השתא ברי טמאים אתון [עכשיו בודאי טמאים אתם], שנאמר על עם ישראל: "טמאתה בשוליה" (איכה א, ט) ואין שכינה שרויה על ישראל כשהם טמאים. אמר ליה [לו] ר' חנינא: תא חזי מה כתיב בהו [בוא וראה מה נאמר בהם] בישראל — "השכן אתם בתוך טמאתם" (ויקרא טז, טז), ללמד: אפילו בזמן שהן טמאין שכינה שרויה ביניהן.

א לגופה של ההלכה שהובאה קודם, שלמדים בהיקש הזאה אחת מדם הפר למעלה מן השעיר ושבע למטה של שעיר מן הפר וחוזרים ולומדים מהזאות אלו בהיקש אף את הזאת פרוכת בהיכל, ועל כך מקשים: וכי דבר הלמד בהיקש, כלומר: דבר שאינו כתוב במקרא במפורש אלא נלמד בדרך ההיקש, האם הוא חוזר ומלמד בהיקש? והרי כלל בידינו, שבהלכות קדשים דבר הלמד בהיקש, אינו חוזר ומלמד בהיקש!

ומשיבים: ההיקש הראשון לא היה היקש גמור כי האי [זה] לימוד זה שלמדנו לגבי אחת למעלה ושבע למטה, הימנו מן ההיקש ודבר אחר הוא נלמד, שהרי עיקר הדברים שיש מתן מעלה ומטה גם בפר וגם בשעיר נאמר בשניהם במפורש, ולא הוצרכנו ללמוד אלא לגבי מספר ההזאות, ולימוד כעין זה לא הוי [איננו נחשב] להיקש לענין זה שלא תוכל לחזור וללמוד ממנו בהיקש.

ומקשים עוד: הניחא למאן דאמר [זה נוח לדעת מי שאומר] כי היקש שלמדים גם מדבר אחר לא הוי [איננו נחשב] היקש לענין זה. אלא למאן דאמר הוי [לדעת מי שאומר שאף זה קרוי] היקש, מאי איכא למימר [מה יש לומר]?

ומשיבים: מקומות הוא דגמרי מהדדי. כלומר: יש להבין את דרך הלימוד באופן זה: לא שלמדו דין הפר מדין השעיר, ודין מתן דם של פר מבחוץ מדין מתן דם של פר בפנים, אלא: ההיקש הראשון בא להשוות את מתן דם הפר ודם השעיר, וההיקש השני בא להשוות את המקומות — שמזה בחוץ כדרך שמזה בפנים, ואם כן אין ההיקשים למדים בעצם זה מזה.

אי בעית אימא [אם תרצה אמור] תירוץ אחר: הזאת חוץ מהזאת פנים בחדא זימנא גמר [בפעם אחת למד], שהלימוד בהיקש כולל לא רק את דם הפר ואת דם השעיר, אלא את כל דרכי נתינת הדם בין בפנים בין בחוץ, ואין כאן שני היקשים הלמדים זה מזה אלא היקש אחד מורכב.

ב תנא [שנה החכם]: כשהוא מזה מן הדם אינו מזה על הפרוכת ממש, אלא כנגד הפרוכת. אמר ר' אלעזר בר' יוסי: אני ראיתיה את הפרוכת ברומי שלאחר שנעשה לו נס וריפא את בת קיסר רומי, ניתנה לו רשות לראות את גנזי הקיסר וליטול מהם כפי רצונו והיו שם כלי המקדש שנטלו הרומאים וביניהם הפרוכת, והיו עליה על הפרוכת כמה טיפי דמים של פר ושעיר של יום הכפורים. הרי שהיו מזים ממש על הפרוכת!

ושואלים: מניין לו ששל פר ושעיר של יום הכיפורים היו המתנות? ודילמא [ושמא] מתנות אלה של פר העלם דבר של צבור או של שעירי עבודה זרה הוו [היו] אותן טיפות, שהרי אף מדמם מזים על הפרוכת!

ומשיבים: דחזא דעבידי [שראה שהיו המתנות עשויות] כסדרן טיפה אחר טיפה וצורה זו של הזאה נעשית רק במתנות של יום הכיפורים. ותנן נמי [ושנינו במשנה גם כן] גבי פר העלם דבר של צבור כי האי גוונא [בדומה לזה]: כשהוא מזה לא היו הדמים נוגעין בפרוכת, ואם נגעו — נגעו.

אמר ר' אלעזר בר' יוסי: אני ראיתיה את הפרוכת ברומי, והיו עליה כמה טיפי דמים של פר העלם דבר של צבור, ושעירי עבודה זרה. ושואלים: ומניין לו שדמים אלה היו? ודילמא [ושמא] של פר ושעיר של יום הכפורים נינהו [הם]? ומשיבים: דחזנהו דעבידי [שראה אותם שעשויים] שלא כסדרן, והבין שהם מן המתנות של חטאות הציבור, שאינן ניתנות כסדרן.

ג התעוררה הבעיה, אם נתערבו לו דמים בדמים, דם הפר בדם השעיר, לפני שסיים בנתינת המתנות כולן, מה יעשה? אמר רבא: נותן מן התערובת אחת למעלה ושבע למטה ועולה לו לכאן ולכאן, שהרי נתן משניהם.

אמרוה קמיה [אמרו תשובה זו לפני] ר' ירמיה בארץ ישראל, אמר: בבלאי טפשאי [בבליים טפשים], משום דדיירי בארעא דחשוכא אמרי שמעתא דמחשכן [שהם גרים בארץ חשוכה, נמוכה, הם אומרים הלכות חשוכות] ובלתי הגיוניות! הא [הרי] בנתינתו מן התערובת של דם הפר והשעיר קא יהיב [הוא נותן] לפי זה את המתנות למעלה של השעיר מקמיה [לפני] שנותן מתנות מטה של פר, והרי התורה אמרה: "וכלה מכפר את הקדש" (ויקרא טז, כ), כלומר: כלה דם הפר בנתינת מעלה ומטה ורק אחר כך כלה דם השעיר!

אלא אמר ר' ירמיה: כך הוא עושה: נותן אחת למעלה ושבע למטה לשם מתן דם של הפר שהרי דם הפר מעורב בדם זה, וחוזר ונותן אחת למעלה ושבע למטה לשם מתן דם השעיר ואפילו שהדמים מעורבים ובנתינתו לשם הפר הריהו נותן גם מדם השעיר — כיון שלא התכוין אלא לדם הפר, הרי זה כאילו לא נתן כלל מדם השעיר.

ועוד שאלו: אם נתערבו לו דמים של הפר בדמים של העיר במתנות האחרונות שנותן בהיכל, מה יעשה? סבר [חשב] רב פפא שישב קמיה [לפני] רבא למימר [לומר]: נותן שבע למטה לשם פר ולשם שעיר, וחוזר ונותן אחת למעלה לשם שעיר.

אמר ליה [לו] רבא: עד השתא קרו לן טפשאי [עד עכשיו קראו לנו בבליים טפשים] והשתא טפשאי דטפשאי [ועכשיו יקראו לנו טפשים שבטפשים] דקא מגמרינן להו ולא גמירי [שמלמדים אותם ואינם לומדים], שהרי כנגד דבריך אפשר לטעון מה שאמר כבר ר' ירמיה: והא קא יהיב [והרי הוא נותן] מתנות מטה של שעיר מקמי [מלפני] מתנות מעלה של שעיר, והתורה אמרה: תן למעלה, ואחר כך למטה!