|
טקסט הדף מנוקד
מִשּׁוּם בָּנָיו אוֹרְחָא הוּא
וְהָכְתִיב וְהִיא רֹכֶבֶת עַל הַחֲמוֹר הָתָם מִשּׁוּם בִּיעֲתוּתָא דְלֵילְיָא אוֹרְחָא הוּא וְאִיבָּעֵית אֵימָא מִשּׁוּם בִּיעֲתוּתָא דְלֵילְיָא לֵיכָּא מִשּׁוּם בִּיעֲתוּתָא דְּדָוִד אִיכָּא וְאִיבָּעֵית אֵימָא בִּיעֲתוּתָא דְּדָוִד נָמֵי לֵיכָּא מִשּׁוּם בִּיעֲתוּתָא דְהַר אִיכָּא וּבְאוֹרָיְיתָא מִי לָא כְּתִיב טָמֵא אֶלָּא כֹּל הֵיכָא דְּכִי הֲדָדֵי נִינְהוּ מִשְׁתַּעֵי בְּלָשׁוֹן נְקִיָּה כֹּל הֵיכָא דִּנְפִישִׁין מִילֵּי מִשְׁתַּעֵי בְּלָשׁוֹן קְצָרָה כִּדְאָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר לְעוֹלָם יִשְׁנֶה אָדָם לְתַלְמִידוֹ דֶּרֶךְ קְצָרָה וְכׇל הֵיכָא דְּכִי הֲדָדֵי נִינְהוּ מִשְׁתַּעֵי בִּלְשׁוֹן כָּבוֹד וְהָא רוֹכֶבֶת וְיוֹשֶׁבֶת דְּכִי הֲדָדֵי נִינְהוּ וְקָאָמַר רוֹכֶבֶת רֹכֶבֶת כְּתִיב הָנְהוּ תְּרֵי תַלְמִידֵי דַּהֲווֹ יָתְבִי קַמֵּיהּ דְּרַב חַד אָמַר שַׁוִּיתִינַּן הַאי שְׁמַעְתָּא כְּדָבָר אַחֵר מְסַנְּקָן וְחַד אָמַר שַׁוִּיתִינַּן הַאי שְׁמַעְתָּא כִּגְדִי מְסַנְּקָן וְלָא אִישְׁתַּעִי רַב בַּהֲדֵי דְּהַאיְךְ הָנְהוּ תְּרֵי תַלְמִידֵי דַּהֲווֹ יָתְבִי קַמֵּיהּ דְּהִלֵּל וְחַד מִינַּיְיהוּ רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי וְאָמְרִי לַהּ קַמֵּיהּ דְּרַבִּי וְחַד מִינַּיְיהוּ רַבִּי יוֹחָנָן חַד אָמַר מִפְּנֵי מָה בּוֹצְרִין בְּטָהֳרָה וְאֵין מוֹסְקִין בְּטָהֳרָה וְחַד אָמַר מִפְּנֵי מָה בּוֹצְרִין בְּטָהֳרָה וּמוֹסְקִין בְּטוּמְאָה אָמַר מוּבְטָח אֲנִי בָּזֶה שֶׁמּוֹרֶה הוֹרָאָה בְּיִשְׂרָאֵל וְלֹא הָיָה יָמִים מוּעָטִים עַד שֶׁהוֹרָה הוֹרָאָה בְּיִשְׂרָאֵל הָנְהוּ תְּלָתָא כָהֲנֵי חַד אֲמַר לְהוּ הִגִּיעַנִי כְּפוֹל וְחַד אָמַר הִגִּיעַנִי כְּזַיִת וְחַד אָמַר הִגִּיעַנִי כִּזְנַב הַלְּטָאָה בָּדְקוּ אַחֲרָיו וּמָצְאוּ בּוֹ שֶׁמֶץ פְּסוּל וְהָא (תַּנְיָא) אֵין בּוֹדְקִין מִן הַמִּזְבֵּחַ וּלְמַעְלָה לָא תֵּימָא שֶׁמֶץ פְּסוּל אֶלָּא אֵימָא שַׁחַץ פְּסוּל וְאִי בָּעֵית אֵימָא שָׁאנֵי הָתָם דְּאִיהוּ דְּאַרַּע נַפְשֵׁיהּ הָהוּא אַרְמָאָה דַּהֲוָה סָלֵיק וְאָכֵיל פְּסָחִים בִּירוּשָׁלַיִם אֲמַר כְּתִיב כׇּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ כׇּל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ וַאֲנָא הָא קָאָכֵילְנָא מִשׁוּפְרֵי שׁוּפְרֵי אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא מִי קָא סָפוּ לָךְ מֵאַלְיָה אֲמַר לֵיהּ לָא כִּי סָלְקַתְּ לְהָתָם אֵימָא לְהוּ סְפוֹ לִי מֵאַלְיָה כִּי סְלֵיק אֲמַר לְהוּ מֵאַלְיָה סְפוֹ לִי אֲמַרוּ לֵיהּ אַלְיָה לְגָבוֹהַּ סָלְקָא אֲמַרוּ לֵיהּ מַאן אֲמַר לָךְ הָכִי אֲמַר לְהוּ רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָא אֲמַרוּ מַאי הַאי דְּקַמַּן בְּדַקוּ בָּתְרֵיהּ וְאַשְׁכְּחוּהוּ דְּאַרְמָאָה הוּא וְקַטְלוּהוּ שְׁלַחוּ לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָא שְׁלָם לָךְ רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָא דְּאַתְּ בִּנְצִיבִין וּמְצוּדָתְךָ פְּרוּסָה בִּירוּשָׁלַיִם רַב כָּהֲנָא חֲלַשׁ שַׁדְּרוּהּ רַבָּנַן לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי אֲמַרוּ לֵיהּ זִיל בְּדוֹק מַאי דִּינֵיהּ אֲתָא אַשְׁכְּחֵיהּ דְּנָח נַפְשֵׁיהּ קַרְעֵיהּ לִלְבוּשֵׁיהּ וְאַהְדְּרֵיהּ לְקִרְעֵיהּ לַאֲחוֹרֵיהּ וּבָכֵי וְאָתֵי אֲמַרוּ לֵיהּ נָח נַפְשֵׁיהּ אֲמַר לְהוּ אֲנָא לָא קָאָמֵינָא וּמוֹצִיא דִבָּה הוּא כְסִיל יוֹחָנָן חָקוֹקָאָה נְפַק לְקִרְיָיתָא כִּי אֲתָא אֲמַרוּ לֵיהּ חִיטִּין נַעֲשׂוּ יָפוֹת אָמַר לָהֶם שְׂעוֹרִים נַעֲשׂוּ יָפוֹת אֲמַרוּ לֵיהּ צֵא וּבַשֵּׂר לַסּוּסִים וְלַחֲמוֹרִים דִּכְתִיב הַשְּׂעֹרִים וְהַתֶּבֶן לַסּוּסִים וְלָרָכֶשׁ מַאי הֲוֵי לֵיהּ לְמֵימַר אֶשְׁתָּקַד נַעֲשׂוּ חִיטִּין יָפוֹת אִי נָמֵי עֲדָשִׁים נַעֲשׂוּ יָפוֹת: רש"ימשום בניו. שהן זכרים כתב לשון רכיבה: דכי הדדי נינהו. שאין אורך בלשון צח מן המגונה משתעי בלשון כבוד: וכל היכא כו'. והני דלעיל עיקם ללמדך שצריך לחזר אחר לשון נקי ובשאר מקומות כתיב לשון מגונה וקצר ללמדך שישנה אדם לתלמידו לשון קצרה לפי שמתקיימת גירסא שלה יותר מן הארוכה: רכבת כתיב. ואע''ג דמצי למיכתב נמי ישבת חסר מיהו כל חסירות שבתורה לדרוש הן באין וכאן למדך בחסרון זה שתתפוס לשון קצרה ואפילו הוא מגונה שהרי כאן תפס לשון מגונה וקצר: כגדי מסנקן. כגדי עייף סינוק לשון עייפות ודומה לו גד גדי וסינק לא בגמרא דשבת בפרק במה אשה יוצאה (דף סז:) התגבר מזלי ואל תהי עייף: מפני מה בוצרים בטהרה. בכלים טהורים: ואין מוסקין בטהרה. בזיתים קא קרי מסיקה ואין צריך למוסקן בטהרה כדאמר במסכת שבת ביציאות שבת (ד' יז.) דלא חשיב מוהל היוצא מהן להכשיר שאינו שמן גמור אלא היוצא ע''י הבד אבל יין הזב על הענבים מכשירן דניחא ליה ביה: הגיעני כפול. מלחם הפנים לחלקי: שמץ פסול. פסול כהונה חלל: אין בודקין. לענין יוחסין לישא אשה: מן המזבח ולמעלה. אם שימש במזבח אין צריך לבדוק למעלה הימנו דאם לא היה ראוי לכהונה לא היו מניחין אותו לשמש כדתנן במסכת מדות (פ''ה משנה ד') לשכת הגזית שם היו יושבים ב''ד מיחסי כהונה ולויה כל כהן שנמצא בו פסול כשהיה רוצה להתחנך לעבודה לובש שחורים ויוצא: שחץ פסול. הוא עצמו היה גס רוח ומבזה קדשי שמים ואין ראוי לשמש כדקיימא לן [במנחות] (דף יח:) עבודה המסורה לבני אהרן כהן שאינו מודה בכולן אף במגונה שבהן אין לו חלק בכהונה: דארע אנפשיה. והצריך בדיקה אחריו וגלה שלא בדקוהו יפה מתחלה: מי קא ספו לך. כלום נותנין לך מן האליה לאכול אין נותנין לך אלא מן הכחוש שבו ונתכוון להטעותו לכשילך עוד ישאל מן האליה וביד ר' יהודה בן בתירא לא היה להורגו: ספו לי מאליה הלעיטוני מן האליה וכבש היה ואלייתה קריבה לגבוה דכתיב בכבש (ויקרא ג) האליה תמימה: ר' יהודה בן בתירא. קאמר לי שאין אתם נותנים לי חלק יפה אלא מן הכחוש ואני נתתי דמים כמו כן: מאי דקמן. מה הדבר הזה שבא לפנינו: נציבין. שם עירו האי עובדא נקט הכא משום ההוא דלעיל דגרמו שניהם לבדוק אחריהם וההוא נקט משום לשון מגונה: בדוק מאי דיניה. בדוק ודע מה נהייתה בו: אהדרי' לקרעיה לאחוריה. שלא יבינו מהר להדיא ויצא לבם: חקוקאה. כינוי השם: לקרייתא. לכפרים לראות בתבואות: שעורין נעשו יפות. ומכלל דבריו משמע שהחטים לא נעשו יפות ולא היה רוצה להוציא דבר קללה מפיו: עדשים נעשו יפות. מאכל אדם: תוספותכל היכא דכי הדדי וכו'. ולכך עקם הכתוב ללמדנו שלעולם יספר אדם בלשון נקיה ואם לא היה עוקם אם כן מהיכא תיתי אפילו היכא דכי הדדי נינהו: רכבת כתיב. וא''ת לכתוב נמי ישבת ואומר ר''י דלא מצי למיכתב ישבת דכל היכא דכתב ישב בלא וי''ו אתא לדרשה כדדרשינן ולוט ישב בשער סדום אותו היום מינוהו שופט (בראשית רבה פרשה נ): אין מוסקין בטהרה. מפרש ה''ר יוסף דטעמא דבצירה דפ''ק דשבת (ד' יז. ושם) לא שייכי במסיקה דשמא יבצרנו בקופה מזופפת וההיא נמי פעמים שאדם הולך לכרמו ורואה אשכול שביכרה סוחטו ומזלפו ע''ג ענבים ובשעת בצירה עדיין משקה טופח עליהן דבזיתים אינו רגיל לעשות כן שאינו משקה ואינו חשוב כדאמר התם ואינו רוצה בקיומה: שמץ פסול. פירש רבינו חננאל דבר עבודת כוכבים כדכתיב (שמות לב) לשמצה בקמיהם ופסול לכהונה כדתנן במסכת מנחות (דף קט.) כהנים ששמשו בבית חוניו לא ישמשו במקדש ואין צ''ל לדבר אחר פירוש לע''ז שנאמר אך לא יעלו כהני הבמות אל מזבח ה': ואנא אכילנא משופרי שופרי. מכאן אין ראיה שנאמין לכל הבא לפנינו ואומר ישראל אני דשאני הכא דרוב ישראל היו ואזלינן בתר רובא אך יש להביא ראיה מפרק החולץ (דף מה. ושם) דאמר ליה זיל גלי או נסיב בת מינך וכן מההוא דאתא לקמיה דרבי יהודה ואמר נתגיירתי ביני לבין עצמי אמר ליה נאמן אתה לפסול את עצמך ואי אתה נאמן לפסול את בניך והיינו משום דמצי למימר ישראל אני והא דאמר בהחולץ (דף מו:) מי שבא ואמר גר אני יכול נקבלנו תלמוד לומר אתך במוחזק לך התם מיירי במוחזק לן באבהתיה שהם נכרים דאי לאו הכי נאמן במיגו דאי בעי אמר ישראל אני: מאליה מי קספו לך. אע''ג דגדי אין אליתו קריבה רוב פסחיהם היה טלה או שמא הגיד לו ורבי יהודה בן בתירא שלא עלה לרגל י''ל שלא היה לו קרקע או זקן היה שאינו יכול להלך ברגליו דפטור מפסח כמו מראיה א''נ נציבין חו''ל היא כדמוכח בסיפרי בפ' ראה ועוד בתרגום ירושלמי (בראשית י) וארך ואכד וכלנה בארץ שנער מתרגם והדס ונציבין וקטיספי: חקוקאה. פי' רבינו חננאל סופר ור''י פירש מעיר חקוקה היה בספר יהושע (יט): הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|