סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הַלְלוּיָהּ וְכֵסְיָהּ וִידִידְיָה אַחַת הֵן רַב אָמַר כֵּסְיָהּ וּמֶרְחַבְיָהּ אַחַת הֵן רַבָּה אָמַר מֶרְחַבְיָהּ בִּלְבַד
אִיבַּעְיָא לְהוּ מֶרְחָב יָהּ לְרַב חִסְדָּא מַאי תֵּיקוּ
אִיבַּעְיָא לְהוּ יְדִידְיָהּ לְרַב מַאי תָּא שְׁמַע דְּאָמַר רַב יְדִידְיָהּ נֶחְלָק לִשְׁנַיִם לְפִיכָךְ יְדִיד חוֹל יָהּ קוֹדֶשׁ
אִיבַּעְיָא לְהוּ הַלְלוּיָהּ לְרַב מַאי תָּא שְׁמַע דְּאָמַר רַב חֲזֵינָא תִּילֵּי דְּבֵי חַבִּיבָא דִּכְתִיב בְּהוּ הַלְלוּ בְּחַד גִּיסָא וְיָהּ בְּחַד גִּיסָא
וּפְלִיגָא דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מַאי הַלְלוּיָהּ הַלְּלוּהוּ בְּהִלּוּלִים הַרְבֵּה
וּפְלִיגָא דִּידֵיהּ אַדִּידֵיהּ דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁל שֶׁבַח נֶאֱמַר סֵפֶר תְּהִלִּים בְּנִיצּוּחַ בְּנִגּוּן בְּמַשְׂכִּיל בְּמִזְמוֹר בְּשִׁיר בְּאַשְׁרֵי בִּתְהִלָּה בִּתְפִלָּה בְּהוֹדָאָה בְּהַלְלוּיָהּ גָּדוֹל מִכּוּלָּן הַלְלוּיָהּ שֶׁכּוֹלֵל שֵׁם וָשֶׁבַח בְּבַת אַחַת
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל שִׁיר שֶׁבַּתּוֹרָה מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל אֲמָרוּהוּ בְּשָׁעָה שֶׁעָלוּ מִן הַיָּם וְהַלֵּל זֶה מִי אֲמָרוֹ נְבִיאִים שֶׁבֵּינֵיהֶן תִּקְּנוּ לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיְּהוּ אוֹמְרִין אוֹתוֹ עַל כׇּל פֶּרֶק וּפֶרֶק וְעַל כׇּל צָרָה וְצָרָה שֶׁלֹּא תָּבֹא עֲלֵיהֶן וְלִכְשֶׁנִּגְאָלִין אוֹמְרִים אוֹתוֹ עַל גְּאוּלָּתָן
תַּנְיָא הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כׇּל תּוּשְׁבָּחוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּסֵפֶר תְּהִלִּים כֻּלָּן דָּוִד אֲמָרָן שֶׁנֶּאֱמַר כׇּלּוּ תְפִלּוֹת דָּוִד בֶּן יִשָׁי אַל תִּיקְרֵי כׇּלּוּ אֶלָּא כׇּל אֵלּוּ
הַלֵּל זֶה מִי אֲמָרוֹ רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אֶלְעָזָר בְּנִי אוֹמֵר מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל אֲמָרוּהוּ בְּשָׁעָה שֶׁעָלוּ מִן הַיָּם וַחֲלוּקִין עָלָיו חֲבֵירָיו לוֹמַר שֶׁדָּוִד אֲמָרוֹ וְנִרְאִין דְּבָרָיו מִדִּבְרֵיהֶן אֶפְשָׁר יִשְׂרָאֵל שָׁחֲטוּ אֶת פִּסְחֵיהֶן וְנָטְלוּ לוּלְבֵיהֶן וְלֹא אָמְרוּ שִׁירָה
דָּבָר אַחֵר פִּסְלוֹ שֶׁל מִיכָה עוֹמֵד בִּבְכִי וְיִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים אֶת הַהַלֵּל:
תָּנוּ רַבָּנַן כׇּל שִׁירוֹת וְתוּשְׁבָּחוֹת שֶׁאָמַר דָּוִד בְּסֵפֶר תְּהִלִּים רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר כְּנֶגֶד עַצְמוֹ אֲמָרָן רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר כְּנֶגֶד צִיבּוּר אֲמָרָן וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יֵשׁ מֵהֶן כְּנֶגֶד צִיבּוּר וְיֵשׁ מֵהֶן כְּנֶגֶד עַצְמוֹ הָאֲמוּרוֹת בִּלְשׁוֹן יָחִיד כְּנֶגֶד עַצְמוֹ הָאֲמוּרוֹת בִּלְשׁוֹן רַבִּים כְּנֶגֶד צִיבּוּר
נִיצּוּחַ וְנִיגּוּן לֶעָתִיד לָבֹא מַשְׂכִּיל עַל יְדֵי תּוּרְגְּמָן לְדָוִד מִזְמוֹר מְלַמֵּד שֶׁשָּׁרְתָה עָלָיו שְׁכִינָה וְאַחַר כָּךְ אָמַר שִׁירָה מִזְמוֹר לְדָוִד מְלַמֵּד שֶׁאָמַר שִׁירָה וְאַחַר כָּךְ שָׁרְתָה עָלָיו שְׁכִינָה
לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה לֹא מִתּוֹךְ עַצְלוּת וְלֹא מִתּוֹךְ עַצְבוּת וְלֹא מִתּוֹךְ שְׂחוֹק וְלֹא מִתּוֹךְ קַלּוּת רֹאשׁ וְלֹא מִתּוֹךְ דְּבָרִים בְּטֵלִים אֶלָּא מִתּוֹךְ דְּבַר שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה שֶׁנֶּאֱמַר וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד ה'
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב וְכֵן לִדְבַר הֲלָכָה אָמַר רַב נַחְמָן וְכֵן לַחֲלוֹם טוֹב
אִינִי וְהָאָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב כׇּל תַּלְמִיד חָכָם הַיּוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבּוֹ וְאֵין שִׂפְתוֹתָיו נוֹטְפוֹת מַר תִּכָּוֶינָה שֶׁנֶּאֱמַר שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים נוֹטְפוֹת מוֹר עוֹבֵר אַל תִּקְרֵי שׁוֹשַׁנִּים אֶלָּא שֶׁשּׁוֹנִים אַל תִּקְרֵי מוֹר עוֹבֵר אֶלָּא מַר עוֹבֵר
לָא קַשְׁיָא הָא בְּרַבָּה הָא בְּתַלְמִידָא
וְאִי בָּעֵית אֵימָא הָא וְהָא בְּרַבָּה וְלָא קַשְׁיָא הָא מִקַּמֵּי דְּפָתַח וְהָא לְבָתַר דְּפָתַח כִּי הָא דְּרַבָּה מִקַּמֵּי דְּפָתַח לְהוּ לְרַבָּנַן אָמַר מִילְּתָא דִּבְדִיחוּתָא וּבָדְחוּ רַבָּנַן וּלְבַסּוֹף יָתֵיב בְּאֵימְתָא וּפָתַח בִּשְׁמַעְתָּא
תָּנוּ רַבָּנַן הַלֵּל זֶה מִי אֲמָרוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל אֲמָרוּהוּ בְּשָׁעָה שֶׁעָמְדוּ עַל הַיָּם הֵם אָמְרוּ לֹא לָנוּ ה' לֹא לָנוּ מְשִׁיבָה רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ וְאָמְרָה לָהֶן לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר יְהוֹשֻׁעַ וְיִשְׂרָאֵל אֲמָרוּהוּ בְּשָׁעָה שֶׁעָמְדוּ עֲלֵיהֶן מַלְכֵי כְנַעַן הֵם אָמְרוּ לֹא לָנוּ וּמְשִׁיבָה וְכוּ'
רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר דְּבוֹרָה וּבָרָק אֲמָרוּהוּ בְּשָׁעָה שֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם סִיסְרָא הֵם אָמְרוּ לֹא לָנוּ וְרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ מְשִׁיבָה וְאוֹמֶרֶת לָהֶם לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר חִזְקִיָּה וְסִייעָתוֹ אֲמָרוּהוּ בְּשָׁעָה שֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם סַנְחֵרִיב הֵם אָמְרוּ לֹא לָנוּ וּמְשִׁיבָה וְכוּ' רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה אֲמָרוּהוּ בְּשָׁעָה שֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע הֵם אָמְרוּ לֹא לָנוּ וּמְשִׁיבָה וְכוּ' רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר אֲמָרוּהוּ בְּשָׁעָה שֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָשָׁע הֵם אָמְרוּ לֹא לָנוּ וּמְשִׁיבָה וְכוּ'
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים נְבִיאִים שֶׁבֵּינֵיהֶן תִּיקְּנוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיְּהוּ אוֹמְרִים אוֹתוֹ עַל כׇּל פֶּרֶק וּפֶרֶק וְעַל כׇּל צָרָה וְצָרָה שֶׁלֹּא תָּבֹא עֲלֵיהֶם לְיִשְׂרָאֵל וְלִכְשֶׁנִּגְאָלִין אוֹמְרִים אוֹתוֹ עַל גְּאוּלָּתָן:
אָמַר רַב חִסְדָּא הַלְלוּיָהּ סוֹף פִּירְקָא רַבָּה בַּר רַב הוּנָא אָמַר הַלְלוּיָהּ רֵישׁ פִּירְקָא אָמַר רַב חִסְדָּא חֲזֵינָא לְהוּ לְתִילֵּי דְּבֵי רַב חָנִין בַּר רַב דִּכְתִיב בְּהוּ הַלְלוּיָהּ בְּאֶמְצַע פִּירְקָא אַלְמָא מְסַפְּקָא לֵיהּ
אָמַר רַב חָנִין בַּר רָבָא הַכֹּל מוֹדִים בִּתְהִלַּת ה' יְדַבֶּר פִּי וִיבָרֵךְ כׇּל בָּשָׂר שֵׁם קׇדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד (הַלְלוּיָהּ) הַלְלוּיָהּ דְּבָתְרֵיהּ רֵישׁ פִּירְקָא רָשָׁע יִרְאֶה וְכָעָס שִׁנָּיו יַחֲרֹק וְנָמָס תַּאֲוַת רְשָׁעִים תֹּאבֵד הַלְלוּיָהּ דְּבָתְרֵיהּ רֵישׁ פִּירְקָא וְשֶׁעוֹמְדִים בְּבֵית ה' הַלְלוּיָהּ דְּבָתְרֵיהּ רֵישׁ פִּירְקָא
קָרָאֵי מוֹסִיפִין אַף אֶת אֵלּוּ מִנַּחַל בַּדֶּרֶךְ יִשְׁתֶּה עַל כֵּן יָרִים רֹאשׁ הַלְלוּיָהּ דְּבָתְרֵיהּ רֵישׁ פִּירְקָא רֵאשִׁית חׇכְמָה יִרְאַת ה' שֵׂכֶל טוֹב לְכׇל עוֹשֵׂיהֶם הַלְלוּיָהּ דְּבָתְרֵיהּ רֵישׁ פִּירְקָא
נֵימָא כְּתַנָּאֵי עַד הֵיכָן הוּא אוֹמֵר בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים עַד אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים עַד חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם וְתַנְיָא אִידַּךְ עַד הֵיכָן הוּא אוֹמֵר בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים עַד בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים עַד לֹא לָנוּ ה' לֹא לָנוּ

רש"י

אחת היא. כלומר תיבה אחת היא ואין התיבה נחלקת לשנים: הללו בהך גיסא. בסוף שיטה ויה בתחלת שיטה האחרת: שיר שבתורה. אז ישיר משה: ועל כל צרה שלא תבא עליהם. לישנא מעליא הוא דנקט כלומר שאם חס ושלום תבוא צרה עליהן ויושעו ממנה אומרים אותו על גאולתן כגון חנוכה: כל תפלות. כל מזמורים הפותחים בתפלה כגון תפלה לעני כי יעטוף (תהלים קב): אפשר ישראל שוחטין את פסחיהן. מיציאת מצרים ועד דוד לא אמרו עליו הלל: ד''א פסלו של מיכה עומד. בימי דוד בבכי באותו מקום וישראל אומרים הלל שכתוב בו כמוהם יהיו עושיהם וגו' אלא ודאי על הים נאמר תחלה ושוב לא פסק: ניצוח וניגון לעתיד לבא. מקום שנאמר למנצח בנגינות מלעתיד הוא מדבר: ע''י מתורגמן. הוא אומר ואחר מפרש: יהושע וכל ישראל אמרוהו. כלומר אף יהושע וכל ישראל אמרוהו: הללויה. כולהו דבספר תהלים: קראי מוסיפין. בעלי מקרא מוסיפין אף אלו:

רשב"ם
לדוד מזמור. משמע תחלה היה לדוד רוח הקודש ואח''כ מזמור: מזמור לדוד. משמע מתוך המזמור באה שכינה לדוד: ללמד מכאן כו'. מכאן אתה למד וגם מפסוק אחר מוכיח שנאמר ועתה קחו לי מנגן וגו': שמחה של מצוה. כי הך דקחו לי מנגן שהיה מתכוין שתשרה עליו שכינה: וכן לחלום. אם הולך לישן מתוך שמחה רואה חלום טוב: הא ברבה. צריך ללמוד מתוך דבר שמחה: שעמדו על הים. לאחר שעברו כדכתיב (תהלים קיד) הים ראה וינוס והתפללו לא לנו פן יעבור פרעה וחילו אחריהם: יהושע וכל ישראל אמרוהו. כלומר אף ישראל ויהושע אמרוהו וכן פירש רבינו ולא נהירא לי שאם כן בכולן אתה צריך לפרש כן ואם כן מאי בינייהו ובין חכמים שאומרים נביאים שביניהן אמרוהו וכו' ואתי למימר דכל הני דאמרן לעיל אמרוהו על צרתן שהרי תקנוהו נביאים לכך אלא כל אחד מן התנאים הכי קים ליה מרביה: הללויה ריש פירקא. כולהו הנך דספר תהלים שאין בו כי אם אחת לבדו בין פרק לפרק אבל מקום שיש שני פעמים הללויה בין פרק לפרק לא פליגי רב חסדא ורבה בר רב הונא דחד מלעיל וחד מלרע: קראי מוסיפין. בעלי מקרא מוסיפין אף אלו:

תוספות

שעומדים בבית ה' בחצרות בית אלהינו הללויה דבתריה ריש פירקא. ולא גרסינן העומדים בבית ה' בלילות דאם כן ה''ל למינקט יברכך ה' מציון שזהו פסוק למעלה מהללויה ולא ה''ל למינקט שלשה פסוקים למעלה לכך נראה דגרסינן כדפרישית ולפי זה אנו צריכין לומר בו הללויה הללו את שם ה' הללו עבדי ה' שעומדים בבית ה' וגו' שלמעלה מזה אינו תחלת המזמור דלא יתכן שיהיה המזמור שני פסוקים ועוד דאמרי' במדרש קמ''ז מזמורים יש בספר תהלים כנגד שנות יעקב אלא הוא סופו של שיר המעלות הנה ברכו וגו' ואתי שפיר דקאמרינן לקמן רב אחא בר יעקב דמתחיל הלל הגדול מכי יעקב בחר לו יה דהוי תחלת המזמור דבע''א לא יתכן שהיה מתחיל הלל מאמצע המזמור:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר