סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

אַיְּיתִי כָּסָא דְמוֹקְרָא בַּת אַרְבַּע מְאָה זוּזִי וְתַבַּר קַמַּיְהוּ וְאִעֲצִיבוּ רַב אָשֵׁי עֲבַד הִילּוּלָא לִבְרֵיהּ חֲזַנְהוּ לְרַבָּנַן דַּהֲווֹ קָא בָּדְחִי טוּבָא אַיְּיתִי כָּסָא דְּזוּגִּיתָא חִיוָּרְתָּא וְתַבַּר קַמַּיְהוּ וְאִעֲצִיבוּ
אֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּנַן לְרַב הַמְנוּנָא זוּטֵי בְּהִלּוּלָא דְּמָר בְּרֵיהּ דְּרָבִינָא לִישְׁרֵי לַן מָר אֲמַר לְהוּ וַי לַן דְּמִיתְנַן וַי לַן דְּמִיתְנַן אָמְרִי לֵיהּ אֲנַן מָה נַעֲנֵי בָּתְרָךְ אֲמַר לְהוּ הֵי תּוֹרָה וְהֵי מִצְוָה דְּמַגְּנוּ עֲלַן
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אָסוּר לְאָדָם שֶׁיְּמַלֵּא שְׂחוֹק פִּיו בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁיֹּאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה אָמְרוּ עָלָיו עַל רֵישׁ לָקִישׁ שֶׁמִּיָּמָיו לֹא מִלֵּא שְׂחוֹק פִּיו בָּעוֹלָם הַזֶּה מִכִּי שַׁמְעַהּ מֵרַבִּי יוֹחָנָן רַבֵּיהּ
תָּנוּ רַבָּנַן אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל לֹא מִתּוֹךְ דִּין וְלֹא מִתּוֹךְ דְּבַר הֲלָכָה אֶלָּא מִתּוֹךְ הֲלָכָה פְּסוּקָה וְהֵיכִי דָּמֵי הֲלָכָה פְּסוּקָה אֲמַר אַבָּיֵי כִּי הָא דְּרַבִּי זֵירָא דְּאָמַר רַבִּי זֵירָא בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הֶחֱמִירוּ עַל עַצְמָן שֶׁאֲפִילּוּ רוֹאוֹת טִיפַּת דָּם כְּחַרְדָּל יוֹשְׁבוֹת עָלֶיהָ שִׁבְעָה נְקִיִּים רָבָא אָמַר כִּי הָא דְּרַב הוֹשַׁעְיָא דְּאָמַר רַב הוֹשַׁעְיָא מַעֲרִים אָדָם עַל תְּבוּאָתוֹ וּמַכְנִיסָהּ בַּמּוֹץ שֶׁלָּהּ כְּדֵי שֶׁתְּהֵא בְּהֶמְתּוֹ אוֹכֶלֶת וּפְטוּרָה מִן הַמַּעֲשֵׂר וְאִיבָּעֵית אֵימָא כִּי הָא דְּרַב הוּנָא דְּאָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַבִּי זְעֵירָא הַמַּקִּיז דָּם בְּבֶהֱמַת קׇדָשִׁים אָסוּר בַּהֲנָאָה וּמוֹעֲלִין בּוֹ רַבָּנַן עָבְדִי כְּמַתְנִיתִין רַב אָשֵׁי עָבֵיד כְּבָרַיְיתָא
תָּנוּ רַבָּנַן אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל לֹא מִתּוֹךְ עַצְבוּת וְלֹא מִתּוֹךְ עַצְלוּת וְלֹא מִתּוֹךְ שְׂחוֹק וְלֹא מִתּוֹךְ שִׂיחָה וְלֹא מִתּוֹךְ קַלּוּת רֹאשׁ וְלֹא מִתּוֹךְ דְּבָרִים בְּטֵלִים אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה וְכֵן לֹא יִפָּטֵר אָדָם מֵחֲבֵרוֹ לֹא מִתּוֹךְ שִׂיחָה וְלֹא מִתּוֹךְ שְׂחוֹק וְלֹא מִתּוֹךְ קַלּוּת רֹאשׁ וְלֹא מִתּוֹךְ דְּבָרִים בְּטֵלִים אֶלָּא מִתּוֹךְ דְּבַר הֲלָכָה שֶׁכֵּן מָצִינוּ בַּנְּבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁסִּיְּימוּ דִּבְרֵיהֶם בְּדִבְרֵי שֶׁבַח וְתַנְחוּמִים וְכֵן תְּנָא מָרִי בַּר בְּרֵיהּ דְּרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אַל יִפָּטֵר אָדָם מֵחֲבֵירוֹ אֶלָּא מִתּוֹךְ דְּבַר הֲלָכָה שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ זוֹכְרֵהוּ כִּי הָא דְּרַב כָּהֲנָא אַלְוְיֵיהּ לְרַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי מִפּוּם נַהֲרָא עַד בֵּי צִנְיָתָא דְּבָבֶל כִּי מְטָא לְהָתָם אֲמַר לֵיהּ מָר וַדַּאי דְאָמְרִי אִינָשֵׁי הָנֵי צִנְיָתָא דְּבָבֶל אִיתַנְהוּ מֵאָדָם הָרִאשׁוֹן וְעַד הַשְׁתָּא אֲמַר לֵיהּ אַדְכַּרְתַּן מִילְּתָא דְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא מַאי דִּכְתִיב בְּאֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא עָבַר בָּהּ אִישׁ וְלֹא יָשַׁב אָדָם שָׁם וְכִי מֵאַחַר דְּלֹא עָבַר הֵיאַךְ יָשַׁב אֶלָּא לוֹמַר לָךְ כׇּל אֶרֶץ שֶׁגָּזַר עָלֶיהָ אָדָם הָרִאשׁוֹן לְיִשּׁוּב נִתְיַשְּׁבָה וְכׇל אֶרֶץ שֶׁלֹּא גָּזַר עָלֶיהָ אָדָם הָרִאשׁוֹן לְיִשּׁוּב לֹא נִתְיַשְּׁבָה רַב מָרְדְּכַי אַלְוְיֵיהּ לְרַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי מֵהַגְרוֹנְיָא וְעַד בֵּי כֵיפֵי וְאָמְרִי לַהּ עַד בֵּי דוּרָא
תָּנוּ רַבָּנַן הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּין אֶת לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר סִימָן לַדָּבָר תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אׇזְנֶךָ תַּנְיָא אָמַר רַבִּי יְהוּדָה כָּךְ הָיָה מִנְהָגוֹ שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא כְּשֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל עִם הַצִּיבּוּר הָיָה מְקַצֵּר וְעוֹלֶה מִפְּנֵי טוֹרַח צִבּוּר וּכְשֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ אָדָם מַנִּיחוֹ בְּזָוִית זוֹ וּמוֹצְאוֹ בְּזָוִית אַחֶרֶת וְכׇל כָּךְ לָמָּה מִפְּנֵי כְּרִיעוֹת וְהִשְׁתַּחֲוָיוֹת
אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא לְעוֹלָם יִתְפַּלֵּל אָדָם בְּבַיִת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חַלּוֹנוֹת שֶׁנֶּאֱמַר וְכַוִּין פְּתִיחָן לֵיהּ וְגוֹ' יָכוֹל יִתְפַּלֵּל אָדָם כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ כְּבָר מְפוֹרָשׁ עַל יְדֵי דָּנִיאֵל וְזִמְנִין תְּלָתָא וְגוֹ' יָכוֹל מִשֶּׁבָּא לַגּוֹלָה הוּחַלָּה כְּבָר נֶאֱמַר דִּי הֲוָא עָבֵד מִן קַדְמַת דְּנָא יָכוֹל יִתְפַּלֵּל אָדָם לְכׇל רוּחַ שֶׁיִּרְצֶה תַּלְמוּד לוֹמַר (לָקֳבֵל) [נֶגֶד] יְרוּשְׁלֶם יָכוֹל יְהֵא כּוֹלְלָן בְּבַת אַחַת כְּבָר מְפוֹרָשׁ עַל יְדֵי דָּוִד דִּכְתִיב עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם וְגוֹ'
יָכוֹל יַשְׁמִיעַ קוֹלוֹ בִּתְפִלָּתוֹ כְּבָר מְפוֹרָשׁ עַל יְדֵי חַנָּה שֶׁנֶּאֱמַר וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ יָכוֹל יִשְׁאַל אָדָם צְרָכָיו וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל כְּבָר מְפוֹרָשׁ עַל יְדֵי שְׁלֹמֹה שֶׁנֶּאֱמַר לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה רִנָּה זוֹ תְּפִלָּה תְּפִלָּה זוֹ בַּקָּשָׁה אֵין אוֹמֵר דְּבַר בַּקָּשָׁה אַחַר אֱמֶת וְיַצִּיב אֲבָל אַחַר הַתְּפִלָּה אֲפִילּוּ כְּסֵדֶר וִדּוּי שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים אוֹמֵר אִיתְּמַר נָמֵי אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ שׁוֹאֵל אָדָם צְרָכָיו בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה אִם בָּא לוֹמַר אַחַר תְּפִלָּתוֹ אֲפִילּוּ כְּסֵדֶר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים אוֹמֵר
אָמַר רַב הַמְנוּנָא כַּמָּה הִלְכְתָא גִּבָּרָווֹתָא אִיכָּא לְמִשְׁמַע מֵהָנֵי קְרָאֵי דְּחַנָּה וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ מִכָּאן לַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּין לִבּוֹ רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת מִכָּאן לַמִּתְפַּלֵּל שֶׁיַּחְתּוֹךְ בִּשְׂפָתָיו וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ מִכָּאן שֶׁאָסוּר לְהַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ בִּתְפִלָּתוֹ וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכֹּרָה מִכָּאן שֶׁשִּׁכּוֹר אָסוּר לְהִתְפַּלֵּל וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ עֵלִי עַד מָתַי תִּשְׁתַּכָּרִין וְגוֹ' אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מִכָּאן לָרוֹאֶה בַּחֲבֵרוֹ

רש"י

כסא דמוקרא. כוס של זכוכית לבנה: לישרי לן מר. שירה: הי תורה והי מצוה דמגנו עלן. היכן התורה שעסקנו והיכן המצות שאנו מקיימין שיגינו עלינו מדינה של גיהנם: הלכה פסוקה. שאינה צריכה עיון שלא יהא מהרהר בה בתפלתו: יושבת עליה ז' נקיים. לבד מאותו יום שפוסקת והתורה לא הצריכה ז' נקיים אלא לזבה שנאמר ואם טהרה מזובה ואין זבה אלא הרואה שלשה ימים רצופין בתוך י''א יום שבין נדה לנדה: ומכניסה. בבית: במוץ שלה. קודם שיזרה אותה שאין מתחייב במעשר מן התורה אלא בראיית פני הבית ומשנמרח בכרי אבל לפני מירוח אין ראיית פני הבית קובעתו דגבי תרומה ומעשר כתיב דגן ראשית דגנך (דברים יח) והוא המירוח לפיכך כשמכניסה לבית קודם מירוח לא הוקבעה למעשר מן התורה ורבנן הוא דאסרו אכילת קבע בדבר שלא נגמר מלאכתו אבל אכילת עראי לא אסרו ומאכל בהמה עראי הוא דתנן במסכת פאה (פ''א מ''ו) מאכיל לבהמה חיה ועוף עד שימרח הלכך בהמתו אוכלת ופטורה אבל איהו אסור באכילת קבע: אסור בהנאה ומועלין בו. ואע''ג דקי''ל אין מועלין בדמים ילפינן לה מקראי במסכת יומא (דף נט:) ובשחיטת חולין (דף קיז.) ה''מ כשנשחטו בעזרה דאיכא למימר נתתיו לכם על המזבח לכפר (ויקרא יז) לכפר נתתיו לך ולא למעילה אבל בדם הקזה מועלין כלומר אם נהנה מביא קרבן מעילה והנך הויין הלכות פסוקות שאין עליהן קושיות ותירוצים שיהא צריך להרהר בהן: כמתניתין. מתוך כובד ראש: כברייתא. מתוך הלכה פסוקה: שיחה. ליצנות: מתוך קלות ראש. חילוף של כובד ראש מתוך זחות לב ועתק: אלא מתוך שמחה. כגון דברי תנחומים של תורה כגון סמוך לגאולת מצרים או סמוך לתהלה לדוד שהוא של שבח ותנחומין כגון רצון יראיו יעשה שומר ה' את כל אוהביו וכגון מקראות הסדורות בתפלת ערבית כי לא יטוש ה' את עמו וכיוצא בהן: אלוייה. ליוהו בדרך: צניתא. דקלים: אדכרתן מילתא כו'. וזה שאומרים מימות אדם הראשון הם שהוא גזר על אותו מקום לישוב דקלים: אם תכין לבם. אז תקשיב אזנך: זמנין תלתא. שחרית מנחה וערבית: יכול משבא לגולה הוחלה. התפלה הזאת הוחלה כמו נתחלה אבל קודם לכן לא היה רגיל בכך: יכול יהא כוללן. לשלש תפלות הללו בשעה אחת: יכול ישאל צרכיו כגון ברכות דאתה חונן עד ש''ת ואח''כ יתפלל שלש ברכות ראשונות שהן של שבח: רנה זו תפלה של שבח: בקשה. שאלת צרכיו: אחר אמת ויציב. קודם ג' ראשונות:

תוספות

אייתי כסא דזוגיתא חיורתא. מכאן נהגו לשבר זכוכית בנשואין: במקום גילה שם תהא רעדה. פשוטו של מקרא עבדו את ה' ביראה וכשיבא יום רעדה תגילו והכי מפורש בירושלמי עבדו את ה' ביראה היינו תפלה דאיקרי עבודה כדתניא בספרי (פ' עקב) ולעבדו בכל לבבכם זו תפלה: המקיז דם בבהמת קדשים וכו'. וקשה דאמר בפ''ג דע''ז (דף מד) גבי דמים חיצונים ודמים פנימיים של קרבנות אלו ואלו נמכרים לגננים לזבל אלמא דאין מועלין בהן וי''ל דהתם היינו לאחר זריקת דמים וכבר נתכפרו בעלים מה שאין כן הכא: רבנן עבדי כמתניתין. וכותייהו קי''ל ולכן אין מתפללין מתוך קלות ראש ושחוק אלא מתוך כובד ראש ושמחה של מצוה כגון שעסק בדברי תורה ולכן נהגו לומר פסוקי דזמרה ואשרי קודם תפלה: רב אשי עביד כברייתא ירושלמי לא יעמוד ויתפלל אלא מתוך דבר הלכה א''ר ירמיה העוסק בצרכי צבור כעוסק בדברי תורה דמי: שכן מצינו בנביאים הראשונים .. שסיימו דבריהם בדברי שבח ותנחומין. ומקשה בירושלמי חוץ מירמיה וכו' והא כתיב כי אם מאס מאסתנו (איכה ה) מיהו מההוא קראי דסוף תרי עשר וקהלת לא פריך מידי שחושבו בטוב בדברי תנחומין ולא מיירי בפורענות דישראל: ומוצאו בזוית אחרת. תימה דאמר לקמן (דף לד) הבא לשחות בסוף כל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא ישחה ותירץ הר''ר יוסף דהכא מיירי בתחנונים שהיה אומר אחר י''ח ברכות ולא נהירא דהא מי''ח קאמר ונראה להר''י דודאי בסוף כל ברכה אסור לשחות אבל באמצע הברכה מיהא מותר לשחות ובהכי מיירי הכא וכשהיה מגיע לסוף הברכה היה זוקף ולכך נהגו העולם בראש השנה וביום הכפורים שמתפללין זכרנו ובכן תן ותמלוך ששוחים כשמגיעים לפסוקים ובסוף ברכה זוקפין שאין לשחות בסוף ברכות אלא היכא דתקון:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר