|
טקסט הדף מנוקד
חַיֶּיבֶת בְּחַלָּה וְאֵינָהּ נִפְסֶלֶת בִּטְבוּל יוֹם דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטְרִין מִן הַחַלָּה
סַבְרוּהָ מַאן דְּאָמַר תְּרוּמָה דְּאוֹרָיְיתָא חַלָּה דְּאוֹרָיְיתָא מַאן דְּאָמַר תְּרוּמָה דְּרַבָּנַן חַלָּה דְּרַבָּנַן אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא קָסָבַר רַבִּי יוֹסֵי חַלָּה בַּזְּמַן הַזֶּה דְּרַבָּנַן אָתֵי דִּמּוּעַ דְּרַבָּנַן וּמַפְקַע חַלָּה דְּרַבָּנַן אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ חַלָּה דְּאוֹרָיְיתָא אָתֵי דִּמּוּעַ דְּרַבָּנַן וּמַפְקַע חַלָּה דְּאוֹרָיְיתָא וְדִלְמָא קָסָבַר רַבִּי יוֹסֵי תְּרוּמָה בַּזְּמַן הַזֶּה דְּאוֹרָיְיתָא וְחַלָּה דְּרַבָּנַן וְכִדְאַהְדַּר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ דְּאָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ אַשְׁכַּחְתִּינְהוּ לְרַבָּנַן דְּבֵי רַב דְּיָתְבִי וְקָאָמְרִי אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר תְּרוּמָה בַּזְּמַן הַזֶּה דְּרַבָּנַן חַלָּה דְּאוֹרָיְיתָא שֶׁהֲרֵי שֶׁבַע שֶׁכִּבְּשׁוּ וְשֶׁבַע שֶׁחִלְּקוּ נִתְחַיְּיבוּ בְּחַלָּה וְלֹא נִתְחַיְּיבוּ בְּמַעֲשֵׂר וְאָמֵינָא לְהוּ אֲנָא אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר תְּרוּמָה בַּזְּמַן הַזֶּה דְּאוֹרָיְיתָא חַלָּה דְּרַבָּנַן דְּתַנְיָא אִי בְּבוֹאֲכֶם יָכוֹל מִשֶּׁנִּכְנְסוּ לָהּ שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה מְרַגְּלִים תַּלְמוּד לוֹמַר בְּבוֹאֲכֶם בְּבִיאַת כּוּלְּכֶם אָמַרְתִּי וְלֹא בְּבִיאַת מִקְצַתְכֶם וְכִי אַסְּקִינְהוּ עֶזְרָא לָא כּוּלְּהוּ סְלוּק מַתְנִי' מָשָׁל מָשְׁלוּ חֲכָמִים בָּאִשָּׁה פַּגָּה בּוֹחַל וָצֶמֶל פַּגָּה עוֹדָהּ תִּינוֹקֶת בּוֹחַל אֵלּוּ יְמֵי נְעוּרֶיהָ בְּזוֹ וּבָזוֹ אָמְרוּ אָבִיהָ זַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּבַהֲפָרַת נְדָרֶיהָ צֶמֶל כֵּיוָן שֶׁבָּגְרָה שׁוּב אֵין לְאָבִיהָ רְשׁוּת בָּהּ אֵיזֶהוּ סִימָנִין רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר מִשֶּׁיַּעֲלֶה הַקֶּמֶט תַּחַת הַדַּד רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר מִשֶּׁיַּטּוּ הַדַּדִּים בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר (מִשֶּׁיַּשְׁחִיר) [מִשֶּׁתַּשְׁחִיר] הַפִּיטּוֹמֶת רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נוֹתֵן יָדוֹ עַל הָעוֹקֶץ וְהוּא שׁוֹקֵעַ וְשׁוֹהֶא לַחֲזוֹר גְּמָ' פַּגָּה עוֹדָהּ תִּינוֹקֶת כְּדִכְתִיב הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ בּוֹחַל אֵלּוּ יְמֵי הַנְּעוּרִים כְּדִתְנַן הַתְּאֵנִים מִשֶּׁיִּבְחֲלוּ וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה אָמַר רַב מִשֶּׁיַּלְבִּין רָאשֵׁיהֶן וְאִיבָּעֵית אֵימָא מֵהָכָא וַתִּקְצַר נַפְשִׁי בָּהֶם וְגַם נַפְשָׁם בָּחֲלָה בִי צֶמֶל כְּמַאן דְּאָמַר יָצְתָה מְלֵאָה וְאֵיזֶהוּ סִימָנִים רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר מִשֶּׁיַּעֲלֶה הַקֶּמֶט אָמַר שְׁמוּאֵל לֹא מִשֶּׁיַּעֲלֶה הַקֶּמֶט מַמָּשׁ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁתַּחְזִיר יָדֶיהָ לַאֲחוֹרֶיהָ וְנִרְאֵית כְּמִי שֶׁיַּעֲלֶה הַקֶּמֶט תַּחַת הַדַּד שְׁמוּאֵל בְּדַק בְּאַמְתֵיהּ וִיהַב לַהּ אַרְבְּעָה זוּזֵי דְּמֵי בוֹשְׁתָּהּ שְׁמוּאֵל לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר שְׁמוּאֵל לְעוֹלָם בָּהֶם תַּעֲבוֹדוּ לַעֲבוֹדָה נְתַתִּים וְלֹא לְבוּשָׁה שְׁמוּאֵל מְיַיחֵד לְהוּ רַב נַחְמָן מַחְלֵיף לְהוּ רַב שֵׁשֶׁת מָסַר לְהוּ לְעַרְבָיֵ[י] וְאָמַר לְהוּ אִזְדְּהַרוּ מִיִּשְׂרָאֵל רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כּוּ' מַאי עוֹקֶץ אָמַר שְׁמוּאֵל עוּקְצוֹ שֶׁל דַּד תָּנוּ רַבָּנַן אֵלּוּ הֵן סִימָנֵי בַגְרוּת רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר מִשֶּׁיִּתְקַשְׁקְשׁוּ הַדַּדִּין רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר מִשֶּׁיַּכְסִיף רֹאשׁ הַחוֹטֶם מִשֶּׁיַּכְסִיף אַזְקִונַהּ לַהּ אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי מִשֶּׁיַּפְצִיל רֹאשׁ הַחוֹטֶם רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מִשֶּׁתַּקִּיף הָעֲטָרָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מִשֶּׁנִּתְמַעֵךְ רש"יחייבת בחלה. ולא אמרינן דתרומה פוטרת לה ואע''ג דתרומה אינה חייבת בחלה מדומע חייב בחלה מ''ט דדימוע דרבנן הוא דמדאורייתא חד בתרי בטיל דכתיב (שמות כג) אחרי רבים להטות ורבנן הוא דאצרוך אחד ומאה הלכך לא אתי דימוע דרבנן ומפקע חלה אפילו בזמן הזה דקסברי ר''מ ורבי יהודה חלה בזמן הזה דאורייתא: פוטרין מן החלה. כדמפרש לקמן דקסברי חלה בזמן הזה דרבנן ואתי דימוע דרבנן ומפקע חלה דרבנן והיינו דאמרן לעיל תני ולא סבר לה דהא חזינן דלרבי יוסי חלה בזמן הזה דרבנן וסברוה הנך רבנן דמייתי ראייה מהכא דכי היכי דקאמר ר' יוסי חלה בזמן הזה דרבנן הוא הדין לתרומה: ודלמא. אע''ג דקא חזית מהכא לר' יוסי חלה דרבנן אפ''ה סבירא ליה תרומה דאורייתא וליכא הכי נמי מסתברא דקא בעית לאתויי: נתחייבו בחלה. דכתיב בחלה (במדבר טו) בבואכם אל הארץ והרי באו: ולא נתחייבו במעשר. דבמעשר כתיב (דברים יד) תבואת זרעך עד שיביא כל אחד ואחד את שלו: מתני' פגה. סמדר כך באשה עודה תינוקת קרו לה פגה כל זמן שאין לה סימן לא בדדים ולא בשערות: בוחל. כשהפרי גדל קצת כדתני בגמרא התאנים משיבחלו כך כשיש לה סימן דדין קצת בידוע שהביאה שתי שערות ונערה היא: צמל. בגמ' מפרש לה לשון נוטריקון יצתה מלאה שיש לה סימן מובהק בדדיה ולקמן מפרש סימנין במתני' והיא בוגרת: בזו ובזו. אפי' כשהיא נערה אביה זכאי כו' דכתיב (במדבר ל) בנעוריה בית אביה כל שבח נעוריה לאביה: איזו היא סימנין. אצמל קאי: קמט. פרונצ''ש שגדלו דדיה עד שכפול מעט על החזה ויראה כקמט: משיטו. גדולים יותר: הפיטומת. ראש הדד כמו (סוכה דף לד:) ניטלה פיטמתו: עוקץ. כמו עוקצי האגסים (עוקצין פ''א מ''ז) פוכיצ''ש בלע''ז חודו של דד שהתינוק יונק ופיטומת היינו סביבות עוקץ: גמ' משיבחלו. חייבין במעשר: משילבין ראשיהן. שמשתנין כשמגדילין הכא נמי משישתנה הדד ויראה בו סימן שמגדיל: בחלה בי. גדלה עלי אדם הקץ בדבר נראה לו כגדול אנקיישנ''ץ בלע''ז: מייחד להו. שפחותיו מייחד לאנשים עבדיו ואינו מפקירן משום בושת: מחליף להן. את של זה בזה ואינו מקפיד על בושתן: לערבי. מפקיר שפחותיו לערביים ונוהג בהן מנהג הפקר: משיתקשקשו. כמו (סוטה דף ט:) מקשקשת לפניו כזוג בטנ''ט בלע''ז כלומר גדולים הרבה: חוטם. ספק: משיפציל. ספק: משתקיף עטרה. שגדול העוקץ ועב ומוקף עטרה והיינו שיעורא דא''ר יוסי נמי במתני' שיהא נותן ידו על העוקץ ושוקע ושוהא לחזור: תוספותואינה נפסלת בטבול יום. וא''ת באלו עוברין (פסחים דף מד.) גבי מקפה של חולין ושום ושמן של תרומה קאמר דאם נגע טבול יום במקצתו דפסל כולו במגעו וי''ל דהתם מיירי בשעשאו גוש בקערה: אתי דימוע דרבנן ומפקע חלה דרבנן. מכאן מביא ריב''א ראיה דתרומה בטלה ברוב דאורייתא והא דדרשינן בסיפרא מאת מקדשו ממנו דעולה בק''א אסמכתא בעלמא הוא וכן הא דקאמר התם דערלה וכלאי הכרם דכפל איסורו ליאסר בהנאה כפל בעלייתו שצריך אחד ומאתים ומיהו ראייה דהכא יש לדחות דלעולם מדאורייתא הכל נאסר לזרים מטעם תערובת התרומה שאינה ניכר אבל מה שגם החולין נחשבו כתרומה ליפטר מן החלה כאילו הכל תרומה זה אינו אלא מדרבנן ומיהו יש להביא ראיה גבי נפלו אגוזים ונתפצעו בהניזקין (גיטין דף נד:) דיש ספרים דגרסי והא הכא דמדאוריית' ברובו בטלה ובשלהי הערל (יבמות דף פב.) גבי שתי קופות אחת של חולין ואחת של תרומה ולפניהן שתי סאות כו' דקא''ר יוחנן והוא שרבו חולין על התרומה פי' דשרי מדאורייתא ולהכי אמר שאני אומר ובריש ההוא פירקא (דף עג:) נמי קאמר תרומה חמורה ממעשר שכן מחפ''ז ולא חשיב ק''א: ל''ג אילו נאמר כי תבואו הייתי אומר משנכנסו ב' או ג' מרגלים דהא רישא דברייתא הכי איתא בספרי (פרשת שלח) (ובספ''ק דקדושין מייתי לה) משונה ביאה זו של חלה דבעלמא כתיב כי תבואו כי יביאך וכאן כתיב בבואכם לומר מיד כשנכנסו קודם כבוש וחילוק אלמא משמע דכי תבואו משמע ביאה חשובה דהיינו לאחר כבוש וחילוק והיכי מצי למימר אפי' ב' או ג' מרגלים אלא הכי גרסינן אי בבואכם יכול אפי' ב' או ג' מרגלים וקאי אדלעיל מיניה: לא כולהו סלוק. ואם תאמר והלא כל יושביה עליה קרינן לענין יובל לפי שמקצת כל השבטים עלו לפר''ת דאמר דיובל נהג בבית שני מהאי טעמא וי''ל דבבואכם משמע טפי בביאת כולכם ואם תאמר היכי ס''ד מעיקרא דתרומה בזמן הזה דאורייתא לרבי יוסי והוי סייעתא לר''ל דלעיל הא ר''ל גופיה סבר דלר' יוסי תרומה בזמן הזה דרבנן בפרק הערל (יבמות ד' פא.) וי''ל דהוי מצי למימר וליטעמיך: איזהו סימניה. פ''ה סימני בגרות ורבי יוסי דאמר בגמרא משתקיף העטרה היינו נמי דקאמר הכא משיתן ידו על העוקץ וקשה דאי חד שיעורא הוא למה שינה רבי יוסי לשונו ותו דכל תנאי דגמרא שום אחד מהם אינו מזכיר משיעורא דמתניתין ועוד דאם כן בבוחל לא נתן שום סימן ובגמרא קאמר בוחל מלמעלה בידוע שהביאה ב' שערות הא לא שמעינן סימני דבוחל לכך פר''ת דאיזהו סימניה דקאמר הכא אבוחל קאי ולפירוש זה אתי שפיר הא דקאמר בגמרא הלכה כדברי כולן להחמיר לענין מיאון: בדק באמתיה ויהיב ד' זוזי דמי בושתה. להנצל מעונש היה נותן לה דהא ר' יהודה אמר בהחובל (ב''ק דף פז.) אין לעבדים בושת ואפילו למ''ד יש לעבדים בושת הוי לרבו: ראש החוטם. פ''ה ספק דלא אתפרש ובפרק לולב הגזול (סוכה דף לה:) גבי אתרוג מזכיר פיטומא ועוקץ וחוטם ומתוך כך משמע דשלשתן באתרוג לצד ראשו ואין אחד מהם לצד זנבו דומיא דדד דגבי דד ליכא לפרושי הכי כמו שפירש באתרוג: מסר להו לערבי. משמע מכאן דשפחה כנענית מותרת בעובד כוכבים וה''ה דעבד כנעני מותר בעובדת כוכבים ולא גזרו עליו משום נשג''ז אע''ג דאיסור נדה ואשת איש דאורייתא שייך שפיר בעבד וא''כ בשלהי מסכת ע''ז (דף עו:) דא''ל שבור מלכא לבטי אדכר לך מה דעבדת באורתא שקבל עובדת כוכבים זונה שמסר לו אושפיזו (ורב) יהודה לא קבל עובדת כוכבים זונה לא עשה בטי איסורא דמותר הוה בה דהא עבד הוה כדקאמר בפרק עשרה יוחסין (קדושין דף ע:) דבטי בר טבי ברמות רוחיה לא קבל גיטא דחירותא: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|