סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

טִבֵּל עִמָּהֶם אֶלָּא בְּצִיר וְלֹא אָכַל עִמָּהֶם אֶלָּא גְּרוֹגֶרֶת אַחַת מִצְטָרֵף וּלְהוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָם אֵינוֹ מוֹצִיא עַד שֶׁיֹּאכַל כְּזַיִת דָּגָן אָמַר רַב חָנָא בַּר יְהוּדָה מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא הִלְכְתָא אָכַל עֲלֵה יָרָק וְשָׁתָה כּוֹס שֶׁל יַיִן מִצְטָרֵף לְהוֹצִיא אֵינוֹ מוֹצִיא עַד שֶׁיֹּאכַל כְּזַיִת דָּגָן
אָמַר רַב נַחְמָן מֹשֶׁה תִּקֵּן לְיִשְׂרָאֵל בִּרְכַּת הַזָּן בְּשָׁעָה שֶׁיָּרַד לָהֶם מָן יְהוֹשֻׁעַ תִּקֵּן לָהֶם בִּרְכַּת הָאָרֶץ כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ דָּוִד וּשְׁלֹמֹה תִּקְּנוּ בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם דָּוִד תִּקֵּן עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ וּשְׁלֹמֹה תִּקֵּן עַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב בְּיַבְנֶה תִּקְּנוּהָ כְּנֶגֶד הֲרוּגֵי בֵּיתָר דְּאָמַר רַב מַתְנָא אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁנִּיתְּנוּ הֲרוּגֵי בֵּיתָר לִקְבוּרָה תִּקְנוּ בְּיַבְנֶה הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב הַטּוֹב שֶׁלֹּא הִסְרִיחוּ וְהַמֵּטִיב שֶׁנִּיתְּנוּ לִקְבוּרָה
תָּנוּ רַבָּנַן סֵדֶר בִּרְכַּת הַמָּזוֹן כָּךְ הִיא בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה בִּרְכַּת הַזָּן שְׁנִיָּה בִּרְכַּת הָאָרֶץ שְׁלִישִׁית בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם רְבִיעִית הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב וּבְשַׁבָּת מַתְחִיל בְּנֶחָמָה וּמְסַיֵּים בְּנֶחָמָה וְאוֹמֵר קְדוּשַּׁת הַיּוֹם בָּאֶמְצַע רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר רָצָה לְאוֹמְרָהּ בַּנֶּחָמָה אוֹמְרָהּ בְּבִרְכַּת הָאָרֶץ אוֹמְרָהּ בִּבְרָכָה שֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים בְּיַבְנֶה אוֹמְרָהּ וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ אוֹמְרָהּ אֶלָּא בַּנֶּחָמָה בִּלְבַד חֲכָמִים הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דִּיעֲבַד
תָּנוּ רַבָּנַן מִנַּיִן לְבִרְכַּת הַמָּזוֹן מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ זוֹ בִּרְכַּת הַזָּן אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ זוֹ בִּרְכַּת הַזִּמּוּן עַל הָאָרֶץ זוֹ בִּרְכַּת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה זוֹ בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם וְכֵן הוּא אוֹמֵר הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן אֲשֶׁר נָתַן לָךְ זוֹ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב אֵין לִי אֶלָּא לְאַחֲרָיו לְפָנָיו מִנַּיִן אָמְרַתְּ קַל וָחוֹמֶר כְּשֶׁהוּא שָׂבֵעַ מְבָרֵךְ כְּשֶׁהוּא רָעֵב לֹא כׇּל שֶׁכֵּן רַבִּי אוֹמֵר [אֵינוֹ צָרִיךְ] וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ זוֹ בִּרְכַּת הַזָּן אֲבָל בִּרְכַּת הַזִּמּוּן מִגַּדְּלוּ לַה' אִתִּי נָפְקָא עַל הָאָרֶץ זוֹ בִּרְכַּת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה זוֹ בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם
וְכֵן הוּא אוֹמֵר הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב בְּיַבְנֶה תִּקְּנוּהָ אֵין לִי אֶלָּא לְאַחֲרָיו לְפָנָיו מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר נָתַן לָךְ מִשֶּׁנָּתַן לָךְ רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ הֲרֵי הוּא אוֹמֵר וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ אַל תִּקְרֵי וּבֵרַךְ אֶלָּא וּבָרֵךְ וְאֵימָתַי קָרוּי לֶחֶם קוֹדֶם שֶׁיֹּאכְלֶנּוּ רַבִּי נָתָן אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ הֲרֵי הוּא אוֹמֵר כְּבֹאֲכֶם הָעִיר כֵּן תִּמְצְאוּן אוֹתוֹ בְּטֶרֶם יַעֲלֶה הַבָּמָתָה לֶאֱכוֹל כִּי לֹא יֹאכַל הָעָם עַד בֹּאוֹ כִּי הוּא יְבָרֵךְ הַזֶּבַח אַחֲרֵי כֵן יֹאכְלוּ הַקְּרֻאִים וְכׇל כָּךְ לָמָּה לְפִי שֶׁהַנָּשִׁים דַּבְּרָנִיּוֹת הֵן וּשְׁמוּאֵל אָמַר כְּדֵי לְהִסְתַּכֵּל בְּיׇפְיוֹ שֶׁל שָׁאוּל דִּכְתִיב מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה גָּבֹהַּ מִכׇּל הָעָם וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר לְפִי שֶׁאֵין מַלְכוּת נוֹגַעַת בַּחֲבֶרְתָּהּ אֲפִילּוּ כִּמְלֹא נִימָא
וְאֵין לִי אֶלָּא בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בִּרְכַּת הַתּוֹרָה מִנַּיִן אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל קַל וָחוֹמֶר עַל חַיֵּי שָׁעָה מְבָרֵךְ עַל חַיֵּי עוֹלָם הַבָּא לֹא כׇּל שֶׁכֵּן רַבִּי חִיָּיא בַּר נַחְמָנִי תַּלְמִידוֹ שֶׁל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אֵינוֹ צָרִיךְ הֲרֵי הוּא אוֹמֵר עַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר וְאֶתְּנָה לָךְ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה וְגוֹ'
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר וּמִנַּיִן שֶׁכְּשֵׁם שֶׁמְּבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הָרָעָה תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ דַּיָּינְךָ בְּכׇל דִּין שֶׁדָּנְךָ בֵּין מִדָּה טוֹבָה וּבֵין מִדַּת פּוּרְעָנוּת רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ הֲרֵי הוּא אוֹמֵר טוֹבָה הַטּוֹבָה טוֹבָה זוֹ תּוֹרָה וְכֵן הוּא אוֹמֵר כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם הַטּוֹבָה זוֹ בִּנְיַן יְרוּשָׁלַיִם וְכֵן הוּא אוֹמֵר הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן
תַּנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר כׇּל שֶׁלֹּא אָמַר אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה בְּבִרְכַּת הָאָרֶץ וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד בְּבוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ נַחוּם הַזָּקֵן אוֹמֵר צָרִיךְ שֶׁיִּזְכּוֹר בָּהּ בְּרִית רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר צָרִיךְ שֶׁיִּזְכּוֹר בָּהּ תּוֹרָה פְּלֵימוֹ אוֹמֵר צָרִיךְ שֶׁיַּקְדִּים בְּרִית לְתוֹרָה שֶׁזּוֹ נִתְּנָה בְּשָׁלֹשׁ בְּרִיתוֹת

רש"י

ובשבת מתחיל בנחמה. כלומר אינו צריך לא לסיים ולא להתחיל בשל שבת אלא מתחיל ומסיים בנחמה בנין ירושלים קרי נחמה כל היכי דמתחיל בין רחם בין נחמנו: בברכה שתקנו חכמים. בהטוב והמטיב: איכא בינייהו דיעבד. לרבנן בתראי מהדרינן ליה: בדתנא קמא גרסינן אשר נתן לך זו הטוב והמטיב ולא גרסינן ביבנה תקנוה אלא בדרבי: כשהוא שבע. מצוה לברך ולהודות על שבעו: כשהוא רעב. והוא בא להפיק את רעבו ע''י ברייתו של הקב''ה לא כל שכן שזה צריך לברך להקב''ה יותר: אינו צריך. לק''ו זה ולא גרסי' בדרבי אשר נתן לך זה הטוב והמטיב: אלא וברך את לחמך. ברך על לחמך: כי הוא יברך הזבח ואחרי כן יאכלו הקרואים. למדך שטעון לברך לפני אכילה על הזבח הוא אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכול את הזבח והיכן צונו והבשר תאכל (דברים יב): וכל כך למה. היו מאריכות בדבריהן: שאין מלכות נוגעת בחברתה. לפי ששמואל היה מנהיג את ישראל ושאול היה נוטל את השררה משדבר שמואל אליו ואורך דברים עכב לפי שעה: בין מדה טובה. התורה מדה טובה היא: ומלכות בית דוד בבונה ירושלים. שעל ידו נתקדשה ירושלים: צריך שיזכור בה ברית. בברכת הארץ שעל ידי ברית נתנה לאברהם בפרשת מילה (בראשית יז) ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך: צריך שיזכור בה תורה. שאף בזכות התורה והמצות ירשו את הארץ שנאמר למען תחיון ורביתם ובאתם וירשתם את הארץ (דברים ח): צריך שיקדים ברית לתורה. כגון על בריתך שחתמת בבשרנו ועל תורתך שלמדתנו ועל חיים שחוננתנו: תורה נתנה בשלש בריתות. בשלשה מקומות נתנה תורה לישראל בסיני באהל מועד ובהר גרזים ובערבות מואב ובכל אחד נכרתה ברית כדתניא במסכת סוטה (דף לז.) ארור בכלל וארור בפרט וכו' וכן באהל מועד שנא' (דברים כח) אלה דברי הברית אשר צוה ה' את משה לכרות את בני ישראל בארץ מואב מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב וכתיב (שם כט) ושמרתם את דברי הברית וגו':

תוספות

קטן שהגיע לחינוך לא מיקרי מחויב דרבנן דאביו חייב לחנכו אבל עליו אין שום חיוב וקשה לפירושו מכל מקום כיון שאינו מן התורה אינו מוציא אחרים שמחויבים ועוד דוחק לומר בקטן שהגיע לחינוך קרי אינו מחויב מדרבנן דאם אינו מחויב אפילו מדרבנן אם כן אינו פוטר את אביו ובה''ג פירש דאחד שאכל כזית אינו יכול להוציא אחרים שאכלו כדי שביעה דלא אתי דרבנן ופוטר דאורייתא אבל כשלא אכלו גם האחרים רק כזית פוטר אותם ולא היא דהא סמכינן אעובדא דינאי וחבריו והם אכלו כדי שביעה ואפילו הכי קא חזינן דקא פטר להו שמעון בן שטח אלא נראה לחלק דקטן שאינו בר חיוב כלל דאורייתא אפילו אכל כדי שביעה הלכך אינו מחויב בדבר קרינן ביה ולכך לא מפיק ליה אי אכל שיעורא דאורייתא אבל גדול שהוא בר חיובא מן התורה כי אכיל כדי שביעה מחויב בדבר קרינן ביה אפילו לא אכל כלל כדאמרי' בראש השנה (פ''ג ד' כט.) כל הברכות אף על פי שיצא מוציא חוץ מברכת הלחם וברכת היין והיינו טעמא דכל ישראל ערבין זה בזה והוא הדין בברכת המזון אף ע''פ שיצא מוציא כדפרישית וכזית דגן אינו צריך אלא שיוכל לומר שאכלנו משלו: מתחיל בנחמה. פי' הקונטרס לאו דוק' מתחיל בנחמה ומסיים אלא כלומר דאין צריך להזכיר של שבת לא בפתיחה ולא בנחמה אלא באמצע אבל מתחיל ומסיים בנחמת ירושלים כמו בחול שאומר רחם וחותם בבונה ירושלים ויש שמתחילין בנחמנו וחותמים בנחמת ציון עירך ובבנין ירושלים ונותנים טעם לדבריהם דרחם הוי לשון תחנה ואין אומרים תחנונים בשבת אבל נחם אינו לשון תחנונים אלא כמו והנחם על הרעה לעמך (שמות לב) ולא נהירא דהכל משמע לשון תחנונים ואין להקפיד אפילו אי הוי לשון בקשה כדאמר בירושלמי דשבת בפרק אלו קשרים מהו לומר רוענו זוננו פרנסנו בשבת א''ל טופס ברכות כך הוא ומנהג שטות הוא המשנה ברכה של חול: ברית ותורה. אין צריך להזכיר ברית ותורה וחיים ומזון דדי להזכיר על בריתך שחתמת בבשרנו ועל תורתך שלמדתנו וכו' דהיינו ברית ותורה והגמרא לסימנא בעלמא נקטיה:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר