סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

לְכָךְ נַחֲלוֹק בֵּין נִיסְכֵּי עֵגֶל לְנִיסְכֵּי שׁוֹר. תַּלְמוּד לוֹמַר כָּ֣כָה יֵּֽעָשֶׂ֗ה לַשּׁוֹר֙ הָֽאֶחָ֔ד. מַגִּיד שֶׁלֹּא חִילֵּק בֵּין נִיסְכֵּי עֵגֶל לְנִיסְכֵּי שׁוֹר.
א֖וֹ לָאַ֣יִל לָמָּה נֶאֱמַר. שֶׁהָיָה בְדִין. אִם מָצָאנוּ שֶׁחִלֵּק בֵּין נִיסְכֵּי בֶּן שָׁנָה לְנִסְכֵּי בֶּן שְׁתַּיִם לְכָךְ נַחֲלוֹק בֵּין נִיסְכֵּי שְׁתַּיִם לְנִיסְכֵּי שָׁלֹשׁ. תַּלְמוּד לוֹמַר א֖וֹ לָאַ֣יִל הָֽאֶחָ֑ד.
אֽוֹ־לַשֶּׂ֥ה בַכְּבָשִׂי֭ם. לָמָּה נֶאֱמַר. שֶׁהָיָה בְדִין. אִם מָצָאנוּ שֶׁחִלֵּק בֵּין נִיסְכֵּי כֶבֶשׂ לְנִיסְכֵּי אַיִל לְכָךְ נַחֲלוֹק בֵּין נִיסְכֵּי כִשְׂבָּה לְנִיסְכֵּי רָחֵל. תַּלְמוּד לוֹמַר אֽוֹ־לַשֶּׂ֥ה בַכְּבָשִׂי֭ם.
א֥וֹ בָֽעִזִּֽים: לָמָּה נֶאֱמַר. שֶׁהָיָה בְדִין. אִם מָצָאנוּ שֶׁחִלֵּק בֵּין נִיסְכֵּי כֶבֶשׂ לְנִיסְכֵּי אַיִל לְכָךְ נַחֲלוֹק בֵּין נִיסְכֵּי גְדִי לְנִיסְכֵּי תַּיִשׁ. תַּלְמוּד לוֹמַר א֥וֹ בָֽעִזִּֽים. הִקִּישׁ קָטָן שֶׁבָּעִזִּים לְגָדוֹל שֶׁבַּתְּייָשִׁים. מַה זֶה בִשְׁלֹשָׁה לוּגִּין אַף זֶה בִשְׁלֹשָׁה לוּגִּין.
הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁזִּיווֵג אוֹתוֹ הַיּוֹם. שֵׁם מִשְׁמָר הָיָה כָתוּב עָלָיו.
הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁזִּיווֵג אוֹתוֹ הַמִּשְׁמָר. שֵׁם הַיּוֹם שֵׁם שַׁבָּת שֵׁם חוֹדֶשׁ הָיָה כָתוּב עֲלֵיהֶן. אֲפִילוּ לְזַוֵּיג אֵינוֹ מָצוּי לְזַוֵּיג.
משנה שְׁתֵּי לְשָׁכוֹת הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ אַחַת לִשְׁכַּת חֲשָׁאִים וְאַחַת לִשְׁכַּת הַכֵּלִים. לִשְׁכַּת חֲשָׁאִים יְִרֵיאֵי חֵטְ נוֹתְנִים לְתוֹכָהּ בַּחֲשַׁאי וַעֲנִיִּים בְּנֵי טוֹבִים מִתְפַּרְנְסִין מִתּוֹכָהּ בַּחֲשַׁאי.
לִשְׁכַּת הַכֵּלִים כָּל־מִי שֶׁהוּא מִתְנַדֵּב כֶּלִי זוֹרְקוֹ לְתוֹכָהּ. וְאַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם הַגִּיזְבָּרִין פּוֹתְחִין אוֹתָהּ. כְּלִי שֶׁמּוֹצְאִין בּוֹ צוֹרֶךְ לְבֶדֶק הַבַּיִת מַנִּיחִין אוֹתוֹ. וְהַשְּׁאָר נִמְכָּרִין וּדְמִיהֶן נוֹפְלִין לְלִשְׁכַּת בֶּדֶק הַבַּיִת׃
הלכה רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי וְרִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן הֲווֹן פַּרְנָסִין וַהֲווֹן יְהָבִין לְרִבִּי חָמָא אֲבוֹי דְרִבִּי הוֹשַׁעְיָה דֵינָר וְהוּא יְהִיב לֵיהּ לְחוֹרָנִין.
רִבִּי זְכַרְיָה חַתְנֵיהּ דְּרִבִּי לִֵוי הָיוּ הַכֹּל מְלִיזִין עָלָיו. אָֽמְרִין דְּלָא צָרִיךְ וְהוּא נְסַב. מִן דִּדְמָךְ בָּֽדְקוֹן וְאַשְׁכְּחוֹן דַּהֲוָה מַפְלִיג לֵיהּ לְחוֹרָנִין.
רִבִּי חִינְנָא בַּר פַּפָּא הֲוָה מַפְלִיג מִצְוָה בַלַּיְלִיָא. חַד זְמַן פְּגַע בֵּיהּ רַבְּהוֹן דְּרוּחַייָא. אֲמַר לֵיהּ. לֹא כֵן אַלְפָּן רִבִּי. לֹ֤א תַסִּיג֙ גְּב֣וּל רֵֽעֲךָ֔.
אֲמַר לֵיהּ. לֹא כֵן כְּתִיב מַתָּ֣ן בַּ֭סֵּתֶר יִכְפֶּה־אָ֑ף. וַהֲוָה מִיסְתָּפֵי מִינֵּיהּ וַעֲרַק מִן קוֹמוֹי.
אָמַר רִבִּי יוֹנָה. אַשְׁרֵי נוֹתֵן לַדָּל אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא אַ֭שְׁרֵי מַשְׂכִּ֣יל אֶל־דָּ֑ל. זֶה שֶׁהוּא מִסְתַּכֵּל בַּמִּצְוָה הֵיאַךְ לַעֲשׂוֹתָהּ.
כֵּיצַד הָיָה רִבִּי יוֹנָה עוֹשֶׂה. כְּשֶׁהָיָה רוֹאֶה בֶן טוֹבִים שֶׁיָּרַד מִנְּכָסָיו הָיָה אוֹמֵר לוֹ. בְּנִי. בִּשְׁבִיל שֶׁשָּׁמַעְתִּי שֶׁנָּֽפְלָה לָךְ יְרוּשָׁה מִמָּקוֹם אַחֵר. טוֹל וְאַתְּ פּוֹרֵעַ. מִן דַּהֲיָה נְסִיב הֲוָה אֲמַר לֵיהּ. מַתָּנָה.
אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא. אִית הֲוָה סַבִּין בְּיוֹמֵינָן. מָאן דַּהֲוָה יְהִיב לוֹן מִבֵּין רֵישׁ שָׁתָּא לְצוֹמָא רַבָּא הֲווּן נָֽסְבִין. מִן בָּתָר כֵּן לָא הֲווּן נָֽסְבִין. אָֽמְרִין דְּשֻׁתָן גַּבָּן.
נְחֶמְיָה אִישׁ שִׁיחִין פָּגַע בּוֹ יְרוּשׁלְמִי אֶחָד. אֲמַר לֵיהּ. זְכֵה עִימִּי חָדָא תַּרְנְגוֹלָא. אֲמַר לֵיהּ. הֵא לָךְ טִימִיתֵיהּ קוּפָּד. וּזְבַן קוּפָּד וְאָכַל וָמִית. וַהֲוָה צְווַח וְאָמַר. בּוֹאוּ וְסִפְדּוּ לָהֲרוּגוֹ שֶׁלְנְחֶמְיָה.
נָחוּם אִשׁ גִּמזוֹ הָיָה מוֹלִיךְ דּוֹרוֹן לְבֵית חָמִיו. פָּגַע בּוֹ מוּכֵּי שְׁחִין אֶחָד. אֲמַר לֵיהּ. זְכֵה עִימִּי מִמָּה דְאִית גַּבָּךְ. אֲמַר לֵיהּ. מִיחְזָר. חֲזַר וְאַשְׁכְּחֵיהּ מִית.
וַהֲוָה אֲמַר לְקִיבְּלֵיהּ. עֵיינֵיהּ דַּחֲמִינָךְ וְלָא יְהָבוֹן לָךְ יִסְתַּמְייָן. יָדַייָא דְלָא פָֽשְׁטָן מִיתֵּן לָךְ יִתְקַטְּעָן. רַגְלַייָא דְּלָא רָהֲטָן לְמִיתֵּן לָךְ יְתַבְּרָן. וּמַטְּתֵיהּ כֵּן.
סְלִיק לְגַבֵּיהּ רִבִּי עֲקִיבָה. אָמַר לֵיהּ. אִי לִי שֶׁאֲנִי רוֹאֶה אוֹתָךְ כֵּן. אָמַר לֵיהּ. אִי לִי שֶׁאֵין אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָךְ כֵּן. אָמַר לֵיהּ. מָה אַתְּ מְקַלְלֵינִי. אָמַר לֵיהּ. וּמָה אַתְּ מְבָעֵט בַּיִּיסוּרִין.
רִבִּי הוֹשַׁעְיָה רַבָּה הֲוָה רַבֵּיהּ דִּבְרֵיהּ חַד דְּסַגִּי נְהוּרָא וַהֲוָה יְלִיף אֲכִיל עִימֵּיהּ בְּכָל־יוֹם. חַד זְמַן הֲוָה לֵיהּ אוֹרְחִין וְלָא מְטָא מֵיכוֹל עִימֵּיהּ. בְּרוּמְשָׁא סְלִיק לְגַבֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ. לֹא יִכְעוֹס מָרִי עָלַײ. בְּגִין דַּהֲוָה לִי אוֹרְחִין יוֹמָא דֵין. [דְּאָֽמְרִית דְּלָא לִיבְזוּי בִּיקָרָא דְמָרִי יוֹמָא דֵין בְּגִין לֹא אָֽכְלִית עִם מָרִי יוֹמָא דֵין.]
אַמַר לֵיהּ. אַתָּה פִּײַסְתָּה לְמָאן דְּמִיתְחֲמֵי וְלָא חֲמִי. דֵּין דַּחֲמִי וְלָא מִיתְחֲמֵי יְקַבֵּל פִּיּוּסָךְ. אַמַר לֵיהּ. הָדָא מְנָא לָךְ. אַמַר לֵיהּ. מֵרִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב.
[דְּ]רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב עָאַל חַד דְּסַגִּי נְהוּרָה לְקַרְתֵּיהּ. יְתַב לֵיהּ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב לְרַע מִינֵּיהּ. דְּיֵימְרוּן דְּאִילוּלֵי דְּהוּא בַּר נַשָּׁא רַבָּא לָא יְתַב לֵיהּ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב לְרַע מִינֵּיהּ. עַבְדּוּן לֵיהּ פַּרְנָסָה דְאִיקָר.
אֲמַר לוֹן. מָהוּ הָכֵין. אָֽמְרוֹן לֵיהּ. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב יְתִיב לְרַע מִינָּךְ. וּצְלוֹי עֲלוֹי הָדָא צְלוּתָא. אַתָּה גָמַלְתָּה חֶסֶד לְמָאן דְּמִיתְחֲמֵי וְלָא חֲמִי. דֵּין דַּחֲמִי וְלָא מִיתְחֲמֵי יִגְמוֹל יָתָךְ חֶסֶד.
דְּלֹמָא. רִבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָה ורִבִּי הוֹשַׁעְיָה הֲווּן מְטַייְלִין בְּאִילֵּין כְּנִישְׁתָּא דְּלוֹד. אָמַר רִבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָה לְרִבִּי הוֹשַׁעְיָה. כַּמָּה מָמוֹן שִׁיקְּעוּ אֲבוֹתַײ כָאן. אָמַר לֵיהּ. כַּמָּה נְפָשׁוֹת שִׁיקְּעוּ אֲבוֹתֶיךָ כָאן. לָא הֲווָה אִית בְּנֵי נַשׁ דְּיִלְעוּן בְּאוּרַיְתָא. רִבִּי אָבוּן עֲבַד אִילֵּין תַּרְעַייָה


קרבן העדה

בין נסכי כבש. שהוא בן שנה לנסכי איל שהוא בן שתי שנה: ת''ל ככה יעשה לשור האחד. כל נסכי שור אחד הן ושור בן יומו קרוי שור ורש''י במנחות פי' דמיתורא דלשון קדריש שכבר כתיב והקריב על בן הבקר מנחה וכן דריש בכולן והראשון נ''ל: ת''ל או לאיל הא'. כיון שהוא איל כל נסכיו אחד הן בין זקן או שהוא בן י''ג חדש: ת''ל או לשה בכבשים. כל שה שבכבשים שוות הם בנסכיהם: בין נסכי גדי. קטן לתיש גדול: הגע עצמך. ופריך הגע עצמך שהצניעו עד שיבוא היום ההוא בשבת הבאה ומאי מהני שכתוב עליו שם היום: ומשני שם משמר. של אותו שבת נמי היה כתוב עליו: ופריך הגע עצמך שימתין חצי שנה עד שיבוא זמן המשמר שנית: ומשני שם היום. כמה ימים בשבת: שם השבת כמה שבת בחודש: שם החדש היה כתוב עליהן וגם שם המשמר שאינו מצוי שיזדמן שיהיו כולם ביום א' מכוון אלא להרבה שנים: הלכה ד* מתני' לשכת חשאים. על שם שהנותנין בתוכה נותנין בסתר והמתפרנסים ממנה נוטלין בסתר: ללשכת בדק הבית. ללשכה שנותנים בה כל קדשי בדק הבית: גמ' הוון פרנסין. היו גבאי צדקה: והוה יהיב ליה. לאחרים שהיו העניים מתביישים לקבל מהגבאי: מליזין עליו. מדברין בו ואמרו שאינו צריך ליטול צדקה ונוטל: מן דדמו. כשמת בדקו ומצאו שלא נהנה ממה שקיבל אלא היה נותן לאחרים: הוה מפליג וכו'. היה מחלק צדקה בלילה ומוליכה אצל העניים שלא לביישן: חד זמן פעם אחת פגע בו שר של רוחות וא''ל לא כן למדתנו רבינו לא תסיג גבול רעך ולילה גבול של רוחות לילך ואין לבני אדם לצאת אז: מתן בסתר יכפה אף. ויציאתו זו כדי ליתן צדקה בסתר ראוי הוא שיסתיר עצמו מפניו: והוה. הרוח מתיירא ממנו שלא יכפהו וברח מלפניו: זהו שמסתכל במצות. הצדקה היאך לעשותה שלא יתבייש העני: טול ואתה פורע. כשתקבל ירושתך: ה''ג א''ל יהא לך במתנה אר''ח בר אדא וכו'. וה''פ והוה א''ל אם לא יהיה לך לשלם הרי הוא לך במתנה כי היה חושש אולי יתאמץ העני לפרוע לו כשיראה שלא נפלה לו ירושה או כדי שלא יהיה לעני כגזל לפי דעתו: אית הוה סבין וכו'. היו זקנים בימינו כל מה שהיו נותנין להם מר''ה עד יוה''כ היו מקבלין ומשם ואילך לא היו מקבלין: אמרי דשתן גבן. מה שאנו צריכין לכל השנה כבר הוא אצלנו שהיו נותנין להם בימים אלו די פרנסתן לכל השנה כך נ''ל והיפה מראה פי' בזה פירושים דחוקים: זכה עמי. עשה עמי צדקה ותן לי תרנגולא חדא: ה''ג א''ל הא לך טימיתא וזיל זבין קופר. וה''פ הא לך מטבע זו וקנה נך בשר: ואכל. בשר שור ומת: להרוגו של נחמיה. שאילו נתן לו בשר תרנגולת שהיה רגיל בו היה חי: א''ל מיחזור. כשיחזור יתן לו לאכול: אמר. לנגד המת עיניו שראו אותו ולא קבלוהו יהיו סתומין: ידים. דלא פשטו עצמן ליתן לעני יתקטעון: רגלים שלא רצו לקראתך ליתן לך ישברו: ומטתיה כן. ועלתה לו כך בעיניו וידיו ורגליו: א''ל. רבי עקיבא מה אתה מקללני: א''ל. נחום ולמה אתה מבעט ביסורין דקאמרת אוי לי: הוה רביה דבריה. מלמד של בנו היה סגי נהור והיה רגיל לאכול עם רבי הושעיא בכל יום: חד זמן וכו'. פעם אחת היה לו לר''ה אורחים ולא קרא לסגי נהור שיאכל עמו: ברמשא. לערב: א''ל. ר''ה לא יכעוס אדוני עלי שלא זמנתיך שתאכל עמי היום לפי שהיו אורחין אצלי ואמרתי שלא לזלזל בכבודך שיביישוך הלכך לא אכלתי עמך יום הזה: א''ל אתה פייסת. למי שנראה ואינו רואה אותו שרואה ואינו נראה והוא הקב''ה יקבל פיוסך ותפלתך: א''ל. מנ''ל הא לברך כן: מראב''י. מעובדא דראב''י: דראב''י. נכנס סגי נהור לעירו ישב ראב''י למטה ממנו שיאמרו הבריות אילו לא היה סגי נהור זה גברא רבא לא הוה ראב''י יושב למטה ממנו ועשו לו פרנסה וצדקה יקרה: אמר להון. הסגי נהור מהו זה שנותנין לי כל כך: וצלי עלוי. והתפלל סגי נהור זה על ראב''י האי תפלה: דלמא. מעשה: הוון מטיילין. בבתי כנסיות שבלוד: כמה ממון שיקעו אבותי בכאן. שהם בנו בתי כנסיות אלה משלהם: כמה נפשות שיקעו בבנין הזה. וכי לא היו בני אדם שיעסקו בתורה והיה ראוי להוציא ממון זה עליהם לפרנסתם ונראה שהיה ידוע לר' הושעיא שהיו עניים בני תורה בזמן ההוא שביטלו תורתם מדוחק הפרנסה והיה ראוי לאבותיו של ר' חמא לפרנסם ולא יקפידו על הציור של בנין בהכ''נ: עבד. אלו

ריבב"ן

מתני' לשכות. חדרים. חשאים על שם שעניים בני טובים מתפרנסין ממנה בחשאי בצנעא שלא יתביישו. כלי שמצאו בו צורך בדק הבית מניחין אותו. לבד''ה: ירושלמי תני קדשי מזבח מוציאין את הראוי להן מקדשי בדק הבית [ואין קדשי בה''ב] מוציאין את הראוי להן מקדשי מזבח. והתנינן כלי שמצחו בו צורך לבדק הבית מניחין אותו והשאר נמכרין ודמיהן נופלין ללשכת בדק הבית ס''ד אותן שהקדישו לקדשי מזבח הקדישו וקתני ודמיהן נופלין ללשכת בד''ה כלומר בשעה שהקדישו עיקר קדושתן לב''ה:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר