סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

אַשְׁמְעִינַן טַעְמָא וְאַשְׁמְעִינַן דְּהַלִּכְתָּא כְּרַבָּנַן אֶלָּא דַּאֲמַר מוֹצִיא מַאי קָא מַשְׁמַע לַן וְאִיהוּ דַּעֲבַד לְאַפּוֹקֵי נַפְשֵׁיהּ מִפְּלוּגְתָּא וְהִלְכְתָא הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ דְּקַיְימָא לַן כְּרַבָּנַן דְּאָמְרִי דְּאַפֵּיק מַשְׁמַע
וְעַל הַיְּרָקוֹת אוֹמֵר וְכוּ' קָתָנֵי יְרָקוֹת דּוּמְיָא דְפַת מָה פַּת שֶׁנִּשְׁתַּנָּה עַל יְדֵי הָאוּר אַף יְרָקוֹת נָמֵי שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ עַל יְדֵי הָאוּר אָמַר רַבְנַאי מִשְּׁמֵיהּ דְּאַבָּיֵי זֹאת אוֹמֶרֶת שְׁלָקוֹת מְבָרְכִין עֲלֵיהֶן בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה מִמַּאי מִדְּקָתָנֵי יְרָקוֹת דּוּמְיָא דְפַת דָּרַשׁ רַב חִסְדָּא מִשּׁוּם רַבֵּינוּ וּמַנּוּ רַב שְׁלָקוֹת מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה וְרַבּוֹתֵינוּ הַיּוֹרְדִין מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּמַנּוּ עוּלָּא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר שְׁלָקוֹת מְבָרְכִין עֲלֵיהֶן שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ וַאֲנִי אוֹמֵר כֹּל שֶׁתְּחִלָּתוֹ בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה שְׁלָקוֹ שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ וְכֹל שֶׁתְּחִלָּתוֹ שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ שְׁלָקוֹ בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה בִּשְׁלָמָא כֹּל שֶׁתְּחִלָּתוֹ שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ שְׁלָקוֹ בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ בִּכְרָבָא וְסִלְקָא וְקָרָא אֶלָּא כֹּל שֶׁתְּחִלָּתוֹ בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה שְׁלָקוֹ שֶׁהַכֹּל הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ בְּתוּמֵי וְכַרָּתֵי
דָּרַשׁ רַב נַחְמָן מִשּׁוּם רַבֵּינוּ וּמַנּוּ שְׁמוּאֵל שְׁלָקוֹת מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה וַחֲבֵרֵינוּ הַיּוֹרְדִים מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּמַנּוּ עוּלָּא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר שְׁלָקוֹת מְבָרְכִין עֲלֵיהֶן שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ וַאֲנִי אוֹמֵר בְּמַחֲלוֹקֶת שְׁנוּיָה דְּתַנְיָא יוֹצְאִין בְּרָקִיק הַשָּׁרוּי וּבִמְבוּשָּׁל שֶׁלֹּא נִמּוֹחַ דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר יוֹצְאִים בְּרָקִיק הַשָּׁרוּי אֲבָל לֹא בַּמְבוּשָּׁל אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִמּוֹחַ וְלָא הִיא דְּכוּלֵּי עָלְמָא שְׁלָקוֹת מְבָרְכִין עֲלֵיהֶן בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה וְעַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי יוֹסֵי הָתָם אֶלָּא מִשּׁוּם דְּבָעֵינַן טַעַם מַצָּה וְלֵיכָּא אֲבָל הָכָא אֲפִילּוּ רַבִּי יוֹסֵי מוֹדֶה
אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שְׁלָקוֹת מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה וְרַבִּי בִּנְיָמִין בַּר יֶפֶת אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שְׁלָקוֹת מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק קְבַע עוּלָּא לְשַׁבֶּשְׁתֵּיהּ כְּרַבִּי בִּנְיָמִין בַּר יֶפֶת תָּהֵי בַּהּ רַבִּי זֵירָא וְכִי מָה עִנְיָן רַבִּי בִּנְיָמִין בַּר יֶפֶת אֵצֶל רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא דָּיֵיק וְגָמַר שְׁמַעְתָּא מֵרַבִּי יוֹחָנָן רַבֵּיהּ וְרַבִּי בִּנְיָמִין בַּר יֶפֶת לָא דָּיֵיק וְעוֹד רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא כֹּל תְּלָתִין יוֹמִין מַהְדַּר תַּלְמוּדֵיהּ קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן רַבֵּיהּ וְרַבִּי בִּנְיָמִין בַּר יֶפֶת לָא מַהְדַּר וְעוֹד בַּר מִן דֵּין וּבַר מִן דֵּין דְּהָהוּא תּוּרְמְסָא דְּשָׁלְקִי לֵיהּ שְׁבַע זִמְנִין בִּקְדֵרָה וְאָכְלִי לֵיהּ בְּקִנּוּחַ סְעוּדָה אֲתוֹ וּשְׁאִלוּ לְרַבִּי יוֹחָנָן וַאֲמַר לְהוּ מְבָרְכִין עִלָּוֵיהּ בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה וְעוֹד אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אֲנִי רָאִיתִי אֶת רַבִּי יוֹחָנָן שֶׁאָכַל זַיִת מָלִיחַ וּבֵרַךְ עָלָיו תְּחִלָּה וָסוֹף אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא שְׁלָקוֹת בְּמִילְּתַיְיהוּ קָיְימִי בַּתְּחִלָּה מְבָרֵךְ עָלָיו בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ וּלְבַסּוֹף מְבָרֵךְ עָלָיו בְּרָכָה אַחַת מֵעֵין שָׁלֹשׁ אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ שְׁלָקוֹת לָאו בְּמִילְּתַיְיהוּ קָיְימִי בִּשְׁלָמָא בַּתְּחִלָּה מְבָרֵךְ עָלָיו שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ אֶלָּא לְבַסּוֹף מַאי מְבָרֵךְ דִּילְמָא בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת וְחֶסְרוֹנָן עַל כׇּל מַה שֶּׁבָּרָא
מֵתִיב רַב יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל יְרָקוֹת שֶׁאָדָם יוֹצֵא בָּהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּפֶּסַח יוֹצֵא בָּהֶן וּבַקֶּלַח שֶׁלָּהֶן אֲבָל לָא כְּבוּשִׁין וְלֹא שְׁלוּקִין וְלֹא מְבוּשָּׁלִין וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ בְּמִילְּתַיְיהוּ קָאֵי שְׁלוּקִין אַמַּאי לָא שָׁאנֵי הָתָם דְּבָעֵינַן טַעַם מָרוֹר וְלֵיכָּא
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יִרְמְיָה לְרַבִּי זֵירָא רַבִּי יוֹחָנָן הֵיכִי מְבָרֵךְ עַל זַיִת מָלִיחַ כֵּיוָן דִּשְׁקִילָא לְגַרְעִינֵיהּ

רש"י

אשמעינן טעמא. פירושא דקרא כמו שפירשנוהו ולמדנו פירושו: ואשמעינן הלכה כרבנן. דהמוציא דאפיק הוא: מאי קמשמע לן. הכל מודים בזו: אף ירקות שנשתנו כו'. ואפילו הכי במילתייהו קיימי ומברכין עלייהו בורא פרי האדמה: שלקות. כל ירק שלוק: דרש רב חסדא. כך: משום רבינו. רב: שלקות אומר בורא פרי האדמה ורבותינו כו' ומאן נינהו עולא אמר רבי יוחנן שהכל. הרי הדבר במחלוקת: ואני אומר. ליישב דבריהם שאינן חלוקין יש מהן פרי האדמה ויש מהן שהכל: כל. ירק הנאכל חי שתחלתו ב''פ האדמה שלקו אפקיה ממלתיה לגריעותא ומברך שהכל ולקמן מוקי לה בתומי וכרתי: וכל. ירק שאין דרכו ליאכל חי שמתחלתו אם אכלו חי שהכל הוא מברך: שלקו. והביאו לדרך אכילתו הוא עיקר פריו ומברך בורא פרי האדמה: דרש רב נחמן. כך: משום רבינו. שמואל: שלקות מברך בורא פרי האדמה וחברינו כו'. רב נחמן חשוב ולא קרי לעולא רבותינו: אמר שלקות שהכל ואני אומר. שהם חלוקין בפלוגתא דרבי מאיר ורבי יוסי ודברי שמואל ודברי ר' יוחנן בכל מיני ירקות הן וחלוקין זה על זה שמואל כר''מ דאמר מבושל קאי במלתיה ור' יוחנן קאי כר' יוסי: יוצאין ברקיק השרוי. במים ידי אכילת מצה של מצוה וקרינן ביה לחם עוני: אבל לא במבושל. דתו לאו לחם איקרי: אפילו ר' יוסי מודה. דלענין ברכה במילתיה קאי: אמר רב נחמן קבע עולא לשבשתיה כר' בנימין. עולא שאמר משום ר' יוחנן לעיל שהכל למד וקבע שבושו כרבי בנימין עד שנתקעה בלבו ועכשיו אומר בבית המדרש בשם רבי יוחנן: תהי בה ר' זירא. במחלוקת זו שהוזכרה בבית המדרש וכי מה ענין להזכיר דברי ר' בנימין אצל דברי רבי חייא בר אבא במחלוקת בית המדרש הרי אינו כדאי לחלוק עליו: בר מן דין ובר מן דין. לבר משתי ראיות הללו שאמרתי שאין רבי בנימין כלום אצל רבי חייא יש לנו עוד ראיה שלא אמר רבי יוחנן מימיו שלקות שהכל: וא''ל בורא פרי האדמה. אלמא אע''ג דשלקיה קאי במלתיה: שאכל זית מליח. שהיה מלוח זה כמה ימים וקי''ל (פסחים עו.) מליח כרותח: אבל לא כבושין. בירקות של מרור היא שנויה בפרק כל שעה (דף לט.) לומר שאין יוצאין בהן שלוקין משום מרור אלמא לאו במלתייהו קיימי שלוק הוי נימוח טפי ממבושל: דבעינן טעם מרור וליכא. אבל לענין ברכה שם פרי עליו:

תוספות

והלכתא המוציא וכו'. ואע''פ דבמוציא כ''ע לא פליגי דאפיק משמע ובירושלמי מפרש טעמא כדי שלא לערב האותיות כגון העולם מוציא ואע''ג דבלחם מן נמי איכא עירוב שאני התם דקרא כתיב (תהלים קד) מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם להוציא לחם מן הארץ ועל כן יש לבצוע בשתי ידיו בעשר אצבעות נגד י' תיבות שבמקרא זה: מדקתני ירקות דומיא דפת. לא הוי ירקות דומיא דפת שהרי פת אישתני לעלויא ויש ירקות שאין משתנות לעלויא אלא כלומר מה הפת אין בשול מגרע את הברכה אף הירקות נמי במלתייהו קיימי ולא מגרע להו הבשול: משכחת לה בתומי וכרתי. וא''ת והרי נראה לעינים דהבשול משביחן וי''ל דהיינו בשביל הבשר והמלח שבתוכן ונראין הדברים שכל דבר שהוא כל כך טוב מבושל כמו חי וחי כמו מבושל כמו מיני קטניות וכן תפוחים יש להן ברכה הראשונה שכל כך שוין מבושלין כמו חיין ומטעם זה מברכינן נמי על היין מבושל בורא פרי הגפן שכל כך הוא טוב אחר הבשול כמו קודם לכן וקרא וסלקא וכרוב וכיוצא בהן שטובין יותר מבושלין מחיין כשהן חיין מברכין עליהם שהכל ומבושלין ב''פ האדמה וכן אותן ערמוניות וחבושים שאינן ראוין לאכלן חיין כמו מבושלין בתחלה מברכין עליהן שהכל ומבושלין בורא פרי העץ אך אותן ערמוניות שקורין לומיברד''ש מברך עליהן בורא פרי העץ אפילו בתחלה וכל דבר המתקלקל בבשולו כגון תומי וכרתי וכיוצא בהן כשהן חיין מברך עליהן בורא פרי האדמה ומבושלים שהכל כך נראה לרבינו יהודה ומיהו הרב אלפס פסק בשלקות דאשתני לגריעותא ע''י בשולן אומר בורא פרי האדמה כרב נחמן דאמר שלקות מברכין עליהן בורא פרי האדמה דר' חייא בר אבא קאי נמי כוותיה ובכל שלקות מיירי ר' חייא בר אבא אף באותן דמשתנים לגריעותא מדפליג להו גמרא אהדדי ר' חייא בר אבא ור' בנימין בר יפת ואגוז מטוגן בדבש מברך עליו בורא פרי העץ דאגוז עיקר: כל תלתין יומין מהדר תלמודיה. לאו דוקא כל תלמודו אלא כל מה שהיה לומד בשלשים יום היה חוזר הכל לפניו ביום שלשים ואחד: זית מליח. ומליח כרותח:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר