|
טקסט הדף מנוקד
הָהוּא דְּלָא כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב וּדְלָא כְּרַבִּי יְהוּדָה
מַתְנִי' תָּמִיד קָרֵב בְּתִשְׁעָה בַּעֲשָׂרָה בְּאַחַד עָשָׂר בִּשְׁנֵים עָשָׂר לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר כֵּיצַד עַצְמוֹ בְּתִשְׁעָה בֶּחָג בְּיַד אֶחָד צְלוֹחִית שֶׁל מַיִם הֲרֵי כָּאן עֲשָׂרָה בֵּין הָעַרְבַּיִם בְּאַחַד עָשָׂר הוּא עַצְמוֹ בְּתִשְׁעָה וּשְׁנַיִם בְּיָדָם שְׁנֵי גְּזִירֵי עֵצִים בַּשַּׁבָּת בְּאַחַד עָשָׂר הוּא עַצְמוֹ בְּתִשְׁעָה וּשְׁנַיִם בְּיָדָם שְׁנֵי בְּזִיכֵי לְבוֹנָה שֶׁל לֶחֶם הַפָּנִים וּבְשַׁבָּת שֶׁבְּתוֹךְ הַחַג בְּיַד אֶחָד צְלוֹחִית שֶׁל מַיִם גְּמָ' אָמַר רַבִּי אַבָּא וְאִיתֵּימָא רָמֵי בַּר חָמָא וְאִיתֵּימָא רַבִּי יוֹחָנָן אֵין מְנַסְּכִין מַיִם בֶּחָג אֶלָּא בְּתָמִיד שֶׁל שַׁחַר מִמַּאי מִדְּקָתָנֵי וּבְשַׁבָּת שֶׁבְּתוֹךְ הֶחָג בְּיַד אֶחָד צְלוֹחִית שֶׁל מַיִם וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ בְּתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם מְנַסְּכִין בַּחוֹל נָמֵי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ אָמַר רַב אָשֵׁי אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא וְלַמְנַסֵּךְ אוֹמֵר לוֹ הַגְבַּהּ יָדֶיךָ שֶׁפַּעַם אַחַת נִסֵּךְ עַל גַּבֵּי רַגְלָיו וּרְגָמוּהוּ כׇּל הָעָם בְּאֶתְרוֹגֵיהֶן שְׁמַע מִינַּהּ תַּנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר מִנַּיִין לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם שֶׁטָּעוּן שְׁנֵי גְּזִירֵי עֵצִים בִּשְׁנֵי כֹהֲנִים שֶׁנֶּאֱמַר וְעָרְכוּ עֵצִים אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר דִּכְתִיב וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר וְעָרַךְ עָלֶיהָ תְּנֵיהוּ עִנְיָן לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם וְאֵימָא אִידֵּי וְאִידֵּי בְּתָמִיד שֶׁל שַׁחַר וְאָמַר רַחֲמָנָא עֲבֵיד וַהֲדַר עֲבֵיד אִם כֵּן נֵימָא קְרָא וּבִעֵר וּבִעֵר אִי כְּתַב רַחֲמָנָא וּבִעֵר הֲוָה אָמֵינָא חַד אִין תְּרֵי לָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּנַעְבֵּיד חַד וְנַעְבֵּיד תְּרֵי אִם כֵּן נֵימָא קְרָא וּבִעֵר וּבִעֲרוּ אִי נָמֵי וְעָרַךְ וְעָרְכוּ מַאי וּבִעֵר וְעָרְכוּ שְׁמַע מִינַּהּ כִּדְקָא אָמְרִינַן תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא פַּיִיס פְּעָמִים שְׁלֹשָׁה עָשָׂר פְּעָמִים אַרְבָּעָה עָשָׂר פְּעָמִים חֲמִשָּׁה עָשָׂר פְּעָמִים שִׁשָּׁה עָשָׂר וְהָתַנְיָא שִׁבְעָה עָשָׂר הָהִיא דְּלָא כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אֶלָּא כְּרַבִּי יְהוּדָה מַתְנִי' אַיִל קָרֵב בְּאַחַד עָשָׂר הַבָּשָׂר בַּחֲמִשָּׁה הַקְּרָבַיִים וְהַסּוֹלֶת וְהַיַּיִן בִּשְׁנַיִם שְׁנַיִם פַּר קָרֵב בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל הָרֹאשׁ בְּאֶחָד וְהָרֶגֶל בִּשְׁנַיִם הָעוֹקֶץ וְהָרֶגֶל הָעוֹקֶץ בִּשְׁנַיִם וְהָרֶגֶל בִּשְׁנַיִם הֶחָזֶה וְהַגֵּרָה הֶחָזֶה בְּאֶחָד וְהַגֵּרָה בִּשְׁלֹשָׁה שְׁתֵּי יָדַיִם בִּשְׁנַיִם וּשְׁתֵּי דְפָנוֹת בִּשְׁנַיִם הַקְּרָבַיִים וְהַסּוֹלֶת וְהַיַּיִן בִּשְׁלֹשָׁה שְׁלֹשָׁה בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּקׇרְבְּנוֹת צִיבּוּר אֲבָל בְּקׇרְבַּן יָחִיד אִם רָצָה לְהַקְרִיב מַקְרִיב הֶפְשֵׁיטָן וְנִיתּוּחָן שֶׁל אֵלּוּ וְאֵלּוּ שָׁוִין גְּמָ' תָּנָא הֶפְשֵׁיטָן וְנִיתּוּחָן שָׁוִין בְּזָר אָמַר חִזְקִיָּה מִנַּיִין לְהֶפְשֵׁט וְנִיתּוּחַ שֶׁשָּׁוֶה בְּזָר שֶׁנֶּאֱמַר וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ נְתִינַת אֵשׁ בָּעֲיָא כְּהוּנָּה הֶפְשֵׁט וְנִיתּוּחַ לָא בָּעֲיָא כְּהוּנָּה רש"ידלא כר''א בן יעקב ודלא כרבי יהודה. דחשיב פייס למחתה דלא כרבי יהודה ופייס דמן הכבש למזבח דלא כר''א בן יעקב: מתני' תמיד קרב. משעת הולכת איברים ואילך קא חשיב: עצמו. בכל יום בתשעה חמשה לאיברים ואחד לקרבים ואחד לסולת ואחד לחביתין ואחד ליין והא כר''א בן יעקב היא דלית ליה חד להעלות מכבש למזבח: בחג. שצריך שני נסכין אחד של יין ואחד של מים: ביד. כהן אחד צלוחית אחת של מים: בין הערבים. שבכל יום שנים בידם שני גזירי עצים להוסיף על עצי המערכה להרבות' ובגמרא יליף לה מקרא שבין הערבים צריך התמיד שני גזירין בשני כהנים אבל בשחרית לא בעי סידור שני גזירין אלא בכהן אחד דכתיב ובער עליה הכהן: ובשבת שבתוך החג וכו'. הרי שנים עשר: גמ' ממאי מדקתני ובשבת וכו'. מכלל דשאר ימות החג לא מצא שיטעון שנים עשר ואי אמרת אף בין הערבים מנסכין מים בחול של כל ימות החג משכחת לה י''ב בין הערבים עצמו בתשעה ושנים בידן שני גזירין ואחד בידו צלוחית של מים: ולמנסך את המים אומר לו הגבה ידך. ונראה שתערה הצלוחית לתוך ספל של כסף שעל המזבח שהוא נקוב כמין חוטם דק שהיין מקלח ויוצא בו והוא הניסוך. שפעם אחת נסך על רגליו. לא עירה הצלוחית לתוך הספל ושפך המים על רגליו לפי שהיה צדוקי ואינו מודה בניסוך המים: באתרוגיהן. למה לי למיתני באתרוגיהן אם לא בא ללמדנו שניסוך המים אינו אלא בשעת נטילת לולב: [ואימא] דנעביד [חד]. כהן אחד יסדר שני גזירין בבקר דכתיב ובער עליה הכהן ונעביד תרי שוב יביאו שני כהנים לעשות שני גזיריהן עוד בבקר כדכתיב וערכו שנים: ובער ובערו. יכתוב שניהן בלשון אחד: פעמים י''ג. כהנים עסוקין בעבודת התמיד כדתנן במתני' בפייס שני י''ג כהנים זוכין בו: פעמים י''ד. בחג ביד אחד צלוחית של מים: פעמים ט''ו. בשבת: פעמים ששה עשר. בשבת שבתוך החג: הכי גרסינן והא תניא שבעה עשר ההוא דלא כר''א בן יעקב אלא כר' יהודה. ההוא תנא אית ליה עוד כהן אחד המעלה איברים מן הכבש למזבח והרי כאן י''ז דלא כר''א בן יעקב אלא כרבי יהודה דאמר לא היה פייס למחתה ועל כרחך לית ליה דר''א בן יעקב דאם כן בצרי להו פייסות כדאמרינן לעיל והוצרך לו כהן מן הכבש למזבח ואני שמעתיה בלשונות אחרות ואי אפשר להעמידה ואי שמעינן ליה דרבי יהודה לא היה פייס למחתה לא שמעינן ליה דאמר לא היה כהן למחתה אלא הרי הוא אומר כהן שזכה בקטורת אומר לזה שעומד אצלו זכה עמי במחתה אבל ר''א בן יעקב שמעינן ליה דאמר לא היה כהן להעלות איברים מכבש למזבח אבל הן עצמם שהעלום לכבש היו מעלין למזבח: מתני' הבשר בחמשה. ככבש התמיד: הסולת. שני עשרונים היה ושני כהנים: במה דברים אמורים. דבעינן כל הני כהנים לכל בהמה ובעינן פיס: אם רצה להקריב כהן. יחיד את הכל ובלא פייס: הפשיטן וניתוחן. של ציבור ושל יחיד שוין להיות כשירין בזר והכי מפרש בגמרא: תוספותההיא דלא כר' אליעזר בן יעקב ודלא כרבי יהודה. כך היא הגי' בכל הספרים אבל רש''י מוחקה וגריס אלא כר''י וגירסת הספרים ודלא כר' יהודה נ''ל לפרש והתניא י''ז פי' בכל בוקר היה י''ז לכל הפחות ולא משכחת לה אא''כ חשבת כל הכהנים הזוכין בכל הפייסות דהיינו י''ג הזוכין בתמיד וחד בתרומת הדשן וחד המעלה איברים מכבש למזבח ותרי דקטורת ודמחתה הרי י''ז והיינו דלא כראב''י ודלא כר' יהודה דלראב''י בציר להו חד דמעלה איברים מכבש למזבח ולר' יהודה בציר להו חד דמחתה ומה שהקשה רש''י אמאי קאמר דלא כר' יהודה נהי דלא הוה פייס למחתה כהן מיהא הוה וא''כ איכא י''ז נ''ל דפשיטא ליה להש''ס די''ז דקאמר היינו אותם שזוכין ע''י פייס קאמר דהא אכתי טובא הוו המפשיט והמנתח והולכת עצים למערכה ואי משום דכשירין בזר לא חשיב להו והא קא חשיב שוחט אלא ע''כ לא קא חשיב אלא הנך שזוכין ע''י פייס ובמחתה לרבי יהודה לא הוה פייס כלל כדפרישית לעיל וגירסא שבספרים היא כפר''ח ואין להקשות מהא דאמר לעיל אי משכחת תנא דאית ליה חמש משמע דהש''ס לא הוה משכח תנא דאית ליה ה' פייסין והא תנא דהכא דאית ליה י''ז אית ליה ה' פייסין די''ל לעיל אכתי לא ידע להא ברייתא דהכא: פר קרב בכ''ד הראש והרגל כו'. קשה לי דהכא לא חשיב לא כדרך הילוכו ולא כדרך ניתוחו ולא כדרך עילויו ולא כדרך הפשטו ואיני יודע איזה סדר תפס לו ונ''ל משום דמיבעיא ליה למיתני הראש והרגל ברישא וקתני בהו הרגל בשנים נקט נמי הרגל של שמאל בשנים וקתני העוקץ בהדיה ואקדמיה משום דברישא נמי גבי טלה תנינהו בהדי הדדי לעוקץ ורגל שמאל וכיון דתנא להנך דלא סגי לה בחד כהן תנא נמי הגרה שהוא בג' וכיון דבעי למיתני הגרה תנא בהדיה החזה ואקדמיה כי היכי דקתני גבי טלה והדר תנא הנך דלית לכל חד וחד אלא חד כהן וקתני להו בסידרא דרישא ב' ידות וב' דפנות: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|