|
טקסט הדף מנוקדאַף זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים שְׁלָשְׁתָּן אֲסוּרוֹת תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה אַלִּיבָּא דִּשְׁמוּאֵל אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְשָׁלֹשׁ חֲצֵירוֹת הַפְּתוּחוֹת זוֹ לָזוֹ וּפְתוּחוֹת לִרְשׁוּת הָרַבִּים עֵירְבוּ שְׁתַּיִם עִם הָאֶמְצָעִית זוֹ מְבִיאָה מִתּוֹךְ בֵּיתָהּ וְאוֹכֶלֶת וְזוֹ מְבִיאָה מִתּוֹךְ בֵּיתָהּ וְאוֹכֶלֶת זוֹ מַחְזֶרֶת מוֹתָרָהּ לְתוֹךְ בֵּיתָהּ וְזוֹ מַחְזֶרֶת מוֹתָרָהּ לְתוֹךְ בֵּיתָהּ אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים שְׁלָשְׁתָּן אֲסוּרוֹת וְאַזְדָּא שְׁמוּאֵל לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר שְׁמוּאֵל חָצֵר שֶׁבֵּין שְׁנֵי מְבוֹאוֹת עֵירְבָה עִם שְׁנֵיהֶם אֲסוּרָה עִם שְׁנֵיהֶם לֹא עֵירְבָה עִם שְׁנֵיהֶם אוֹסֶרֶת עַל שְׁנֵיהֶן הָיְתָה בְּאֶחָד רְגִילָה וּבְאֶחָד אֵינָהּ רְגִילָה זֶה שֶׁרְגִילָה בּוֹ אָסוּר וְזֶה שֶׁאֵינָהּ רְגִילָה בּוֹ מוּתָּר אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא עֵירְבָה עִם שֶׁאֵינָהּ רְגִילָה בּוֹ הוּתַּר רְגִילָה לְעַצְמוֹ וְאָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא אָמַר שְׁמוּאֵל אִם עֵירְבָה רְגִילָה לְעַצְמוֹ וְזֶה שֶׁאֵינָהּ רְגִילָה בּוֹ לֹא עֵירַב וְהִיא עַצְמָהּ לֹא עֵירְבָה דּוֹחִין אוֹתָהּ אֵצֶל שֶׁאֵינָהּ רְגִילָה בּוֹ וּכְגוֹן זֶה כּוֹפִין עַל מִדַּת סְדוֹם אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל הַמַּקְפִּיד עַל עֵירוּבוֹ אֵין עֵירוּבוֹ עֵירוּב מָה שְׁמוֹ עֵירוּב שְׁמוֹ רַבִּי חֲנִינָא אָמַר עֵירוּבוֹ עֵירוּב אֶלָּא שֶׁנִּקְרָא מֵאַנְשֵׁי וַרְדִּינָא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל הַחוֹלֵק אֶת עֵירוּבוֹ אֵינוֹ עֵירוּב כְּמַאן כְּבֵית שַׁמַּאי דְּתַנְיָא חֲמִשָּׁה שֶׁגָּבוּ אֶת עֵירוּבָן וּנְתָנוּהוּ בִּשְׁנֵי כֵלִים בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין זֶה עֵירוּב וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים הֲרֵי זֶה עֵירוּב אֲפִילּוּ תֵּימָא בֵּית הִלֵּל עַד כָּאן לָא קָאָמְרִי בֵּית הִלֵּל הָתָם אֶלָּא דְּמָלְיָין לְמָנָא וְאִיַּיתַּר אֲבָל הֵיכָא דְּפַלְגֵיהּ מִיפְלָג לָא וְתַרְתֵּי לְמָה לִי צְרִיכִי דְּאִי אַשְׁמְעִינַן הָתָם מִשּׁוּם דְּקָפֵיד אֲבָל הָכָא אֵימָא לָא וְאִי אַשְׁמְעִינַן הָכָא מִשּׁוּם דְּפַלְגֵיהּ מִיפְלָג אֲבָל הָתָם אֵימָא לָא צְרִיכָא אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַבָּא לְרַב יְהוּדָה בְּבֵי מַעְצַרְתָּא דְּבֵי רַב זַכַּאי מִי אָמַר שְׁמוּאֵל הַחוֹלֵק אֶת עֵירוּבוֹ אֵינוֹ עֵירוּב וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל בַּיִת שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ עֵירוּב אֵינוֹ צָרִיךְ לִיתֵּן אֶת הַפַּת מַאי טַעְמָא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמַר דְּכֵיוָן דְּמַנַּח בְּסַלָּא כְּמַאן דְּמַנַּח הָכָא דָּמֵי הָכִי נָמֵי כֵּיוָן דְּמַנַּח בְּסַלָּא כְּמַאן דְּמַנַּח הָכָא דָּמֵי אֲמַר לֵיהּ הָתָם אַף עַל פִּי שֶׁאֵין פַּת מַאי טַעְמָא דְּכוּלְּהוּ הָכָא דָּיְירִי אָמַר שְׁמוּאֵל עֵירוּב מִשּׁוּם קִנְיָן וָאֵם תֹּאמַר מִפְּנֵי מָה אֵין קוֹנִין בְּמָעָה מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת הֵיכָא דְּעֵירַב מִיהוּ לִקְנֵי גְּזֵירָה שֶׁמָּא יֹאמְרוּ מָעָה עִיקָּר וְזִמְנִין דְּלָא שְׁכִיחַ מָעָה וְלָא אָתֵי לְאִיעָרוֹבֵי בְּפַת דְּאָתֵי עֵירוּב לְאִיקַלְקוֹלֵי רַבָּה אָמַר עֵירוּב מִשּׁוּם דִּירָה מַאי בֵּינַיְיהוּ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ כְּלִי וּפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה רש"יאף זו דברי ר' שמעון. אפילו להשתמש שתיהן עמה ר' שמעון הוא דשרי דהא אפילו אמצעית בשתיהן נמי שרי אבל לרבנן פליגי בכולה ואמרו שלשתן אסורין זו עם זו ל''א אף זו דברי ר''ש ר' שמעון גופיה לא שרי אלא חיצונות באמצעית וקשיא לי הא תנן במתניתין היא מותרת עמהן ועוד מאי אף הכי איבעי ליה למימר זו דברי ר''ש אף משמע דבתרוייהו שרי ולשון אחרון זה שמעתי וכן עיקר והיא מותרת עמהן דמתניתין מתרץ לך שמואל דבהיתר שימוש שבאמצעית קאמר דומיא דהוא מותר עמהן דרישא ואיידי דתנא רישא הוא מותר עמהן תני נמי סיפא ואף זו הכי משמע אף ר' שמעון המיקל אוסר בזו דאין אמצעית מותרת בחיצונות אף איסור זה ר''ש נמי אמרו כרבנן ואלישנא קמא קשיא מאי ואזדא שמואל לטעמיה אי נמי הוה אמר כרב הוה מצי נמי למימר לרבנן עירבה עם שתיהן אסורה עם שתיהן דאין ב' רשויות משתמשות לרשות אחת: תניא כוותיה דשמואל: דאפילו ר''ש לא התיר אמצעית בחיצונות כדקתני זו מביאה מתוך ביתה כו' ואילו אמצעית בחיצונות לא קאמר: ואזדא שמואל לטעמיה. דאמר אף לר''ש אין שתי רשויות משתמשות לרשות אחת: למה הדבר דומה. אשלשה ששבתו בדרך קאי: זו מביאה. באמצעית ואוכלת וזו מביאה באמצעית ואוכלת: חצר שבין שני מבואות. פתוחה לשניהן: ה''ג עירבה עם שניהן אסורה עם שניהן. אפילו לרבי שמעון והיינו שמואל לטעמיה דאמר שמואל הלכה כדברי המיקל בעירוב ואי הוה שרי ר''ש בהא לא הוה אמר שמואל אסורה עם שניהן: לא עירבה עם שניהן. לא עירבה לא עם זו ולא עם זו: אוסרת על שניהן. מלהוציא מחצרותיהן למבוי וכגון שרגילה כל ימות החול לצאת ולבא בשניהן דרך פתחים דריסת הרגל שיש לה אוסרתן כדמפרש דאי לא הויא רגילה אלא בחד לא אסרה אאידך ואע''ג דרגילה עם שניהן זו היא תקנתה מערבת עם האחד וגליא דעתה שנסתלקה מן האחר ומותר האחד לעצמו: היתה באחד רגילה. לצאת ולבא כל שעה ובאחד אינה רגילה ולא עירבה לא עם זו ולא עם זו זה שרגילה בו אסור שחצר זו אוסרת עליו דמיניה הוא והרי לא עירבה והאחר מותר שאינה הימנו: הותר רגילה לעצמו. דהא סלקא נפשה מיניה: וזה שאינה רגילה בו לא עירב. אפילו בפני עצמו: והיא נמי לא עירבה. לא עם זה ולא עם זה: דוחין אותה אצל שאינה רגילה. שלא לאסור על זה שעירב הואיל והאי לא מפסדא מידי דהא לא עירב: מדת סדום. דאפילו מידי דלא חסר ביה לא מהני לחבריה והכא על כרחיה דחינן ליה גביה: מדת סדום. שלי שלי: המקפיד על עירובו. אם יאכל אחד מבני חבורה את הפת שנתן הוא: עירוב שמו. שיהו כולן מעורבין ומרוצין בו שלא ימחה זה בחברו אלא שותפות נוחה ועריבה: אנשי וורדינא. ציקנין היו: החולק. בשני כלים אינו עירוב משום האי טעמא גופיה דמה שמו עירוב שמו: דמלא למנא ואייתר. שלא יכול הכלי להחזיק כל העירוב ולא חילקו מדעת וכי קאמר שמואל כגון שחילקו מדעת: ותרתי למה לי. לשמואל הואיל ותרוייהו חד טעמא דקפיד וחולק: דמיפלג פלגיה. ובטל שמיה דעירוב משמע מעורב: שמניחין בו עירוב. ארבעה שגבו עירובן ונתנוהו בבית חמישי אין צריך להניח שם פיתו: לאו משום דכיון דמנח ליה. לבעל הבית ריפתא בסלא דידיה שהוא אוכל ממנו כמאן דמנח בכלי עם העירוב דמי: דכולהו הכא דיירי. משום פיתן הויא להו דירתן וכ''ש בעל הבית שהוא דר שם ממש בתוכו ואפילו אין לו פת בכל הבית שפיר דמי: עירוב. שהוא מצרפן טעמא משום קנין שמקנה להו בעל הבית רשותו ונמצאו כולם בעלים בבית זה שהעירוב מונח בו וכל חצר משועבדת לרשותם זו ואחת היא: ומפני מה אין מערבין במעה. ליתן כל אחד ואחד מעה ומעותיו יקנו לו רשות חבירו: לאיקלקולי. להשתכח תורת עירוב: משום דירה. שדעתו של אדם על פיתו והוו להו כאילו דיירי בההוא ביתא ואין בחצר זו אלא דירה אחת והרי כל רשות החצר מיוחדת לבית זה: הדי גרסינן איכא בינייהו כלי ושאין בו שוה פרוטה וקטן. למאן דאמר משום קנין יכולין ליקנות בסודר כדרך שאר קנין ואין יכולין לקנות בפת שאין בו שוה פרוטה ואפילו הויא מזון ב' סעודות ואין יכול לעשות הקטן שליח לערב עליו עירובי חצירות דלאו בר מקנה ואקנויי הוא ולמ''ד משום דירה לא מהני קנין סודר ומערבין באוכל שאין בו שוה פרוטה וקטן גובה את העירוב דפת משויא להו חדא דירה וקטן לאו מידי עביד: תוספותזו מביאה מתוך ביתה ואוכלת לפ''ה דווקא נקט אבל אמצעית . בחיצונות לא ולר''ת איכא למימר דלרבותא נקט דכ''ש אמצעית בחיצונות דליכא למגזר כולי האי ולפי' מהר''י נקט הא משום דמהא פריך לרבנן מאי שנא התם דפליגיתו וגזריתו והכא לא גזריתו מכדי למה הדבר דומה כו': עירוב משום קנין. פירוש דבהאי פת מיקני רשות להדדי אע''ג דפירי לא עבדי חליפין מ''מ קנו בתורת דמים וא''ת והתנן לקמן בהדר (דף עא.) בעל הבית שהיה שותף לשכיניו לזה ביין ולזה בשמן אין צריך לערב ואמר בהדר (דף עג:) נמי בני חבורה שהיו מסובין וקדש עליהם היום סומכין על הפת שעל השולחן משום עירוב ולמ''ד משום דירה אתי שפיר וי''ל דכיון שיש קירוב דעת ביניהן עשאוה חכמים כאילו הקנו זה לזה: מפני שאינה מצויה. ובשאר ... דברים נמי אין מערבין עירובי חצירות אלא בפת דשכיח טפי וגבי שיתוף הקילו שלא להצריך פת ושרי בשאר דברים דשכיחי קצת אבל במעה דלא שכיח כלל לא: איכא בינייהו כלים ופחות משוה פרוטה. דלמ''ד משום קנין אין מערבין בפחות משוה פרוטה אע''ג דאיכא מזון ב' סעודות וא''ת וכי איכא שוה פרוטה להוי עירוב אע''ג דליכא מזון ב' סעודות דהא אפילו בכלי הוי עירוב למ''ד משום קנין אם כן מה צריך ב' סעודות וי''ל כשמפרש ועושה דרך קנין לא בעי חזי לאכילה וקונה אפילו בכלי אבל בסתם כמו שרגילין לערב שאין מפרשין ומדקדקין לעשות דרך קנין בעי נמי שיהא בו חשיבות אוכל: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|