|
טקסט הדף מנוקד
לִכְפּוֹל יִכְפּוֹל לִפְשׁוֹט יִפְשׁוֹט לְבָרֵךְ אַחֲרָיו יְבָרֵךְ הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה אָמַר אַבָּיֵי לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְאַחֲרָיו אֲבָל לְפָנָיו [מִצְוָה] לְבָרֵךְ דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל כׇּל הַמִּצְוֹת מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן עוֹבֵר לַעֲשִׂיָּיתָן
מַאי מַשְׁמַע דְּהַאי עוֹבֵר לִישָּׁנָא דְּאַקְדּוֹמֵי הוּא אָמַר רַבִּי נַחְמָן בַּר יִצְחָק דִּכְתִיב וַיָּרׇץ אֲחִימַעַץ דֶּרֶךְ הַכִּכָּר וַיַּעֲבוֹר אֶת הַכּוּשִׁי אַבָּיֵי אָמַר מֵהָכָא וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם אִיכָּא דְּאָמְרִי מֵהָכָא וַיַּעֲבוֹר מַלְכָּם לִפְנֵיהֶם וַה' בְּרֹאשָׁם תַּנְיָא רַבִּי כּוֹפֵל בָּהּ דְּבָרִים רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פַּרְטָא מוֹסִיף בָּהּ דְּבָרִים מַאי מוֹסִיף אָמַר אַבָּיֵי מוֹסִיף לִכְפּוֹל מֵאוֹדְךָ לְמַטָּה דָּרֵשׁ רַב עַוִּירָא זִימְנִין אָמַר לֵיהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אַמֵּי וְזִימְנִין אָמַר לֵיהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אַסִּי מַאי דִּכְתִיב וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת סְעוּדָה לַצַּדִּיקִים בְּיוֹם שֶׁיִּגְמֹל חַסְדּוֹ לְזַרְעוֹ שֶׁל יִצְחָק לְאַחַר שֶׁאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין נוֹתְנִין לוֹ לְאַבְרָהָם אָבִינוּ כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה לְבָרֵךְ וְאוֹמֵר לָהֶן אֵינִי מְבָרֵךְ שֶׁיָּצָא מִמֶּנִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר לוֹ לְיִצְחָק טוֹל וּבָרֵךְ אוֹמֵר לָהֶן אֵינִי מְבָרֵךְ שֶׁיָּצָא מִמֶּנִּי עֵשָׂו אוֹמֵר לוֹ לְיַעֲקֹב טוֹל וּבָרֵךְ אוֹמֵר לָהֶם אֵינִי מְבָרֵךְ שֶׁנָּשָׂאתִי שְׁתֵּי אֲחָיוֹת בְּחַיֵּיהֶן שֶׁעֲתִידָה תּוֹרָה לְאוֹסְרָן עֵלִי אוֹמֵר לוֹ לְמֹשֶׁה טוֹל וּבָרֵךְ אוֹמֵר לָהֶם אֵינִי מְבָרֵךְ שֶׁלֹּא זָכִיתִי לִיכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לֹא בְּחַיַּי וְלֹא בְּמוֹתִי אוֹמֵר לוֹ לִיהוֹשֻׁעַ טוֹל וּבָרֵךְ אוֹמֵר לָהֶן אֵינִי מְבָרֵךְ שֶׁלֹּא זָכִיתִי לְבֵן דִּכְתִיב יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נוֹן בְּנוֹ יְהוֹשֻׁעַ בְּנוֹ אוֹמֵר לוֹ לְדָוִד טוֹל וּבָרֵךְ אוֹמֵר לָהֶן אֲנִי אֲבָרֵךְ וְלִי נָאֶה לְבָרֵךְ שֶׁנֶּאֱמַר כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא: מַתְנִי' אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן: גְּמָ' מַאי אֲפִיקוֹמָן אָמַר רַב שֶׁלֹּא יֵעָקְרוּ מֵחֲבוּרָה לַחֲבוּרָה וּשְׁמוּאֵל אָמַר כְּגוֹן אוֹרְדִּילָאֵי לִי וְגוֹזָלַיָּיא לְאַבָּא וְרַב חֲנִינָא בַּר שֵׁילָא וְרַבִּי יוֹחָנָן (אָמַר) [אָמְרוּ] כְּגוֹן תְּמָרִים קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִים תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח כְּגוֹן תְּמָרִים קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִים אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל אֵין מַפְטִירִין אַחַר מַצָּה אֲפִיקוֹמָן תְּנַן אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן אַחַר הַפֶּסַח הוּא דְּלָא אֲבָל לְאַחַר מַצָּה מַפְטִירִין לָא מִיבַּעְיָא קָאָמַר לָא מִיבַּעְיָא אַחַר מַצָּה דְּלָא נְפִישׁ טַעְמַיְיהוּ אֲבָל לְאַחַר הַפֶּסַח דִּנְפִישׁ טַעְמֵיהּ וְלָא מָצֵי עַבּוֹרֵיהּ לֵית לַן בַּהּ קָמַשְׁמַע לַן נֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ הַסּוּפְגָּנִין וְהַדּוּבְשָׁנִין וְהָאִיסְקְרִיטִין אָדָם מְמַלֵּא כְּרֵיסוֹ מֵהֶן וּבִלְבַד שֶׁיֹּאכַל כְּזַיִת מַצָּה בָּאַחֲרוֹנָה בָּאַחֲרוֹנָה אִין רש"ילכפול. כל ההלל: כופל דברים. מעט היה כופל כגון מברוך הבא ולמטה: נון בנו וגו'. ממשפחת אפרים בן יוסף חשיב ואזיל עד יהושע ולא . משכח ברא ליהושע: מתני' מפטירין. לשון הנפטר מחבירו כשנפטרין מן הסעודה מביאין מיני המתיקה: גמ' ארדילאי לי כגון אני שרגיל לאכול כמהין ופטריות לאחר סעודתי: וגוזליא לאבא. לרב שהיה רגיל לאכול גוזלים לאחר סעודתו ולשון אפיקומן הוציאו והביאו מיני מתיקה: אין מפטירין אחר מצה אפיקומן. שצריך לאכול מצה בגמר הסעודה זכר למצה הנאכלת עם הפסח וזו היא מצה הבצועה שאנו אוכלין באחרונה לשם חובת מצה אותה שלאחר אכילה ועל כרחינו אנו מברכין על אכילת מצה בראשונה (הואיל ו) [אע''פ שאינה] באה לשם חובה כדאמר רב חסדא לעיל (דף קטו.) גבי מרור דלאחר שמילא כריסו הימנו היאך חוזר ומברך עליו הכי נמי גבי מצה הלכך תרוייהו מברך ברישא והדר אכיל מצה באחרונה בלא ברכה אבל לא מרור דלאו חובה הוא:
רשב"ם תוספותאבל לפניו מצוה לברך. לפי מה שפירש לעיל דהפסוקים לא הוו הפסק וברכה אחרונה היא חתימת הראשונה לא יתכן כאן דאיך יברך לפניו ולא יחתום אחריו מהר''י: אמר רב שלא יעקרו מחבורה לחבורה. רב מוקי למתניתין כדר' יהודה דסבר דאין הפסח נאכל בשני מקומות והכי אוקימנא סתמא פרק כיצד צולין (לעיל ד' פו.) שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד אלו הופכין פניהם ואוכלין ואלו הופכין פניהם ואוכלין והשמש באמצע פירוש משום היכרא וכשהשמש עומד למזוג קופץ את פיו עד שמגיע אצל חבורתו ומוקי לה בגמרא כרבי יהודה והיינו דוקא בפסח אבל מצה לא אשכחן בשום דוכתא דליתסר בשתי מקומות ואי משום דאתקש לפסח להא על כרחיך לא איתקש דאי לא תימא הכי ליפרך ממתני' לרב דאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן הא אחר מצה מפטירין ולא מצי לשנויי כדמשני לשמואל דלגבי שני מקומות לא הוי רבותא פסח טפי ממצה אלא ודאי רב לא איירי אלא בפסח והא דקאמרינן לקמן אביי הוה יתיב קמיה דרבה והוה קא מנמנם פי' הקונטרס לקמן אע''ג דלא הוי בזמן הפסח הא איתקש מצה לפסח ולא נהירא ובירושלמי מפרש לה גבי תענית דאמרינן פ''ק דתענית ישן אסור לאכול ולא שנו . אלא ישן ממש אבל מתנמנם לא ורבה הוה מתנמנם ובעי למיסר בתר הכי וקמייתי ראיה מפסח דכי היכי דפסח לא חשיב נמנום בעלמא כשינה מעליא לענין שני מקומות ה''נ לא חשיב נמנום לענין תענית דלמחר לאיתסורי באכילה בתר הכי: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|