סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

אֲבָל בִּגְדֵי עֲשִׁירִים לַעֲנִיִּים לָא
וְכִי תֵּימָא הָכָא לְחוּמְרָא וְהָכָא לְחוּמְרָא וְהָתַנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מְעָרְבִין לְחוֹלֶה וּלְזָקֵן כְּדֵי מְזוֹנוֹ וּלְרַעַבְתָן בִּסְעוּדָה בֵּינוֹנִית שֶׁל כׇּל אָדָם קַשְׁיָא
וּמִי אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר הָכִי וְהָתַנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן פִּיתְחוֹ כִּמְלוֹאוֹ
וְאַבָּיֵי הָתָם הֵיכִי לֶיעְבֵּיד הַדּוֹמֵי נְהַדְּמֵיהּ [וְנַפְּקֵיהּ]
אִיבַּעְיָא לְהוּ פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹ לָא תָּא שְׁמַע דְּאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן פִּיתְחוֹ בְּאַרְבָּעָה
הָתָם דְּאִיכָּא פְּתָחִים קְטַנִּים טוּבָא וְאִיכָּא חַד דְּהָוֵי אַרְבָּעָה דְּוַדַּאי כִּי קָא מְרַוַּח בְּהָהוּא קָא מְרַוַּח
אָמַר רַב חִיָּיא בַּר רַב אָשֵׁי אָמַר רַב מְעָרְבִין בְּבָשָׂר חַי אָמַר רַב שִׁימִי בַּר חִיָּיא מְעָרְבִין בְּבֵיצִים חַיּוֹת וְכַמָּה אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אַחַת סִינַי אָמַר שְׁתַּיִם:
הַנּוֹדֵר מִן הַמָּזוֹן מוּתָּר בַּמַּיִם כּוּ': מֶלַח וּמַיִם הוּא דְּלָא אִיקְּרִי מָזוֹן הָא כׇּל מִילֵּי אִיקְּרִי מָזוֹן לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתָּא דְּרַב וּשְׁמוּאֵל דְּרַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ אֵין מְבָרְכִין בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת אֶלָּא עַל חֲמֵשֶׁת הַמִּינִין בִּלְבַד
וְלָא אוֹתְבִינֵּיהּ חֲדָא זִימְנָא לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתַּיְיהוּ נָמֵי מֵהָא
אָמַר רַב הוּנָא בְּאוֹמֵר כׇּל הַזָּן עָלַי מַיִם וּמֶלַח הוּא דְּלָא זָיְינִי הָא כׇּל מִילֵּי זָיְינִי
וְהָאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה כִּי הֲוָה אָזֵילְנָא בָּתְרֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן לְמֵיכַל פֵּירֵי דְּגִינּוֹסַר כִּי הֲוֵינַן בֵּי מְאָה הֲוָה מְנַקְּטִינַן לְכׇל חַד וְחַד עַשְׂרָה עַשְׂרָה כִּי הֲוֵינַן בֵּי עַשְׂרָה הֲוָה מְנַקְּטִינַן לְכׇל חַד וְחַד מְאָה מְאָה וְכׇל מְאָה מִינַּיְיהוּ (לָא) הֲוֵי מַחֲזִיק לְהוּ צַנָּא בַּת תְּלָתָא סָאוֵי וַהֲוָה אָכֵיל לְהוּ לְכוּלְּהוֹן וְאָמַר שְׁבוּעָתָא דְּלָא טְעִים לִי זִיּוּנָא אֵימָא מְזוֹנָא
אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל כִּכָּר זוֹ מְעָרְבִין לוֹ בָּהּ כִּכָּר זוֹ עָלַי אֵין מְעָרְבִין לוֹ בָּהּ
מֵיתִיבִי הַנּוֹדֵר מִן הַכִּכָּר מְעָרְבִין לוֹ בָּהּ מַאי לָאו דְּאָמַר עָלַי לָא דְּאָמַר זוֹ
הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא דְּקָתָנֵי סֵיפָא אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁאָמַר שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֶטְעָמֶנָּה
אֲבָל אָמַר עָלַי מַאי הָכִי נָמֵי דְּאֵין מְעָרְבִין לוֹ בָּהּ אִי הָכִי אַדְּתָנֵי כִּכָּר זוֹ הֶקְדֵּשׁ אֵין מְעָרְבִין לוֹ בָּהּ לְפִי שֶׁאֵין מְעָרְבִין בַּהֶקְדֵּשׁוֹת לִיפְלוֹג וְלִיתְנֵי בְּדִידַהּ בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים דְּאָמַר זוֹ אֲבָל אָמַר עָלַי אֵין מְעָרְבִין לוֹ בָּהּ
אָמַר לְךָ רַב הוּנָא אֶלָּא מַאי כֹּל הֵיכָא דְּאָמַר עָלַי מְעָרְבִין קַשְׁיָא רֵישָׁא
חַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי הַנּוֹדֵר מִן הַכִּכָּר מְעָרְבִין לוֹ בָּהּ וַאֲפִילּוּ אָמַר עָלַי נַעֲשָׂה כְּאוֹמֵר שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֶטְעָמֶנָּה
מִכׇּל מָקוֹם קַשְׁיָא לְרַב הוּנָא הוּא דְּאָמַר כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּתַנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל כִּכָּר זוֹ מְעָרְבִין לוֹ בָּהּ כִּכָּר זוֹ עָלַי אֵין מְעָרְבִין לוֹ בָּהּ
וּמִי אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָכִי וְהָתַנְיָא זֶה הַכְּלָל אָדָם אוֹסֵר עַצְמוֹ בְּאוֹכֶל מְעָרְבִין לוֹ בָּהּ אוֹכֶל הַנֶּאְסָר לוֹ לְאָדָם אֵין מְעָרְבִין לוֹ בָּהּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר כִּכָּר זוֹ עָלַי מְעָרְבִין לוֹ בָּהּ כִּכָּר זוֹ הֶקְדֵּשׁ אֵין מְעָרְבִין לוֹ בָּהּ לְפִי שֶׁאֵין מְעָרְבִין לוֹ בַּהֶקְדֵּשׁוֹת
תְּרֵי תַנָּאֵי וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר:
מְעָרְבִין לַנָּזִיר בְּיַיִן כּוּ': מַתְנִיתִין דְּלָא כְּבֵית שַׁמַּאי דְּתַנְיָא בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין מְעָרְבִין לַנָּזִיר בְּיַיִן וּלְיִשְׂרָאֵל בִּתְרוּמָה בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים מְעָרְבִין לַנָּזִיר בְּיַיִן וּלְיִשְׂרָאֵל בִּתְרוּמָה אָמְרוּ לָהֶן בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי אִי אַתֶּם מוֹדִים

רש"י

ה''ג אבל בגדי עשירים לעניים לא. כלומר לעניים לא בעינן בגדי עשירים אלא כיון דלדידהו חזו אזלי בתרייהו הכא נמי אע''ג דלפרסאי לאו ליפתן הוא כיון דלדידן הוי ליפתן ניסגי בשיעור זוטא: הכא לחומרא. דכיון דחזו להו מקבלי טומאה: והכא לחומרא. דעד דהוי ליפתן לכ''ע ליבעי שיעורא רבה: והתניא. גבי עירוב דכיון דחזו לזקן ולחולה אף על גב דלכל אדם לא הוי מזון שתי סעודות מערבין מיהא למאן דחזי וגבי רעבתן דאכיל טפי סגי בבינונית אלמא לקולא אזלינן: פתחו כמלואו. להציל על שאר פתחים ואי ליכא פתח דחזי ליה כל חור מלא אגרוף שבכתלים טמאין: הדומי ניהדמיה. ינתחוהו לאיברין: פליגי רבנן. במת בבית: פתחים קטנים. פחותין מד': בההוא מרווח. הלכך מציל על כולן אבל כולן שוין בד' או בי' אמות כולן טמאין דלא ידעי בהי מרווח ומפיק ואפילו נפתח אחד מהן והאחרים סגורין או חישב עליו להוציאו באחד מהן דתנן בגמרא במסכת ביצה (דף לז:) הוא טמא וכולן טהורים ה''מ היכי דהאי חזי ליה ואפילו כולהו חזי ליה אבל היכא דליכא חד חזי ליה ובעי מרווח וכולן שוין לא ידעינן בהי מרווח: סיני. קרי רב יוסף לפי שהיה בקי במשניות ובברייתות: ולאו אותביניה חדא זימנא. בכיצד מברכין (דף לה:): באומר כל הזן עלי. מתני' דאסר ליה בכל מילי לאו דאמר יאסר עלי מזון דודאי לא מיקרי מזון אלא ה' מינין דהוו מין דגן דזייני וסעדי ליבא אלא כגון דאמר יאסר עלי כל הזן דמשמע כל דבר המשביע דכל מילי זייני חוץ ממים ומלח אבל מיסעד לא סעדי ולא מיקרו מזון: גינוסר. ארץ ים כינרת ופירותיה מתוקין: דלא טעים לי זיונא. לא אכלתי לשובע ועדיין אני רעב: זיונא ס''ד. לא גרסינן הכא אלא במס' ברכות והכא גרסינן אימא מזונא: מערבין לו בה. דלא נדר אלא מאכילה ואי משום דלא חזיא ליה הא חזיא לאחריני מידי דהוה אנזיר ביין: ככר זו עלי. משמע כל דבר הנאתה קאסר עליה: מאי לאו דאמר עלי. ושמע מינה דלא אסר איניש אדעתיה אלא דרך עיקר הנאתה וכי נדר אדעתא דאכילה נדר: לא דאמר הרי זו. שבועה שלא אוכל ככר זו: הקדש. ודאי אסר בכל הנאות ואינו ראוי לשום אדם: בדידיה. בככר של חולין: אלא מאי כל היכא דאמר עלי מערבין. דלא משמע אלא אכילה: קשיא רישא. דקתני אימתי בזמן שאמר שבועה שלא אטעמנה דמשמע הא אמר עלי לא ומשני הא לא קשיא דחסורי מיחסרא כו' עד נעשה כאומר כו' דלא מסיק אדעתיה לאסור עליו אלא דרך הנאתה דהיינו אכילה: אדם אוסר עצמו באוכל. שתלה הנדר במעשה שהוא עושה בעצמו דהיינו שלא אוכל: מערבין לו בה. דהא הנאה דממילא היא ולאו איהו עביד: אוכל הנאסר על האדם. כגון ככר זו תיאסר עלי או שבועה שלא אהנה מככר זו דהשתא לא תלה האיסור במעשה שבגופו אלא אפילו הנאה דממילא אין מערבין לו בה. ל''א ככר זו עלי מערבין לו בה דאמר לקמן (דף לא.) אין מערבין אלא לדבר מצוה ומצות לאו ליהנות ניתנו הלכך משום הנאה לא איכפת לן ואי משום דלא חזיא ליה הא חזיא לאחרים דומיא דנזיר ביין ככר זו הקדש לא חזיא לא לדידיה ולא לאחריני ואנן סעודה הראויה בעינן כדלקמן זה עיקר:

תוספות

לימא תהוי תיובתא. ואם תאמר והא מאן דפליג ארב ושמואל לא פליג אלא באורז ודוחן וא''כ תקשה לכולהו ועוד תיקשי ליה מתניתין דכיצד מברכין (ברכות דף מ:) דיש כמה דברים דמברכין עליו שהכל או בפ''ה וי''ל דדווקא לרב ושמואל פריך דלא חשיבי אורז ודוחן אף על גב דקבעי נמי סעודתא עלייהו א''כ סבירא להו דכל מילי לא מיקרו מזון אלא ה' מינין בלבד אבל מאן דפליג עלייהו סבר שפיר דכל מילי איקרו מזון אך דלא תקנו בורא מיני מזונות אלא הך דקבעי סעודתא עלייהו ואאורז ודוחן קבעי נמי: ככר זו עלי אין מערבין לו בה. תימה לר''י אמאי נקט בהאי שבועה ובהאי נדר בשבועה גופה או בנדר גופיה הוה מצי לפלוגי דהיכא דאסר עליה באכילה מערבין לו בה בהנאה אין מערבין לו בה ועוד דאמר לקמן (דף לא.) לכ''ע אין מערבין אלא לדבר מצוה ומצות לאו ליהנות ניתנו משמע דליכא תנא דפליג והא רבי אליעזר דבסמוך דאמר ככר זו עלי דאין מערבין לו בה משום דאסור בהנאה אם כן סבר דמערבין לו לדבר הרשות או מצות ליהנות ניתנו ונראה כרשב''ם דמפרש דאין מערבין לו בה אפי' אמר קונם אכילת ככר זו עלי משום דקונם הוי כעין הקדש ואתי לאחלופי בהקדש אבל אמר שבועה אפילו אמר שבועה שלא אהנה מככר זו כיון דלא מיחלף בהקדש מערבין לו בה דאין מערבין אלא לדבר מצוה ומצות לאו ליהנות ניתנו ונקט שבועה שלא אוכל דאפי' הכי בקונם אין מערבין לו בה וקשה לפירושו דכי פריך בסמוך לרב הונא ליפלוג וליתני בדידיה לישני דהכי קאמר אבל אמר עלי נעשה כאומר ככר זו הקדש ואין מערבין לו בה ולפי' הקונטרס ניחא דאין לו לתלות בהקדשות דאסירי לדידיה ולאחריני ויש לומר דלא מצי לשנויי הכי משום דמסיים בה לפי שאין מערבין בהקדשות משמע דווקא בהקדשות אבל בקונמות מערבין:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר