סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

אָמַר רַב יְהוֹשֻׁעַ בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי כִּי קָאָמַר רַב אַסִּי כְּגוֹן שֶׁעֵירַב עָלָיו אָבִיו לַצָּפוֹן וְאִמּוֹ לַדָּרוֹם דַּאֲפִילּוּ בַּר שֵׁשׁ נָמֵי בְּצַוְותָּא דְאִמֵּיהּ נִיחָא לֵיהּ
מֵיתִיבִי קָטָן שֶׁצָּרִיךְ לְאִמּוֹ יוֹצֵא בְּעֵירוּב אִמּוֹ עַד בֶּן שֵׁשׁ תְּיוּבְתָּא דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ בַּר רַב אִידִי תְּיוּבְתָּא
לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתֵּיהּ דְּרַב אַסִּי אָמַר לְךָ רַב אַסִּי עַד וְעַד בַּכְּלָל
לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתֵּיהּ דְּרַבִּי יַנַּאי וְרֵישׁ לָקִישׁ לָא קַשְׁיָא הָא דְּאִיתֵיהּ אֲבוּהִי בְּמָתָא הָא דְּלָא אִיתֵיהּ אֲבוּהִי בְּמָתָא
תָּנוּ רַבָּנַן מְעָרֵב אָדָם עַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים עַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים בֵּין לְדַעְתָּן בֵּין שֶׁלֹּא לְדַעְתָּן אֲבָל אֵינוֹ מְעָרֵב לֹא עַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים [וְלֹא] עַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים וְלֹא עַל יְדֵי אִשְׁתּוֹ אֶלָּא מִדַּעְתָּם
תַּנְיָא אִידַּךְ לֹא יְעָרֵב אָדָם עַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים וְעַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים וְלֹא עַל יְדֵי אִשְׁתּוֹ אֶלָּא מִדַּעְתָּן אֲבָל מְעָרֵב הוּא עַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים וְעַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים בֵּין לְדַעְתָּן וּבֵין שֶׁלֹּא לְדַעְתָּן מִפְּנֵי שֶׁיָּדָן כְּיָדוֹ
וְכוּלָּן שֶׁעֵירְבוּ וְעֵירַב עֲלֵיהֶם רַבָּן יוֹצְאִין בְּשֶׁל רַבָּן חוּץ מִן הָאִשָּׁה מִפְּנֵי שֶׁיְּכוֹלָה לִמְחוֹת
אִשָּׁה מַאי שְׁנָא אָמַר רַבָּה אִשָּׁה וְכׇל דְּדָמֵי לַהּ
אָמַר מָר חוּץ מִן הָאִשָּׁה מִפְּנֵי שֶׁיְּכוֹלָה לְמַחוֹת טַעְמָא דְּמַחַי הָא סְתָמָא נָפְקָא בִּדְבַעְלַהּ הָא קָתָנֵי רֵישָׁא אֶלָּא מִדַּעְתָּם מַאי לָאו דְּאָמְרִי אִין
לָא מַאי אֶלָּא מִדַּעְתָּם דְּאִשְׁתִּיקוּ לְאַפּוֹקֵי הֵיכָא דְּאָמְרִי לָא
הָא וְכוּלָּן שֶׁעֵירְבוּ וְעֵירַב עֲלֵיהֶן רַבָּן יוֹצְאִין בְּשֶׁל רַבָּן וּסְתָמָא הוּא וְקָתָנֵי חוּץ מִן הָאִשָּׁה דְּלָא נָפְקִי
אָמַר רָבָא כֵּיוָן שֶׁעֵירְבוּ אֵין לְךָ מִיחוּי גָּדוֹל מִזֶּה:
מַתְנִי' כַּמָּה הוּא שִׁיעוּרוֹ מְזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד מְזוֹנוֹ לַחוֹל וְלֹא לַשַּׁבָּת דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לַשַּׁבָּת וְלֹא לַחוֹל וְזֶה וָזֶה מִתְכַּוְּונִים לְהָקֵל
רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר מִכִּכָּר בְּפוּנְדְּיוֹן מֵאַרְבַּע סְאִין בְּסֶלַע רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר שְׁתֵּי יָדוֹת לַכִּכָּר מִשָּׁלֹשׁ לַקַּב
חֶצְיָיהּ לַבַּיִת הַמְנוּגָּע וַחֲצִי חֶצְיָיהּ לִפְסוֹל אֶת הַגְּוִיָּיה:
גְּמָ' וְכַמָּה מְזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אָמַר רַב תַּרְתֵּי רִיפָתָא אִיכָּרְיָיתָא רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אָמַר תַּרְתֵּי רִיפָתָא נְהַר פַּפָּיָתָא
אֲמַר לֵיהּ רַב יוֹסֵף לְרַב יוֹסֵף בְּרֵיהּ דְּרָבָא אֲבוּךְ כְּמַאן סְבִירָא לֵיהּ כְּרַבִּי מֵאִיר סְבִירָא לֵיהּ אֲנָא נָמֵי כְּרַבִּי מֵאִיר סְבִירָא לֵיהּ דְּאִי כְּרַבִּי יְהוּדָה קַשְׁיָא הָא דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי רַוְוחָא לִבְסִימָא שְׁכִיחַ:
רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר: תָּנָא וּקְרוֹבִים דִּבְרֵיהֶן לִהְיוֹת שָׁוִין מִי דָּמֵי דְּרַבִּי יוֹחָנָן אַרְבַּע סְעוֹדָתָא לְקַבָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן תֵּשַׁע סְעוֹדָתָא לְקַבָּא
אָמַר רַב חִסְדָּא צֵא מֵהֶן שְׁלִישׁ לַחֶנְוָנִי
וְאַכַּתִּי לְמָר תִּשְׁעָה וּלְמָר שֵׁית
[אֶלָּא כְּאִידַּךְ] דְּרַב חִסְדָּא דְּאָמַר צֵא מֵהֶן מֶחֱצָה לַחֶנְוָנִי
וְאַכַּתִּי לְמָר תֵּשַׁע וּלְמָר תַּמְנֵי הַיְינוּ דְּקָאָמַר וּקְרוֹבִים דִּבְרֵיהֶם לִהְיוֹת שָׁוִין
קַשְׁיָא דְּרַב חִסְדָּא אַדְּרַב חִסְדָּא לָא קַשְׁיָא הָא דְּקָא יָהֵיב בַּעַל הַבַּיִת צִיבֵי הָא דְּלָא יָהֵיב בַּעַל הַבַּיִת צִיבֵי:
חֶצְיָיהּ לַבַּיִת הַמְנוּגָּע וַחֲצִי חֶצְיָיהּ לִפְסוֹל אֶת הַגְּוִיָּיה

רש"י

אמר רב יהושע. ודאי כדאמרת בן ה' אינו יוצא עד שיערבו עליו ורב אסי נמי בשעירבה אמו עליו קאמר וקמ''ל דאם עירב עליו אביו לרוח אחרת בתר אמו שדינן ליה: מיתיבי כו' עד בן שש. הא ליכא למימר בשערב עליו זה לכאן וזה לכאן דהא עד קתני דמשמע בן שנה ובן שתים ושלש עד בן שש יוצא בעירוב אמו וכי היכי דבן שנה ובן שתים בלא זיכוי עירוב קאמר בן ד' ובן ה' נמי בלא עירבו עליו קאמר וכי נמי אמרינן עד ולא עד בכלל הויא תיובתא דרב יהושע דתריץ דבן ה' צריך לזכות לו תיובתא: לימא תהוי תיובתיה דרב אסי. דעד ולא עד בכלל משמע ואיהו אמר אפילו בן שש: לימא תיהוי תיובתיה דר' ינאי ודריש לקיש. דמפרשי גבי סוכה בר ארבע ובר חמשא קרי ליה אין צריך לאמו והכא תני יוצא בעירוב אמו ותניא לעיל דקטן שאינו צריך לאמו אינו יוצא בעירובה: הא דאיתיה לאבוה במתא. והתינוק נכנס ויוצא עמו לא קרי ליה צריך לאמו מבן ד' ולמעלה וברייתא בדליתיה לאבוה במתא ורב יהושע נמי לא מצי לשנויי הכי דהא כי אותביניה לרב אסי לעיל אם איתא דאית ליה לרב יהושע הא סברא הכי הוה משני ליה לדרב אסי בדליתיה לאבוה במתא ונימא בדלא עירב שרי ואשמעינן רבותא: על ידן. בשבילן: ועירב רבן עליהן. לרוח אחרת: אשה מאי שנא. מעבד עברי ובנו ובתו הגדולים: הא סתמא. דאישתיקה ולרוח אחרת נמי לא עירבה: מתני' מתכוונין להקל. ר' מאיר סבר בשבת אכיל איניש טפי משום דבסים תבשיליה ואמרי אינשי רווחא לבסימא שכיח ור' יהודה סבר כיון דבשבת סועד שלש סעודות אינו אוכל הרבה בכל סעודה: ככר הלקוח מן הנחתום בפונדיון כשנמכרים ארבע סאין בסלע. השתא ס''ד חצי קב הוי שתי סעודות כיצד ו' מעות לדינר מעה שתי פונדיונין נמצא דינר י''ב פונדיונין נמצא סלע מ''ח פונדיונין וסאה ו' קבין לד' סאין כ''ד קבין הרי מ''ח חצאי קבין חצי קב לפונדיון: ר''ש. ממעט משיעור ואומר תשע סעודות יש לקב ודי לעירוב בב' ידות של ככר של ג' ככרות לקב נמצאת ככר השלימה שלישית הקב וב' ידותיה הוו שתי סעודות: חציה לבית המנוגע. סתמא היא והכי קאמר חצי ככר השלימה ששיערו בה את העירוב ובין למר ובין למר לשהיית בית המנוגע לטמא בגדים הנכנס טמא מיד דכתיב (ויקרא יד) והבא אל הבית יטמא אבל כבוס בגדים לא נאמרה בו עד שישהה כדי אכילה דכתיב (שם) והאוכל בבית יכבס את בגדיו ומוקמינן לה בתורת כהנים לשוהה כדי סעודה ואע''פ שלא אכל וחצי ככר זו הוי כדי אכילה אע''ג דלר''ש לענין עירובין הוי בככר ג' סעודות התם הוא דבשיעור העירוב נתכוונו כולן להקל אבל שיעור סעודה קים להו לרבנן הכי ובעינן שישהה בכדי אכילת חצי ככר זו והוא פרס דכוליה הש''ס על שם ששיעורה בפרוסה כלומר בחצי ככר: לפסול את הגוייה. האוכל אוכלין טמאין כחצי פרס נפסלה גוייתו מלאכול בתרומה ומדרבנן הוא דאין אוכל מטמא אדם ורבנן גזרו שהאוכלו יפסל בתרומה עד שיטבול כדאמר בפרק בתרא דיומא (דף פ:) הנח לטומאת גוייה דלאו דאורייתא: גמ' וכמה. לר''מ ולר' יהודה קבעי: ריפתא איכרייתא. שנושאין האכרים עמהם לשדה אכרים מנהיגי שוורים: נהר פפיתא. הוא מקום נהר פפא: אבוך כמאן. מהנך תנאי סבירא ליה בעירוב כר' יהודה או כר' מאיר דקי''ל בעירוב לכל אדם כדי מזונו ואם בא לשער בעצמו באיזו ישער בשבת או בחול: דאי כר' יהודה קשיא לי הא דאמרי אינשי רווחא לבסימא שכיח. כלומר המעיים מתרווחין לפנות מקום לדבר המתוק: דבריהן. דרבי יוחנן בן ברוקא ורבי שמעון: צא מהן שליש לחנוני. רבי יוחנן בן ברוקה לא הזכיר חצי קב ששיער לך אלא בככר הלקוח מן החנוני בפונדיון והרי החנוני משתכר בחצי קב שלקח בפונדיון שליש ומוכר ב' שלישי חצי קב בפונדיון ובהך שני שלישי אשמעינן רבי יוחנן דאיכא שתי סעודות הרי בחצי קב שלש סעודות: ציבי. עצים לאפות אין החנוני משתכר אלא שליש:

תוספות

עד ועד בכלל. לא בעי לשנויי הא דאיתיה לאבוה במתא כו' כדמשני בסמוך דא''כ הוי פליגי דרבי ינאי ור''ל אדרב אסי והלכתא כרב אסי דמייתי לה הש''ס בסוף פ' אע''פ (כחובות דף סה:): הא דאיתיה לאבוה במתא כו'. לרב יהושע בריה דרב אידי לא הוי מצי לשנויי הכי דהא לא מפליג בין איתיה לליתיה מדלא משני הכי וכן פירש בקונטרס: מערב ע''י בנו ובתו הקטנים. ואור''י דאף רבי יוחנן מודה הכא דקטן קטן ממש: מפני שידן כידו. אעבדו ושפחתו קאי כדאמרינן בריש הזורק בגיטין (דף עז:) דיד עבד קני ליה רביה: וחצי חציה לפסול את הגוייה. והיינו שני ביצים אומר ר''ת דפסול גוייה גזירת קדמונים היתה ולא מי''מ דבר דהאוכל אוכל ראשון ואוכל שני תדע דבפרק בתרא דיומא (דף פ:) סלקא דעתיה דהוי דאורייתא ובעי למדרשיה מולא תטמאו בהם ונטמתם בם ובי''ח דבר היו בקיאין ואם היתה דאורייתא א''כ חסר להו ועוד דלשון פסול גוייה משמע דדוקא פסול הגוף דנפסל גופו מלאכול בתרומה וגזירה דהאוכל אוכל ראשון פסול מגע הוא אלא ודאי פסול גוייה גזרו קודם י''ח דבר הרבה ולא גזרו על מגעו שיפסל אלא גופו מלאכול בתרומה וגזרו על טומאת פנים אטו טומאת חוץ שהרואה אוכל תרומה אחר שאכל אוכלין טמאין או שתה משקין טמאים סבור שמותר ליגע בהן גם בחוץ תרומה טהורה כמו שבתוך מעיו נוגעין זה בזה ודווקא בשני ביצים אבל בכביצה אף על פי שראוי לטמא אחרים לא גזרו דא''א שלא ישאר קצת בין השינים והחניכין או מתעכל קצת במעיו וכיון דאפקוה מכביצה אוקמוה אשני ביצים שהוא חצי הסעודה דבית המנוגע ולר' יוחנן בן ברוקה אביצה ומחצה אבל במשקין טמאין שאינם מתעכלין ונכנס הכל במעיו לא בעינן יותר מרביעית אבל בי''ח דבר דהאוכל אוכל ראשון נזרו אפילו בכביצה ושיפסול תרומה במגע כדמפרש טעמא בפרק קמא דשבת (דף יד.) משום דזמנין דאוכל אח: לין טמאין כו' ואין להאריך כאן:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר