סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

כֹּל יוֹמָא דְּחַג חֲלוּקִין בְּקׇרְבְּנוֹתֵיהֶן דְּפֶסַח אֵין חֲלוּקִין בְּקׇרְבְּנוֹתֵיהֶן
שַׁבָּת דַּחֲלוּקָה בְּקָרְבְּנוֹתֶיהָ לֵימָא לָא אִיקְּרִי מוֹעֵד
רֹאשׁ חוֹדֶשׁ דְּאִיקְּרִי מוֹעֵד לֵימָא לָא אִיקַּדַּישׁ בַּעֲשִׂיַּית מְלָאכָה דִּכְתִיב הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג לַיְלָה הַמְקוּדָּשׁ לֶחָג טָעוּן שִׁירָה וְשֶׁאֵין מְקוּדָּשׁ לֶחָג אֵין טָעוּן שִׁירָה
רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּיפּוּרִים דְּאִיקְּרוֹ מוֹעֵד וְאִיקַּדּוּשׁ בַּעֲשִׂיַּית מְלָאכָה לֵימָא מִשּׁוּם דְּרַבִּי אֲבָהוּ
דְּאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מִפְּנֵי מָה אֵין יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים שִׁירָה לְפָנֶיךָ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים אָמַר לָהֶן אֶפְשָׁר מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא הַדִּין וְסִפְרֵי חַיִּים וְסִפְרֵי מֵתִים פְּתוּחִין לְפָנָיו וְיִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים שִׁירָה לְפָנַי
וְהָא חֲנוּכָּה דְּלָא הָכִי וְלָא הָכִי וְקָאָמַר מִשּׁוּם נִיסָּא פּוּרִים דְּאִיכָּא נִיסָּא לֵימָא אָמַר רַבִּי יִצְחָק לְפִי שֶׁאֵין אוֹמְרִים שִׁירָה עַל נֵס שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ
מַתְקֵיף לַהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק וַהֲרֵי יְצִיאַת מִצְרַיִם דְּנֵס שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ הוּא וְאָמְרִינַן הַלֵּל כִּדְתַנְיָא עַד שֶׁלֹּא נִכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ הוּכְשְׁרוּ כׇּל הָאֲרָצוֹת לוֹמַר שִׁירָה מִשֶּׁנִּכְנְסוּ לְאָרֶץ לֹא הוּכְשְׁרוּ כׇּל אֲרָצוֹת לוֹמַר שִׁירָה
רַב נַחְמָן אָמַר קְרִיָּיתָהּ זוֹ הִיא הַלֵּילָאּ רָבָא אָמַר בִּשְׁלָמָא הָתָם הַלְלוּ עַבְדֵי ה' וְלֹא עַבְדֵי פַרְעֹה הָכָא הַלְלוּ עַבְדֵי ה' וְלֹא עַבְדֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אַכַּתִּי עַבְדֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֲנַן
וּלְרַב נַחְמָן דְּאָמַר קְרִיָּיתָהּ זוֹ הִיא הַלֵּילָאּ הָתַנְיָא מִשֶּׁנִּכְנְסוּ לְאָרֶץ לֹא הוּכְשְׁרוּ כׇּל אֲרָצוֹת לוֹמַר שִׁירָה כֵּיוָן שֶׁגָּלוּ חָזְרוּ לְהֶיתֵּירָן הָרִאשׁוֹן
לֹא הָיָה מַכֶּה בְּאַבּוּב שֶׁל נְחוֹשֶׁת וְכוּ' פָּתַח בְּחָלִיל וּמְסַיֵּים בְּאַבּוּב אָמַר רַב פָּפָּא הַיְינוּ חָלִיל הַיְינוּ אַבּוּב וְאַמַּאי קָרֵי לֵיהּ חָלִיל דַּחֲלֵי קָלֵיהּ
תָּנוּ רַבָּנַן אַבּוּב הָיָה בַּמִּקְדָּשׁ חָלָק הָיָה דַּק הָיָה שֶׁל קָנֶה הָיָה וּמִימוֹת מֹשֶׁה הָיָה צִוָּה הַמֶּלֶךְ וְצִיפּוּהוּ זָהָב וְלֹא הָיָה קוֹלוֹ עָרֵב נָטְלוּ אֶת צִפּוּיוֹ וְהָיָה קוֹלוֹ עָרֵב כְּמוֹת שֶׁהָיָה צִלְצוֹל הָיָה בַּמִּקְדָּשׁ שֶׁל נְחוֹשֶׁת הָיָה וְהָיָה קוֹלוֹ עָרֵב וְנִפְגַּם וְשָׁלְחוּ חֲכָמִים וְהֵבִיאוּ אוּמָּנִין מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם וְתִקְּנוּהוּ וְלֹא הָיָה קוֹלוֹ עָרֵב נָטְלוּ אֶת תִּיקּוּנוֹ וְהָיָה קוֹלוֹ עָרֵב כְּמוֹת שֶׁהָיָה
מַכְתֶּשֶׁת הָיְתָה בְּמִקְדָּשׁ שֶׁל נְחוֹשֶׁת הָיְתָה וּמִימוֹת מֹשֶׁה הָיְתָה וְהָיְתָה מְפַטֶּמֶת אֶת הַבְּשָׂמִים נִתְפַּגְּמָה וְהֵבִיאוּ אוּמָּנִין מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם וְתִיקְנוּהָ וְלֹא הָיְתָה מְפַטֶּמֶת כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה נָטְלוּ אֶת תִּיקּוּנָהּ וְהָיְתָה מְפַטֶּמֶת כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה
אֵלּוּ שְׁנֵי כֵלִים נִשְׁתַּיְּירוּ מִמִּקְדָּשׁ רִאשׁוֹן וְנִתְפַּגְּמוּ וְלֹא הָיָה לָהֶם אֲרוּכָה וַעֲלֵיהֶם אָמַר דָּוִד נְחוֹשֶׁת מְמוֹרָט נְחוֹשֶׁת מְמוֹרָק וַעֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר וּכְלֵי נְחֹשֶׁת מוּצְהָב שְׁנַיִם חֲמוּדוֹת מִזָּהָב
רַב וּשְׁמוּאֵל חַד אָמַר כׇּל אֶחָד וְאֶחָד שָׁקוּל כִּשְׁנַיִם שֶׁל זָהָב וְחַד אָמַר שְׁנֵיהֶם שְׁקוּלִין כְּאֶחָד שֶׁל זָהָב תָּנֵי רַב יוֹסֵף שְׁנֵיהֶם שְׁקוּלִין כְּאֶחָד שֶׁל זָהָב
תַּנְיָא רַבִּי נָתָן אוֹמֵר שְׁנִיִּים הָיוּ שֶׁנֶּאֱמַר שְׁנַיִם אַל תִּיקְרֵי שְׁנַיִם אֶלָּא שְׁנִיִּים
תָּנֵי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל שִׁילוֹחַ הָיָה מְקַלֵּחַ מַיִם בִּכְאִיסָּר צִוָּה הַמֶּלֶךְ וְהִרְחִיבוּהוּ כְּדֵי שֶׁיִּתְרַבּוּ מֵימָיו וְנִתְמַעֲטוּ וְחָזְרוּ וּמִיעֲטוּהוּ וְהָיָה מְקַלֵּחַ מַיִם לְקַיֵּים מַה שֶּׁנֶּאֱמַר אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחׇכְמָתוֹ וְאַל יִתְהַלֵּל גִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ
וְכֵן הָיָה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר הִרְדַּוְלִים לֹא הָיָה בְּמִקְדָּשׁ מַאי הִרְדַּוְלִים אָמַר אַבָּיֵי טַבְלָא גּוּרְגְּדָנָא מִפְּנֵי שֶׁקּוֹלוֹ עָרֵב וּמְעַרְבֵּב אֶת הַנְּעִימָה
אָמַר רָבָא בַּר שֵׁילָא אָמַר רַב מַתְנָה אָמַר שְׁמוּאֵל מַגְרֵיפָה הָיְתָה בַּמִּקְדָּשׁ

רש"י

ימי החג חלוקין בקרבנותיהם. דפרי החג מתמעטין והולכין: ראש חדש איקרי מועד. דכתיב (איכה א) קרא עלי מועד ובפ''ד דמסכת תענית (דף כט.) תמוז דההוא שתא מלויי מליוה דכתיב קרא עלי מועד: השיר. הלל: מקודש. בעשיית מלאכה: קרייתה. קריאת המגילה: דחלי קליה. מתוק קולו לשמוע: חלק. קלוף: דק. טינב''ש גילדו דקה: צלצל. שני כלים מכין זה ע''ג זה וקולם דקה וקורין להן צנב''ש: מפטמת את הבשמים. שבה היו כותשין סממני הקטרת והיה קולה צלול ומפטמת הבשמים יפה ונותנת בהן ריח כדאמרי' בכריתות (דף ו:) השוחק אומר היטב הדק הדק היטב שהקול יפה לבשמים: שני כלים. צלצל ומכתשת נחושת: ממורט. דק שיכולין לקפלו: ממורק. קלל לויישנ''ט: שניים. שני צלצלים ושני מכתשות: בכאיסר. פי המעיין שהוא נובע שם רחב כאיסר: אל יתהלל חכם. שחכמתו אינה אלא מקלקלת לפי שכלי מקדש ראשון ע''פ הגבורה נעשו דכתיב (ד''ה א כח) הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל כל מלאכת התבנית: הרדווליס טבלא גורגדנא. זוג ועינבל שקורים אישקליט''א: ומערבב את הנעימה. כשהיה קול זה מסיים: מגריפה. שבה גורפין את דשן המזבח וודי''ל והוא כעין כף:

תוספות

אלא מנהג אלא ש''מ שברכו וכן משמע מהך דריש פ''ב דברכות (דף יד:) דקאמר רבא הילכתא שמונה עשר ימים שהיחיד גומר בהן ההלל בין פרק לפרק פוסק באמצע הפרק אינו פוסק ימים שאין היחיד גומר בהן ההלל אפילו באמצע הפרק פוסק ואם אין מברכין עליו מאי הפסקה איכא בדבר ותו מפני רשות נמי יפסיק ועד כאן לא איבעיא ליה אלא מפני היראה ומפני הכבוד ולא דמי להאי דקאמר פרק לולב וערבה (סוכה דף מד:) אמנהגא לא מברכינן ה''מ טלטול דמנהג כמו ערבה אבל אקריאה דמנהג מברכין שפיר והא דקאמר התם בפ''ד דתענית (דף כח:) תנא יחיד לא יתחיל ואם התחיל גומר פי' יחיד אין צריך להתחיל ואם התחיל גומר ובדילוג משמע דציבור חייבין היינו ממנהג בעלמא וק''ק רב דסבר לאפסוקינהו התניא הכא דציבור חייבין לקרותו וגם יחיד נמי גומר כשהתחיל ור''ח פי' יחיד לא יתחיל בברכה ואם התחיל בברכה גומר ומ''מ נקוט (דרבינו שמשון) [דר''ת] בידך דטוב לברך ליחיד נמי בתחילה דנהי דודאי אין מחוייב לאמרו מ''מ מאחר שמזקיק עצמו לכך אין זה ברכה לבטלה כמו שהנשים מברכות על נטילת לולב שאינו לבטלה אע''פ דפטורות מ''מ הם רשאות ליטלו ואין זה ברכה לבטלה. פסק: אמרו מלאכי השרת מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בר''ה וביום הכיפורים. אבל לא קאמר מפני מה אין אנו אומרים שירה משמע שמלאכי השרת אומרים שירה ולכך אומר ר''י דבר''ה וביום הכיפורים אין לדלג והחיות ישוררו וכרובים יפארו: (שייך למתני') אין פוחתין מכ''א תקיעות במקדש בכל' יום. ומפרש בסוכה (דף נג:) שלשה לפתיחת שערים ותשע לתמיד של שחר שהיו הלוים אומרים שירה בשעת נסכים והיה בו ג' פרקים לכל פרק תקעו והריעו ותקעו: (שייך למתני') ולא מוסיפין על ששה. פירש''י לא איתפריש טעמא אין פוחתין מב' חלילים ולא מוסיפין על י''ב כנגד י''ב יום שחליל מכה: [אין] פוחתין מי''ב לוים העומדין על הדוכן. בכל יום כשאומרים שירה שנים לנבלים וט' כינורות וצלצל הרי י''ב ושתי חצוצרות כהנים תוקעים בהן ולא לוים והכי תנן פרק בתרא דתמיד (דף לג:) ושני כהנים עומדים על שולחן החלבים וב' חצוצרות בידם ולא חש התם למתני כינורים וחלילים לפי שלא היו בכהנים אלא בלוים וק''ק דקתני התם והקיש בן ארזא בצילצל ותירץ דחדא מינייהו נקט: ועליהם אמר דוד נחושת ממורט. פ''ה על נחושת שמוציא בהם מיהו קשה דהאי קרא בעלמא במלכים דכתיב נחשת ממורט ובדברי הימים (ב ד) כתיב נחשת מרוק ומאי קאמר ועליהם אמר דוד ונראה לר''י דה''ג ועליהם אמר קרא נחשת ממורט נחושת (ממורק) הרדווליס בסמ''ך גריס רש''י ונראה לר' הרדוולים במ''ם וכן יש בבראשית רבה ערדולין בעיר ומדינה נהפכה פירוש ערדוולין כמו הרדוולין והם מיני כלי זמר מ''ם מתחלפת בנו''ן הרדוולים זהו תרגום של עוגב: מגריפה היתה במקדש. פי' בקונטרס שגורפין בה הדשן וקשה דהא היתה כלי זמר אלא נראה לפרש דשני מיני מגריפות היו אחת לדשן ואחת של שיר:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר