|
טקסט הדף מנוקד
אִי נִשְׁפָּךְ בְּבֵיתוֹ כַּמַּיִם אִיכָּא בְּרָכָה וְאִי לָא לָא
אָמַר רַבִּי אִילְעַאי בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אָדָם נִיכָּר בְּכוֹסוֹ וּבְכִיסוֹ וּבְכַעְסוֹ וְאָמְרִי לֵיהּ אַף בְּשַׂחֲקוֹ: אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב יִשְׂרָאֵל וְגוֹי בַּפְּנִימִית וְיִשְׂרָאֵל בַּחִיצוֹנָה בָּא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי רַבִּי וְאָסַר וְלִפְנֵי רַבִּי חִיָּיא וְאָסַר יְתוּב רַבָּה וְרַב יוֹסֵף בְּשִׁילְהֵי פִּירְקֵיהּ דְּרַב שֵׁשֶׁת וְיָתֵיב רַב שֵׁשֶׁת וְקָאָמַר כְּמַאן אַמְרַהּ רַב לִשְׁמַעְתֵּיהּ כְּרַבִּי מֵאִיר כַּרְכֵּישׁ רַבָּה רֵישֵׁיהּ אָמַר רַב יוֹסֵף תְּרֵי גַּבְרֵי רַבְרְבֵי כְּרַבָּנַן לִיטְעוֹ בְּהַאי מִילְּתָא אִי כְּרַבִּי מֵאִיר לְמָה לִי יִשְׂרָאֵל בַּחִיצוֹנָה וְכִי תֵּימָא מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה וְהָא בְּעוֹ מִינֵּיהּ מֵרַב פְּנִימִי בִּמְקוֹמוֹ מַהוּ וְאָמַר לָהֶן מוּתָּר וְאֶלָּא מַאי כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב הָאָמַר עַד שֶׁיְּהוּ שְׁנֵי יִשְׂרְאֵלִים אוֹסְרִין זֶה עַל זֶה אֶלָּא כְּרַבִּי עֲקִיבָא דְּאָמַר רֶגֶל הַמּוּתֶּרֶת בִּמְקוֹמָהּ אוֹסֶרֶת שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמָהּ לְמָה לִי גּוֹי אֲפִילּוּ יִשְׂרָאֵל נָמֵי אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ לְעוֹלָם כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב וּכְרַבִּי עֲקִיבָא וְהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁעֵירְבוּ וְטַעְמָא דְּאִיכָּא גּוֹי דַּאֲסִיר אֲבָל לֵיכָּא גּוֹי לָא אֲסִיר בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מֵרַב יִשְׂרָאֵל וְגוֹי בַּחִיצוֹנָה וְיִשְׂרָאֵל בַּפְּנִימִית מַהוּ הָתָם טַעְמָא מִשּׁוּם דִּשְׁכִיחַ דְּדָיַיר דְּמִירְתַת גּוֹי וְסָבַר הַשְׁתָּא אָתֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַר לִי יִשְׂרָאֵל דַּהֲוָה גַּבָּךְ הֵיכָא אֲבָל הָכָא אָמֵינָא לֵיהּ נְפַק אֲזַל לֵיהּ אוֹ דִילְמָא הָכָא נָמֵי מִירְתַת דְּסָבַר הַשְׁתָּא אָתֵי יִשְׂרָאֵל וְחָזֵי לִי אֲמַר לֵיהּ תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד רֵישׁ לָקִישׁ וְתַלְמִידֵי דְּרַבִּי חֲנִינָא אִיקְּלַעוּ לְהָהוּא פּוּנְדָּק וְלָא הֲוָה שׂוֹכֵר וַהֲוָה מַשְׂכִּיר אֲמַרוּ מַהוּ לְמֵיגַר מִינֵּיהּ כֹּל הֵיכָא דְּלָא מָצֵי מְסַלֵּיק לֵיהּ לָא תִּיבְּעֵי לָךְ דְּלָא אָגְרִינָא כִּי תִּיבְּעֵי הֵיכָא דְּמָצֵי מְסַלֵּיק לֵיהּ מַאי כֵּיוָן דְּמָצֵי מְסַלֵּיק אָגְרִינָא אוֹ דִילְמָא הַשְׁתָּא מִיהָא הָא לָא סַלְּקֵיהּ אָמַר לָהֶן רֵישׁ לָקִישׁ נִשְׂכּוֹר וְלִכְשֶׁנַּגִּיעַ אֵצֶל רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבַּדָּרוֹם נִשְׁאַל לָהֶן אֲתוֹ שַׁיַּילּוּ לְרַבִּי אַפָּס אָמַר לָהֶן יָפֶה עֲשִׂיתֶם שֶׁשְּׂכַרְתֶּם רַבִּי חֲנִינָא בַּר יוֹסֵף וְרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא וְרַבִּי אַסִּי אִיקְּלַעוּ לְהָהוּא פּוּנְדָּק דַּאֲתָא גּוֹי מָרֵי דְפוּנְדָּק בְּשַׁבְּתָא אֲמַרוּ מַהוּ לְמֵיגַר מִינֵּיהּ שׂוֹכֵר כִּמְעָרֵב דָּמֵי מָה מְעָרֵב מִבְּעוֹד יוֹם אַף שׂוֹכֵר מִבְּעוֹד יוֹם אוֹ דִילְמָא שׂוֹכֵר כִּמְבַטֵּל רְשׁוּת דָּמֵי מָה מְבַטֵּל רְשׁוּת וַאֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת אַף שׂוֹכֵר וַאֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת רַבִּי חֲנִינָא בַּר יוֹסֵף אָמַר נִשְׂכּוֹר וְרַבִּי אַסִּי אָמַר לֹא נִשְׂכּוֹר אֲמַר לְהוּ רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא נִסְמוֹךְ עַל דִּבְרֵי זָקֵן וְנִשְׂכּוֹר אֲתוֹ שַׁיַּילוּ לֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר לָהֶן רש"י
אם נשפך בביתו כמים. הוי בכלל ברכה ואי לא. לא: אדם ניכר. אם הגון הוא: בכוסו. אם דעתו מיושבת עליו ביינו: בכיסו. כשנושא ונותן עם בני אדם אם באמונה הוא עושה: בכעסו. שאינו קפדן יותר מדאי: ישראל ונכרי בפנימית. שתי חצירות זו לפנים מזו והיה לו לבן פנימית דריסת הרגל על בן חיצונה: ואסר. בחיצונה עד שישכיר: בשילהי פירקיה. לאחר שסיים הדרשה: כר''מ. דלא בעי שני ישראלים אוסרין זה על זה: כרכיש רבה רישיה. הודה לדבריו: למה לי ישראל בחיצונה. דבעינן שני ישראלים: פנימי במקומו. בחצר הפנימית: מהו. להוציא מביתו לחצר: אמר להם מותר. אלמא לא אסר אלא בחיצונה שרשות שני ישראלים שולטת בה: אוסרים זה על זה. והני לאו אוסרים זה על זה נינהו דהא אמרי רבנן בשילהי פירקין רגל המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה משום דריסת הרגל ואף על פי שלא עירבה עמה: ואלא. רב כר''ע ס''ל והוו להו שני ישראלים אוסרין זה על זה הלכך אסר נכרי עלייהו למה לי משום נכרי ישראל פנימי לחודיה נמי אסר על חיצון: לעולם כר''א. משום הכי פנימי במקומו מותר וחיצון אסור משום דריסת הרגל דפנימי כר''ע וכיון דאסר עליה הוו להו בחיצונה שני ישראלים אוסרין זה על זה ומהני נכרי לבטל את עירובן אפילו עירבו ואי ליכא נכרי כי עירבו שרי: דמירתת נכרי. להרוג את ישראל הדר עמו בפנימית דסבר אתי ישראל דחיצונה ותבע ליה מיניה ולא מצינו למימר ליה נפק אזיל ליה לבראי דאמר לי: אי הוה נפיק אנא חזא ליה: תן לחכם ויחכם עוד. כי היכי דהתם אסור הכא נמי אסור: איקלעו לההוא פונדק. דהוו דיירי ביה בההוא חצר תרי ישראלים וחד נכרי ששכר את דירתו מחבירו נכרי ואותו שבת לא היה שם אותו נכרי השוכר אלא נכרי המשכיר והיו יראים שמא יבא נכרי בשבת: פונדק. יש בו חדרים פתוחין לחצר והאכסנאים נכנסים בהן ואוסרין זה על זה בשבת: היכא דלא מצי מסליק ליה. משכיר לשוכר עד זמנו: לא תיבעי לך. דודאי [לאו] ברשותיה הוא ולא מצינן למיגר מיניה: נשכור. דספק דבריהם להקל: דאתא נכרי בשבת. דמאתמול שפיר מצו לערובי דיורין דישראל דהוו ביה משום דנכרי לא אסר עלייהו היכא דליתיה ולא עירבו מאתמול ולא הוו (מצי) מטלטלי בחצר כי אתא נכרי אמרי מהו למיגר מיניה והדר נבטל רשות לגבי חד וההוא מיהו לישתרי להוציא: מה מבטל רשות אפילו בשבת. כדתנן במתניתין בית הלל אומרים משתחשך כו':
תוספות
