|
טקסט הדף מנוקד
בָּצַר לֵיהּ שִׁיעוּרָא אֲמַר לֵיהּ מִי סָבְרַתְּ כְּזַיִת גָּדוֹל בָּעֵינַן כְּזַיִת בֵּינוֹנִי בָּעֵינַן וְהָא אִיכָּא וְהַהוּא דְּאַיְיתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן זַיִת גָּדוֹל הֲוָה דְּאַף עַל גַּב דְּשַׁקְלוּהָ לְגַרְעִינוּתֵיהּ פָּשׁ לֵיהּ שִׁיעוּרָא דִּתְנַן זַיִת שֶׁאָמְרוּ לֹא קָטָן וְלֹא גָּדוֹל אֶלָּא בֵּינוֹנִי וְזֶהוּ אֵגוֹרִי וְאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ לֹא אֵגוֹרִי שְׁמוֹ אֶלָּא אִבְרוֹטִי שְׁמוֹ וְאָמְרִי לַהּ סִמְרוֹסִי שְׁמוֹ וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ אֵגוֹרִי שֶׁשַּׁמְנוֹ אָגוּר בְּתוֹכוֹ
נֵימָא כְּתַנָּאֵי דְּהָנְהוּ תְּרֵי תַּלְמִידֵי דַּהֲווֹ יָתְבִי קַמֵּיהּ דָּבָר קַפָּרָא הֵבִיאוּ לְפָנָיו כְּרוּב וְדוֹרְמַסְקִין וּפַרְגִּיּוֹת נָתַן בַּר קַפָּרָא רְשׁוּת לְאֶחָד מֵהֶן לְבָרֵךְ קָפַץ וּבֵרַךְ עַל הַפַּרְגִּיּוֹת לִגְלֵג עָלָיו חֲבֵירוֹ כָּעַס בַּר קַפָּרָא אָמַר לֹא עַל הַמְבָרֵךְ אֲנִי כּוֹעֵס אֶלָּא עַל הַמְלַגְלֵג אֲנִי כּוֹעֵס אִם חֲבֵירְךָ דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁלֹּא טָעַם טַעַם בָּשָׂר מֵעוֹלָם אַתָּה עַל מָה לִגְלַגְתָּ עָלָיו חָזַר וְאָמַר לֹא עַל הַמְלַגְלֵג אֲנִי כּוֹעֵס אֶלָּא עַל הַמְבָרֵךְ אֲנִי כּוֹעֵס וְאָמַר אִם חָכְמָה אֵין כָּאן זִקְנָה אֵין כָּאן תָּנָא וּשְׁנֵיהֶם לֹא הוֹצִיאוּ שְׁנָתָן מַאי לָאו בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי דִּמְבָרֵךְ סָבַר שְׁלָקוֹת וּפַרְגִּיּוֹת שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ הִלְכָּךְ חַבִּיב עֲדִיף וּמְלַגְלֵג סָבַר שְׁלָקוֹת בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה פַּרְגִּיּוֹת שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ הִלְכָּךְ פֵּירָא עֲדִיף לָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא שְׁלָקוֹת וּפַרְגִּיּוֹת שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ וְהָכָא בְּהַאי סְבָרָא קָא מִיפַּלְגִי מָר סָבַר חַבִּיב עֲדִיף וּמָר סָבַר כְּרוּב עֲדִיף דְּזָיֵין אָמַר רַבִּי זֵירָא כִּי הֲוֵינַן בֵּי רַב הוּנָא אָמַר לַן הָנֵי גַּרְגְּלִידֵי דְלִפְתָּא פַּרְמִינְהוּ פְּרִימָא רַבָּא בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה פְּרִימָא זוּטָא שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ וְכִי אֲתָאן לְבֵי רַב יְהוּדָה אֲמַר לַן אִידֵּי וְאִידֵּי בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה וְהָא דְּפַרְמִינְהוּ טְפֵי כִּי הֵיכִי דְּנִמְתִּיק טַעְמֵיהּ אָמַר רַב אָשֵׁי כִּי הֲוֵינַן בֵּי רַב כָּהֲנָא אֲמַר לַן תַּבְשִׁילָא דְסִלְקָא דְּלָא מַפְּשׁוּ בַּהּ קִמְחָא בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה דְּלִפְתָּא דְּמַפְּשׁוּ בַּהּ קִמְחָא טְפֵי בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת וַהֲדַר אָמַר אִידֵּי וְאִידֵּי בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה וְהַאי דְּשָׁדֵי בַּהּ קִמְחָא טְפֵי לְדַבּוֹקֵי בְּעָלְמָא עָבְדִי לַהּ אָמַר רַב חִסְדָּא תַּבְשִׁיל שֶׁל תְּרָדִין יָפֶה לַלֵּב וְטוֹב לָעֵינַיִם וְכׇל שֶׁכֵּן לִבְנֵי מֵעַיִם אָמַר אַבָּיֵי וְהוּא דְּיָתֵיב אַבֵּי תָפֵי וְעָבֵיד תּוֹךְ תּוֹךְ אָמַר רַב פָּפָּא פְּשִׁיטָא לִי מַיָּא דְסִלְקָא כְּסִלְקָא וּמַיָּא דְלִפְתָּא כְּלִפְתָּא וּמַיָּא דְּכוּלְּהוּ שִׁלְקֵי כְּכוּלְּהוּ שִׁלְקֵי בָּעֵי רַב פָּפָּא מַיָּא דְשִׁיבְתָּא מַאי לְמַתּוֹקֵי טַעְמָא עָבְדִי אוֹ לְעַבּוֹרֵי זוּהֲמָא עָבְדִי לַהּ תָּא שְׁמַע הַשֶּׁבֶת מִשֶּׁנָּתְנָה טַעַם בַּקְּדֵירָה אֵין בָּהּ מִשּׁוּם תְּרוּמָה וְאֵינָהּ מְטַמְּאָה טוּמְאַת אוֹכָלִים שְׁמַע מִינַּהּ לְמַתּוֹקֵי טַעְמָא עָבְדִי לַהּ שְׁמַע מִינַּהּ אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי פַּת צְנוּמָה בִּקְעָרָה מְבָרְכִין עָלֶיהָ הַמּוֹצִיא וּפְלִיגָא דְּרַבִּי חִיָּיא דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא צָרִיךְ שֶׁתִּכְלֶה בְּרָכָה עִם הַפַּת מַתְקִיף לַהּ רָבָא מַאי שְׁנָא צְנוּמָה דְּלָא מִשּׁוּם דְּכִי כָּלְיָא בְּרָכָה אַפְּרוּסָה קָא כָּלְיָא עַל הַפַּת נָמֵי כִּי קָא גָמְרָה אַפְּרוּסָה גָּמְרָה רש"יבצר ליה שיעורא. וגבי ברכת פירות הארץ אכילה כתיבה ואכילה בכזית: כזית שאמרו. לענין שיעור כל אכילות: אגור בתוכו. מזומן לצאת ממנו שאינו נבלע בפרי כמשקה תפוחים ותותים אלא אגור כמשקה ענבים: דורמסקין. אף הן שלקות מעשב שקורין אקדלשי''ט בלע''ז כך ראיתי בפירוש בבא קמא של רבינו יצחק ברבי יהודה אבל כאן פירש פרונ''ש וכן שמעתי אני כאן ובבבא קמא (פ''י דף קטז:) פרונ''ש ואי אפשר להעמידה דא''כ הרי ברכתו ב''פ העץ והאיך קדם וברך על הפרגיות שברכתן שהכל ואינם כדברים חשובים כדמפרש ואזיל: שלא טעם טעם בשר. ונעשה הבשר חביב עליו: פרגיות. בשר עוף שקורין פרדרי''א: זקנה אין כאן. הלא זקן אני והיה לו לשאלני על איזה מהן יברך לפטור את שאר המינין ודברים הללו אינן באין ללפת את הפת אלא שלא מחמת הסעודה הן באין ואמרינן לקמן (דף מא:) דטעונין ברכה לפניהם ואין הפת פוטרתן: דמברך סבר שלקות. דכרוב ודורמסקין שהכל ברכתן כפרגיות דעל דבר שאין גדולו מן הארץ כגון בשר ביצים ודגים תנא במתניתין שהכל וכיון דברכותיהם שוות חביב עדיף: ומלגלג סבר שלקות בורא פרי האדמה. שהיא ברכה חשובה לעצמה לדברים חשובים והיה לו להקדימו: כרוב עדיף דזיין. דתניא לקמן (דף מד:) כרוב למזון ותרדין לרפואה: גרגלידי דלפתא. ראשי לפתות: פרמינהו. מנושיי''ר בלע''ז לשון קניבת ירק: פרימא זוטא. גריעותא היא ובשאכלו חי קאי: אבי תפי. על מקום שפיתת הקדירה: ועביד תוך תוך. כלומר ששלוק ונמחה מאד וקול רתיחתו נשמעת כקול תוך תוך: מיא דסלקא. תבשיל של תרדין: כסלקא. לענין ברכה: דשיבתא. ירק שנותנין מעט בקדרה למתק בעלמא ולא לאכלו אני''ט בלעז: למתוקי טעמא עביד. ומברכין על מימי תבשילו ב''פ האדמה: השבת אין בה. בבד שלה משנתנוה בקדרה והוציאוה אין בה שוב משום איסור תרומה דהוה ליה כעץ בעלמא מדקתני משנתנה טעם שמע מינה לטעמא עבידא: פת צנומה. יבשה שנתנה בקערה לשרות וכן צנומות דקות: צריך שתכלה. ברכת המוציא עם פריסת הפרוסה מן הפת והאי פרוס ועומד הוא: אפרוסה (כליא). כיון דאמרת עם פריסת הפרוסה תכלה מאי חשיבותא ומאי אהניתא: תוספותבצר ליה שיעורא. היינו דוקא בברכה שלאחריו דבעינן שיעור אבל בברכה שלפניו אפילו פחות מכשיעור דאסור ליהנות בעולם הזה בלא ברכה בין לענין אכילה בין לענין שתיה אבל בברכה שלאחריו בעינן שיעור מלא לוגמיו על כן יש ליזהר לשתות מכוס של ברכה מלא לוגמיו כדי שיברך לאחריו מעין ג' ברכות והר''י היה אומר בבורא נפשות כיון דלאו ברכה חשובה היא אפי' בבציר משיעורא מברכינן בורא נפשות רבות ולא נראה דכיון דבורא נפשות תקנוה כנגד על הגפן כי היכי דעל הגפן בעי שיעורא בבורא נפשות רבות נמי בעי שיעורא ובירושלמי ר' יוחנן היכי בריך אזית הא לא הוי שיעורא וקאמר משום בריה דאפילו לא אכל אלא פרידה אחת של ענב או פרידה אחת של רמון בעי ברוכי משום דבבריה מברכין אפילו פחות מכזית וחולק על גמרא דידן כדמשמע הכא א''כ אין הלכה כמותו של ירושלמי וה''ר יוסי היה מפרש שהירושלמי אינו חולק על הגמרא שלנו דהכא מיירי שהוסרו הגרעינים ונמלח אם כן לא היה כברייתו אבל אם אכלו שלם אפי' אם היה פרידה אחת של רמון מברך עליו תחלה וסוף וגמרא ירושל' היה סבור שהזית היה שלם ולכך הוצרך לתרץ באותו ענין דאכל פרידה דבריה ואינן חולקים יחד ועוד יש בירושלמי היכא דבריך אתורמוסא למיכליה ונפל מידיה ושקל אחרינא בעי ברוכי זמנא אחריתי ופריך מאי שנא מאמת המים פירוש דמברך לשתות והני אזלי והני אחריני נינהו וא''צ לברך פעם אחרת ומשני הכא הוה דעתו מתחלה לזה שהיה יודע שילכו להן אבל בתורמוסא לא ידע שיפלו מידו ויאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד משום דהוה ברכה לבטלה וכן נכון לומר על כל ברכה לבטלה בשכמל''ו: דורמסקין. פירש''י פרונ''ש. ולא נראה דבסמוך משמע דמברכין עליהן בורא פרי האדמה וא''כ בורא פרי העץ בעי ברוכי ונראה שהוא מין כרוב: נתן בר קפרא רשות לאחד מהן לברך. ונראה דמיירי בברכה שלפניו דאי בשל אחריו הא אמרינן (ח ליו קו.) דאין מזמנין על הפירות ומיירי בהסבו ואנו אין לנו שום הסבה אלא על הפת ולכך צריך לברך כל אחד על כל דבר הן בפירות הן ביין: חביב עדיף. וכן הלכה אם יש לו שני מיני פירות לפניו חביב עדיף ובורא פרי האדמה עדיפא משהכל נהיה בדברו דמבוררת טפי וחשובה לעצמה מקרית ויברך על אותו המין ששייך בו פרי האדמה אף על פי שאותו המין שיש לברך עליו שהכל חביב עליו ואם לפניו פירות שהברכות שוות ואחד מהן הוא מז' המינין יברך תחלה על אותו של ז' המינין דעדיפי: מיא דסלקא כסלקא. מברכין עליה בורא פרי האדמה אף על פי שאין בה אלא מים וטעם הירקות מברך עליהן כאשר יברך על הירקות אע''ג דאמרינן לעיל דמי פירות זיעה בעלמא הוא יש לחלק: פת צנומה בקערה מברכין עליה המוציא לחם מן הארץ ופליגא דר' חייא. וא''ת היכי מיירי אם יש שלמה לפניו הא אמרינן בסמוך דכ''ע שלמה עדיף ואי ליכא אלא צנומה היכי פליג עלה ר' חייא הא מסקינן לעיל (דף לז.) פרורין אף על פי שאין בהן כזית מברכין עליהן המוציא הואיל ואית בהו תוריתא דנהמא וי''ל כגון דאיכא שלמה לפניו ובצע מן הצנומה רב חייא בר אשי סבר דהוי כמו שלמה מאחר שהיא חביבה [מברך עליה] ור' חייא ס''ל צריך שתכלה ברכה עם הפת ואם כן בעינן שתכלה הברכה עם בציעת הפת וכיון שבצועה קודם לכן שלמה עדיף אבל אי ליכא שלמה מודה שיברך על הפרורים המוציא לחם מן הארץ: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|