סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

נְדָבָה תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ זֶה קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת וְאֵין לִי אֶלָּא נְדָבָה נֶדֶר מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר וּלְנֵדֶר
יָכוֹל אֲפִילּוּ קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ תַּלְמוּד לוֹמַר וּלְנֵדֶר לֹא יֵרָצֶה זֶה קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ וְאֵין לִי אֶלָּא נֶדֶר נְדָבָה מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר נְדָבָה רַבִּי אוֹמֵר לֹא יֵרָצֶה בְּהַרְצָאַת גּוּפוֹ הַכָּתוּב מְדַבֵּר
הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא מַאי לָאו בְּהָא קָמִיפַּלְגִי דְּתַנָּא קַמָּא סָבַר אֲפִילּוּ אַקְדְּשֵׁיהּ לִדְמֵי נְסָכִים נָמֵי לָקֵי וְרַבִּי סָבַר בְּהַרְצָאַת גּוּפוֹ נָמֵי לָקֵי אֲבָל בִּדְמֵי נְסָכִים לָא לָקֵי שְׁמַע מִינַּהּ
וְאֶלָּא אוֹתוֹ לְמָה לִי לְכִדְתַנְיָא נְדָבָה תַּעֲשֶׂה אוֹתוֹ אוֹתוֹ תַּעֲשֶׂה נְדָבָה וְאִי אַתָּה עוֹשֶׂה תָּמִים נְדָבָה לְבֶדֶק הַבַּיִת מִיכָּן אָמְרוּ הַמַּקְדִּישׁ תְּמִימִים לְבֶדֶק הַבַּיִת עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה
וּמִנַּיִן אַף בְּלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר לִימֵּד עַל הַפָּרָשָׁה שֶׁהִיא בְּלָאו דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי לְבַר קַפָּרָא מַאי מַשְׁמַע אֲמַר לֵיהּ דִּכְתִיב לֵאמֹר 'לֹא' נֶאֱמַר בַּדְּבָרִים בֵּי רַבִּי אָמְרִי לֹא אֱמוֹר
אִיתְּמַר הַמַּעֲלֶה אֵבְרֵי בַּעֲלֵי מוּמִין לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ אָמַר רָבָא עוֹבֵר מִשּׁוּם בַּל תַּקְטִירוּ כּוּלּוֹ וּמִשּׁוּם בַּל תַּקְטִירוּ מִקְצָתוֹ אָמַר אַבָּיֵי אֵין לוֹקִין עַל לָאו שֶׁבִּכְלָלוֹת
מֵיתִיבִי הַמַּקְדִּישׁ בַּעֲלֵי מוּמִין לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ עוֹבֵר מִשּׁוּם חֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת תְּיוּבְתָּא דְּאַבָּיֵי
אָמַר אַבָּיֵי בְּגַבְרֵי קָתָנֵי אִי בְּגַבְרֵי עוֹבֵר עוֹבְרִין מִיבְּעֵי לֵיהּ אֶלָּא פְּשִׁיטָא בְּחַד גַּבְרָא וּתְיוּבְתָּא דְאַבָּיֵי
אָמַר אַבָּיֵי אַפֵּיק הַקְטָרַת מִקְצָתוֹ וְעַיֵּיל קַבָּלַת הַדָּם קַבָּלַת דָּם לְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אִית לֵיהּ לְתַנָּא קַמָּא לֵית לֵיהּ קַשְׁיָא
לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא וְהָא מִדְּסֵיפָא רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה הִיא רֵישָׁא רַבָּנַן תְּיוּבְתָּא דְאַבָּיֵי תְּיוּבְתָּא
מַתְנִי' הַכֹּהֲנִים מְמִירִין בְּשֶׁלָּהֶן וְיִשְׂרָאֵל מְמִירִין בְּשֶׁלָּהֶן אֵין הַכֹּהֲנִים מְמִירִין לֹא בְּחַטָּאת וְלֹא בְּאָשָׁם וְלֹא בִּבְכוֹר אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי מִפְּנֵי מָה אֵין מְמִירִין בִּבְכוֹר אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא חַטָּאת וְאָשָׁם מַתָּנָה לַכֹּהֵן וּבְכוֹר מַתָּנָה לַכֹּהֵן מָה חַטָּאת וְאָשָׁם אֵין מְמִירִין בּוֹ אַף בְּכוֹר אֵין מְמִירִין בּוֹ
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי מָה לוֹ אִם אֵינוֹ מֵמִיר בְּחַטָּאת וְאָשָׁם שֶׁאֵין זָכִין בָּהֶן בְּחַיֵּיהֶן תֹּאמַר בִּבְכוֹר שֶׁזָּכִין בּוֹ בְּחַיָּיו אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קּוֹדֶשׁ הֵיכָן קְדוּשָּׁה חָלָה עָלָיו בְּבֵית הַבְּעָלִים אַף תְּמוּרָה בְּבֵית הַבְּעָלִים
גְּמָ' תְּנַן הָתָם בְּכוֹר מוֹכְרִין אוֹתוֹ תָּם חַי וּבַעַל מוּם חַי וְשָׁחוּט וּמְקַדְּשִׁין בּוֹ הָאִשָּׁה אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בִּזְמַן הַזֶּה הוֹאִיל וְאִית לֵיהּ לְכֹהֵן זְכִיָּיה בְּגַוֵּויהּ (הוֹאִיל וְיֵשׁ לַכֹּהֵן שׁוּתָּפוּת בּוֹ) אֲבָל בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים כֵּיוָן דְּתָם לְהַקְרָבָה הוּא דְּקָאֵי אֵין מוֹכְרִין אוֹתוֹ תָּמִים חַי
אֵיתִיבֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן מוֹכְרִין אוֹתוֹ תָּמִים חַי חַי אִין שָׁחוּט לָא אֵימַת אִילֵּימָא בִּזְמַן הַזֶּה מִי אִיכָּא תָּם שָׁחוּט אֶלָּא פְּשִׁיטָא בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים וְקָתָנֵי נָמֵי מוֹכְרִין אוֹתוֹ תָּמִים חַי (אַלְמָא אִית לֵיהּ לְכֹהֵן זְכִיָּיה בְּגַוֵּויהּ)
לָא לְעוֹלָם בִּזְמַן הַזֶּה מִי קָתָנֵי מוֹכְרִין אוֹתוֹ תָּמִים חַי אִין שָׁחוּט לָא הִא גּוּפַאּ אֲתָא לְאַשְׁמוֹעִינַן דְּבִזְמַן הַזֶּה נָמֵי מוֹכְרִין אוֹתוֹ תָּמִים חַי

רש"י

נדבה תעשה אותו. לבעל מום לדמי קדשי בדק הבית דלמזבח לא אפשר לאקרוביה דהא כתיב (ויקרא כב) לא תתנו מהם וגו': אין לי. רבוי להתפיס בעל מום לבדק הבית: אלא על ידי נדבה. כגון הרי זו לבדק הבית: נדר מנין. שאם אמר הרי עלי בהמה לדמי בדק הבית שמצוה להפריש בעל מום תלמוד לומר ולנדר והכי נמי דריש נדבה תעשה אותו ולנדר כלומר וכן לנדר: לא ירצה אלו קדשי מזבח. דשייכא בהו הרצאה: אין לי אלא נדר. דנדר סמוך ללא ירצה ומשמע דאם נדר הרי עלי עולה לא יביא בעלת מום: נדבה מנין. שאין רשאי לומר על בעלת מום הרי זו למזבח: תלמוד לומר נדבה. ולנדר לא ירצה והכי מידריש נדבה אשר תעשה אותו או נדר לא ירצה: רבי אמר לא ירצה בהרצאת גופו הכתוב מדבר. שלא יקריבנו והיינו נמי קדשי מזבח כתנא קמא: וקבעי אלא אותו למאי אתא. כלומר תינח כוליה קרא מוקמת לדרשא דקא דרשת האי נדבה ונדר: אלא אותו. דכתיב (שם) נדבה תעשה אותו למה לי: אותו. בעל מום אתה מקדיש לבדק הבית כו': עובר בעשה. אהאי עשה דאמרינן ואי אתה מקדיש תמימים דהיינו לאו הבא מכלל עשה ועשה הוא: לא נאמר בדברים. כלומר בההיא פרשה: לא אמור. כלומר הכי אמר הקב''ה לאו אמור להם לישראל דלאו איכא הכא דאי עברי אהך פרשה עוברין בלאו: אברי כו'. הנתחים כמשפט עולה: על לאו שבכללות. דהקטרת כולו ומקצתו מחד לאו נפקי ואשה לא תתנו מהם כדפרישית לעיל אבל לכולהו איכא לאו לכל חד וחד דהקדש נפיק מכל אשר בו מום לא תקריבו ודרשינן ליה לעיל (דף ו:) לא תקדישו ושחיטה מלא תקריבו אלה לה' דגבי עורת או שבור וזריקה מלא תקריבו דגבי מעוך וכתות (ויקרא כב) והאי אין לוקין דאמר אביי אין לוקין תרתי קאמר אבל חדא איכא ואליבא למאן דאמר חדא מיהא לקי אלאו שבכללות בשילהי פרק שני דפסחים (מא:): משום ה' שמות. וחשיב להו להני תרי בתרי: בגברי קתני. דלאו בהכי עסקינן דאי עבדינהו לתרוייהו לילקי תרי אלא מילי מילי קתני שאם הקטיר כולו עובר משום בל תקטירו כולו או אם אדם אחד מקטיר מקצתו לוקה משום מקצתו אבל אי מקטיר חד לכולהו לא לקי אלא משום כולו: אפיק חדא מינייהו. או כולו או מקצתו ועייל קבלת הדם דנפקא מלא תקריבו דמיד בן נכר: וקפריך קבלת הדם לתנא קמא לית ליה וקחשיב ה': רישא רבנן. כלומר רישא רבנן היא דלא מחייבי אקבלת הדם ואפילו הכי קא חשיב ה' וקשיא לאביי: מתני' הכהנים ממירים בשלהן. קרבנות שהפריש הכהן לעצמו אם המיר בהן נתפסים בתמורה: לא בחטאת ואשם. שנתן לו ישראל שיקריבנו לו אם המיר בו הכהן אינו עושה תמורה על ידו דהא אין לו חלק בו אלא משעת הקטרת אימורין ואילך וזכה בבשר ואמר בברייתא בהאי פירקא אין אדם מתפיס בדבר שאינו שלו: ולא בבכור. שנתן לו ישראל וטעמא מפרש הכא במשנה גופה: מפני מה אין. הכהנים ממירין בבכור והלא כולו שלהן הוא ומחיים הוא נותנו לו ואין הישראל מתכפר בו: כשם שאין הכהנים ממירין בחטאת ואשם. דהא ודאי פשיטא לן דאינו זוכה בהן אלא מהקטרת אימורין ואילך: מה לי אינו ממיר בחטאת ואשם. כלומר דין הוא שאין כהנים ממירין בחטאת ואשם כו': הוא ותמורתו. מקיש התמורה להקדש עצמו היכן קדושה חלה על ההקדש בבית הבעלים אף תמורה לא תחול אלא בבית הבעלים אבל בבית כהן לא חיילא לגמרי הלכך אין כהן ממיר בבכור אבל ישראל אם המיר בו נתפס בקדושה שהרי ברשותו חלה קדושה על הבכור: גמ' מוכרין אותו תמים חי. השתא משמע בין בזמן המקדש בין בזמן הזה והכי משמע אם בית המקדש קיים מוכרין אותו כהן לכהן חי ואותו כהן יקריבנו אבל שחוט לא דבזיון קדשים הוא דלאו אורח ארעא לעשות סחורה בדבר שקרב ממנו למזבח ואי בזמן הזה הוא מוכרין אותו תמים חי בין כהן לכהן בין כהן לישראל והלוקח ימתין עד שיפול בו מום ויאכלנו דבכור בזמן הזה משנפל בו מום אין בו אלא איסור גזל שגזל את הכהן ואם מכרו כהן או נתנו לו מותר לאוכלו וכדאמרינן בבכורות [בפ' כל פסולי המוקדשין] (דף לב:) גבי בכור בעל מום (כל פסולי המוקדשין) ב''ה מתירין ואפי' עובד כוכבים מותר לאכול הימנו אבל בתם שחוט בזמן הזה ליכא: ומקדש בו כהן את האשה. דממוניה הוא: לא שנו. דכהן יכול למוכרו חי: אלא בזמן הזה. דלא קאי להקרבה: ואית לכהן זכייה בגויה. מחיים דבזמן הזה נמי הוו הבכורות לכהנים: אין מוכרין אותו תמים חי. דלית לכהן זכייה בגויה אלא מהקטרת אימורין ואילך: מי איכא תם שחוט. הא הוי קדשים בחוץ: מי קתני שחוט לא. דמשמע מינה דלאו בזמן הזה דבזמן הזה ליכא תם שחוט: הא גופא קמ''ל. כלומר מאי דקתני בברייתא גופה איצטריך לאשמועינן דמוכרין אותו תמים חי דס''ד דלית בהו זכייה עד שיפול בו מום ולאו משום דתידוק מינה שחוט לא דהא בזמן הזה קמיירי ובזמן הזה ליכא תם שחוט:

תוספות

אביי אמר אין לוקין על לאו שבכללות. פרש''י דהא אין לוקין דאמר אביי אין לוקין תרתי קאמר אבל חדא לקי ואליבא דמ''ד חדא מיהא לקי אלאו שבכללות בשילהי פ' כל שעה (פסחים דף מא:) לשון רש''י וכן מוכח הסוגיא: שאין זכין בחייהן. ואם תאמר ואי זכין בהן בחייהן היכי מימר למאן דאמר בגמרא בתר מתכפר אזלינן ויש לומר דר''ל אף בתר מתכפר ולאו לאפוקי בעלים אתי: לא שנו אלא בזמן הזה. וא''ת האמר פרק שור שנגח הפרה (ב''ק דף נג:) שור ושור פסולי המוקדשין שנגחו אביי אמר חצי נזק ומוקי לה במועד אבל שור של פסולי המוקדשין פטור אלמא לאו רעהו קרינא ביה וקאמר התם נמי דשור של הדיוט שנגח שור של פסולי המוקדשין חייב אלמא משמע דקרינא ביה רעהו וצריך לומר דקמייתא מיירי בבכור דלא מצי פריק וברייתא בשאר קדשים דפריק להו במומן והתם בזמן הזה איירי שהרי האמוראים דאיירי התם עלה לא הוו בזמן הבית ואפילו הכי קאמר התם דלאו ממונו הוא ואם כן קשה דהכא אמר דממונו הוא בזמן הזה וצריך לומר דהכא אתייא כרבי יוסי הגלילי וההיא דהתם כרבנן ואע''ג דבפ' קמא דב''ק (דף יב: ושם ד''ה ואם) אמר [ולשני] הא כרבי יוסי [והא כרבנן] צ''ל דלפי זה לא מיתוקמא ההיא סוגיא דפרק הפרה:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר