סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

אָמַר רַבִּי זֵירָא שָׁאנֵי רֹאשׁ חֹדֶשׁ מִתּוֹךְ שֶׁכּוֹלֵל לְשַׁחֲרִית וְעַרְבִית כּוֹלֵל נָמֵי בְּמוּסָפִין
וּמִי אִית לְהוּ לְבֵית שַׁמַּאי כּוֹלֵל וְהָתַנְיָא רֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מִתְפַּלֵּל שְׁמֹנֶה וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים מִתְפַּלֵּל שֶׁבַע קַשְׁיָא:
וְכוֹלֵל עַצְמוֹ תַּנָּאֵי הִיא דְּתַנְיָא שַׁבָּת שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אוֹ בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד עַרְבִית שַׁחֲרִית וּמִנְחָה מִתְפַּלֵּל כְּדַרְכּוֹ שֶׁבַע וְאוֹמֵר מֵעֵין הַמְאוֹרָע בָּעֲבוֹדָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בַּהוֹדָאָה וְאִם לֹא אָמַר מַחֲזִירִין אוֹתוֹ
וּבְמוּסָפִין מַתְחִיל בְּשֶׁל שַׁבָּת וּמְסַיֵּים בְּשֶׁל שַׁבָּת וְאוֹמֵר קְדוּשַּׁת הַיּוֹם בָּאֶמְצַע
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמְרִים כׇּל מָקוֹם שֶׁזָּקוּק לְשֶׁבַע מַתְחִיל בְּשֶׁל שַׁבָּת וּמְסַיֵּים בְּשֶׁל שַׁבָּת וְאוֹמֵר קְדוּשַּׁת הַיּוֹם בָּאֶמְצַע
מַאי הֲוָה עֲלַהּ אָמַר רַב חִסְדָּא זִכָּרוֹן אֶחָד עוֹלֶה לוֹ לְכָאן וּלְכָאן וְכֵן אָמַר רַבָּה זִכָּרוֹן אֶחָד עוֹלֶה לוֹ לְכָאן וּלְכָאן:
וְאָמַר רַבָּה כִּי הֲוֵינָא בֵּי רַב הוּנָא אִיבַּעְיָא לַן מַהוּ לוֹמַר זְמַן בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים כֵּיוָן דְּמִזְּמַן לִזְמַן אָתֵי אָמְרִינַן אוֹ דִילְמָא כֵּיוָן דְּלֹא אִיקְּרוּ רְגָלִים לָא אָמְרִינַן לָא הֲוָה בִּידֵיהּ
כִּי אֲתַאי בֵּי רַב יְהוּדָה אֲמַר אֲנָא אַקָּרָא חַדְתָּא נָמֵי אָמֵינָא זְמַן אָמְרִי לֵיהּ רְשׁוּת לָא קָא מִיבַּעְיָא לִי כִּי קָא מִיבַּעְיָא לִי חוֹבָה מַאי אָמַר לִי רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַויְיהוּ אֵין אוֹמֵר זְמַן אֶלָּא בְּשָׁלֹשׁ רְגָלִים
מֵיתִיבִי תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה וְגַם לִשְׁמוֹנָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר שִׁבְעָה אֵלּוּ שִׁבְעָה יְמֵי בְּרֵאשִׁית שְׁמוֹנָה אֵלּוּ שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר שִׁבְעָה אֵלּוּ שִׁבְעָה יְמֵי פֶסַח שְׁמוֹנָה אֵלּוּ שְׁמוֹנָה יְמֵי הַחַג וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר וְגַם לְרַבּוֹת עֲצֶרֶת וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים
מַאי לָאו לִזְמַן לֹא לִבְרָכָה
הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ לִזְמַן זְמַן כׇּל שִׁבְעָה מִי אִיכָּא הָא לָא קַשְׁיָא דְּאִי לָא מְבָרֵךְ הָאִידָּנָא מְבָרֵךְ לִמְחַר וּלְיוֹם אוּחְרָא
מִכׇּל מָקוֹם בָּעִינַן כּוֹס לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַב נַחְמָן דְּאָמַר רַב נַחְמָן זְמַן אוֹמְרוֹ אֲפִילּוּ בַּשּׁוּק הָא לָא קַשְׁיָא דְּאִיקְּלַע לֵיהּ כּוֹס
הָתִינַח עֲצֶרֶת וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה יוֹם הַכִּפּוּרִים הֵיכִי עָבֵיד אִי מְבָרֵךְ עֲלֵיהּ וְשָׁתֵי לֵיהּ כֵּיוָן דְּאָמַר זְמַן קַבְּלֵיהּ עֲלֵיהּ וַאֲסִר לֵיהּ
דְּהָאֲמַר לֵיהּ רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא לְרַב מִי בָּדְלַתְּ וַאֲמַר לֵיהּ אִין בָּדֵילְנָא
לִבְרוֹךְ עֲלֵיהּ וְלַנְּחֵיהּ הַמְבָרֵךְ צָרִיךְ שֶׁיִּטְעוֹם לִיתְּבֵיהּ לְיָנוֹקָא לֵית הִלְכְתָא כְּרַב אַחָא דִּילְמָא אָתֵי לְמִסְרַךְ
מַאי הָוֵי עֲלַהּ שַׁדְּרוּהּ רַבָּנַן לְרַב יֵימַר סָבָא קַמֵּיהּ דְּרַב חִסְדָּא בְּמַעֲלֵי יוֹמָא דְּרֵישׁ שַׁתָּא אֲמַרוּ לֵיהּ זִיל חֲזִי הֵיכִי עָבֵיד עוֹבָדָא תָּא אֵימָא לַן כִּי חַזְיֵיהּ אֲמַר לֵיהּ דַּלְיוּהּ לִרְטִיבָה רָפְסָא לֵיהּ בְּדוּכְתֵּיהּ אַיְיתוֹ לֵיהּ כָּסָא דְחַמְרָא קַדֵּישׁ וַאֲמַר זְמַן
וְהִלְכְתָא אוֹמֵר זְמַן בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים וְהִלְכְתָא זְמַן אוֹמְרוֹ אֲפִילּוּ בַּשּׁוּק:
וְאָמַר רַבָּה כִּי הֲוֵינַן בֵּי רַב הוּנָא אִיבַּעְיָא לַן בַּר בֵּי רַב דְּיָתֵיב בְּתַעֲנִיתָא בְּמַעֲלֵי שַׁבְּתָא מַהוּ לְאַשְׁלוֹמֵי לָא הֲוָה בִּידֵיהּ אֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּרַב יְהוּדָה וְלָא הֲוָה בִּידֵיהּ
אָמַר רָבָא נֶחְזְיֵיהּ אֲנַן דְּתַנְיָא תִּשְׁעָה בְּאָב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת

רש"י

אמר ר' זירא. לעולם צריך להזכיר ומיהו לבית שמאי ברכה באנפי נפשה לראש חדש לא בעי ולאו משום דזכרון דראש השנה עולה לו דמשמע דכיון דראש השנה הוא היינו ראש חדש דאי הוה נמי שבת וראש חדש ולאו ראש השנה לא בעי ליה ברכה בפני עצמה אלא חותם מקדש השבת וישראל וראשי חדשים והלכך בראש השנה נמי חותם מקדש ישראל ויום הזכרון וראשי חדשים ואע''ג דבשבת וראש השנה בעי לכל חד ברכה בפני עצמה בראש חדש מודו דמתוך שכולל ברכתו בתוך ברכת היום שחרית וערבית ואפילו בשאר שבתות דההיא ודאי אפילו לבית שמאי פשיטא לן דלא בעי לכל חד ברכה לעצמו דהא אי הוה מיקלע בחול אין לו ברכה שחרית וערבית אלא אומר יעלה ויבא בעבודה והלכך כי מיקלע בשבת אפילו למאן דאמר לקמן דבשבת לא מדכרינן דראש חדש בעבודה אלא בברכת היום מיכלל הוא דכיילינן ולאו בפני עצמה: כולל נמי במוספין. לבית שמאי ואע''ג דבחול אית ליה ברכה במוספין לעצמו הכא מיכלל הוא דכיילינן הואיל וכולל שחרית וערבית אבל שאר ימים טובים דאית להו ברכה ערבית ושחרית כי מיקלעי בחול בהני פליגי בית שמאי כי מיקלעי בשבת מצרכי להו ברכה בעצמן לכל תפלותיהם: ומי אית להו לבית שמאי כולל. בברכת המוספין של ראש חודש דאיקלע בשבת: מתפלל שמנה. של ראש חדש ושל שבת ובמוספין קאמר: קשיא. וש''מ כיון דבשאר שבתות קא בעו ב''ש ברכה לראש חדש ובר''ה לא בעו דטעמא משום דזכרון דראש השנה עולה לו וש''מ אפילו מכלליה ואדכורי נמי לא בעינן: וכולל עצמו. דשחרית וערבית בראש חדש שחל להיות בשבת: תנאי היא. דאיכא תנא דאפילו כולל לית ליה אלא אומר יעלה ויבא בעבודה כבחול אבל בברכת היום אינו נזכר כלל אפילו לכוללו: ומתחיל בשל שבת. ותתן לנו את יום המנוח הזה ומסיים בשל שבת מקדש השבת ותו לא ומיהו במוספים באמצע ברכה הוא נכלל אבל שחרית וערבית אינו נכלל אפילו באמצע והאי תנא לית ליה כולל שחרית וערבית: כל מקום שזקוק לשבע. ואפילו שחרית וערבית: קדושת היום. של ראש חדש עם של שבת כגון את יום המנוח הזה ואת יום ראש חדש הזה ואם מועד הוא את יום השבת הזה ואת יום חג פלוני הזה: (פסק ובמסכת ביצה קבעינן הלכתא דלא כי הני תנאי דמסיימי בשל שבת לחודיה במוספין אלא אף קדושת היום בעי לאדכורי בחתימה מקדש השבת וישראל והזמנים ובראש חדש מקדש השבת וישראל וראשי חדשים אבל במאי דקאמר שחרית וערבית מתפלל כדרכו ואומר מעין המאורע בעבודה הלכתא כוותיה וגבי כולל דשחרית וערבית קבעינן אין הלכה כאותו הזוג דאמרי כל מקום שזקוק לשבע כולל בפרק שני דביצה): מאי הוי עלה. מהו להזכיר של ראש חדש בראש השנה: אקרא חדתא. כשאני רואה דלעת חדשה משנה לשנה אמינא זמן: אלו שבעת ימי בראשית. השבת נבחר מתוכה: שמונה ימי מילה. השמיני נבחר מתוכה: אלו ז' ימי הפסח. שאתה צריך לתת חלק לכולם ולקמן מפרש מאי חלק: לברכה. דמברכים כל יומא מקדש ישראל והזמנים: מכל מקום כוס בעינן. לעיל מהדר לאוקומי הכי נמי מסתברא דאי ס''ד זמן זמן כל ז' מי איכא ודקאמר דאי לא אמר האידנא אומר למחר וליומא אחרינא האי נמי ליתא דהא כוס יין בעי לומר הברכה עליו וסתמא דאינשי יומא קמא אית להו כוס אבל בשאר יומא לכולי עלמא לית להו: הא לא קשיא דמיקלעי ליה כוס. ולעולם אזמן קאי ולרב נחמן לא תסייעיה: תינח עצרת וראש השנה. איכא למימר דזמן אכוס קאמר ליה אלא יום הכפורים אי בזמן מוקמת ליה על כרחיך סייעתא לרב נחמן היא דעל הכוס היכי ליעביד אי מברך עליה ושתי ליה וכו': מי בדלת. פעם אחת נתקשרו שמים בעבים והתפלל רב של שבת מבעוד יום ואמר ליה רב ירמיה לרב מי בדלת מן המלאכה משקבלת עליך שבת ואמר ליה אין בדילנא: ליתביה לינוקא. לשתותו לאחר שיברך עליו דהאי שיטעום דקאמר לאו דווקא קאמר אמברך דהוא הדין כי שתי אחרינא דטעמא משום דגנאי הוא לכוס של ברכה שלא יהנה אדם ממנו לאלתר שתהא ברכת היין דבורא פרי הגפן שלא לצורך ומכי טעם ליה אחרינא שפיר דמי וכדתניא נמי בגמרא דפרק ראוהו בית דין (ר''ה כט:) לא יפרוס אדם פרוסה לאורחין אלא אם כן אוכל עמהם שהרי הן יכולין לעשות אבל פורס הוא לבניו ולבני ביתו כדי לחנכן במצות ואף על פי שהוא לא טעם אלא בניו שפיר דמי ואף על פי שבירך עליה ברכת המוציא: דרב אחא בר יעקב לא איתפרש: דאתי למיסרך. התינוק לאחר המנהג זה ולשתות ביום הכפורים אחר שיגדיל: מאי הוי עלה. צריך לומר זמן בראש השנה וביום הכפורים או לא: כד חזייה. רב חסדא לרב ייבא: אמר ליה דלויה לרטיבא רפסא ליה בדוכתיה. המגביה עץ לח שאינו ראוי להיסק בידוע שצריך למקומו הואיל ואליו אינו צריך שעל חנם לא הגביהו כלומר על חנם לא באת לכאן:

תוספות

לית הלכתא כרב אחא בר יעקב. פירש רש''י ולא איתפרש ור''ח פי' דבפרק תולין (שבת ד' קלט.) גבי כשות' פריך וליתיב לינוקא דישראל ומשני דילמא אתי למיסרך וקים לן דרב אחא בר יעקב הקשה אותה קושיא: דלמא אתי למיסרך. אומר רבינו שמואל דוקא גבי זמן שהוא קבוע חיישינן דלמא אתי למיסרך אבל אם אירע ברית מילה בט' באב. או ביו''כ דלא הוי אלא אקראי בעלמא לא חיישינן דלמא אתי למיסרך ומעשה היה בחופה בעשרה בטבת נתנו הכוס לתינוק לשתות: [ומעשה היה בברית מילה ברבינו יעקב בר יקר שחל עשרה באב בא' בשבת והוא היה אב''ד וצוה להתפלל מנחה גדולה ורחצו ואכלו מפני שי''ט שלהן היה כדכתיב שש אנכי כו' והאי דלא מברכינן שהחיינו משום צערא דינוקא. תוס' שאנ''ץ]:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר