כמנגדנא [כמי שמכה ברצועה] על הגב, ומפעם לפעם מכה למטה יותר. תנא [שנה החכם] בתוספתא, כשהוא מזה מן הדם — אינו מזה על הכפורת למעלה, בגגה, אלא כנגד עוביה של כפורת, וכשהוא מזה אחת למעלה — הריהו מצדד ידו שיהא גב ידו מופנה למטה ומזה כלפי מעלה. וכשהוא מזה שבע למטה — הריהו מצדד ידו שיהא גבה למעלה. אבל אינו מזה ממש על הכפורת או למטה ממנה ואין הדם נוגע בה ממש.

ושואלים: מנא הני מילי [מניין דברים אלה], שהזאות אלה אינן על גבי הכפורת ממש? אמר רב אחא בר יעקב, אמר ר' זירא: אמר קרא [הכתוב] בשעיר החטאת: "ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר והזה אתו על הכפרת ולפני הכפרת" (ויקרא טז, טו), לא יאמר "למטה", כלומר: "לפני הכפורת" בשעיר דלא [שאינו] צריך לאמרו, משום דגמר [שהוא לומד] שיש לעשות זאת ממטה שנאמר בהזאת דם הפר, שהרי נאמר שמעשה השעיר כמעשה הפר,

אם כן למה נאמר דבר זה שנית — לאקושי [להשוות] "על הכפורת "ל"לפני הכפורת", שכיון שכתבם בפסוק זה יחד, באו ללמוד זה מזה: מה "לפני" משמעו דלאו [שאינו] על הכפורת ממש אלא רק לפני הכפורת, אף "על" משמעו דלאו [שאינו] על ממש, אלא לפני הכפורת, ורק רק מצדד ידו כלפי מעלה.

ומקשים: אדרבה (להיפך) נאמר כך: לא יאמר למעלה בפר שלא צריך, שהרי גמר [למד] ממעלה שנאמר בשעיר שהרי הכתוב השווה את שניהם, אם כן למה בכל זאת נאמר? לאקושי [להשוות] "לפני" האמור בפר ל"על" האמור בשעיר, ונאמר כך: מה "על" האמור בשעיר משמעו: על ממש, כמשמעו, אף "לפני" כוונתו — על ממש שאף דמי השעיר יגעו בעובי הכפורת ממש!

על קושיה זו תוהים: האי מאי [זו מה היא]?! כלומר: מה מקום לשאלה זו? אי אמרת בשלמא [נניח אם אומר אתה] כפי שאמרנו כי למטה האמור בשעיר לאקושי [להשוות] למעלה האמור בפר, אם כן מיבעי ליה [צריכים אנו לדבר זה] לכדתנא דבי [לכמו ששנה החכם מבית מדרשו] של ר' אליעזר בן יעקב. דתנא דבי [ששנה החכם מבית מדרשו] של ר' אליעזר בן יעקב: נאמר: "על פני הכפרת קדמה" (ויקרא טז, יד) — זה בנה אב, כלומר: יסוד ללמוד ממנו לכל התורה, שכל מקום שנאמר: "פני" — אינו אלא קדים, כלומר: בצד המזרח. אלא אי אמרת [אם אומר אתה] כפי הקושיה כי למעלה האמור בפר לאקושי [להשוות] מעלה של פר למעלה של שעיר, אם כן למטה האמור בשעיר למאי אתא [למה הוא בא]! מה למדים אנו ממנו? אלא על כרחך יש ללמוד מן המקרא כפי שאמרנו קודם.

א תנו רבנן [שנו חכמים] בענין זה: נאמר: "והזה אתו על הכפרת ולפני הכפרת" (ויקרא טז, טו) — למדנו: כמה מזה למעלה בשעיר — הזאה אחת, שהרי נאמר "והזה". אולם בהזאה שלמטה בשעיר לפני הכפורת, איני יודע כמה פעמים צריכים להזות!

— הריני דן מן הכתובים, נאמרו דמים שמזה למטה בפר, ונאמרו דמים למטה בשעיר, מה דמים שמזה למטה בדם הפר — שבע הזיות ("ולפני הכפורת יזה שבע פעמים". ויקרא טז, יד) אף דמים שמזה למטה בשעיר — שבע.

ושואלים: או כלך (לך) לדרך זו ותדרוש כך: נאמרו דמים למעלה בשעיר, ונאמרו דמים למטה בשעיר. מה למעלה בשעיר הזיה אחת — אף למטה בשעיר הזאה אחת בלבד? ומעירים: נראה למי דומה; דנין ולמדין דבר שניתן למטה מדבר שניתן למטה ואין דנין מטה מלמעלה.

אולם יש לטעון כנגד זה: אדרבה, דנין גופו מגופו כלומר דנין מה שנאמר בגופו של שעיר מדבר שנאמר בגופו, ואין דנין גופו מעלמא [מן העולם, מדברים אחרים]! תלמוד לומר: "ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר" (ויקרא טז, טו), שאין תלמוד לומר "כאשר עשה", שהרי לכאורה כל עשיותיו מפורשות שנית, ומה תלמוד לומר בכל זאת "כאשר עשה" — שיהיו כל עשיותיו שוות, אף בפרטי הדברים. ולכן כשם שלמטה בפר מזה שבע, כך הזאות למטה בשעיר — שבע.

למדנו איפוא כמה למטה? בפר ובשעיר — שבע. אולם למעלה בפר איני יודע כמה מזים, והריני דן: נאמרו דמים למעלה בשעיר, ונאמרו דמים למעלה בפר, מה למעלה שמזה בשעיר הרי זו הזאה אחת כמפורש, אף למעלה שנאמרה בפר — אחת.

ודנים: או כלך לדרך זו: נאמרו דמים למטה בפר, ונאמרו דמים למעלה בפר. מה למטה בפר — שבע, אף למעלה בפר יזה שבע פעמים! ומעירים: נראה למי דומה? דנין מתן מעלה של פר ממתן מעלה של השעיר, ואין דנין מעלה של פר ממטה שלו!

ודוחים: אדרבה ההיפך מסתבר: דנין גופו של פר מגופו של פר, ואין דנין גופו מעלמא (מן החוץ)! על כן תלמוד לומר מן המקרא המפורש: "ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר", שאין תלמוד לומר: "כאשר עשה", שהרי אין הכתוב מלמד דברים חדשים, ומה תלמוד לומר: "כאשר עשה" — שיהיו כל עשיותיו שוות, כשם שלמטה בפר מזה שבע אף כך למטה בשעיר שבע. וכשם שלמעלה בשעיר — אחת, כך למעלה בפר הזאה

ב נאמר במשנה שהיה מונה אחת, אחת ואחת ושתים. תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: בשעת ההזאה היה הכהן מונה: אחת, אחת ואחת, אחת ושתים, אחת ושלש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע, אלו דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר: היה מונה אחת, אחת ואחת, שתים ואחת, שלש ואחת, ארבע ואחת, חמש ואחת, שש ואחת, שבע ואחת.

ומעירים: ולא פליגי [נחלקו] בענין זה לגוף הדבר, שמזה אחת למעלה ושבע למטה, אלא: מר כי אתריה ומר כי אתריה [חכם זה כבמקומו, וחכם זה כבמקומו], שבמקום אחד היו נוהגים למנות את המספר הקטן קודם, ובמקום אחר היו נוהגים לספור את המספר הגדול קודם.

ושואלים: דכולי עלמא מיהת [לדעת הכל על כל פנים] גם לר' מאיר וגם לר' יהודה הזאה ראשונה שמזה אחת למעלה צריכה מנין עם כל אחת ואחת מן ההזאות הבאות, שמונה אחת ואחת, אחת ושתים וכו', מאי טעמא [מה טעם הדבר]? מדוע אינו מונה את ההזאות למטה לעצמן? ודנו חכמים בדבר, ר' אלעזר אמר: שלא יטעה בהזאות, שאם יספור למטה בלי לכלול את ההזאה הראשונה למעלה, יכול לחשוב בטעות שכלל את הראשונה ביניהן ויבוא להוסיף עוד אחת.

ר' יוחנן אמר: אמר קרא [הכתוב]: "והזה באצבעו על פני הכפורת ולפני הכפרת יזה" (ויקרא טז, יד), שאין תלמוד לומר פעם נוספת "יזה", ומה תלמוד לומר: "יזה" — לימד על הזאה ראשונה שצריכה מנין עם כל אחת ואחת שצריך להזכיר את ההזאה שהזה כבר.

ושואלים: מאי בינייהו [מה ההבדל המעשי ביניהם] בין שני ההסברים? ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם] הבדל כשלא מנה את ההזאה הראשונה ולא טעה. שלדעת ר' אלעזר אין בכך פגם, ולדעת ר' יוחנן לא יפה עשה, שהרי מצוה היא למנות את הראשונה.

ג שנינו במשנה שיצא הכהן והניחו לדם הפר על כן הזהב שבהיכל ודם השעיר על כן שני. ולדעת ר' יהודה היה רק כן אחד. ומעירים: תנן התם [שנינו שם] במסכת שקלים: ר' יהודה אומר: לא היו שופרות (תיבות, קופות לכסף) לקיני חובה, כלומר לזוג תורים או בני יונה שמביאים חטאת ועולה יחד לחובת היולדת ולאחרים, מפני חשש התערובות.

ושאלו: מאי [מה הכוונה] במה שאמר מפני התערובות? אמר רב יוסף: מפני תערובת קיני חובה בקיני נדבה, שיש לחשוש שמא יערבו את הכסף הניתן לקינים (אותו זוג יונים) של חובה שהם חטאת ועולה, באלה של קיני נדבה שהם זוג עולות ונמצאו פוסלים אותם במעשה הקרבן. אמר ליה [לו] אביי: ונעביד תרי [ושנעשה שתי] שופרות, שתי קופות, ונכתוב עלייהו [ונכתוב עליהם] הי [איזו] היא התיבה של קיני חובה והי [ואיזו] של נדבה? ומשיבים: ר' יהודה