התם טעמא מאי משום דשכיח דדייר. וא''ת כיון דשכיח אם כן פנימי במקומו אמאי מותר דע''כ לא שרי ראב''י יחיד במקום נכרי אלא משום דלא שכיח דדייר וי''ל כיון דרוב פעמים חד לא שכיח לא פלוג רבנן ושרו בכולהו וא''ת א''כ מאי קמיבעיא ליה אבל הכא אמינא כו' נהי דלא שכיח מ''מ ליתסר דלא פלוג רבנן בכל תרי במקום נכרי וי''ל דלחומרא לא אמר דלא פלוג: ריש לקיש ותלמידי ר' חנינא. כאן מוכיח כדברי ר''ת דר''ל גברא רבה הוה קודם שבא לפני רבי יוחנן דהאי עובדא הוה סמוך לפטירתו של רבי כיון דשייליה לרבי אפס דר' אפס לא חיה אחר רבי אלא שתי שנים ומחצה כדאיתא בכתובות בסוף הנושא (דף קג:) וכן משמע בפ' הבע''י (יבמות נז.) גבי שמעתא דקהל גרים אקרי קהל: איקלעו לההוא פונדק. פי' בקונטרס והיו יראין שמא יבא נכרי בשבת רוצה לומר דאם לא היה בא לא היה אוסר והיינו כרבי יהודה דתנן בפרק כיצד משתתפין (לקמן דף פו.) המניח ביתו והלך לשבות בעיר אחרת אחד ישראל ואחד נכרי אוסר רבי יהודה אומר אינו אוסר כו' ואע''ג דפסקינן לעיל בפרק מי שהוציאוהו (דף מז.) דהלכה כר''ש דאמר אפילו הניח את ביתו והלך. לשבות אצל בתו באותה העיר אינו אוסר לא בא ר''ש להחמיר בנכרי יותר מרבי יהודה אלא לגמרי בא להקל ולהתיר בישראל טפי מרבי יהודה דאפילו באותה העיר שרי שכבר הסיח מדעתו ועוד דקיימא לן כדברי המיקל בעירוב ואע''ג דרבי יוחנן לית ליה דלגמרי קאמר הנהו כללי דפרק מי שהוציאוהו (שם דף מו:) דר' יהודה ור''ש הלכה כרבי יהודה אפי' בעירוב מדבעי למידק דרב לית ליה הני כללי מדאשכחנא דפסיק כר''ש בההיא דעירוב מ''מ קיימא לן כרבי יהושע בן לוי לגבי ר' יוחנן דקאמר הלכה כדברי המיקל בעירוב כמו שרגיל ר''ת לדקדק ממגילה פרק בתרא (דף כז.) גבי ואת הבית הגדול שרף באש: . דלא הוה שוכר. לא היה שם אפי' אחד מבני ביתו דהא אמרינן לקמן דשוכר אפי' משכירו ולקיטו ואשתו נמי אם היתה שם היתה יכולה להשכיר כדמשמע לקמן גבי ההוא טורזינא: דאתא נכרי בשבתא. פירש בקונטרס ומאתמול לא הוו מצו לאיערובי דיורין מישראל דהוו ביה משום דנכרי אסר עלייהו אע''ג דליתיה ודבריו תמוהים שפירש סוגיא זו דלא כהלכתא דקיימא לן דאין נכרי אוסר אלא היכא דאיתיה כדפירשתי לעיל [ד''ה איקלעו] וכדפי' נמי בקונט' בההיא עובדא דלעיל ובפי' רש''י אחרים מצאתי דמאתמול שפיר מצו לאיערובי דיורין דישראל דהוו ביה משום דנכרי לא אסר עלייהו היכא דליתיה אמרו מהו למיגר מיניה והדר נבטל רשותא לגבי דחד דההוא יהא מותר להוציא עד כאן לשון הקונטרס והדין עמו שפירש דבעי ביטול אחר שכירות כדמוכח כולה שמעתא דבעי תרתי שכירות וביטול ואף על פי שעירבו לא משתרי בשכירות לחודיה דמיד כשבא הנכרי בטל ליה עירוב וכי הדר שכרו אין העירוב חוזר לקדמותו אף על גב דבספינות אמר במסכת שבת (דף קא:) ספינות קשורות זו בזו מערבין ומטלטלין מזו לזו נפסקו נאסרו חזרו ונתקשרו חזרו להתירן הראשון שאני הכא דמתחילה כשעשה העירוב אין סופו להתקיים כל השבת שעתיד הנכרי לבא אבל התם אין הספינות עומדות להפסק ואף על גב דהיכא דשכח אחד מבני חצר ולא עירב אין עירובו בטל אלא מבטל היחיד רשותו לאותן שעירבו ומותרין להכניס ולהוציא שאני התם
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|