|
טקסט הדף מנוקד
חֲמֵשֶׁת רְבָעִים קֶמַח וְעוֹד חַיָּיבִין בַּחַלָּה הָכִי קָאָמַר קַבָּא מְלוֹגְנָאֵי נָמֵי אַהַאי שִׁיעוּרָא קָאֵי
אָמַר רַב יוֹסֵף הָנֵי נְשֵׁי דִידַן נְהוּג לְמֵיפָא קְפִיזָא קְפִיזָא לְפִיסְחָא אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי מַאי דַּעְתָּיךְ לְחוּמְרָא חוּמְרָא דְּאָתֵי לִידֵי קוּלָּא הוּא דְּקָא מַפְקַע לַהּ מֵחַלָּה אֲמַר לֵיהּ דְּעָבְדָן כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר (דְּתַנְיָא) רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר הָרוֹדֶה וְנוֹתֵן לַסַּל הַסַּל מְצָרְפָן לַחַלָּה וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֲמַר לֵיהּ וְהָא אִיתְּמַר עֲלַהּ אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לֹא שָׁנוּ אֶלָּא כִּכָּרוֹת שֶׁל בָּבֶל שֶׁנּוֹשְׁכוֹת זוֹ מִזּוֹ אֲבָל כְּעָכִין לָא הָא אִיתְּמַר עֲלַהּ אָמַר רַבִּי חֲנִינָא אֲפִילּוּ כְּעָכִין בָּעֵי רַבִּי יִרְמְיָה טַבְלָא שֶׁאֵין לָהּ לְבִזְבְּזִין מַהוּ תּוֹךְ כְּלִי בָּעֵינַן וְהָא לֵיכָּא אוֹ דִילְמָא אֲוִיר כְּלִי בָּעֵינַן וְהָא אִיכָּא תֵּיקוּ: תַּנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר הַסַּל מְצָרְפָן רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר תַּנּוּר מְצָרְפָן רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כִּכָּרוֹת שֶׁל בָּבֶל שֶׁנּוֹשְׁכוֹת זוֹ מִזּוֹ מִצְטָרְפוֹת: מַתְנִי' רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר שָׁלֹשׁ נָשִׁים לָשׁוֹת כְּאַחַת וְאוֹפוֹת בְּתַנּוּר אֶחָד זוֹ אַחַר זוֹ וַחֲכָמִים אוֹמְרִים שָׁלֹשׁ נָשִׁים עוֹסְקוֹת בְּבָצֵק כְּאַחַת אַחַת לָשָׁה וְאַחַת עוֹרֶכֶת וְאַחַת אוֹפָה רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר לֹא כׇּל הַנָּשִׁים וְלֹא כׇּל הָעֵצִים וְלֹא כׇּל הַתַּנּוּרִים שָׁוִין זֶה הַכְּלָל תָּפַח תִּלְטוֹשׁ בְּצוֹנֵן: גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן לָשָׁה הִיא מְקַטֶּפֶת וַחֲבֶירְתָּהּ לָשָׁה תַּחְתֶּיהָ מְקַטֶּפֶת הִיא אוֹפָה וַחֲבֶירְתָּהּ מְקַטֶּפֶת תַּחְתֶּיהָ וְהַשְּׁלִישִׁית לָשָׁה אוֹפָה הִיא לָשָׁה וַחֲבֶירְתָּהּ אוֹפָה תַּחְתֶּיהָ וְהַשְּׁלִישִׁית מְקַטֶּפֶת וְחוֹזְרֹת חֲלִילָה כׇּל זְמַן שֶׁעוֹסְקוֹת בַּבָּצֵק אֵינוֹ בָּא לִידֵי חִימּוּץ: רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר לֹא כׇּל הַנָּשִׁים וְכוּ': תַּנְיָא אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא דַּנְתִּי לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל יְלַמְּדֵינוּ רַבֵּינוּ בְּנָשִׁים זְרִיזוֹת אוֹ בְּנָשִׁים שֶׁאֵין זְרִיזוֹת בְּעֵצִים לַחִים אוֹ בְּעֵצִים יְבֵשִׁים בְּתַנּוּר חַם אוֹ בְּתַנּוּר צוֹנֵן אָמַר לִי אֵין לְךָ אֶלָּא מַה שֶּׁשָּׁנוּ חֲכָמִים זֶה הַכְּלָל תָּפַח תִּלְטוֹשׁ בְּצוֹנֵן: מַתְנִי' שִׂיאוּר יִשָּׂרֵף וְהָאוֹכְלוֹ פָּטוּר סִידּוּק יִשָּׂרֵף וְהָאוֹכְלוֹ חַיָּיב כָּרֵת אֵיזֶהוּ שִׂיאוּר כְּקַרְנֵי חֲגָבִים סִידּוּק שֶׁנִּתְעָרְבוּ סְדָקִין זֶה בָּזֶה דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה וַחֲכָמִים אוֹמְרִים זֶה וְזֶה הָאוֹכְלוֹ חַיָּיב כָּרֵת וְאֵיזֶהוּ שִׂיאוּר כׇּל שֶׁהִכְסִיפוּ פָּנָיו כְּאָדָם שֶׁעָמְדוּ שַׂעֲרוֹתָיו: גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן אֵיזֶהוּ שִׂיאוּר כׇּל שֶׁהִכְסִיפוּ פָּנָיו כְּאָדָם שֶׁעָמְדוּ שַׂעֲרוֹתָיו סִידּוּק כְּקַרְנֵי חֲגָבִים דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵיזֶהוּ שִׂיאוּר כְּקַרְנֵי חֲגָבִים סִידּוּק שֶׁנִּתְעָרְבוּ סְדָקִין זֶה בָּזֶה וְזֶה וָזֶה הָאוֹכְלוֹ חַיָּיב כָּרֵת וְהָאֲנַן תְּנַן שִׂיאוּר יִשָּׂרֵף וְהָאוֹכְלוֹ פָּטוּר דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה אֵימָא לְרַבִּי מֵאִיר זֶה וָזֶה הָאוֹכְלוֹ חַיָּיב כָּרֵת אָמַר רָבָא מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי מֵאִיר אֵין לָךְ כׇּל סֶדֶק וָסֶדֶק מִלְּמַעְלָה שֶׁאֵין לוֹ כַּמָּה סְדָקִים מִלְּמַטָּה: רש"יחמשת רבעים. לוגין ציפורים שהן שבעה ועוד מדבריים שזה הוא שיעור העומר שהיתה עיסת מדבר שנאמר גבי חלה (במדבר טו) ראשית עריסותיכם כדי עריסותיכם דהיינו עיסת מדבר שהוא עומר לגולגולת והוא עשירית האיפה והאיפה שלש סאין וסאה ששה קבין מדבריות חשוב עישור שבהן ותמצא שבעת רבעי קב וביצה וחומש ביצה כיצד חלק שלש סאין שהן שמונה עשרה קבין ועשה מהן רבעי קב היינו לוגין ותמצא בהן שבעים ושנים לוג טול עישור של שבעים הרי שבעה והשנים הנשארים שתים עשרה ביצים הן עישור שלהן ביצה וחומש ביצה הרי שבעת רבעים ועוד דהוא ביצה וחומש ביצה ובירושלים הוסיפו על המדות שתות מלבר שהוא חומש מלגו שנתנו ששה מן הראשונים בתוך חמשה האחרונים הרי ששת רבעים הראשונים נעשו חמשה והרובע וביצה וחומש הנשארים נעשו רובע שהרובע שש ביצים עשה מהן חמש ביצים גדולות והביצה וחומש ביצה נעשית ביצה גדולה שניתוסף עליה חומשא מלגו דהוא שתות מלבר הרי שש ביצים גדולות דהוא רובע קב גדול הרי עומר המדבר ששה רבעים ירושלמיים וסאה ציפורית עודפת על ירושלמית שתות מלבר כדאמר בעירובין (דף פג.) הרי עומר שהיה ששה רבעים ירושלמיים נכנס בחמש ציפוריים: נהוג למיפא. בפיסחא קפיזא קפיזא שלשת לוגין לחומרא לשומרו מן החימוץ: אמר ליה. כר' אליעזר סביר' לן דהסל מצרפן לחלה לאחר אפייתן והאידנא קיימא לן כר' אליעזר בחלה של אור דאין שורפין קדשים ביום טוב ולהשהותם אי אפשר ומשיקרא עליה שם אסור לאפותה דהא לאו לאכילה היא ולא קרינן עלה שם אלא עושה חררה קטנה אצל גדולה ואופה שתיהן וכשהוא רודה נותנן לכלי והוא מצרפם ונוטל הקטנה וקורא שם ומברך ומצניעה ושורפה משתחשך או למחר וכן הורה לנו רבינו יעקב בן יקר: שנושכות זו את זו. שהן רחבות ועגולות כעין שלנו וכשמדביקין זו אצל זו בתנור נושכות זו מזו הלכך חדא היא: אבל כעכין. קויילו''ש בלע"ז ארוכין וקצרין ואין נושכין זה מזה: טבלא שאין לה לבזבז. מסגרת ושפה סביב לה ורדה פת לתוכה מן התנור: מהו. שתצטרף לר' אליעזר: תנור מצרפן. אף תנור מצרפן אף על פי שלא נתנן לסל: ככרות של בבל כו'. אבל כעכין לא: מתני' רבן גמליאל אומר שלש נשים לשות כאחת. כל אחת מלא התנור ואין כאן חימוץ אף על פי שהאחת ממתנת עד שיאפו השתים: וחכמים אומרים. אין להקל כל כך שיהו לשות כאחת אלא שלש נשים עוסקות כל אחת בבצק שלה: אחת לשה. האחרונה לשה כשחבירתה האמצעית מקטפת והשלישית שלשה תחלה אופה וסידרא מפרש בגמרא: לא כל הנשים. יש עצלניות ומחמיצות אם ישהו כל כך ויש תנור שאינו חם מהר ויש עצים שאינם נבערים מהר: זה הכלל תפח. הבצק בידה שהיא רואה שרוצה לתפוח: תלטוש. ידיה במים צונן ותקטפנה ותצטנן: גמ' תנא לשה היא מקטפת. אדרבנן קאי הראשונה שקדמה ללוש מלא התנור קטן שלהן תחלה כשהיא מקטפת דהיינו עריכה שקורין אנטוורטי''ר וחברתה מתחלת ללוש עיסה שלה: מקטפת היא אופה. וזו הראשונה שהיתה מקטפת עכשיו וגמרה קיטופה היא אופה ונותנת לתנור וחבירתה שהיתה לשה מקטפת תחתיה והשלישית לשה וכשגמרה ראשונה לאפות גמרה אמצעית לקטף ואחרונה ללוש הרי האמצעית המקטפת אופה וחבירתה האחרונה מקטפת תחתיה והראשונה חוזרת ולשה שהיו תנורין קטנים ולא היתה מספקת [אלא] כמלא תנור: וכן חוזרות חלילה. חלילה לשון מחול סביב סביב: דנתי לפני רבן גמליאל. שהיה אומר כלל דבר בכל שלש נשים לשות כאחת וממתנת האחת עד שיאפו השתים: מתני' שיאור. שלא החמיץ כל צרכו: סידוק. כשהוא מחמיץ נעשין בו סדקין: קרני חגבים. סדק לכאן וסדק לכאן: זה וזה האוכלו בכרת. דקרני חגבים נמי סידוק הוי: ואיזהו שיאור. שפטור זה שאין בו סדק אבל הכסיפו פניו כאדם שעמדו שערותיו ומתוך פחד ורתת פניו מכסיפין: גמ' חכמים. דברייתא הוא ר' יהודה דמתני' וחכמים דמתני' הוא ר' מאיר: ה''ג בברייתא וחכמים אומרים אי זהו שיאור כקרני חגבים סידוק שנתערבו סדקין זה בזה וזה וזה האוכלו בכרת: והא אנן תנן. דר' יהודה פטר בשיאור דידיה דאע''ג דאמר ישרף לא מיחייב עלה לא מלקות ולא כרת: אימא לרבי מאיר זה וזה. בין שיאור דרבי יהודה דקרני חגבים בין סידוק חייבין כרת דתרוייהו לרבי מאיר סידוק נינהו: כמה סדקין מלמטה. בתוכו הלכך כי הוי למעלה כקרני חגבים הוי למטה כנתערבו סדקין: תוספותחמשת רבעים קמח. רש''י לא גרס ועוד משום דחמשה לוגין ציפורים בצמצום הוי כעיסת מדבר ור''ת מפרש דהיינו כר' יוסי דאמר בפ''ק דשבת (דף טו.) חמשה פטורים חמשה ועוד חייבין והיינו טעמא דר' יוסי דלאחר הפרשת חלה בעינן שיעור עריסותיכם: לא שנו אלא ככרות שנושכות זו את זו. תימה דלא משמע הכי במסכת חלה (פ''ב משנה ד) דתנן העושה עיסתו קבין פטור מן החלה עד שישוכו רבי אליעזר אומר אף הרודה וכו' אלמא לא בעי ר' אליעזר שישוכו ואי לא גרס אף אתי שפיר דמצי למימר דבעי תרתי שישוכו ויתנם לסל: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|