סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

הֲרֵי זֶה צַדִּיק גָּמוּר דִּילְמָא בָּתַר דְּבָדֵק אָתֵי לְעַיּוֹנֵי בָּתְרַהּ
רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר מִשּׁוּם סַכָּנַת הַגּוֹיִם וּפְלֵימוֹ הִיא דְּתַנְיָא חוֹר שֶׁבֵּין יְהוּדִי לְאַרְמַאי בּוֹדֵק עַד מְקוֹם שֶׁיָּדוֹ מַגַּעַת וְהַשְּׁאָר מְבַטְּלוֹ בְּלִבּוֹ פְּלֵימוֹ אָמַר כׇּל עַצְמוֹ אֵינוֹ בּוֹדֵק מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה
מַאי סַכָּנָה אִי נֵימָא סַכָּנַת כְּשָׁפִים כִּי אִישְׁתַּמַּישׁ הֵיכִי אִישְׁתַּמַּישׁ הָתָם כִּי אִישְׁתַּמַּישׁ יְמָמָא וּנְהוֹרָא וְלָא מַסִּיק אַדַּעְתֵּיהּ הָכָא לֵילְיָא וּשְׁרָגָא הוּא וּמַסֵּיק אַדַּעְתֵּיהּ
וְהָאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין הֵיכָא דִּשְׁכִיחַ הֶיזֵּיקָא שָׁאנֵי שֶׁנֶּאֱמַר וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי וַיֹּאמֶר ה' עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךָ וְגוֹ'
בְּעוֹ מִינֵּיהּ מֵרַב הָנֵי בְּנֵי בֵּי רַב דְּדָיְירִי בְּבָאגָא מַהוּ לְמֵיתֵי קַדְמָא וַחֲשׁוֹכָא לְבֵי רַב אֲמַר לְהוּ נֵיתוֹ עֲלַי וְעַל צַוָּארִי נֵיזִיל מַאי אֲמַר לְהוּ לָא יָדַעְנָא
אִיתְּמַר אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין לֹא בַּהֲלִיכָתָן וְלֹא בַּחֲזִירָתָן כְּמַאן
כִּי הַאי תַּנָּא דְּתַנְיָא אִיסִי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר כְּלַפֵּי שֶׁאָמְרָה תּוֹרָה וְלֹא יַחְמֹד אִישׁ אֶת אַרְצְךָ מְלַמֵּד שֶׁתְּהֵא פָּרָתְךָ רוֹעָה בָּאֲפָר וְאֵין חַיָּה מַזִּיקָתָהּ תַּרְנְגוֹלְתְּךָ מְנַקֶּרֶת בָּאַשְׁפָּה וְאֵין חוּלְדָּה מַזִּיקָתָהּ
וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחוֹמֶר וּמָה אֵלּוּ שֶׁדַּרְכָּן לִזּוֹק אֵינָן נִיזּוֹקִין בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵין דַּרְכָּן לִזּוֹק עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה אֵין לִי אֶלָּא בַּהֲלִיכָה בַּחֲזָרָה מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ מְלַמֵּד שֶׁתֵּלֵךְ וְתִמְצָא אָהָלְךָ בְּשָׁלוֹם
וְכִי מֵאַחַר דַּאֲפִילּוּ בַּחֲזִירָה בַּהֲלִיכָה לְמָה לִי לְכִדְרַבִּי אַמֵּי דְּאָמַר רַבִּי אַמֵּי כׇּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ קַרְקַע עוֹלֶה לָרֶגֶל וְשֶׁאֵין לוֹ קַרְקַע אֵין עוֹלֶה לָרֶגֶל
אָמַר רַבִּי אָבִין בַּר רַב אַדָּא אָמַר רַבִּי יִצְחָק מִפְּנֵי מָה אֵין פֵּרוֹת גִּינּוֹסַר בִּירוּשָׁלַיִם כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ עוֹלֵי רְגָלִים אוֹמְרִים אִלְמָלֵא לֹא עָלִינוּ אֶלָּא לֶאֱכוֹל פֵּרוֹת גִּינּוֹסַר בִּירוּשָׁלַיִם דַּיֵּינוּ נִמְצֵאת עֲלִיָּיה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ
כַּיּוֹצֵא בּוֹ אָמַר רַבִּי דּוֹסְתַּאי בְּרַבִּי יַנַּאי מִפְּנֵי מָה אֵין חַמֵּי טְבֶרְיָא בִּירוּשָׁלַיִם כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ עוֹלֵי רְגָלִים אוֹמְרִים אִלְמָלֵא לֹא עָלִינוּ אֶלָּא לִרְחֹץ בְּחַמֵּי טְבֶרְיָא דַּיֵּינוּ וְנִמְצֵאת עֲלִיָּיה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ:
וּבַמָּה אָמְרוּ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת וְכוּ': מַרְתֵּף מַאן דְּכַר שְׁמֵיהּ
הָכִי קָאָמַר כׇּל מָקוֹם שֶׁאֵין מַכְנִיסִין בּוֹ חָמֵץ אֵין צָרִיךְ בְּדִיקָה וְאוֹצְרוֹת יַיִן וְאוֹצְרוֹת שֶׁמֶן נָמֵי אֵין צָרִיךְ בְּדִיקָה וּבַמָּה אָמְרוּ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת בַּמַּרְתֵּף מָקוֹם שֶׁמַּכְנִיסִין בּוֹ חָמֵץ וּבְמִסְתַּפֵּק:
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים שְׁתֵּי שׁוּרוֹת וְכוּ': אָמַר רַב יְהוּדָה שְׁתֵּי שׁוּרוֹת שֶׁאָמְרוּ מִן הָאָרֶץ וְעַד שְׁמֵי קוֹרָה וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר שׁוּרָה אַחַת כְּמִין גַּאם
תַּנְיָא כְּוָתֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים שְׁתֵּי שׁוּרוֹת עַל פְּנֵי כׇּל הַמַּרְתֵּף וּשְׁתֵּי שׁוּרוֹת שֶׁאָמְרוּ מִן הָאָרֶץ וְעַד שְׁמֵי קוֹרָה תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן שְׁתֵּי שׁוּרוֹת עַל פְּנֵי כׇּל הַמַּרְתֵּף חִיצוֹנָה רוֹאָה אֶת הַפֶּתַח וְעֶלְיוֹנָה רוֹאָה אֶת הַקּוֹרָה שֶׁלִּפְנִים הֵימֶנָּה וְשֶׁלְּמַטָּה הֵימֶנָּה אֵין צָרִיךְ בְּדִיקָה:
בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים שְׁתֵּי שׁוּרוֹת הַחִיצוֹנוֹת שֶׁהֵן הָעֶלְיוֹנוֹת: אָמַר רַב עֶלְיוֹנָה וְשֶׁלְּמַטָּה הֵימֶנָּה וּשְׁמוּאֵל אָמַר עֶלְיוֹנָה וְשֶׁלִּפְנִים הֵימֶנָּה מַאי טַעְמָא דְּרַב דָּיֵיק חִיצוֹנוֹת וְהָא עֶלְיוֹנוֹת קָתָנֵי לְמַעוֹטֵי תַּתָּאֵי דְתַתָּיָיתָא
וּשְׁמוּאֵל אָמַר עֶלְיוֹנָה וְשֶׁלִּפְנִים הֵימֶנָּה מַאי טַעְמָא דָּיֵיק עֶלְיוֹנוֹת וְהָא חִיצוֹנָה קָתָנֵי לְמַעוֹטֵי גַּוָיָיאתָא דְגַוָיָיאתָא רַבִּי חִיָּיא תָּנֵי כְּווֹתֵיהּ דְּרַב וְכוּלְּהוּ תַּנָּאֵי תָּנוּ כְּווֹתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל וְהִלְכְתָא כְּווֹתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל:

