סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

לְרַבִּים רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לְהוֹצִיא אֶת הַנָּטוּעַ לְרַבִּים
מַאי טַעְמָא דְּתַנָּא קַמָּא דִּכְתִיב וּנְטַעְתֶּם לְיָחִיד מַשְׁמַע לְרַבִּים לָא מַשְׁמַע כְּתַב רַחֲמָנָא לָכֶם לְהָבִיא אֶת הַנָּטוּעַ לְרַבִּים וְרַבִּי יְהוּדָה וּנְטַעְתֶּם מַשְׁמַע בֵּין לְרַבִּים בֵּין לְיָחִיד וְלָכֶם בֵּין יָחִיד בֵּין רַבִּים מַשְׁמַע הָוֵי רִבּוּי אַחַר רִבּוּי וְאֵין רִבּוּי אַחַר רִבּוּי אֶלָּא לְמַעֵט
וַהֲרֵי תְּרוּמָה דְּרַחֲמָנָא אָמַר וְכׇל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ וּתְנַן מְעָרְבִין לְנָזִיר בְּיַיִן וּלְיִשְׂרָאֵל בִּתְרוּמָה
אָמַר רַב פָּפָּא שָׁאנֵי הָתָם דְּאָמַר קְרָא תְּרוּמַתְכֶם שֶׁלָּכֶם תְּהֵא וְאִידַּךְ תְּרוּמַתְכֶם דְּכׇל יִשְׂרָאֵל קָאָמַר
וַהֲרֵי נָזִיר דְּרַחֲמָנָא אָמַר מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג לֹא יֹאכֵל וּתְנַן מְעָרְבִין לַנָּזִיר בְּיַיִן אָמַר מָר זוּטְרָא שָׁאנֵי הָתָם דְּאָמַר קְרָא נִזְרוֹ שֶׁלּוֹ יְהֵא
רַב אָשֵׁי אָמַר קָדֹשׁ יִהְיֶה גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ גִּידּוּלוֹ קָדוֹשׁ וְאֵין דָּבָר אַחֵר קָדוֹשׁ מִידֵּי וְאֵין דָּבָר אַחֵר כְּתִיב אֶלָּא מְחַוַּורְתָּא כִּדְמָר זוּטְרָא
וַהֲרֵי חָדָשׁ דְּרַחֲמָנָא אָמַר לֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וּתְנַן קוֹצֵר לְשַׁחַת וּמַאֲכִיל לַבְּהֵמָה
אָמַר רַב שְׁמַעְיָה שָׁאנֵי הָתָם דְּאָמַר קְרָא קְצִירְכֶם קְצִירְכֶם שֶׁלָּכֶם יְהֵא וְאִידַּךְ קְצִירְכֶם דְּכׇל יִשְׂרָאֵל מַשְׁמַע
וַהֲרֵי שְׁרָצִים דְּרַחֲמָנָא אָמַר שֶׁקֶץ הוּא לֹא יֵאָכֵל וּתְנַן צַיָּידֵי חַיָּה וְעוֹפוֹת וְדָגִים שֶׁנִּזְדַּמְּנוּ לָהֶם מִינִין טְמֵאִין מוּתָּרִין לְמוֹכְרָן לְגוֹיִם שָׁאנֵי הָתָם דְּאָמַר קְרָא לָכֶם שֶׁלָּכֶם יְהֵא
אִי הָכִי אֲפִילּוּ לְכַתְּחִלָּה נָמֵי שָׁאנֵי הָכָא דְּאָמַר קְרָא יִהְיוּ בַּהֲוָיָיתָן יְהוּ
וּלְחִזְקִיָּה לְמָה לִי לְמִיכְתַּב לֹא יֵאָכֵל וּמַיְיתֵי לָכֶם לְמִישְׁרְיֵיהּ לָא לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא לֹא יֵאָכֵל וְלָא בָּעֵי לָכֶם אָמַר לָךְ חִזְקִיָּה טַעְמָא דִּידִי נָמֵי מֵהָכָא
וַהֲרֵי חָמֵץ דְּרַחֲמָנָא אָמַר לֹא יֵאָכֵל חָמֵץ וְתַנְיָא רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר תְּמַהּ עַל עַצְמְךָ הֵיאַךְ חָמֵץ אָסוּר בַּהֲנָאָה כׇּל שִׁבְעָה שָׁאנֵי הָתָם דְּאָמַר קְרָא וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאוֹר שֶׁלְּךָ יְהֵא
וְרַבָּנַן שֶׁלְּךָ אִי אַתָּה רוֹאֶה אֲבָל אַתָּה רוֹאֶה שֶׁל אֲחֵרִים וְשֶׁל גָּבוֹהַּ וְאִידַּךְ תְּרֵי לְךָ כְּתִיבִי
וְאִידַּךְ חַד בְּגוֹי שֶׁכִּיבַּשְׁתּוֹ וְחַד בְּגוֹי שֶׁלֹּא כִּיבַּשְׁתּוֹ וְאִידַּךְ תְּלָתָא לְךָ כְּתִיבִי וְאִידַּךְ חַד בִּשְׂאוֹר וְחַד בְּחָמֵץ וּצְרִיכִי
לֵימָא כְּתַנָּאֵי יֵעָשֶׂה לְכׇל מְלָאכָה מַה תַּלְמוּד לוֹמַר לְכׇל מְלָאכָה שֶׁיָּכוֹל לִמְלֶאכֶת גָּבוֹהַּ יְהֵא מוּתָּר לִמְלֶאכֶת הֶדְיוֹט יְהֵא אָסוּר תַּלְמוּד לוֹמַר לְכׇל מְלָאכָה דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר שֶׁיָּכוֹל לִמְלֶאכֶת הֶדְיוֹט יְהֵא טָהוֹר לִמְלֶאכֶת גָּבוֹהַּ יְהֵא טָמֵא תַּלְמוּד לוֹמַר לְכׇל מְלָאכָה
וְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי לְטוּמְאָה וּלְטׇהֳרָה לָא אִיצְטְרִיךְ קְרָא כִּי אִיצְטְרִיךְ קְרָא לְאִיסּוּר וּלְהֶיתֵּר וְרַבִּי עֲקִיבָא אִיסּוּר וְהֶיתֵּר לָא צְרִיךְ קְרָא כִּי אִיצְטְרִיךְ קְרָא לְטוּמְאָה וּלְטׇהֳרָה

רש"י

לרבים. לצורך רבים כגון באמצע הדרך לכל עובר: ונטעתם ליחיד משמע. דאין דרך רבים לנטוע ולכל חד וחד קאמר ונטעתם: מערבין לנזיר. עירוב תחומין ביין אע''פ שסעודה שאינה ראויה לו היא הואיל ואי מתשיל אנזירותיה שריא ליה מערבין וכן לישראל בתרומה דאי בעי מיתשל עליה דתרומת טעות אינה תרומה והדרא לטיבלה והדר מפריש עלה מינה ובה: תרומתכם. ונחשב לכם תרומתכם ובתרומת מעשר דמפרשי לוים כתיב ותרומה גדולה איתקש בההוא קרא כדכתיב כדגן מן הגורן דהיינו תרומה גדולה: ואידך. חזקיה דאמר לא תאכלו לא משמע הנאה האי תרומתכם לאו למישרי הנאה אתא אלא תרומתכם דכל ישראל קאמר ואורחיה דקרא לאישתעויי הכי ישראל לאו דוקא דהא בלוים כתיב: גידולו. שיער שלו אסור בהנאה וטעון שריפה כדכתיב ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים: מידי ואין דבר אחר כתיב. דילמא גידולו והוא הדין לדבר אחר דמאי מיעוט כתב הכא: חדש. לפני העומר: קוצר לשחת. אע''ג דכתיב עומר ראשית קצירכם אל הכהן דמשמע דאסור לקצור לפני העומר מותר לקצור לשחת כשהוא עשב דלאו קציר הוא: ומאכיל לבהמה. אף חיטין גמורין על ידי קיטוף מכל מקום חדש מותר בהנאה: ואידך. חזקיה דלא נפקא ליה הנאה מלא תאכלו ולא איצטריך קצירכם למישרי אמר לך קצירכם דכל ישראל קאמר ואורחיה דקרא לאישתעויי הכי: שנזדמנו. דווקא שנזדמנו דלא מצרכינן להו להפקירן אבל לכתחלה אסור לחזר אחריהן כדתנן התם במס' שביעית (פ''ז מ''ג) אין עושין סחורה לא בנבילות וטריפות ולא בשקצים ורמשים: יהיו. ושקץ יהיו לכם: ולחזקיה למה לי למכתב לא יאכל ומייתי לכם למישרייה. בשלמא לר' אבהו לא מצינו לאקשויי בכל הנך דכתיב בהו לא תאכל והדר כתיב בו היתר הנאה דאיצטריך לא תאכלו לאכילה ואיצטריך היתירא להנאה אלא לחזקיה כיון דסוף סוף שרי ליה רחמנא בהנאה למה לי קרא דשני בדיבורא וכתב לא יאכל דמשמע הנאה ואיצטריך לכם למישרייה בהנאה ליכתוב לא תאכל ותו לא איצטריך לכם: טעמא דידי. דאמינא לא יאכל משמע הנאה מהא נפקא לי ואי לאו האי קרא דכתיב לא יאכל ותו כתב לכם למישרייה לא הוה ידענא דלא יאכל איסור הנאה הוא וכל הנך קראי דהיתר הנאה דכתיבי גבי לא תאכל הא דרשינהו חזקיה למילתא אחרינא כדאמרן לעיל תרומתכם קצירכם דכל ישראל: תמה על עצמך היאך נאסר חמץ בהנאה. דס''ל מותר בהנאה כל שבעה וכ''ש לאחר הפסח ופליגא דרבי יהודה דאמר חמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה לקמן בפירקין (דף כח:): תלתא לך כתיבי. לא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך ועוד קרא אחרינא ולא יראה לך שאור בכל גבולך שבעת ימים: וצריכי. דאי כתב שאור משום דחימוצו קשה אבל חמץ אימא מותר ואי כתב חמץ משום דראוי לאכילה אבל שאור דלא אתי למיכליה אימא לא עבר עליה הכי מפרש להו בפ''ק דביצה (דף ז:): לימא כתנאי. לא תאכל דרבי אבהו: יעשה למלאכה. הוה מצי למיכתב גבי חלב דנבילה: שיכול. אי לא הוה כתב לכל הוה אמינא למלאכת גבוה יהא מותר אם צריך למשוח ממנו עורות למלאכת בדק הבית יהא מותר דהא מישתרי חלב באכילה לגבי גבוה למזבח אבל למלאכת הדיוט יהא אסור שהרי נאמר בו לא תאכלו ואיסור הנאה במשמע ת''ל לכל מלאכה: רבי עקיבא אומר כו'. כלומר לא הוצרך הכתוב להתיר דלא הוה ס''ד לאיסור ולא בא אלא לטהרו מכלל טומאת הבשר ולומר שאין חלב בכלל נבילה ואינו חושש לטומאה אלא מותר לישתמש טהרות בעור המשוח בחלב נבילה ואם לא ריבה לכל מלאכה הייתי אומר למלאכת הדיוט להשתמש בו חולין יהא טהור אבל למלאכת גבוה להשתמש קדשים יהא טמא:

תוספות

נטוע לרבים. ברה''י לצורך רבים ולא כמו שפ''ה באמצע הדרך דקתני במסכת ערלה (פ''א מ''ב) הנוטע לרבים חייב ורבי יהודה פוטר והדר קתני הנוטע ברה''ר והנכרי שנטע והגזלן כו' מדקתני בתרי בבי ש''מ תרי מילי נינהו: מערבין לנזיר ביין. בפ' בכל מערבין (עירובין כח.) מפרש טעמא משום דאע''ג דלא חזי להאי חזי להאי ולא פריך הכא אליבא דמ''ד (שם דף לא.) אין מערבין אלא לדבר מצוה ומצות לאו ליהנות ניתנו: נזרו שלו יהא. תימה לחזקיה נזרו למאי אתא ואית ספרים דגרסינן על נזרו מגלח ואינו מגלח על נזירות אביו: קוצר לשחת ומאכיל לבהמה. אף על גב דהא דקוצר לשחת היינו דווקא לבהמה כדמוכח במנחות בפ' רבי ישמעאל (ד' עא:) מ''מ ומאכיל לבהמה לא משמע ליה דקאי אקוצר לשחת דא''כ לא פריך מידי דחדש שאסר הכתוב היינו תבואה גמורה אלא מאכיל לבהמה היינו אפילו חיטין גמורין ועל ידי קיטוף כפ''ה ועוד דקתני סיפא רבי שמעון אומר יקצור ויאכל אף משהביא שליש: קצירכם שלכם יהא. תימה לרשב''א מנ''ל דאתא להכי הא איצטריך לכדדרשינן במנחות בפרק ר' ישמעאל (דף עב. ושם) קצירכם ולא קציר מצוה וחזקיה נמי לישני הכי וי''ל מדלא כתב ראשית קציר והוי מצי למיכתב קצירך וכתב קצירכם שמע מינה תרתי: אמר קרא יהיו בהוייתן יהו. וא''ת א''כ סוסים וחמורים היכי זבנינן וי''ל דבמידי דאכילה מיירי דווקא ובירושלמי דמסכת שביעית ספ''ח פריך והרי חמור וגמל ומשני למלאכתן הן גדילים וא''ת דאמרי' במרובה (ב''ק פב: ושם) אסור לישראל לגדל חזירים תיפוק ליה דמדאורייתא אסור וי''ל דנפקא מינה למיקם בארור אי נמי הא דאסור מדאורייתא היינו להשתכר ולמכור לנכרי לאכול אבל להשתכר בשומנן או בעורן לא או שמגדל שלא למכור אלא למשוח ולהדליק אפילו הכי בחזירים אסור א''נ בנזדמנו לו כגון שנפלו בירושה אין לגדלן: שאני התם דאמר קרא לא יראה לך. תימה דליכתב לא יאכל לחזקיה ולא בעי לך:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר