב כמעשה אפד תעשנו זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר" (שמות כח, טו) ארבעה מינים מהם עשוי האריג דשיתא שיתא [של ששה ששה] חוטים הם, הרי עשרין וארבעה, וחוט נוסף של זהב שטווים עם כל מין ומין, נמצא ארבעה חוטים נוספים, הא עשרין ותמניא [הרי עשרים ושמונה].

ומקשים ואימא [ואמור] שגם חוט של זהב נמי [גם כן] מששה חוטים הוא עשוי! אמר רב אחא בר יעקב: אמר קרא [הכתוב]: "וירקעו את פחי הזהב וקצץ פתילם לעשות בתוך התכלת ובתוך הארגמן ובתוך תולעת השני ובתוך השש מעשה חושב" (שמות לט, ג). "פתיל" פירושו חוט כפול שאפשר לפתלו, "פתילים" לשון רבים — הרי כאן ארבעה.

רב אשי אמר: מגוף הענין אפשר ללמוד זאת, שכן אמר קרא [הכתוב]: "לעשות בתוך התכלת ובתוך הארגמן" (שמות לט,ג), משמע שבתוך ארבעת המינים יש לעשות את חוטי הזהב. ומעתה היכי נעביד [כיצד נעשה]? נעביד [נעשה] ארבעה חוטים שכל אחד מהם של תרי תרי [שניים שנים], אם כן הוו להו תמניא [הרי הם שמונה] ולא נתפרש מספר זה בכתוב כלל. נעביד תרי דתרי תרי [נעשה שנים של שנים שנים] ותרי דחד חד [ושנים של אחד אחד] — הלא נאמר "ועשית", ללמד: שיהיו כל עשיותיו של כל מין אריג שוות ובכלל זה אף מנין החוטים מהם עשוי כל חוט, ולכן בהכרח יש לעשות ארבעה כדי לקיים את הכתובים בענין זה.

א אמר רחבא אמר רב יהודה: המקרע בגדי כהונה במזיד עובר על מצות לא תעשה ולוקה. שנאמר: "שפה יהיה לפיו סביב מעשה אורג כפי תחרא יהיה לו לא יקרע" (שמות כח, לב), שהוא מצות לא תעשה שלא לקרוע פי המעיל, וכן הדין בשאר בגדי כהונה. מתקיף לה [מקשה על כך] רב אחא בר יעקב: ודילמא הכי קאמר רחמנא [ושמא כך אמרה והתכוונה התורה בדבריה]: נעביד ליה [שיעשה לו] למעיל שפה כי היכי דלא ניקרע [כדי שלא יקרע] "ולא יקרע" אינו לשון איסור אלא ביטוי של שלילה, ואין ללמוד מכאן שיש בכך משום איסור ועונש מלקות! ודוחים: מי כתיב [האם נאמר] "שלא יקרע"? הלא נאמר "לא יקרע" ללמד שיש איסור מיוחד בקריעתו.

וכעין זה אמר ר' אלעזר: המזיח חושן מעל האפוד או המסיר בדי ארון מן הטבעות עובר על מצות לא תעשה ולוקה. שנאמר: "ולא יזח החושן מעל האפוד" (שמות כח, כח), וכן נאמר: "בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסרו ממנו" (שמות כה, טו). מתקיף לה [מקשה על כך] רב אחא בר יעקב: ודילמא כי קאמר רחמנא חדקינהו ועבדינהו שפיר [שמא כאשר אמרה התורה חזק אותם ועשה אותם יפה] כדי שלא יזח החושן מעל האפוד ושלא יסורו הבדים! ודוחים: מי כתיב [האם נאמר] "שלא יזח" ו"שלא יסרו", הלא אין כתוב כן, אלא מלשון הכתוב למדים שלא רק שיש לעשותם כן, אלא כל העובר על כך חייב.

ר' יוסי בר' חנינא רמי [השליך, הראה סתירה]: כתיב [נאמר] מצד אחד: "בטבעת הארן יהיו הבדים לא יסרו ממנו" (שמות כה, טו) וכתיב [ונאמר]: "והובא את בדיו בטבעת" (שמות כז, ז), משמע שמכניסים בכל פעם את הבדים בתוך הטבעות, הרי שאינם קבועים במקומם לעולם! הא כיצד? ומשיבים: מתפרקין ואין נשמטין. כלומר: יכולים להזיזם קצת ממקומם אבל אינם נשמטים לגמרי מן הטבעות. שהיו הבדים עבים בקצותיהם ודקים יותר בין הקצוות ומחמת עובי הקצוות היו תוחבים אותם בכוח לתוך הטבעות ומכיון שהוכנסו כבר, שוב אינם יכולים לצאת מעצמם, אף שיכולים הם לזוז במקומם קצת לכאן ולכאן.

ומעירים: תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: נאמר: "בטבעת הארן יהיו הבדים לא יסורו ממנו" (שמות כה, טו), יכול לא יהיו זזין ממקומן כלל? תלמוד לומר: "והובא את בדיו בטבעת" (שמות כז, ז) אי [אם] תאמר "והובא את בדיו" יכול יהיו נכנסין ויוצאין לגמרי — תלמוד לומר: "בטבעת הארן יהיו הבדים לא יסורו ממנו" (שמות כה, טו). הא כיצד? מתפרקין זה מזה, ואין נשמטין כליל.

כיון שהוזכר הארון מביאים מה שאמר ר' חמא בר' חנינא מאי דכתיב [מהו שנאמר]: "ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עמדים" (שמות כו, טו), לומר: שעומדים דרך גדילתן, כלומר: קרשי המשכן שהיו עשויים עצי שיטים היו עומדים כדרך עמידתו של העץ מהם הם עשויים בשעת גידולו. כלומר: שחלקו העליון של העץ בשעת גידולו היה מונח גם במשכן כלפי מעלה. דבר אחר: "עומדים" פירושו: שמעמידין (מחזיקים) את צפויין שלא יפול, שהיה זה מחובר אליהם במסמרים. דבר אחר: "עומדים" שאמר הכתוב, ללמדנו דבר אחר בא. כי שמא תאמר אבד סברן ובטל סכויין ולא ישובו יותר לאחר גניזתם — תלמוד לומר: — "עמדים" לומר: שעומדין לעולם ולעולמים.

ב ועוד לענין בגדי כהונה: אמר ר' חמא בר' חנינא: מאי דכתיב [מהו שנאמר]: "את בגדי השרד לשרת בקדש" (שמות לה, יט).