סקר
באיזה סבב של "דף יומי" אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

רש"י

הכי גרסינן ויליף סוף הקדש מתחלת הקדש כו': את האשה. שתמורתה תמורה ולקיא משום לאו דלא ימיר: אלא בלשון זכר. דכתיב לא יחליפנו דהיינו לשון זכר ולא כתיב לא תחליפנו דהוי לשון נקבה: מה סופנו לרבות כו'. כלומר מהיכן נלמוד שסופנו לרבות את האשה: ת''ל ואם המר ימיר. מדכתיב קרא תרי זימני: ולר' מאיר. דאיצטריך ליה ואם המר ימיר לרבות יורש אשה מנא ליה: נפקא ליה מוי''ו. מדמצי למכתב אם המר ימיר וכתיב ואם: לא לקיא. דאם המירה תמורתה אינה תמורה: ומשני ה''ג הני מילי לאו שיש בו מעשה בהני עונשין שוין זה לזה דכתיב אשר יעשו דמשמע עונשין שיש בהן מעשה כגון חילול שבת ושאר איסורים שיש בהן מעשה אבל לאו שאין בו מעשה כגון תמורה דבדיבורא תליא מילתא אימא לא תילקי קמ''ל: ל''א כתוב בספרים הני מילי עונש דשוה בין ביחיד בין בצבור בהאי עונש הוא דהושוו זה לזה אבל הכא בתמורה אין צבור עושין תמורה כדאמרינן באידך פירקין (דף יג.) וקא מפיק ליה ממעשר: שלא הגיע לעונת נדרים. כגון דהוי פחות מי''ב שנה דהכי אמרינן במסכת נזיר (דף סב.) איש כי יפליא מה ת''ל דהכי מצי למכתב איש כי ידור נדר אלא לרבות מופלא הסמוך לאיש כגון בן י''ב שנה דכיון שיודע להפלות לשם מי נדר ולשם מי הקדיש נדרו נדר והקדשו הקדש פחות מכן אפי' ידע למי נדר ולמי הקדיש אין בדבריו כלום יותר על כן כגון בן י''ג שנה אע''פ שאינו יודע לשם מי הפליא הוו מעשיו מעשה: אקדושי לא מקדיש. כדפרישית לעיל דאין בדבריו כלום: אמורי מימר. בתמיה כי היכי דלילקי: שהגיע לעונת נדרים. דהוי בן י''ב שנה דקאמרינן התם דנדריו נבדקין ואם יודע לשם מי הפליא הוו מעשיו מעשה ואי לא לא: דלאו בר עונשין הוא. עד י''ג שנה: לא מיתפיס. בה תמורה דכתיב לא יחליפנו ולא ימיר אותו והיה הוא ותמורתו כלומר מאן דאיתיה בכלל לא יחליפנו ולא ימיר כגון בר עונשין איתיה נמי בכלל והיה הוא ותמורתו יהיה קדש דמתפיס בתמורה לאפוקי קטן דלאו בר עונשין הוא: ואפילו אם תמצא לומר קטן עביד תמורה כו'. רבותא אתא לאשמועינן ולא משום דאיתיה הכי: מדאקדושי מקדיש. דהא מרבינן במנחות (דף עג:) איש איש מבני ישראל אשר יקריב קרבנו ואמרינן מה ת''ל איש איש לרבות עובדי כוכבים שנודרין נדרים ונדבות כישראל: דלא אתי לכלל עונשין. דעובד כוכבים לא לקי לעולם אבל קטן אתי לכלל עונשין כשהוא בן י''ג שנה ויום אחד: לא נהנין ולא מועלין. שאם נהנה מהן לא מייתי קרבן מעילה דלא דיינינן ליה כשאר קדשים שהנהנה מהן מעל משום דלא אסור בהנאה אלא מדרבנן כדלקמן: ואין חייבין עליהן כו'. כדמסיק לקמן: ואין מביאין כו'. ה''ג ואין מביאין נסכים ול''ג עליהן והכי פירושא דאין מביאין נסכים של עובדי כוכבים בפני עצמן כישראל שמתנדב נסכין בפני עצמן אבל בהדי קרבנו מביאין כדאמרינן במסכת שקלים (דף יא עמוד ד) שזו אחת מן התקנות שתיקנו ב''ד דעובד כוכבים ששילח עולתו ודמי נסכיהן ממדינת הים מקבלין הימנו אבל קרבנו ודאי טעון נסכים דבהדי קרבנו מביא נסכים: בכולן רואה אני להחמיר. דלא נהנין ומועלין וחייבין עליהן משום פגול נותר וטמא כשאר קדשים חוץ מן הנסכים דודאי אין מביאין: בד''א. לעיל קמהדר ואמילתיה דת''ק וה''ק בד''א דקאמר תנא קמא אינו מועלין בקדשי מזבח של עובד כוכבים: אבל בקדשי בדק הבית. שהקדישו עובד כוכבים מועלין ובמסכת זבחים מפרש טעמא בפ' ב''ש (דף מה.) ואית דגרסי לה נמי לקמן הכא בתמורה: קתני מיהא. דקדשי עובדי כוכבים אינן עושין תמורה ותיפשוט מהא: אמר לו בהקדש עובדי כוכבים. כלומר אי משום הא לא איריא דמהכא ליכא למיפשט כלל דהיכא דהקדיש עובד כוכבים להתכפר עובד כוכבים שהפרישו לצורך כפרת עצמו: לא קמיבעיא לי. דאין הקדשו עושה תמורה הואיל ולא אתי לכלל עונשין: ומתכפר ישראל. שהפרישו עובד כוכבים לצורך ישראל שיתכפר בו ישראל: בתר מקדיש אזלינן. והמקדיש הוי עובד כוכבים דלא אתי לכלל עונשין ואינו עושה תמורה: או בתר מתכפר. שהוא ישראל ואיתיה בכלל מלקות: ה''ג תיפשוט ליה מהא דאמר ר' אבהו לקמן: המקדיש מוסיף חומש. שאם רוצה לפדות הקדשו כגון שנפל בו מום יכול לפדותו ומוסיף חומש אבל מימר אינו מוסיף חומש דכתיב אם המקדיש וגו' (ויקרא כז) על הקדש ראשון אתה מוסיף חומש ולא על הקדש שני כגון תמורה: ע''א שאם הקדיש בית או שדה ואתו בעלים לפדותו לא פרקי בלא חומש דכתיב (שם) ואם המקדיש יגאל ויסף חמישיתו אבל אם גאלו אחר לא חייביה רחמנא ליתן חומש: ומתכפר עושה תמורה. שאם הפריש ישראל קרבן כדי שיתכפר בו חבירו ישראל ואמר המתכפר זו תחת זו תמורתו תמורה ולוקה דכיון שהופרש לצורכו קרינא ביה קרבנו דבתר המתכפר אזלינן ותיפשוט מהא: והתורם. מתבואה שלו על טבלין של חבירו לפוטרו מן המעשרות: טובת הנאה שלו. של תורם שיכול ליתנו לכל כהן שירצה (אי נמי) ואם אמר לו ישראל הילך סלע זה ותנה לבן בתי כהן הוי אותו סלע של תורם ולא של נתרם בשבילו ולא מצי טעין הלה כיון שנתרמה על טבל שלו נמצא דנותן סלע על של עצמו הך מילתא דרבי אבהו תלת מילי נינהו: התם הוא דקאתי מכח ישראל. שהרי הפרישו ישראל ואהכי אזלינן בתר מתכפר דהוה ליה תחילתו וסופו ביד ישראל דאיתיה בכלל עונשין: הכי גרסינן אבל הכא הכי קמיבעיא ליה מי בעינן מתחילה ועד סוף דתיקו ברשות מאן דעביד תמורה כלומר אבל הכא בהקדיש עובד כוכבים להתכפר ישראל מי בעינן מתחילת הקדש ועד סופו שתעמוד ברשות האדם הראוי לעשות תמורה כגון ישראל והך בהמה כיון דתחילת קדושתה הויא מכח עובד כוכבים אף על גב דהוי המתכפר ישראל אינו עושה תמורה או דילמא כיון דלבסוף אתיא ביד מתכפר וחזי למיעבד תמורה תפסה בה קדושת תמורה תיקו:

תוספות

ואין מביאין נסכים. פרש''י ואין מביאין של עובד כוכבים בפני עצמן כישראל שמתנדבין נסכים בפני עצמן אבל בהדי קרבנו מביאין כדאמר במסכת שקלים (דף יא עמוד ד) דזה אחת מן התקנות שהתקינו ב''ד דעובד כוכבים שמשלח עולתו ודמי נסכו ממדינת הים שמקבלין ממנו אבל ודאי קרבנו טעון נסכים דבהדי קרבנו (טעון נסכים מביאין נסכים משל צבור: במה דברים אמורים בקדשי מזבח אבל בקדשי בדק הבית מועלין. פרש''י דאתאן לר''ש ור''י פירש דמסקנא דמילתא דר' יוסי וה''ק רבי יוסי אומר בכולן אני רואה להחמיר והא דקאמר ר''ש אין מועלין בהן בד''א בקדשי מזבח כו' ובתוספתא משמע כפרש''י דאיתא בהדיא אבל בקדשי בדק הבית מודה רבי שמעון: קתני מיהת אין עושין תמורה. וא''ת ודילמא לרבי יוסי קבעי דאמר בכולן להחמיר וי''ל דניחא ליה לאוקומי הבעיא אף לר''ש עי''ל דע''כ דלרבי יוסי לא אפשר לאוקומי הבעיא דכיון דאית ליה דעושין תמורה דאפילו את''ל דהיינו על ידי ישראל ומבעיא ליה לרמי בר חמא אם העובד כוכבים עצמו אפשר לעשותה . הא לא מצית אמרת דע''כ אם ישראל מתפיסה צריך שיאמר העובד כוכבים כל הרוצה להמיר יבא וימיר ואם העובד כוכבים עצמו אין עושה תמורה היאך אפשר לעשות עולה:
עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר