סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרָבָא וְרַב סָפְרָא צָהֲבוּ פָּנָיו דְּרַב סָפְרָא אָמַר לוֹ רָבָא לָאו כְּגוֹן מָר אֶלָּא כְּגוֹן רַב חֲנִינָא וְרַב אוֹשַׁעְיָא דַּהֲווֹ אוּשְׁכָּפֵי בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל וַהֲווֹ יָתְבִי בְּשׁוּקָא דְזוֹנוֹת וְעָבְדִי לְהוּ מְסָאנֵי לְזוֹנוֹת וְעָיְילִי לְהוּ אִינְהוּ מִסְתַּכְּלִי בְּהוּ וְאִינְהוּ לָא מַדְלָן עֵינַיְיהוּ לְאִיסְתַּכּוֹלֵי בְּהוּ וּמוֹמָתַיְיהוּ הָכִי בְּחַיֵּיהֶן רַבָּנַן קַדִּישֵׁי דִּבְאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל:
שְׁלֹשָׁה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֲבָן מִי שֶׁאֵינוֹ כּוֹעֵס וּמִי שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּכֵּר וּמִי שֶׁאֵינוֹ מַעֲמִיד עַל מִדּוֹתָיו שְׁלֹשָׁה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׂוֹנְאָן הַמְדַבֵּר אֶחָד בַּפֶּה וְאֶחָד בַּלֵּב וְהַיּוֹדֵעַ עֵדוּת בַּחֲבֵירוֹ וְאֵינוֹ מֵעִיד לוֹ וְהָרוֹאֶה דְּבַר עֶרְוָה בַּחֲבֵירוֹ וּמֵעִיד בּוֹ יְחִידִי
כִּי הָא דְּטוֹבִיָּה חָטָא וַאֲתָא זִיגּוּד לְחוּדֵיהּ וְאַסְהֵיד בֵּיהּ קַמֵּיהּ דְּרַב פָּפָּא נַגְּדֵיהּ לְזִיגּוּד אֲמַר לֵיהּ טוֹבִיָּה חֲטָא וְזִיגּוּד מִינַּגַּד אֲמַר לֵיהּ אִין דִּכְתִיב לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ וְאַתְּ לְחוֹדָךְ אַסְהֵדְתְּ בֵּיהּ שֵׁם רַע בְּעָלְמָא קָא מַפְּקַתְּ בֵּיהּ
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק אָמַר רַב מוּתָּר לִשְׂנֹאתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רוֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ מַאי שׂוֹנֵא אִילֵּימָא שׂוֹנֵא גּוֹי וְהָא תַּנְיָא שׂוֹנֵא שֶׁאָמְרוּ שׂוֹנֵא יִשְׂרָאֵל וְלֹא שׂוֹנֵא גּוֹי
אֶלָּא פְּשִׁיטָא שׂוֹנֵא יִשְׂרָאֵל וּמִי שְׁרֵיא לְמִסְנְיֵהּ וְהָכְתִיב לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ אֶלָּא דְּאִיכָּא סָהֲדִי דְּעָבֵיד אִיסּוּרָא כּוּלֵּי עָלְמָא נָמֵי מִיסְנֵי סָנֵי לֵיהּ מַאי שְׁנָא הַאי אֶלָּא לָאו כִּי הַאי גַוְונָא דַּחֲזָיא בֵּיהּ אִיהוּ דְּבַר עֶרְוָה
רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר מִצְוָה לִשְׂנֹאתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר יִרְאַת ה' (שׂוֹנְאֵי) רָע אָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי מַהוּ לְמֵימְרָא לֵיהּ לְרַבֵּיהּ לְמִשְׂנְיֵיהּ אֲמַר לֵיהּ אִי יָדַע דִּמְהֵימַן לְרַבֵּיהּ כְּבֵי תְרֵי לֵימָא לֵיהּ וְאִי לָא לָא לֵימָא לֵיהּ
תָּנוּ רַבָּנַן שְׁלֹשָׁה חַיֵּיהֶן אֵינָם חַיִּים הָרַחְמָנִין וְהָרַתְחָנִין וַאֲנִינֵי הַדַּעַת וְאָמַר רַב יוֹסֵף כּוּלְּהוּ אִיתַנְהוּ בִּי
תָּנוּ רַבָּנַן שְׁלֹשָׁה שׂוֹנְאִין זֶה אֶת זֶה אֵלּוּ הֵן הַכְּלָבִים וְהַתַּרְנְגוֹלִין וְהַחַבָּרִין וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף הַזּוֹנוֹת וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּבָבֶל
תָּנוּ רַבָּנַן שְׁלֹשָׁה אוֹהֲבִין זֶה אֶת זֶה אֵלּוּ הֵן הַגֵּרִים וַעֲבָדִים וְעוֹרְבִין
אַרְבָּעָה אֵין הַדַּעַת סוֹבַלְתָּן אֵלּוּ הֵן דַּל גֵּאֶה וְעָשִׁיר מְכַחֵשׁ וְזָקֵן מְנָאֵף וּפַרְנָס מִתְגָּאֶה עַל הַצִּיבּוּר בְּחִנָּם וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה וּמַחְזִירָהּ
וְתַנָּא קַמָּא זִימְנָא דִּכְתוּבָּתָהּ מְרוּבָּה אִי נָמֵי יֵשׁ לוֹ בָּנִים הֵימֶנָּה וְלָא מָצֵי מְגָרֵשׁ לַהּ
חֲמִשָּׁה דְּבָרִים צִוָּה כְּנַעַן אֶת בָּנָיו אֶהֱבוּ זֶה אֶת זֶה וְאֶהֱבוּ אֶת הַגָּזֵל וְאֶהֱבוּ אֶת הַזִּמָּה וְשִׂנְאוּ אֶת אֲדוֹנֵיכֶם וְאַל תְּדַבְּרוּ אֱמֶת
שִׁשָּׁה דְּבָרִים נֶאֱמָרִים בַּסּוּס אוֹהֵב אֶת הַזְּנוּת וְאוֹהֵב אֶת הַמִּלְחָמָה וְרוּחוֹ גַּסָּה וּמוֹאֵס אֶת הַשֵּׁינָה וְאוֹכֵל הַרְבֵּה וּמוֹצִיא קִמְעָה וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף מְבַקֵּשׁ לַהֲרוֹג בְּעָלָיו בַּמִּלְחָמָה
שִׁבְעָה מְנוּדִּין לַשָּׁמַיִם אֵלּוּ הֵן (יְהוּדִי) [מִי] שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה וְשֶׁיֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה וְאֵין לוֹ בָּנִים וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּנִים וְאֵין מְגַדְּלָן לְתַלְמוּד תּוֹרָה וּמִי שֶׁאֵין לוֹ תְּפִילִּין בְּרֹאשׁוֹ וּתְפִילִּין בִּזְרוֹעוֹ וְצִיצִית בְּבִגְדוֹ וּמְזוּזָה בְּפִתְחוֹ וְהַמּוֹנֵעַ מִנְעָלִים מֵרַגְלָיו וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף מִי שֶׁאֵין מֵיסֵב בַּחֲבוּרָה שֶׁל מִצְוָה
אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר מָרְתָא אָמַר רַב מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי אִישׁ הוּצָל מִנַּיִין שֶׁאֵין שׁוֹאֲלִין בַּכַּלְדִּיִּים שֶׁנֶּאֱמַר תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ
וּמִנַּיִין הַיּוֹדֵעַ בַּחֲבֵירוֹ שֶׁהוּא גָּדוֹל מִמֶּנּוּ אֲפִילּוּ בְּדָבָר אֶחָד שֶׁחַיָּיב לִנְהוֹג בּוֹ כָּבוֹד שֶׁנֶּאֱמַר כׇּל קֳבֵל דִּי רוּחַ יַתִּירָא בֵּיהּ [וּמַלְכָּא עֲשִׁית לַהֲקָמוּתֵיהּ עַל כׇּל מַלְכוּתָא]
וְהַיּוֹשֶׁבֶת עַל דָּם טָהוֹר אֲסוּרָה לְשַׁמֵּשׁ עַד כַּמָּה אָמַר רַב עוֹנָה
תַּנָּא הוּא יוֹסֵף אִישׁ הוּצָל הוּא יוֹסֵף הַבַּבְלִי הוּא אִיסִי בֶּן גּוּר אַרְיֵה הוּא אִיסִי בֶּן יְהוּדָה הוּא אִיסִי בֶּן גַּמְלִיאֵל הוּא אִיסִי בֶּן מַהֲלַלְאֵל וּמָה שְׁמוֹ אִיסִי בֶּן עֲקַבְיָה שְׁמוֹ הוּא רַבִּי יִצְחָק בֶּן טַבְלָא הוּא רַבִּי יִצְחָק בֶּן חַקְלָא הוּא רַבִּי יִצְחָק בֶּן אִלְעָא הוּא

רש"י

תני תנא. להך מתניתא שלשה מכריז הקב''ה עליהן לשבח בכל יום: מותר לשנוא אותו. הרואה דבר ערוה בחבירו יחידי אע''פ שאינו רשאי להעיד מותר לשנאתו: אין הדעת סובלתן. אפילו הן עצמן מתחרטין לאחר זמן ונבזין הן בפני עצמן: בכלדיים. בעלי אוב: היושבת על דם. אף על פי שפסק המעין שלא ראתה: עונה. יום ולילה צריכין להמתין:

רשב"ם
תני תנא. להך מתני' שלשה הקב''ה מכריז עליהן לשבח: ומומתייהו. שבועה שלהן: חטא. בעבירה: שם רע הוא דקא מפקת עילויה. מאחר שאין אתה נאמן בעדות לא יתקבל עדותך אין לך עליך מצוה להעיד הרי אתה עובר על לאו דלא תלך רכיל (ויקרא יט): דכתיב לא יקום עד אחד וגו'. כלומר המקרא מעיד שאי אתה נאמן בעדות זו: מותר לשנאתו. הרואה יחידי דבר ערוה בחבירו אע''פ שאינו רשאי להעיד לו מותר לשנאתו שהרי הוא יודע בודאי שהוא רשע: מאי שונא. כלומר מי הוא שונא שאמר הכתוב: ה''ג אי נימא שונא ישראל. כלומר שהוא שונא ישראל מי שרי למיסנייה ומסתמא לאו ברשיעי איירי קרא: הרחמנין. יותר מדאי והני שלשה מילי דבר התדיר בהן כל שעה וכיון דהוא מקפיד עליהן אין חייו חיים שאין לו מנוחה: אין הדעת סובלתן. של בריות: המתגאה על הציבור בחנם. נוהג עליהם שררה ואינו עומד עליהן בשעת דוחקן: צוה כנען את בניו. כלומר מנהגן כן הוא כאילו צוה עליהן אביהן ונפקא מינה שצריך אדם ליזהר מהן: בחבורת מצוה. כגון משתה של ברית מילה או בת כהן לכהן: כלדיים. בעלי אוב כך פירש רבינו ולא נהירא דקרא כתיב בהדיא אל תפנו אל האובות ואני שמעתי חוזים בכוכבים וכן עיקר: תמים תהיה. להיות בוטח בו בכל קורות ונולדות הבאות לך: היושבת על דם טהור. אשה שכלו ימי טוהר שלה והגיע ליל ארבעים ואחד לזכר או ליל שמונים וא' לנקבה שאם תראה עכשיו תהא נדה אסורה לשמש ואע''פ שלא ראתה דהואיל ולמודה היא עד עכשיו להיות משמשת עם ראייתה גזירה שמא תראה ותשמש: עונה. יום ולילה כך פירש רבינו ולא נהירא אלא לילה אחד דהיינו ליל ארבעים ואחד כדמפרש רבה (נדה דף סג:) אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהן סמוך לווסתן וכמה עונה ומפרש או יום או לילה:

תוספות

שראה בו דבר ערוה. ואם תאמר דבאלו מציאות (ב''מ דף לב: ושם) אמרינן אוהב לפרוק ושונא לטעון מצוה בשונא כדי לכוף את יצרו והשתא מה כפיית יצר שייך כיון דמצוה לשנאתו וי''ל כיון שהוא שונאו גם חבירו שונא אותו דכתיב (משלי כז) כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם ובאין מתוך כך. לידי שנאה גמורה ושייך כפיית יצר: ואין לו בנים. נראה דוקא על ידי פשיעתו שאינו מתעסק בפרי' ורביה דומיא דאחריני ומי שאין לו תפילין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו מיירי בשיש לו ואינו מניחן אי נמי אפי' אין לו יש לחזר ולהביא עצמו לידי חיוב כדאשכחן (סוטה דף יד.) במשה שהיה תאב ליכנס לארץ ישראל כדי לקיים מצות שבה והא דאמרי' (שבת דף מט.) תפילין צריכין גוף נקי כאלישע היינו כדמפרש שלא יפיח בהן ולא יישן בהן ובשעת ק''ש כדי לקבל עליו מלכות שמים שלימה בקל יכול ליזהר: שלשה חייהן אינם חיים הרתחנין כו'. תימה דבפרק המביא (ביצה דף לב.) תניא ג' חייהן אינם חיים המצפה לשלחן חבירו ומי שאשתו מושלת עליו ומי שייסורין מושלין בגופו ואמאי לא מני לכולהו הכא ויש לומר דהכא לא מיירי אלא בהנך דהוו תולדת האדם משום דלעיל נמי איירי דדמי להנך שלשה הקב''ה אוהבן מי שאינו כועס:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר