|
טקסט הדף מנוקד
לָאו כִּכְתוּבָה בִּשְׁטָר דָּמְיָא וּדְכוּלֵּי עָלְמָא אִית לְהוּ דְּרַב פָּפָּא דְּאָמַר רַב פָּפָּא מִלְוָה עַל פֶּה גּוֹבֶה מִן הַיּוֹרְשִׁין וְאֵינוֹ גּוֹבֶה מִן הַלָּקוֹחוֹת
וְהָכָא בְּחָמֵשׁ וְלֹא בַּחֲצִי חָמֵשׁ קָמִיפַּלְגִי דְּרַבִּי מֵאִיר סָבַר חָמֵשׁ וְלֹא חֲצִי חָמֵשׁ וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר חָמֵשׁ וַאֲפִילּוּ חֲצִי חָמֵשׁ אִי הָכִי רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר נִתְחַיְּיבוּ נְכָסִים נִתְחַיֵּיב גַּבְרָא מִיבְּעֵי לֵיהּ וְעוֹד תַּנְיָא רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הָאַחִין שֶׁחָלְקוּ אִם יֵשׁ עֲשָׂרָה זוּז לָזֶה וַעֲשָׂרָה זוּז לָזֶה חַיָּיבִין וְאִם לָאו פְּטוּרִין מַאי עֲשָׂרָה זוּז לָזֶה וַעֲשָׂרָה זוּז לָזֶה אִילֵּימָא בֵּין דִּירוּשָּׁה בֵּין דְּלָקוֹחוֹת וְחָמֵשׁ וַאֲפִילּוּ חֲצִי חָמֵשׁ אִי הָכִי מַאי אִירְיָא עֲשָׂרָה אֲפִילּוּ בְּצִיר מֵעֲשָׂרָה נָמֵי אֶלָּא פְּשִׁיטָא עֲשָׂרָה זוּז דִּירוּשָּׁה לָזֶה וַעֲשָׂרָה זוּז דִּירוּשָּׁה לָזֶה אַלְמָא חָמֵשׁ וְלֹא חֲצִי חָמֵשׁ סְבִירָא לֵיהּ אֶלָּא דְּכוּלֵּי עָלְמָא חָמֵשׁ וְלֹא חֲצִי חָמֵשׁ וְהָכָא בִּדְרַב אַסִּי וְרַב פָּפָּא קָמִיפַּלְגִי וְאִיכָּא דְּמַתְנֵי לֵיהּ אַסֵּיפָא נִתְחַיְּיבוּ הַנְּכָסִים דְּמִית הָאָב אֵימַת אִילֵּימָא דְּמִית לְאַחַר שְׁלֹשִׁים מִכְּלָל דְּרַבִּי מֵאִיר סָבַר כִּי חָלְקוּ פְּטוּרִין הָא אִישְׁתַּעְבַּדוּ לְהוּ נִכְסֵי אֶלָּא בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים כִּי חָלְקוּ אַמַּאי מְחַיֵּיב רַבִּי יְהוּדָה לֵיזִיל לְגַבֵּי הַאי לִידַחֲיֵיהּ וְגַבֵּי הַאי וְלִידְחֲיֵיהּ אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה זֹאת אוֹמֶרֶת שְׁנֵי יוֹסֵף בֶּן שִׁמְעוֹן שֶׁהָיוּ בְּעִיר אַחַת וְלָקַח אֶחָד מֵהֶם שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ בַּעַל חוֹב גּוֹבֶה מִמֶּנּוּ דַּאֲמַר לֵיהּ אִי בְּדִידָךְ מַסֵּיקְנָא מְנָתָא דִּידָךְ קָא שָׁקֵילְנָא וְאִי בְּחַבְרָךְ מַסֵּיקְנָא מִשְׁתַּעְבְּדָא לִי מִקַּמֵּי דִּידָךְ אָמַר רָבָא מִכְּדֵי נִכְסוֹהִי דְּבַר אִינִישׁ אִינּוּן עָרְבִין בֵּיהּ וְכוּלַּהּ כְּלִישָּׁנָא קַמָּא מַתְנִי' שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁלֹּא בִּכֵּרוּ וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים נוֹתֵן עֲשָׂרָה סְלָעִים לַכֹּהֵן מֵת אֶחָד מֵהֶן בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם אִם לְכֹהֵן אֶחָד נָתַן יַחֲזִיר לוֹ חָמֵשׁ סְלָעִים וְאִם לִשְׁנֵי כֹּהֲנִים נָתַן אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא מִיָּדָם זָכָר וּנְקֵבָה אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּנְקֵבָה נוֹתֵן חָמֵשׁ סְלָעִים לַכֹּהֵן שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְזָכָר אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם אַחַת בִּכֵּרָה וְאַחַת שֶׁלֹּא בִּכֵּרָה וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים נוֹתֵן חָמֵשׁ סְלָעִים לַכֹּהֵן מֵת אֶחָד מֵהֶן בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם הָאָב פָּטוּר מֵת הָאָב וְהַבָּנִים קַיָּימִים רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אִם נָתְנוּ עַד שֶׁלֹּא חָלְקוּ נָתְנוּ וְאִם לָאו פְּטוּרִין רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר נִתְחַיְּיבוּ נְכָסִים זָכָר וּנְקֵבָה אֵין לַכֹּהֵן כְּלוּם שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁל שְׁנֵי אֲנָשִׁים שֶׁלֹּא בִּכֵּרוּ וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים זֶה נוֹתֵן חָמֵשׁ סְלָעִים לַכֹּהֵן וְזֶה נוֹתֵן חָמֵשׁ סְלָעִים מֵת אֶחָד מֵהֶם בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים אִם לַכֹּהֵן אֶחָד נָתָנוּ יַחֲזִיר לָהֶם חָמֵשׁ סְלָעִים אִם לִשְׁנֵי כֹּהֲנִים נָתָנוּ אֵינָן יְכוֹלִין לְהוֹצִיא מִיָּדָם זָכָר וּנְקֵבָה הָאָבוֹת פְּטוּרִין וְהַבֵּן חַיָּיב לִפְדּוֹת אֶת עַצְמוֹ שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְזָכָר אוֹ שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וּשְׁנֵי זְכָרִים אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם אַחַת בִּכֵּרָה וְאַחַת שֶׁלֹּא בִּכֵּרָה שֶׁל שְׁנֵי אֲנָשִׁים וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים זֶה שֶׁלֹּא בִּכְּרָה אִשְׁתּוֹ נוֹתֵן חָמֵשׁ סְלָעִים לַכֹּהֵן זָכָר וּנְקֵבָה אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם גְּמָ' מַאי שְׁנָא שְׁנֵי כֹּהֲנִים דְּאָזֵיל לְגַבֵּי הַאי וּמְדַחֵי לֵיהּ וְאָזֵיל לְגַבֵּי הַאי וּמְדַחֵי לֵיהּ כֹּהֵן אֶחָד נָמֵי לֵיזִיל לְגַבֵּי הַאי וְלִידַחֲיֵיהּ וְלֵיזִיל לְגַבֵּי הַאי וְלִידַחֲיֵיהּ אָמַר שְׁמוּאֵל רש"יכגון פדיון הבן ה' סלעים דזכי ליה רחמנא לכהן: ולא חצי חמש. הלכך פטורין דכיון דחלקו הוה ליה מחצה לקוחות ולא אישתאר ירושה אלא ב' סלעים ופלגא ומפלגא דלקוחות לא שקיל איהו מידי דמלוה על פה לא גביא מלקוחות: ואפילו חצי חמש. ושקיל ההוא פלגא דהוי ירושה: אי הכי. דלר' יהודה פלגא הוא דשקיל נתחייבו הנכסים בתמיה: חייב גברא מיבעי ליה. גרסינן ולא גרסינן נתחייב כלומר הכי איבעי ליה למיתנא רבי יהודה אומר חייבין שאינן פטורין לגמרי כדאמרי' אלא חצי חמש מיהא מיחייבי ולא שייך למיתני נתחייבו הנכסים (דאית ליה) מאחר שלאחר שלשים מת אלא בשביל החלוקה שחלקו ונעשו לקוחות הפסיד הכהן לר' יהודה גופיה ממה שנתחייבו הנכסים הפסיד מחצה: האחים שחלקו. ושניהם ספק בכורות: עשרה זוז לזה ועשרה זוז לזה. דהיינו ב' סלעים ופלגא: אי לימא בין חלק הירושה בין חלק הלקוחות. והא דקתני חייבין פלגא דחמשה קאמר דהא אמרת דכולי עלמא אית להו דרב אסי ורב פפא ושמעינן מינה דחמש ואפילו חצי חמש: אפילו בציר מעשרה. אלא שמונה דלא מטי לכהן אלא ב' סלעים שקיל להו דהואיל ושקיל כהן בציר מחמש כל מה דמיתרמי ליה שקיל דהא דאמרי' חצי חמש ה''ה לרבות חמש ושליש חמש ואמאי קתני אם לאו פטורין: אלא פשיטא. (ודוקא) י' זוז דירושה לכל חד וחד לבר מפלגא דלקוחות דהוי חמש סלעים דירושה: והכא. במתניתין בדרב אסי או בדרב פפא פליגי דר''מ אית ליה דרב אסי ורב פפא הואיל דבין הכל אין שם אלא חמש לא שקיל מידי דחמש ולא חצי חמש ור' יהודה אית ליה דרב אסי דפלגא הוי לקוחות ולית ליה דרב פפא אלא סבירא ליה דמלוה על פה גובה מן הלקוחות ושקיל כולהו א''נ לית ליה דרב אסי אלא כולהו הוי ירושה ושקיל כולה והשתא דהכי ס''ל מוקמינן לה לברייתא אם יש שם י' זוז לזה וי' זוז לזה בין הכל חייבין לתת כל הנכסים ואם לאו דבין הכל ליכא חמש פטורין דחמש ולא חצי חמש: איכא דמתני לה לכולה הך שמעתא אסיפא. דמתניתין דמילתיה דרבי יהודה: ולקח אחד מהם שדה מחבירו. הכא נמי דסבירא לן האחין שחלקו לקוחות הן דאין ברירה דקמחייב להו ר' יהודה: כלישנא קמא. אלא בדרב אסי ורב פפא פליגי: מתני' שתי נשים. של אחד: וילדו ב' זכרים. במחבא שנתערבו: אם לכהן אחד נתן. האב פדיון שניהם יחזיר לו ה' סלעים הואיל ומת בתוך ל' ואיגלאי מילתא דנפל הוא ושלא כדין שקל: אין יכול להוציא מידם. דכל חד וחד מדחי ליה ואומר הריני מחזיק בם בשביל פדיון החי: או שני זכרים ונקבה. ילדו הנשים שלו במחבא נותן ה' סלעים לכהן דממה נפשך חד הוי בכור אם האחת ילדה שני זכרים הראשון בכור ואם האחת ילדה זכר ונקבה נמצא שחבירתה ילדה זכר לבדו והוא בכור ואותו שעם הנקבה פטור שמא נקבה יצאת ראשון והמוציא מחבירו עליו הראיה: אין כאן לכהן כלום. דאיכא למימר הנקבות יצאו תחלה ואין כאן בכור: האב פטור. דמצי למימר בן המבכרת מת: נתנו עד שלא חלקו כו'. כדין אותו של מעלה משום דרב אסי ורב פפא: זכר ונקבה. יש לומר אותה שלא בכרה ילדה הנקבה ואין כאן בכור: מת אחד מהם. מן הוולדות יחזיר להם חמשה סלעים ויחלקו שני האבות: ואין יכולין להוציא. דכל חד וחד אומר אני מחזיק בם בשביל החי דאותו שנתן לי בשבילו לא מת וכל המוציא מחבירו ידו על התחתונה: האבות פטורין. דכל חד וחד אמר ליה לכהן הנקבה שלי היא: והבן חייב לפדות את עצמו. דמכל מקום בכור הוא: שתי נקבות וזכר. יש לומר האחת ילדה נקבה ושנית זכר ונקבה ויצתה נקבה תחלה הלכך אין כאן לכהן כלום דיש לומר המבכרת ילדה הנקבה ע''כ וכן ב' זכרים ושתי נקבות: גמ' כהן אחד נמי. ומב' אבות שקל כי אזיל לגביה האי אב לידחייה כהן ולימא לא שלך מת אלא של חבירך ולאו בעל דברים דידי את: תוספותדרבי מאיר סבר חמש. ולא דמי לחמשה בקר דמסקינן (ב''ק דף עא:) אפילו חמשה חצאי בקר אמר רחמנא דתשלומין נינהו ויש לו לשלם מה שהוא חייב אבל הכא מצות חמש סלעים רחמנא רמי עליה ולא מקיימא בפחות מחמש אע''פ שיכול לשלם לעשרה כהנים בזה אחר זה לא דמי הכא דלא משתעבד אלא בחצי חמש: ואם לשני כהנים נתן אין יכול להוציא מידם. וא''ת כיון דאם לא נתן אין זקוק ליתן השתא נמי דנתן נמי ליהוי כתקפו כהן דמוציאין מידו כדאמר בפרק שנים אוחזין (ב''מ דף ו:) והכא ניחא טפי דאין יודע ממי להוציא אבל לקמן קשה טפי גבי מת ביום שלשים דקאמר ר' עקיבא אם נתן לא יטול ואם לא נתן לא יתן דכיון דאם לא נתן לא יתן השתא נמי כשנתן ליהוי כתקפו כהן וי''ל כיון דמתחלה נותן לו בתורת מתנות כהונה אע''פ שאח''כ נתגלה שאם לא נטל לא היה ראוי ליטלו מספק לא אמרינן מוציאין מידו וכן ההוא דבא באמצע החדש בסוף השואל (ב''מ דף קב:) דאע''ג דבתחלת החדש כולו למשכיר לא מדמינן ליה לתקפו כהן: אם נתנו עד שלא חלקו כו'. צריך שום צריכותא אמאי קתני בתרוייהו פלוגתא דר''מ ורבי יהודה: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|