סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

שֶׁקָּדְמָה וְהִקְרִיבַתּוּ הֵיכִי דָּמֵי אִי נֵימָא דְּאַקְנְיֵהּ נִיהֲלַיהּ לְאַלְתַּר פְּשִׁיטָא דְּמוּתָּר דְּעַד כָּאן לֹא בָּא עָלֶיהָ
וְאֶלָּא דַּאֲמַר לַהּ לָא נִיקְּנֵי לִיךְ עַד שְׁעַת בִּיאָה מִי מָצְיָא מַקְרְבָה לֵיהּ אִישׁ כִּי יַקְדִּישׁ אֶת בֵּיתוֹ קֹדֶשׁ לַה' אֲמַר רַחֲמָנָא מָה בֵּיתוֹ בִּרְשׁוּתוֹ אַף כֹּל בִּרְשׁוּתוֹ
לָא צְרִיכָא דַּאֲמַר לַהּ לָא (מִקַּנְיָה) [נִיקְּנֵי] לָךְ עַד שְׁעַת בִּיאָה וְאִי מִצְטְרִיךְ לָךְ נִיקְּנֵי לָךְ מֵעַכְשָׁיו
בָּעֵי רַב אוֹשַׁעְיָא קָדְמָה וְהִקְדִּישַׁתּוּ מַאי תִּפְשׁוֹט לֵיהּ מִדְּרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר קָדְמָה וְהִקְרִיבַתּוּ הִקְרִיבַתּוּ הִיא דְּהָא לֵיתֵיהּ בִּשְׁעַת בִּיאָה אֲבָל הִקְדִּישַׁתּוּ אָסוּר
הִיא גּוּפַהּ קָמִיבַּעְיָא לֵיהּ הִקְרִיבַתּוּ (וְהָא) [דְּהָא] לֵיתֵיהּ בִּשְׁעַת בִּיאָה מוּתָּר אֲבָל הִקְדִּישַׁתּוּ בִּשְׁעַת בִּיאָה אָסוּר
אוֹ דִּלְמָא כֵּיוָן דִּתְנַן אֲמִירָתוֹ לַגָּבוֹהַּ כִּמְסִירָתוֹ לְהֶדְיוֹט הִקְדִּישַׁתּוּ מוּתָּר וְכׇל שֶׁכֵּן הִקְרִיבַתּוּ תֵּיקוּ
בָּא עָלֶיהָ וְאַחַר כָּךְ נָתַן לָהּ אֶתְנַנָּה מוּתָּר וְהָתַנְיָא בָּא עָלֶיהָ וְנָתַן לָהּ וַאֲפִילּוּ עַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ אֶתְנַנָּה אָסוּר
אָמַר רַב חָנָן בַּר רַב חִסְדָּא לָא קַשְׁיָא הָא דְּאָמַר לַהּ הִבָּעֲלִי לִי בְּטָלֶה זֶה הָא דְּאָמַר לַהּ הִבָּעֲלִי לִי בְּטָלֶה סְתָם
טָלֶה זֶה וְהָא מְחוּסַּר מְשִׁיכָה בְּזוֹנָה גּוֹיָה דְּלָא קָנְיָא בִּמְשִׁיכָה וְאִיבָּעֵית אֵימָא אֲפִילּוּ בְּזוֹנָה יִשְׂרְאֵלִית כְּגוֹן דְּקָאֵי בַּחֲצֵרַהּ
הָא יַהֲבֵיהּ לַהּ מֵעִיקָּרָא דְּשַׁוְּויֵהּ לַהּ אַפּוֹתֵיקֵי וַאֲמַר לַהּ אִם עַד יוֹם פְּלוֹנִי יָהֵיבְנָא לָךְ זוּזֵי מוּטָב וְאִם לָאו טָלֶה בְּאֶתְנַנִּךְ
אָמַר רַב אֶחָד אֶתְנַן זָכָר וְאֶחָד אֶתְנַן כׇּל עֲרָיוֹת אָסוּר חוּץ מֵאֶתְנַן אִשְׁתּוֹ נִדָּה
מַאי טַעְמָא זוֹנָה כְּתִיב וְהָא לָאו זוֹנָה הִיא
וְלֵוִי אָמַר אֲפִילּוּ אִשְׁתּוֹ נִדָּה מַאי טַעְמָא תּוֹעֵבָה כְּתִיב וְהָא תּוֹעֵבָה הִיא
וְלֵוִי נָמֵי וְהָכְתִיב זוֹנָה אָמַר לָךְ הָהִיא זוֹנָה וְלֹא זוֹנֶה וְרַב (הָהִיא) זוֹנָה וְלֹא זוֹנֶה מְנָא לֵיהּ