רש"י

הרי זה צדיק גמור. בדבר זה ולא אמרינן שלא לשמה עושה אלא קיים מצות בוראו שצוהו לעשות צדקה ומתכוין אף להנאת עצמו שיזכה בה לעולם הבא או שיחיו בניו: בתר דבדק. וגמר את כל המצוה אתי לעיוני בתרה: כל עצמו אינו בודק. כל עצמו של חור אינו בודק שלא יאמר הנכרי כשפים עשה לי: ולאו אדעתיה. דנכרי לשום אל לבו עלילה זו: איך אלך. למשוח את דוד ואע''פ ששלוחו של מקום היה הרי היה ירא: בני בי רב. תלמידים הצריכים לרבם עדיין קרו בני רב: דדיירו בבאגי. בכפרים שבבקעה ובלע''ז קנפי''א : מהו למיתי קדומא וחשוכא. השכם והערב קודם עלות השחר ומשתחשך כלום יש להם לירא מן המזיקים: ועל צוארי. יהא עונש הזיקן דודאי לא יזוקו שהמצוה מגינה עליהם: ניזיל. לאושפיזא משתחשך מאי כלום יכולין לסמוך על המצוה אף בחזרה או לא: כלפי שאמרה תורה. מתוך שאמרה תורה כך אנו למדים שהבטיחו הכתוב שלא יוזק ממונו וכל שכן גופו דאין דרכו לזוק דאדם אית ליה מזלא ואינו מהיר להיות ניזק בגופו: כדר' אמי. קרא קמא לכדר' אמי אתא: פירות גינוסר. מתוקין מאד כדאמרי' בברכות (דף מד.) והיינו כינרת שם מדינה בארץ ישראל: מרתף מאן דכר שמיה. לפוטרו מן הבדיקה דקא מתמה תנא קמא ואמר ובמה אמרו: הכי קאמר. דקתני רישא כל מקום שאין מכניסין כו' ואמרי' לעיל כל מקום לאיתויי מאי לאיתויי אוצרות יין ושמן ומשום הכי אמרי' ובמה אמרו לקמן צריך בדיקה ומפרש במקום שמכניסין בו חמץ והיכי דמי כגון במסתפק: שתי שורות שאמרו. בית שמאי (אומרים) מן הארץ ועד שמי קורה דרך האוצרי יין לסדר חביותיהן שורות שורות עד שממלאין כל קרקע המרתף וחוזרין ומניחין חבית על חבית כשורות תחתונות עד הקורה ואמרי בית שמאי שאותן שתי שורות חיצונות אותה שרואה את הפתח על פני רוחב כל המרתף והשורה שלאחריה צריך לבדוק מן הארץ עד התקרה: שמי קורה. כמו שמי השמים (תהלים קמת): ור' יוחנן אמר. שתי שורות שאמרו בית שמאי היא שורה חיצונה מן הארץ ועד תקרה וחוזר ובודק כל החביות העליונות על פני כל ארכו ורחבו של מרתף שאף היא נקראת שורה אם באת למנות מלמעלה למטה: גאם. היא גימ''ל יוונית ועשויה כמין כף שלנו פתוחה שורה אחת כמין גאם היינו שורה בזקיפה ושורה עליונה בשכיבה כאדם הבודק כותל הבית מבחוץ והגג: הרואה את הקורה. דהיינו כל גג השורות: שלפנים הימנה. של חיצונה: ושלמטה הימנה. של עליונה אינה צריכה בדיקה: בית הלל אומרים כו'. מתני' קא נסיב: עליונה ושלמטה הימנה. האי עליונה לא כל גג השורות באורך המרתף קאמר כדאמר ר' יוחנן אליבא דבית שמאי אלא שורת חבית אחת על פני רוחב כל המרתף ולא מן הארץ ועד הקורה אלא אותה שורה הרואה את הפתח ואת הקורה: ושלמטה הימנה. ועוד שורת חבית אחת למטה מן העליונה היא משורה הזקופה כנגד הפתח והאי פתח לאו כנגדו ממש קאמר אלא הכותל שהפתח בו קרי הכי: עליונה ושלפנים הימנה. בגג החבית בודק שתי שורות על פני כל המרתף: מאי טעמא דרב. דלא בעי למימר עליונה ושלפנים הימנה כמשמעותיה דמתניתין דהא מתניתין עליונות קתני: דייק חיצונות. ואותה שלפנים לאו חיצונה היא וקא סבר רב דתנא דמתני' בחיצונות דק בלישניה אבל בעליונות לא דק בלישניה: תתאי דתתייתא. כגון שלישית ושתחתיה: ושמואל דייק עליונות. והא של מטה לאו עליונה היא:

תוספות

שיזכה לעולם הבא הרי זה צדיק גמור. והדתנן (אבות פ''א מ''ג) אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס היינו בכה''ג שאם לא תבוא לו אותה הטובה שהוא מצפה תוהא ומתחרט על הצדקה שעשה אבל מי שאינו תוהא ומתחרט ה''ז צדיק גמור וכן משמע בריש מסכת ר''ה (דף ד.) ובפ''ק דב''ב (דף י:): מלמד שתהא פרתך רועה באפר. ומאת קדריש את ארצך הטפל לארצך: לכדרבי אמי. ואם תאמר והשתא את למה לי למידרש בהליכה ואור''י דלא נכתב אלא משום דבר שנתחדש בה משום חדוש דארצך כתב נמי את למדרש אע''ג דלא איצטריך: רב דייק חיצונות. נראה לר''י דרב סבר דאיכא למידק טפי מחיצונות משום דתנן ברישא ושמואל סבר דמעליונות איכא למידק כיון דעליונות אחיצונות קאי ומפרש מה הן חיצונות:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר