|
טקסט הדף מנוקד
מַתְנִי' הָאִשָּׁה שֶׁהִיא עוֹשָׂה צְרָכֶיהָ וְרָאֲתָה דָּם רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אִם עוֹמֶדֶת טְמֵאָה וְאִם יוֹשֶׁבֶת טְהוֹרָה רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ טְהוֹרָה
אִישׁ וְאִשָּׁה שֶׁעָשׂוּ צׇרְכֵיהֶן לְתוֹךְ הַסֵּפֶל וְנִמְצָא דָּם עַל הַמַּיִם רַבִּי יוֹסֵי מְטַהֵר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַמֵּא שֶׁאֵין דֶּרֶךְ הָאִישׁ לְהוֹצִיא דָּם אֶלָּא שֶׁחֶזְקַת דָמִים מִן הָאִשָּׁה גְּמָ' מַאי שְׁנָא עוֹמֶדֶת דְּאָמְרִינַן מֵי רַגְלַיִם הֲדוּר לְמָקוֹר וְאַיְיתִי דָּם יוֹשֶׁבֶת נָמֵי נֵימָא מֵי רַגְלַיִם הֲדוּר לְמָקוֹר וְאַיְיתִי דָּם אָמַר שְׁמוּאֵל בִּמְזַנֶּקֶת מְזַנֶּקֶת נָמֵי דִּלְמָא בָּתַר דְּתַמּוּ מַיָּא אֲתָא דָּם אָמַר רַבִּי אַבָּא בְּיוֹשֶׁבֶת עַל שְׂפַת הַסֵּפֶל וּמְזַנֶּקֶת בְּתוֹךְ הַסֵּפֶל וְנִמְצָא דָּם בְּתוֹךְ הַסֵּפֶל דְּאִם אִיתָא דְּבָתַר דְּתַמּוּ מַיָּא אֲתָא עַל שְׂפַת הַסֵּפֶל אִיבְּעִי לֵיהּ לְאִשְׁתְּכוֹחֵי אָמַר שְׁמוּאֵל וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי וְכֵן אוֹרִי לֵיהּ רַבִּי אַבָּא לְקָלָא הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי אִישׁ וְאִשָּׁה [וְכוּ'] אִיבַּעְיָא לְהוּ אִישׁ וְאִשָּׁה עוֹמְדִין מָה לִי אָמַר רַבִּי מֵאִיר כִּי אָמַר רַבִּי מֵאִיר בְּחַד סְפֵקָא אֲבָל בִּסְפֵק סְפֵקָא לָא מְטַמֵּא אוֹ דִלְמָא לָא שְׁנָא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ הִיא הִיא מִמַּאי מִדְּלָא קָתָנֵי רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יוֹסֵי מְטַהֲרִין אִי הָכִי הַשְׁתָּא רַבִּי מֵאִיר בִּסְפֵק סְפֵקָא מְטַמֵּא בְּחַד סְפֵקָא מִיבַּעְיָא לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחוֹ דְּרַבִּי יוֹסֵי דַּאֲפִילּוּ בְּחַד סְפֵקָא מְטַהֵר וְאַדְּמִיפַּלְגִי בְּחַד סָפֵק לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחוֹ דְּרַבִּי יוֹסֵי לִיפְלְגוּ בִּסְפֵק סְפֵקָא לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחוֹ דְּרַבִּי מֵאִיר כֹּחַ דְּהֶיתֵּרָא עֲדִיף לֵיהּ וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר כִּי קָאָמַר רַבִּי מֵאִיר בְּחַד סְפֵקָא אֲבָל בִּסְפֵק סְפֵקָא לָא אָמַר אִם כֵּן לִיתְנֵי רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יוֹסֵי מְטַהֲרִין אִין הָכִי נָמֵי וְאַיְּידֵי דְּסָלֵיק מֵרַבִּי יוֹסֵי פָּתַח בִּדְרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי יוֹסֵי בְּחַד סְפֵקָא מְטַהֵר בִּסְפֵק סְפֵקָא מִיבַּעְיָא מַהוּ דְּתֵימָא הָנֵי מִילֵּי דִּיעֲבַד אֲבָל לְכַתְּחִלָּה לָא קָא מַשְׁמַע לַן תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן אִישׁ וְאִשָּׁה שֶׁעָשׂוּ צׇרְכֵיהֶן לְתוֹךְ הַסֵּפֶל וְנִמְצָא דָּם עַל הַמַּיִם רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יוֹסֵי מְטַהֲרִין וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַמֵּא אִיבַּעְיָא לְהוּ אִשָּׁה יוֹשֶׁבֶת מָה לִי אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן כִּי אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּעוֹמֶדֶת דִּדְחִיק לַהּ עָלְמָא אֲבָל יוֹשֶׁבֶת לָא אוֹ דִּלְמָא לָא שְׁנָא תָּא שְׁמַע דְּתַנְיָא יוֹשֶׁבֶת תּוֹלָה עוֹמֶדֶת אֵינָהּ תּוֹלָה דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ תּוֹלָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ אֵינָהּ תּוֹלָה אִיבַּעְיָא לְהוּ אִישׁ וְאִשָּׁה יוֹשְׁבִין מָה לִי אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן כִּי אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן עוֹמֶדֶת דִּדְחִיק לַהּ עָלְמָא וְיוֹשֶׁבֶת דְּחַד סָפֵק אֲבָל בִּסְפֵק סְפֵקָא לָא אָמַר אוֹ דִלְמָא לָא שְׁנָא תָּא שְׁמַע כֵּיוָן דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֶזְקַת דָּמִים מִן הָאִשָּׁה לָא שְׁנָא עוֹמְדִין וְלָא שְׁנָא יוֹשְׁבִין מַתְנִי' הִשְׁאִילָה חֲלוּקָהּ לְנׇכְרִית אוֹ לְנִדָּה הֲרֵי זוֹ תּוֹלָה בָּהּ שָׁלֹשׁ נָשִׁים שֶׁלָּבְשׁוּ חָלוּק אֶחָד אוֹ שֶׁיָּשְׁבוּ עַל סַפְסָל אֶחָד וְנִמְצָא עָלָיו דָּם כּוּלָּן טְמֵאוֹת יָשְׁבוּ עַל סַפְסָל שֶׁל אֶבֶן אוֹ עַל הָאִיצְטְבָא שֶׁל מֶרְחָץ רַבִּי נְחֶמְיָה מְטַהֵר שֶׁהָיָה רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר כׇּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טוּמְאָה אֵינוֹ מְקַבֵּל כְּתָמִים גְּמָ' אָמַר רַב בְּנׇכְרִית רש"ימתני' האשה. אם עומדת. מפרש בגמרא: צרכיהן. מי רגלים: ר' יוסי מטהר. דהא אפי' באשה גרידתא מטהר דליכא אלא חד ספק ספק בא מן המקור ספק בא ממקום מי רגלים וכ''ש הכא דדלמא מאיש אתו ובגמרא פרכינן השתא בחד ספק מטהר בתרי ספקי מיבעיא: גמ' במזנקת. מקלחת דכיון דנפק בקילוח כי אורחא לא דחיקא ולא הדור מי רגלים למקור ואין דרך דם מקור לצאת עם מי רגלים אבל שותתת איידי דאוקמה אנפשה הוא ואיכא למימר הדור כאילו עומדת אבל עומדת אי אפשר לה לזנק: מזנקת. נהי נמי דלא הדור למקור מיהו מאן לימא לן דבהדי מי רגלים אתא דנימא ודאי לאו ממקור הוא מדאתא בהדי מי רגלים אלא ממקום מי רגלים ומכה יש בה: דלמא בתר דתמו מיא. אתא דם ממקור ולא מחמת מי רגלים: וכן אורי ליה לקלא. שם אדם שהוצרך לדבר: איש ואשה עומדין מאי אמר בה ר' מאיר. דמטמא באשה עומדת הכא איכא ספק ספקא להקל דלמא מאיש אתי ואפילו אם תמצי לומר דמינה אתא דלמא לא הדור מי רגלים למקור וממקום מכה בא: היא היא. כי היכי דמטמא ר' מאיר באשה לחודה הכי נמי מטמא באיש ואשה עומדין: בחד ספקא מיבעיא. ולמה ליה לפלוגי ר''מ ברישא לאשמועינן בסיפא ר''מ מטמא דלישתמעו תרוייהו: דיעבד. כגון שנתעסקה בטהרות אבל לכתחלה אומרין לה אל תתעסק: קמ''ל. ממשנה יתירתא דלא אצטריך דאפי' לכתחלה קאמר: אשה. לחודה יושבת ועושה צרכיה ונמצא דם בספל: מה לי א''ר שמעון. מי אמרי' כי א''ר שמעון בעומדת דכיון דעומדת אפי' איכא איש בהדה מטמא דכיון דאמר ר''ש חזקת דמים מן האשה אין כאן ספק ספקא אבל יושבת ודאי ממקום מי רגלים אתא ותולה במכה: איש ואשה יושבין מה לי אמר ר''ש. מי אמרי' כי אמר מתני' בעומדין ואלימא ליה עומדת דאפי' בתרי ספקי מטמא וברייתא נמי דמטמא ר''ש ביושבת משום דליכא איש בהדה אבל הכא דתרתי לקולא יושבת ואיש בהדה לא: ת''ש. מדקתני' חזקה אלמא לא מספקא דם באיש כלל: מתני' השאילה חלוקה לנכרית או לנדה. ואחר כך לבשתה היא ומצאה עליה כתם: הרי זו תולה בה. וטהורה דכיון דנדה היא לא מקלקלה לה מידי ונכרית נמי טמאה ותליא בה אבל ישראלית טהורה ששאלה חלוק מחבירתה טהורה ואחר כך לבשתה חבירתה שתיהן טמאות כדקתני שלש נשים כו' דכיון דאי תליא בה מקלקלה לה מאי חזית דמקלקלה לה להך טפי מהך: של אבן. שאינו מקבל טומאה וספסל דרישא בשל עץ דראוי ליטמא במושב הזב והנדה: אין מקבל כתמים. כלומר לא גזרו על כתמים טעמא דרבי נחמיה מפרש בגמרא: גמ' תוספותהאשה. מאי שנא עומדת דאמר הדור מי רגלים למקור ואייתי דם. פרש''י בריש פירקין דלעיל דאיידי דדחיק לה עלמא דמעומד השתינה ולא יכלה לעצור הדור מי רגלים למקור ואייתי דם יושבת נמי לימא הדור מי רגלים למקור דס''ד השתא בשותתת דהשתא נמי דחיק לה עלמא ומשני במזנקת מקלחת כיון דנפיק כי אורחיה לא דחיק לה ולא הדור מי רגלים למקור דאין דרך לדם מקור לצאת עם מי רגלים אבל שותתת איידי דמוקמה אנפשה איכא למימר הדור כאילו עומדת אבל עומדת אי אפשר לה לזנק ופריך מזנקת נמי נהי דלא הדור למקור מיהו מאן לימא לן דבהדי מי רגלים אתא דנימא ודאי לאו ממקור הוא דאתא כיון דאתו בהדי מי רגלים אלא ממקום מי רגלים באו ומכה יש בה דלמא בתר דתמו מיא אתא דם ממקור ולא ממי רגלים ע''כ לשון רש''י וקשה על מה שפי' דעומדת אי אפשר לה לזנק א''כ אמאי נקט כלל עומדת לא ליתני אלא יושבת וליפלוג בין מזנקת לשותתת ויש ליישב פ''ה דנקט עומדת משום דפסיקא ליה דלעולם שותתת היא אי נמי משום ר' יוסי נקט לה דאפי' בעומדת שאין רחמה נפתח מטהר ועוד יש לומר דעומדת שפיר אפשר לה לזנק והמקשה היה סבור דמתניתין איירי בכל ענין בין בשתיתה בין בזנוק ולהכי פריך מאי שנא עומדת דטמאה משום חדא ריעותא דאין רחמה נפתח אע''ג דמזנקת יושבת נמי תהא טמאה היכא דשותתת ומשני דכולה איירי דווקא במזנקת והא דלא מפליג ביושבת גופה וליתני דטמאה בשותתת משום דבעי לאשמועינן דעומדת טמאה היא אפי' מזנקת ועוד י''ל דהמקשה סבר דאיירי מתני' בשותתת דבמזנקת אפי' עומדת טהורה דליכא למימר הדור הואיל ומזנקת ולהכי פריך יושבת כיון דשותתת ואיכא חדא לריעותא ומשני דאיירי במזנקת ואפילו הכי עומדת טמאה דאיכא למימר הדור כו' ובעינן תרתי לטיבותא: דלמא בתר דתמו מיא. פירוש אפילו במזנקת דלמא בתר שהניחה מלזנק ושותתת הדור למקור ואתי דם אבל על פי' הקונטרס דפי' דלאחר שכלו מי רגלים אתא דם כי אורחא קשה דאם כן בשעה שמזנקת נמי לפרוך דילמא בא דם כדרכו כשאר אשה שהיא רואה אלא ודאי פשיטא ליה מדלא חזאי קודם עשיית צרכיה או אחר כך אם כן הדם לאו ממילא אתא אלא על ידי מי רגלים שחזרו למקור ואתא דם ושמא בשעת זינוק אי אפשר לדם לבא כדרכו שמחמת הזינוק נסתם המעיין של דם: וכן אורי ליה רבי אבא לקלא. נראה דקלא שם חכם אבל ל''ג לקולא דמה לו להזכירו: מדלא קאמר ר' מאיר ור' יוסי מטהרין. וא''ת אדרבה מדלא קאמר רבי מאיר ורבי שמעון מטמאין שמע מינה שרבי מאיר מטהר וי''ל דלא הוה מצי למיתני הכי דהא מסיק דחזקת דמים מן האשה ומהא מסיק לקמן דר' שמעון מטמא אפילו באיש ואשה יושבים ורבי מאיר מטהר אפילו באשה יושבת: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|