סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

גְּמָ' בְּמַאי עָסְקִינַן אִילֵימָא בְּטוֹעֶה שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ עֲקִירָה בְּטָעוּת הָוְיָא עֲקִירָה אֶלָּא בְּעוֹקֵר
אֵימָא סֵיפָא וּשְׁאָר כׇּל הַזְּבָחִים שֶׁשְּׁחָטָן לְשׁוּם הַפֶּסַח אִם אֵינָן רְאוּיִין חַיָּיב אִם רְאוּיִין הֵן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב חַטָּאת וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר וְאִי בְּעוֹקֵר מָה לִי רְאוּיִין מָה לִי שֶׁאֵינָן רְאוּיִין
אֶלָּא פְּשִׁיטָא בְּטוֹעֶה רֵישָׁא בְּעוֹקֵר וְסֵיפָא בְּטוֹעֶה אָמַר רַבִּי אָבִין אִין רֵישָׁא בְּעוֹקֵר וְסֵיפָא בְּטוֹעֶה
אַשְׁכְּחֵיהּ רַב יִצְחָק בַּר יוֹסֵף לְרַבִּי אֲבָהוּ דַּהֲוָה קָאֵי בְּאוּכְלוּסָא דְאִינָשֵׁי אֲמַר לֵיהּ מַתְנִיתִין מַאי אֲמַר לֵיהּ רֵישָׁא בְּעוֹקֵר וְסֵיפָא בְּטוֹעֶה תְּנָא מִינֵּיהּ אַרְבְּעִין זִימְנִין וְדָמֵי לֵיהּ כְּמַאן דְּמַנְּחָא בְּכִיסֵיהּ
תְּנַן אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מָה אִם פֶּסַח שֶׁמּוּתָּר לִשְׁמוֹ כְּשֶׁשִּׁינָּה אֶת שְׁמוֹ חַיָּיב זְבָחִים שֶׁהֵן אֲסוּרִין לִשְׁמָן כְּשֶׁשִּׁינָּה אֶת שְׁמָן אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא חַיָּיב וְאִם אִיתָא הָא לָא דָּמֵי דְּרֵישָׁא בְּעוֹקֵר וְסֵיפָא בְּטוֹעֶה
לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר לָא שָׁנֵי לֵיהּ לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּשָׁנֵי לֵיהּ לִישַׁנֵּי לֵיהּ הָכִי
הָכִי קָאָמַר לֵיהּ לְדִידִי לָא דָּמֵי רֵישָׁא בְּעוֹקֵר וְסֵיפָא בְּטוֹעֶה לְדִידָךְ לֹא אִם אָמַרְתָּ בְּפֶסַח שֶׁשִּׁינָּה אֶת שְׁמוֹ לְדָבָר הָאָסוּר תֹּאמַר בִּזְבָחִים שֶׁשִּׁינָּה אֶת שְׁמָן לְדָבָר הַמּוּתָּר
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֵימוּרֵי צִיבּוּר יוֹכִיחוּ שֶׁהֵן מוּתָּרִין לִשְׁמָן וְהַשּׁוֹחֵט לִשְׁמָן חַיָּיב אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לֹא אִם אָמַרְתָּ בְּאֵימוּרֵי צִיבּוּר שֶׁכֵּן יֵשׁ לָהֶן קִצְבָה תֹּאמַר בְּפֶסַח שֶׁאֵין לוֹ קִצְבָה
לְמֵימְרָא דְּכֹל הֵיכָא דְּאִית לֵיהּ קִצְבָה מְחַיֵּיב רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וַהֲרֵי תִּינוֹקוֹת דְּיֵשׁ לָהֶן קִצְבָה וּתְנַן מִי שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי תִינוֹקוֹת אֶחָד לְמוּלוֹ אַחַר הַשַּׁבָּת וְאֶחָד לְמוּלוֹ בַּשַּׁבָּת וְשָׁכַח וּמָל אֶת שֶׁל אַחַר הַשַּׁבָּת בַּשַּׁבָּת חַיָּיב
אֶחָד לְמוּלוֹ בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְאֶחָד לָמוּל בַּשַּׁבָּת וְשָׁכַח וּמָל אֶת שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת בַּשַּׁבָּת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב חַטָּאת וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר
אָמַר רַבִּי אַמֵּי הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁקָּדַם וּמָל אֶת שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת בַּשַּׁבָּת דְּאִיכָּא הָךְ דְּשַׁבָּת דִּטְרִיד בֵּיהּ הָכָא כְּגוֹן שֶׁקָּדַם וְשַׁחְטִינְהוּ לְאֵימוּרֵי צִיבּוּר בְּרֵישָׁא
אִי הָכִי רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אַף הַשּׁוֹחֵט לְשֵׁם אֵימוּרֵי צִיבּוּר פָּטוּר אַף עַל גַּב דִּקְדֵים וְשַׁחְטִינְהוּ לְאֵימוּרֵי צִיבּוּר בְּרֵישָׁא וְהַתַּנְיָא רַבִּי חִיָּיא [מֵאָבֵל עֲרָב] אָמַר רַבִּי מֵאִיר לֹא נֶחְלְקוּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ עַל שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי תִינוֹקוֹת אֶחָד לָמוּל עֶרֶב שַׁבָּת וְאֶחָד לָמוּל בַּשַּׁבָּת וְשָׁכַח וּמָל אֶת שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת בַּשַּׁבָּת דְּחַיָּיב
עַל מָה נֶחְלְקוּ עַל שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי תִינוֹקוֹת אֶחָד לָמוּל אַחַר הַשַּׁבָּת וְאֶחָד לָמוּל בַּשַּׁבָּת וְשָׁכַח וּמָל אֶת שֶׁל אַחַר הַשַּׁבָּת בַּשַּׁבָּת דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב חַטָּאת וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר
וְתִסְבְּרָא מָה הָתָם דְּלָא עָבֵיד מִצְוָה פָּטַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הֵיכָא דְּקָא עָבֵיד מִצְוָה מְחַיֵּיב
אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי רֵישָׁא כְּגוֹן שֶׁקָּדַם וּמָל שֶׁל שַׁבָּת בְּעֶרֶב שַׁבָּת

רש"י

אי נימא בטועה. כסבור שהוא זבח אחר: שמעת מינה. מדקתני חייב אלמא פסול הוא: עקירה בטעות. שלא נתכוון לעקור שם פסח ממנו הויא עקירה כעוקר מדעת: מה לי שאינן ראויין. עוקר לאו טועה בדבר מצוה הוא ואמאי פטר ליה ר' יהושע בראויין והלא לא טעה בו שיודע שאינו פסח: רישא. הפסח ששחטו: סיפא. ושאר כל הזבחים: אוכלוסא. חבורה גדולה מאד: הא לא דמי. רישא לסיפא דרישא בעוקר ולאו טועה הוא: לר''א. דדאין האי ק''ו לא שאני ליה בין עוקר לטועה: ומקשי' ר' יהושע דשני ליה. לימא ליה דלא דמי טועה לעוקר אמאי אהדר ליה טעמא משום ששינה בדבר האסור כו': בפסח שאין לו קצבה. אין חשבון לפסחים וזה שמצא טלה זה עומד בעזרה כסבור שהוא אבוד מבעליו ושחטו לשם מי שהוא: תינוקות דיש להן קצבה. מי שיש לו שני תינוקות אחד למול בשבת ואחד למול באחד בשבת יודע הוא שאין לו למול בשבת אלא אחד: ושכח ומל את של אחר השבת בשבת חייב. דטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה הוא דעדיין לא הגיע זמנו ומודה רבי יהושע דחייב: את של ערב שבת בשבת. קסבור שהוא של שבת וזה של ערב שבת היה אתמול חולה או שנאנס ומילה שלא בזמנה אינה דוחה את השבת דהואיל ועבר זמנה ימתין עד למחר: ר' אליעזר מחייב חטאת. דלית ליה טועה בדבר מצוה ועשה מצוה פטור: ר' יהושע פוטר. דטעה בדבר מצוה ועשה מצוה פטור ואע''ג דחילל שבת ועשה שלא כדת מכל מקום מצות מילה קיים והכא נמי אע''ג דאית להו קצבה ליפטר דמכל מקום עשה מצוה דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשירין וזה שמצא זבח אחד בעזרה ושחטו לשם תמידי ציבור כשר לזבחו הראשון: הכא במאי עסקינן כגון שקדם ומל את של ערב שבת בשבת. בשעה שמל את זה עדיין שניהן עומדים דמשום הכי פטור דטרוד היה באחד מהן דיודע הוא שהיום חובת האחד עליו ומתני' כגון דקדים ושחטינהו לאימורי צבור דהשתא לא הוה טרוד ועסוק בשחיטתן: ואע''ג כו'. בתמיה: [מאבל ערב. שם מקום]: ושכח ומל את של ערב שבת בשבת דחייב. ואע''ג דעשה מצוה: על מה נחלקו כו'. וקס''ד השתא ברישא מחייב ר' מאיר כשמל את שניהם ע''י [שסבור] ששניהן כבר הגיע זמנן ומל של שבת תחלה שזמנו היום ואחר כך מל את של אתמול ואף על גב דעשה מצוה כיון דלא רמיא טירדא עליה בתר דמהליה לשל שבת לאו טועה בדבר מצוה הוא וסיפא פטור משום דטריד בשל שבת והוחלף לו של מחר דהא ודאי לא קאמר שמל את שניהם דהא לא טעי בהכי אלמא היכא דלא טריד האידנא לר''מ חייב: ותסברא. דטעמא משום הכי הוא השתא סיפא דלא עבד מצוה דעדיין לא הגיע זמנו פטור רישא דעבד מצוה מחייב: אמרי דבי ר' ינאי רישא כגון. שנתחלף לו אתמול של שבת בערב שבת ומלו בערב שבת ועדיין לא נודע טעותו וסבור שזה העומד של שבת הוא ואע''ג דטריד ביה דרמיא מצוה עליה כפי מחשבתו וגם עשה מצוה אפילו הכי חייב משום דלא ניתנה שבת לידחות אצלו וסיפא ניתנה שבת לידחות אצל של שבת וטעה בדבר מצוה פטור ואפילו לא עשה מצוה לרבי מאיר פטור והשוחט לשם אימורי צבור ניתנה שבת לידחות אצל קרבן צבור ואע''ג דקדים שחטינהו לאימורי צבור הרי שכח וע''י שטרוד בזבח זה בימים שעברו ויודע שזבח זה עומד ליקרב נבהל ושכח שכבר נשחטו אימורי צבור ושחטן לשמן:

תוספות

שמעת מינה עקירה בטעות הויא עקירה. אומר ר''י דפלוגתא היא בהתכלת (מנחות מט.): הא לא דמי רישא בעוקר כו'. ומאי קאמר ר' יהושע שכן שינה שמו בדבר האסור אפילו שינה שמו לדבר המותר נמי חייב כיון שהוא עיקר: לרבי יהושע דשני ליה לימא ליה הכי. תימה לרשב''א הא אפי' אי מוקמי' כולה בטועה ע''כ רבי יהושע לדבריו דרבי אליעזר קאמר דלדידיה רישא אפילו שינה לדבר המותר חייב כיון דלא עשה מצוה דמתני' מוקמי' בגמרא כרבי שמעון דאית ליה היכא דלא עשה מצוה חייב לרבי יהושע בפרק רבי אליעזר דמילה בסופו (שבת קלז.) דאמר רבי שמעון לא נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע על ב' תינוקות אחד למול אחר השבת ואחד בשבת ושכח ומל את של אחר השבת בשבת דחייב משום דלא עשה מצוה א''כ מה שהוצרך לומר דרישא משום דשינה לדבר האסור היינו לדברי רבי אליעזר דלרבי אליעזר בסיפא נמי לא עשה מצוה דפסל לעיל אחרים לשם פסח ואומר ר''י דבכמה מקומות מצי למימר וליטעמיך ולא קאמר ועוד דלא דמי לתינוקות דהתם ודאי חייב כשמל של אחר השבת בשבת לפי שלא עשה מצוה וגם לא ניתנה שבת לידחות אצל אותו תינוק אבל פסח ששינה לדבר המותר פטור כיון שניתנה שבת לידחות אצל אותו פסח אם היה שוחטו לשמו: לדידך לא אם אמרת בפסח כו'. תימה לרשב''א מה משיב ר' יהושע לדברי ר' אליעזר תאמר בזבחים ששינה שמן לדבר המותר כיון לר' אליעזר לא שני בין עוקר לטועה מה מועיל מה ששינה לדבר המותר הלא לר' יהושע עוקר לדבר המותר חייב ה''ה טועה לר' אליעזר ומפרש דה''ק ר' יהושע לר' אליעזר נהי דלא שני לך בין עוקר לטועה מ''מ יש לחלק דרישא תרתי לגריעותא עוקר ולדבר האסור וסיפא תרתי לטיבותא דטועה ולדבר המותר: שקדם ומל של שבת בערב שבת. הוה מצי לפלוגי בדידי' בין קדם ומל ללא קדם אלא דנקט רבותא בסיפא דמל של אחר השבת בשבת פטור אע''ג דלא עשה מצוה כיון שניתנה שבת לידחות ורישא נמי קמ''ל רבותא דנקט ע''ש אף על גב דעשה מצוה חייב כיון שלא ניתנה שבת לידחות:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר