|
טקסט הדף מנוקד
בִּגְדּוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן
תָּנוּ רַבָּנַן שִׁבְעָה דְּבָרִים מְכוּסִּים מִבְּנֵי אָדָם אֵלּוּ הֵן יוֹם הַמִּיתָה וְיוֹם הַנֶּחָמָה וְעוֹמֶק הַדִּין וְאֵין אָדָם יוֹדֵעַ מָה בְּלִבּוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ וְאֵין אָדָם יוֹדֵעַ בַּמֶּה מִשְׂתַּכֵּר וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד מָתַי תַּחְזוֹר וּמַלְכוּת חַיֶּיבֶת מָתַי תִּכְלֶה תָּנוּ רַבָּנַן שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים עָלוּ בְּמַחְשָׁבָה לִיבָּרְאוֹת וְאִם לֹא עָלוּ דִּין הוּא שֶׁיַּעֲלוּ עַל הַמֵּת שֶׁיַּסְרִיחַ וְעַל הַמֵּת שֶׁיִּשְׁתַּכֵּחַ מִן הַלֵּב וְעַל הַתְּבוּאָה שֶׁתֵּרָקֵב וְיֵשׁ אוֹמְרִים עַל הַמַּטְבֵּעַ שֶׁיֵּצֵא: מַתְנִי' מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּתִשְׁעָה בְּאָב עוֹשִׂין מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה אֵין עוֹשִׂין וּבְכׇל מָקוֹם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בְּטֵלִים רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לְעוֹלָם יַעֲשֶׂה אָדָם עַצְמוֹ תַּלְמִיד חָכָם: גְּמָ' אָמַר שְׁמוּאֵל אֵין תַּעֲנִית צִיבּוּר בְּבָבֶל אֶלָּא תִּשְׁעָה בְּאָב בִּלְבַד לְמֵימְרָא דְּסָבַר שְׁמוּאֵל תִּשְׁעָה בְּאָב בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁלּוֹ אָסוּר וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל תִּשְׁעָה בְּאָב בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁלּוֹ מוּתָּר וְכִי תֵּימָא קָסָבַר שְׁמוּאֵל כׇּל תַּעֲנִית צִיבּוּר בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁלּוֹ מוּתָּר וְהָאֲנַן תְּנַן אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין מִבְּעוֹד יוֹם לְמַעוֹטֵי מַאי לָאו לְמַעוֹטֵי בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת לָא לְמַעוֹטֵי מִשֶּׁחָשֵׁיכָה נֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ אֵין בֵּין תִּשְׁעָה בְּאָב לְיוֹם הַכִּיפּוּרִים אֶלָּא שֶׁזֶּה סְפֵיקוֹ אָסוּר וְזֶה סְפֵיקוֹ מוּתָּר מַאי סְפֵיקוֹ מוּתָּר לָאו בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת לָא כִּדְאָמַר רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי לִקְבִיעָא דְיַרְחָא הָכָא נָמֵי לִקְבִיעָא דְיַרְחָא דָּרֵשׁ רָבָא עוּבָּרוֹת וּמְנִיקוֹת מִתְעַנּוֹת וּמַשְׁלִימוֹת בּוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁמִּתְעַנּוֹת וּמַשְׁלִימוֹת בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים וּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁלּוֹ אָסוּר וְכֵן אָמְרוּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן וּמִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָכִי וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן תִּשְׁעָה בְּאָב אֵינוֹ כְּתַעֲנִית צִיבּוּר מַאי לָאו לְבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת לֹא לִמְלָאכָה מְלָאכָה תְּנֵינָא מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּתִשְׁעָה בְּאָב עוֹשִׂין וּבְמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת אֵין עוֹשִׂין וַאֲפִילּוּ רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לָא אָמַר אֶלָּא דְּכִי יָתֵיב וְלָא עָבֵיד לָא מִיחְזֵי כְּיוּהֲרָא אֲבָל מֵיסָר לָא אָסַר אֶלָּא מַאי אֵינוֹ כְּתַעֲנִית צִיבּוּר לִתְפִילַּת נְעִילָה וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וּלְוַאי שֶׁיִּתְפַּלֵּל אָדָם וְהוֹלֵךְ כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ הָתָם חוֹבָה הָכָא רְשׁוּת וְאִיבָּעֵית אֵימָא מַאי אֵינוֹ כְּתַעֲנִית צִיבּוּר לְעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה רַב פָּפָּא אָמַר מַאי אֵינוֹ כְּתַעֲנִית צִיבּוּר אֵינוֹ כָּרִאשׁוֹנוֹת אֶלָּא כָּאַחֲרוֹנוֹת וַאֲסוּרָה מֵיתִיבִי אֵין בֵּין תִּשְׁעָה בְּאָב לְיוֹם הַכִּיפּוּרִים אֶלָּא שֶׁזֶּה סְפֵיקוֹ אָסוּר וְזֶה סְפֵיקוֹ מוּתָּר מַאי סְפֵיקוֹ מוּתָּר לָאו בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁלּוֹ אָמַר רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי לָא לִקְבִיעָא דְיַרְחָא הָא לְכׇל דְּבָרִים זֶה וָזֶה שָׁוִין מְסַיַּיע לְרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָסוּר לוֹ לְאָדָם שֶׁיּוֹשִׁיט אֶצְבָּעוֹ בְּמַיִם בְּתִשְׁעָה בְּאָב כְּדֶרֶךְ שֶׁאָסוּר לְהוֹשִׁיט אֶצְבָּעוֹ בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים מֵיתִיבִי אֵין בֵּין תִּשְׁעָה בְּאָב לְתַעֲנִית צִיבּוּר אֶלָּא שֶׁזֶּה אָסוּר בַּעֲשִׂיַּית מְלָאכָה וְזֶה מוּתָּר בַּעֲשִׂיַּית מְלָאכָה בִּמְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ הָא לְכׇל דִּבְרֵיהֶם זֶה וָזֶה שָׁוִין וְאִילּוּ גַּבֵּי תַּעֲנִית צִיבּוּר תַּנְיָא כְּשֶׁאָמְרוּ אָסוּר בִּרְחִיצָה לֹא אָמְרוּ אֶלָּא כׇּל גּוּפוֹ אֲבָל פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו לֹא אָמַר רַב פָּפָּא רש"יבגדו של אדם הראשון. שהיו חקוקות בו כל מין חיה ובהמה והוא נמסר לנמרוד על כן יאמר כנמרוד גבור ציד (בראשית י) ועשו הרגו ונטלו לפיכך היה איש ציד והן שכתוב בהן החמודות אשר אתה בבית (שם כז) ואני שמעתי בגדיו של אדם הראשון היינו כתנות עור שהיו לו: ויום הנחמה. של כל אדם מתי יתנחם מדאגתו: ועומק הדין. הרוב טועים בו אי נמי עומק הדין העתיד: מלכות חייבת. רומי שכתוב בה גבול רשעה ורשעה היינו חייבת: עלו במחשבה. ונתקיימו: ואם לא עלו דין הוא שיעלו. דאל''כ לא היה אדם מתקיים: שיסריח. שאל''כ הקרובים היו מצניעין אותו ורואין את צערן תמיד לפניהם: ועל התבואה שתרקב. שאל''כ היו בעלי בתים מאצרין אותה ומביאין רעבון לעולם: מתני' ובכל מקום. בין נהגו בין לא נהגו: תלמידי חכמים בטלין. ממלאכה אותו היום: רבן שמעון כו'. ולא אמרינן מיחזי כיוהרא ואם רצה ליבטל רשאי: גמ' אין תענית ציבור בבבל. הואיל ואין צריכין לגשמים אם גוזרין על דבר אחר אין חומר תענית ציבור נוהג בו לאכול מבעוד יום וליאסר במלאכה ושאר חומרי האמורים שם: בין השמשות שלו אסור. באכילה ובמלאכה דמחמירין על ספיקו כדאמרינן בתענית ציבור ושמואל קא משוי ט' באב כתענית ציבור: מבעוד יום למעוטי מאי לאו למעוטי בין השמשות. ספק: לא למעוטי משחשכה. ודאי אבל על ספיקו לא מחמרינן: אין בין ט' באב ליוה''כ. לכתחילה קאמר אבל דאי עבד טובא איכא זה כרת וזה איסור בעלמא: דרב שישא. לקמן: לקביעא דירחא. לעשות שני ימים כי מספקא לן אם עברו ב''ד חדש שעבר אי לא: מאי לאו. לאכילת בין השמשות: לא למלאכה. של יום עצמו משתחשך ואשמעי' דבתענית ציבור אסור ובט' באב שרי: ואפילו לר' שמעון. לאו למיסר אתא אלא אם ירצה מי שאינו תלמיד חכם לעשות עצמו כתלמיד חכם וליבטל במקום העושין רשאי ולא חיישינן דילמא מיחזי כיוהרא: לתפלת נעילה. שבתענית ציבור היו מתפללין תפלת נעילה כדתנן בפ' בתרא דתענית (דף כו.) בג' פרקים בשנה כהנים נושאים כפיהן ד' פעמים ביום שחרית ומוסף ומנחה ונעילה ואלו הן ג' פרקים תענית ומעמדות ויוה''כ: והאמר ר' יוחנן. במסכת ברכות דאין בתפלה יתירה משום ברכה לבטלה: התם דחובה. בתענית צבור חובה מדרבנן ובתשעה באב אשמועינן דלאו חובה הוא ומ''מ אם בא להתפלל כל ימות השנה מותר ולואי: לעשרים וארבעה. דתנן במסכת תענית (דף טו.) שמוסיפין בתענית ציבור שש ברכות על שמונה עשרה: רב פפא אמר. לעולם כדסלקא דעתין מעיקרא דאינו כתענית ציבור דאמר לבין השמשות קאמר ולא תקשי לרבי יוחנן קמייתא דהאי דקאמר אינו כתענית ציבור לחומרא קאמר והכי קאמר אינו כשלש ראשונות שמותר בין השמשות שלהן כדתנן בהו בתענית אוכלין ושותין משחשיכה אלא כאחרונות דתנן בהו אוכלין ושותין מבעוד יום: לאו בין השמשות. וקשיא לרבא ולרבי יוחנן דאמרי בין השמשות שלו אסור: הא לכל דבריהן זה וזה שוין. מילתא באנפי נפשה היא ודייק לה ממתניתין דלעיל דקתני אין בין תשעה באב ליום הכפורים שיהא מותר לכתחלה בזה מה שאסור בזה אלא שזה ספיקו אסור וזה ספיקו מותר: אין בין תענית ציבור לתשעה באב. קס''ד בין להקל בין להחמיר אלמא לא חמיר תשעה באב מתענית ציבור ובתענית ציבור תניא דפניו ידיו ורגליו מותר: תוספותאין תענית ציבור בבבל אלא תשעה באב. פ''ה לאכול מבעוד יום ולאסור במלאכה ושאר חומרי האמורים שם וא''ת תשעה באב מי הוי כתענית ציבור לאסור במלאכה וי''ל דה''ק אין תענית ציבור בבבל אפילו במקום שלא נהגו לעשות מלאכה: אין בין תשעה באב ליום הכפורים. הא דלא חשיב מלאכה שמותר בתשעה באב במקום שנהגו נראה לר''י משום דבסיפא מסיק לה לשריותא דמלאכה גבי אין בין ט' באב לתענית ציבור והא דלא חשיב תפילת נעילה דליתא בט' באב כדלקמן משום דבברייתא לא איירי אלא במידי דאיסור והיתר: לאו דשרי בין השמשות דידיה. תימה לר''י אמאי קתני גבי יוה''כ ספיקו הא אפילו ודאי יום אסור דתוספת יוה''כ דאורייתא ותירץ דנקט ספיקו לאשמועינן דבט' באב אפילו ספיקו מותר: לקביעא דירחא. אין לפרש כגון בני בבל שאין יודעים מתי הוקבע החודש בא''י שהיו צריכים לעשות יוה''כ שני ימים דבהדיא אמר בסוף פ''ק דר''ה (דף כא.) שאין עושין אלא יום אחד אלא ה''פ ספיקו אסור אם מסתפק אפילו בא''י מתי הוקבע החודש כגון שמהלך במדבר עושה ב' ימים כדין כל ספיקות דאורייתא דאזלינן לחומרא הקשה רשב''א דמשמע לקביעא דירחא הן חלוקין הא לכל דבריהן שוין והא יום הכפורים תוספתו אסור וט' באב תוספתו מותר ותירץ ר''י דלא מיירי אלא בדברים דשייכי בתענית עצמו: והאמר ר' יוחנן ולואי שיתפלל כל היום. אע''ג דר' יוחנן איירי דוקא בספק לא התפלל אבל ודאי התפלל אסור להתפלל כדמוכח במי שמתו (ברכות כא.) דקאמר ספק התפלל ספק לא התפלל אל יתפלל ור' יוחנן אמר ולואי שיתפלל כל היום וקאמר אם התפלל ומצא ציבור מתפללין אם יכול לחדש דבר בתפלתו יחזור ויתפלל ואם לאו אל יתפלל מ''מ פריך שפיר כיון דר' יוחנן על הספק מחייב להתפלל א''כ בתשעה באב דדמי לתענית ציבור בכמה דברים ובתענית ציבור איכא תפלת נעילה בט' באב נמי יתפלל ומשני התם חובה והכא רשות פי' לא לגמרי רשות אלא לאו חובה הוי אלא מצוה מיהא איכא: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|