נָפְקָא לֵיהּ מִדְּרַבִּי דְּתַנְיָא רַבִּי אוֹמֵר אֵין אֶתְנַן אָסוּר אֶלָּא (כׇּל) אֶתְנַן [כׇּל עֲרָיוֹת] הַבָּאוֹת לוֹ בַּעֲבֵירָה אֲבָל אֶתְנַן אִשְׁתּוֹ נִדָּה וְשֶׁנָּתַן לָהּ שָׂכָר לְהַפְקָעָתָהּ וְשֶׁנָּתְנָה לוֹ [הִיא] בְּאֶתְנַנּוֹ מוּתָּרִין
אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר זֵכֶר לַדָּבָר וּבְתִתֵּךְ אֶתְנָן וְאֶתְנַן לֹא נִיתַּן [לָךְ] (לָהּ) וַתְּהִי לְהֶפֶךְ
וְרַב הַאי תּוֹעֵבָה מַאי עָבֵיד לֵיהּ מִיבְּעֵי לֵיהּ כִּדְאַבָּיֵי דְּאָמַר אַבָּיֵי זוֹנָה גּוֹיָה אֶתְנַנָּה אָסוּר
מַאי טַעְמָא כְּתִיב הָכָא תּוֹעֵבָה וּכְתִיב הָתָם כִּי כׇּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִכֹּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵל מָה לְהַלָּן עֲרָיוֹת שֶׁאֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בָּהּ הָכִי נָמֵי אֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בָּהּ
וְכֹהֵן שֶׁבָּא עָלֶיהָ אֵין לוֹקֶה עָלֶיהָ מִשּׁוּם זוֹנָה מַאי טַעְמָא דְּאָמַר קְרָא לֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ מִי שֶׁזַּרְעוֹ מְיוּחָס אַחֲרָיו יָצָא גּוֹיָה דְּאֵין זַרְעוֹ מְיוּחָס אַחֲרָיו
זוֹנָה יִשְׂרְאֵלִית אֶתְנַנָּה מוּתָּר מָה טַעַם דְּהָא קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בָּהּ וְכֹהֵן שֶׁבָּא עָלֶיהָ לוֹקֶה מִשּׁוּם זוֹנָה מַאי טַעְמָא דְּהָא זַרְעוֹ מְיוּחָס אַחֲרָיו
וְרָבָא אָמַר אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה אֶתְנַנָּה אָסוּר וְכֹהֵן הַבָּא עָלֶיהָ לוֹקֶה מִשּׁוּם זוֹנָה מַאי טַעְמָא יָלְפִי מֵהֲדָדֵי מָה זוֹנָה יִשְׂרְאֵלִית בְּלָאו אַף זוֹנָה גּוֹיָה בְּלָאו וּמָה אֶתְנַן זוֹנָה גּוֹיָה אָסוּר אַף אֶתְנַן זוֹנָה יִשְׂרְאֵלִית אָסוּר
מֵיתִיבִי אֶחָד זוֹנָה גּוֹיָה וְאֶחָד זוֹנָה יִשְׂרְאֵלִית אֶתְנַנָּה אָסוּר תְּיוּבְתָּא דְּאַבָּיֵי אָמַר לָךְ אַבָּיֵי הָא מַנִּי רַבִּי עֲקִיבָא הִיא דְּאָמַר אֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בְּחַיָּיבֵי לָאוִין
וְהָא קָמַשְׁמַע לַן דְּכׇל זוֹנָה לָא תָּפְסִי בַּהּ קִדּוּשִׁין דּוּמְיָא דְּאַלְמָנָה דְּלָא תָּפְסִי בַּהּ קִידּוּשִׁין
וּלְרָבָא מַאי שְׁנָא דְּקָתָנֵי כְּגוֹן אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל דּוּמְיָא דְּאַלְמָנָה מָה אַלְמָנָה לָא לָקֵי עַד דְּמַתְרִי בֵּהּ אַף זוֹנָה עַד דְּאָמַר הֵא לִךָ
לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר פָּנוּי הַבָּא עַל פְּנוּיָה שֶׁלֹּא לְשֵׁם אִישׁוּת עֲשָׂאָהּ זוֹנָה אֲבָל הֵיכָא דְּזוֹנָה מֵעִיקָּרָא הָכִי נָמֵי דְּאָסוּר
לִישָּׁנָא אַחְרִינָא כִּי קָתָנֵי הָא בַּעֲרָיוֹת שֶׁאֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בָּהּ
וְהָא קָתָנֵי סֵיפָא אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט אֶתְנַנָּה אָסוּר וְהָא הָנֵי קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בָּהֶן הָא מַנִּי

רש"י

שקדמה והקריבתו. קודם ביאה: ואי איצטריך לך שקול מעכשיו הלכך ברשותה הוא ומציא לאקרוביה וכיון דאמר לה לא ליקני ליך עד שעת ביאה איצטריך לאשמועינן דמותר אם קדמה והקריבתו דסד''א אתנן הוי: דרבי אלעזר גופה קמיבעיא ליה. פי' פשיטא ליה לרבי אלעזר הקריבתו אין הקדישתו לא או דלמא הקריבתו פשיטא ליה הקדישתו מספקא לי' תיקו: אמירתו לגבוה. ולא מצי למיהדר כאילו מסרתו להדיוט: בטלה זה. הואיל דיהביה בשעת ביאה חייל עליה אתנן מיד: טלה סתם. דמשדר לה בתר הכי מתנה בעלמא הוא ואין אתנן אלא המיוחד בשעת ביאה: הא יהבית ניהלה מעיקרא. דהואיל וקאי בחצרה קניא ליה בשעת ביאה מיד ואמאי קרי ליה ואח''כ נתן ועוד פשיטא דאסור: עד יום פלוני משקלין לך כך וכך ואי לא שקלי ליה. הלכך כי מטו ולא יהיב לה זוזי איגלאי מילתא [דדידה הואי בשע'] ביאה ומיהו אח''כ הוא דהא לא הוי דידה עד דמטי יום פלוני ואיצטריך לאשמועינן דאסור: אתנן זכר. שבא על הזכר ונתן לו אתנן אסור להקרבה: תועבה כתיב. כי תועבת ה' אלהיך גם שניהם והאי נמי תועבה הוא דנדה כתיבא גבי עריות ואכולהי כתיב את כל התועבות האלה: ולא זונה. דאם נתנה לו היא באתנן מותר: הבאות לו בעבירה. שאין לך צד היתר בה אבל אשתו נדה דמותר בה לאחר זמן או שנתן לה לזונה שכר פקיעתה שכר מה שבטלה ממלאכתה ולא שכר ביאה: ואע''פ שאין ראיה לדבר. דלישתרי להקרבה זכר לדבר דלא הוי אתנן מה שהיא נותנת לו מדכתיב ותהי להפך: עובדת כוכבים אין זרעו מיוחס אחריו. דלא מיקרי זרעו אלא בנה כדאמרינן ביבמות (דף כג.) בנך הבא מישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך אלא בנה: מאי טעמא ילפי מהדדי. במה מצינו:

תוספות

כגון דקאי בחצירה. משמע דלא מצינו אתנן אלא בכה''ג דקאי בחצירה וא''כ קשיא הא דאמר במרובה (ב''ק ע:) גבי אתנן אסרה תורה ואפי' בא על אמו דקאי עלה במיתה דאי תבעא ליה קמן לדינא לא א''ל זיל הב לה שהרי מתחייב בנפשו הוא וכיון דלא מצינו אתנן אלא דקאי בחצרה והיכי שייך למימר זיל הב לה הא תפסה בה ופר''י דכיון דאי לא הוה מוחזק בה לא אמר זיל הב לה אע''ג [דהשתא] דמטעם חצרה היא זוכה בה לא קרינא ליה אתנן אי לאו טעמא דמפרש התם כיון דקיהיב לה משום לצאת ידי שמים הוי אתנן ומורי הרמ''ר פי' דאין אנו צריכין לומר דבר זה דהא . דמוקי ליה הכא דקאי בחצירה היינו משום דדחיק למצוא בא עליה ואח''כ נתן לה אבל הקנה לה קנין סודר כשתי בעלי לי תיקני ליך טלה זה בכל מקום שהוא קנוי ובהכי ניחא ההיא דמרובה (גז''ש) דאי תבעא ליה קמן לדינא לא אמרינן ליה זיל הב לה: ורבא אמר אחת זו ואחת זו אתננה אסור וכהן הבא עליה לוקה משום זונה. וקשיא א''כ מה גזרו ב''ד של חשמונאי דגזרו הבא על העובדת כוכבים חייב משום נשג''ז הא אמר הכא דעובדת כוכבים זונה דאורייתא היא וי''ל דרבא סבירא ליה כמ''ד נשג''א אבל משום זונה לקי דאורייתא וא''ת לאביי דאמר כהן הבא על העובדת כוכבים אינו לוקה משום זונה הא תנן בפרק הבא על יבמתו (יבמות נט: וסא:) אין זונה אלא גיורת ושנבעלה בעילת זנות אלמא דעובדת כוכבים היא זונה וי''ל דבנתגיירה ודאי היא זונה אבל בעודה עובדת כוכבים לא הוי זונה: גירסא ראשונה מיתיבי אחת זונה ואחת עובדת כוכבים. קס''ד דה''ק אחת זונה ישראלית כגון שנבעלה לאחד מחייבי כריתות שהיתה זונה כבר הוי אתנן לכל אדם אפי' היא נשכרת עתה למותר לה אי נמי זונה שהיתה מופקרת הויא אתנן והיינו כרבא ותיובתא דאביי דיליף תועבה תועבה דאין אתנן אלא לעריות שאין קדושין תופסין בה ופריך הא דקתני סיפא כגון אלמנה לכ''ג כו' והני קדושין תופסין בה ומשני הא מני ר' אלעזר היא דאמר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה ולדידיה הוי אתנן בכל הבעילות שאינו לאשתו גמורה אבל לרבנן לעולם אימא לך דלא הויא אתנן אלא מביאה דלא תפסי בה קדושין וצ''ע מנא ליה לאביי הא דלא יליף רבי אלעזר תועבה תועבה לומר דלא הויא אתנן אלא לאותן שאין קדושין תופסין בה כמו לרבנן ויש לומר דכיון דאית ליה לר' אלעזר דכל ביאה הויא זונה אלמא מחמיר הוא בזונה יותר משאר תנאים הכא נמי אמר לגבי אתנן דמחמיר יותר משאר תנאים והויא אתנן בכל ביאה ואפי' מפנוי לפנויה ופריך אי ר' אלעזר מאי איריא אלמנה ניתני פנויה ומשני סלקא דעתך אמינא הואיל ובנין אב הוא לא ליתסרו ופירש רש''י הואיל ובנין אב הוא ללמוד שאין אתנן אסור אלא בפנוי ופנויה אבל מאלמנה לכהן גדול דאסורה ליה כבר לא הויא אתנן קמשמע לן זה ל' רש''י וקשה להבין ורבינו נתנאל פירש הואיל ובנין אב הוא דמשוי דין אתנן לדין איסורא דכהן מזונה כדאמרינן דכל ביאה שהיא אסורה לכהן הוי אתנן ואפי' מפנוי אפנויה ה''נ ילפינן דין אתנן מכהן דומיא דזונה דכהן הוי אתנן כלומר שאין בה שם אחר
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר