סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

דְּעִיקַּר לָאו לְכַפָּרָה אָתֵי מְשַׁהֵי לַהּ אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דְּעוֹלָה נָמֵי מְכַפְּרָא אַעֲשֵׂה לָא מְשַׁהֵי לַהּ
תָּא שְׁמַע הַתּוֹלֵשׁ צֶמֶר מִבְּכוֹר תָּם אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹלַד בּוֹ מוּם שְׁחָטוֹ אָסוּר טַעְמָא דְּתוֹלֵשׁ הָא נִתְלַשׁ שָׁרֵי וְכׇל שֶׁכֵּן עוֹלָה דְּלָא מְשַׁהֵי לַהּ
הוּא הַדִּין אֲפִילּוּ נִתְלַשׁ נָמֵי אָסוּר וְהַאי דְּקָתָנֵי תּוֹלֵשׁ לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחוֹ דַּעֲקַבְיָא דִּבְבַעַל מוּם אֲפִילּוּ בְּתוֹלֵשׁ נָמֵי שָׁרֵי
וְהָאֲנַן נָשַׁר תְּנַן תְּנָא נָשַׁר לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחָן דְּרַבָּנַן תְּנָא תּוֹלֵשׁ לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחוֹ דַּעֲקַבְיָא
צֶמֶר הַמְדוּלְדָּל כּוּ' הֵיכִי דָּמֵי אֵינוֹ נִרְאֶה עִם הַגִּיזָּה אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ כֹּל שֶׁעִיקָּרוֹ הָפוּךְ כְּלַפֵּי רֹאשׁוֹ רַב נָתָן בַּר אוֹשַׁעְיָא אָמַר כֹּל שֶׁאֵינוֹ מִתְמַעֵךְ עִם הַגִּיזָּה
וְרֵישׁ לָקִישׁ מַאי טַעְמָא לָא אָמַר כְּרַב נָתָן בַּר אוֹשַׁעְיָא אָמַר רַבִּי אִילְעָא קָסָבַר רֵישׁ לָקִישׁ לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַגִּיזָּה בְּלֹא נִימִין הַמְדוּלְדָּלוֹת
הֲדַרַן עֲלָךְ הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה
מַתְנִי' עַד כַּמָּה יִשְׂרָאֵל חַיָּיבִין לִיטַּפֵּל בִּבְכוֹר בַּדַּקָּה שְׁלֹשִׁים יוֹם וּבַגַּסָּה חֲמִשִּׁים יוֹם רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר בַּדַּקָּה שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים אָמַר לוֹ הַכֹּהֵן בְּתוֹךְ הַזְּמַן תְּנֵהוּ לִי הֲרֵי זֶה לֹא יִתְּנֶנּוּ לוֹ וְאִם בַּעַל מוּם הוּא וְאָמַר לוֹ תְּנֵהוּ לִי שֶׁאוֹכְלֶנּוּ מוּתָּר וּבִשְׁעַת הַמִּקְדָּשׁ אִם הָיָה תָּמִים אָמַר לוֹ תֵּן [לִי] וְאַקְרִיבֶנּוּ מוּתָּר
הַבְּכוֹר נֶאֱכָל שָׁנָה בְּשָׁנָה בֵּין תָּם בֵּין בַּעַל מוּם שֶׁנֶּאֱמַר לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ תֹאכְלֶנּוּ שָׁנָה בְשָׁנָה נוֹלַד לוֹ מוּם בְּתוֹךְ שְׁנָתוֹ רַשַּׁאי לְקַיְּימוֹ כׇּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ אֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַיְּימוֹ אֶלָּא שְׁלֹשִׁים יוֹם
גְּמָ' מְנָהָנֵי מִילֵּי אָמַר רַב כָּהֲנָא דְּאָמַר קְרָא בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן לִּי כֵּן תַּעֲשֶׂה לְצֹאנֶךָ
מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר כֵּן תַּעֲשֶׂה לְשׁוֹרְךָ
אֵיפוֹךְ אֲנָא מִסְתַּבְּרָא דְּמַקְדַּם לְמַקְדַּם דִּמְאַחַר לְדִמְאַחַר אַדְּרַבָּה דִּסְמִיךְ לֵיהּ לְדִסְמִיךְ לֵיהּ
אֶלָּא אָמַר רָבָא אָמַר קְרָא תַּעֲשֶׂה הוֹסִיף לְךָ הַכָּתוּב עֲשִׂיָּיה אַחֶרֶת בְּשׁוֹרְךָ
וְאֵימָא שִׁיתִּין לֹא מְסָרְךָ הַכָּתוּב אֶלָּא לַחֲכָמִים
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן לִי כֵּן תַּעֲשֶׂה לְצֹאנֶךָ יָכוֹל אַף לְשׁוֹרְךָ תַּלְמוּד לוֹמַר תַּעֲשֶׂה הוֹסִיף לְךָ הַכָּתוּב עֲשִׂיָּיה אַחֶרֶת בְּשׁוֹרְךָ לֹא מְסָרְךָ הַכָּתוּב אֶלָּא לַחֲכָמִים
מִכָּאן אָמְרוּ עַד כַּמָּה יִשְׂרָאֵל חַיָּיבִין לְהִטַּפֵּל בִּבְכוֹר בִּבְהֵמָה דַּקָּה שְׁלֹשִׁים יוֹם בְּגַסָּה חֲמִשִּׁים יוֹם רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר בַּדַּקָּה שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים מִפְּנֵי שֶׁטִּפּוּלָהּ מְרוּבָּה תָּנָא מִפְּנֵי שֶׁשִּׁינֶּיהָ דַּקּוֹת
אִם אָמַר לוֹ הַכֹּהֵן בְּתוֹךְ הַזְּמַן תְּנֵהוּ לִי הֲרֵי זֶה לֹא יִתֵּן לוֹ מַאי טַעְמָא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּכֹהֵן הַמְסַיֵּיעַ בְּבֵית הַגֳּרָנוֹת
תָּנוּ רַבָּנַן הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְהָעֲנִיִּים הַמְסַיְּיעִים בְּבֵית הָרוֹעִים וּבְבֵית הַגֳּרָנוֹת וּבְבֵית הַמִּטְבָּחַיִם אֵין נוֹתְנִין לָהֶם תְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר בִּשְׂכָרָן וְאִם עוֹשִׂין כֵּן חִילֵּלוּ וַעֲלֵיהֶן הַכָּתוּב אוֹמֵר שִׁחַתֶּם בְּרִית הַלֵּוִי וְאוֹמֵר וְאֶת קׇדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא תְחַלְּלוּ וְלֹא תָמוּתוּ
מַאי וְאוֹמֵר וְכִי תֵּימָא מִיתָה לָא תָּא שְׁמַע וְאֶת קׇדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא תְחַלְּלוּ וְלֹא תָמוּתוּ
וּבִקְּשׁוּ חֲכָמִים לְקוֹנְסָן וְלִהְיוֹת מַפְרִישִׁין עֲלֵיהֶן תְּרוּמָה מִשָּׁלֵם וּמִפְּנֵי מָה לֹא קְנָסוּם דִּלְמָא אָתֵי לְאַפְרוֹשֵׁי מִן הַפְּטוּר עַל הַחִיּוּב
וּבְכוּלָּן יֵשׁ בָּהֶן

רש"י

דעיקר לאו לכפרה הוא דאתי. דאינו מביאה על חטא: כיון דמכפרא אעשה. דעולה מכפרת על עשה כדאמרינן במס' יומא (דף לו.) על עולה מתוודה עון שכחה ופאה: והאנן נשר תנן. אלמא בנשר שרי עקביא ולא בתלושין: עיקרו הפוך כלפי ראשו. שכפול באמצעיתו ושני ראשין נראין בחוץ: שאינו מתמעך. שאינו שוה עם הגיזה אלא נראה עולה למעלה: מאי טעמא לא אמר כרב נתן. הא ודאי כיון דאינו מתמעך אינו נראה עם הגיזה קרינא ביה: לפי שאי אפשר לשום גיזה בלא נימין המדולדלות. שעולות למעלה ואי כי האי גוונא מיתסר אין לך גיזה מותרת רבי נתן טפי מחמיר להכי לא בעי מאי טעמא לא אמר כריש לקיש: הדרן עלך הלוקח בהמה מתני' עד כמה: ליטפל בבכור. בזמן הזה קודם שיתננו לכהן שמוזהר לעכבו אצלו בעל כרחו ולפרנסו: לא יתן לו. בגמ' מפרש: אם היה בעל מום. ואומר לו הכהן בתוך הזמן תנהו לי שאוכלנו מותר: בין תם. בזמן שבית המקדש קיים: בין בעל מום. בזמן הזה: גמ' מלאתך ודמעך וגו'. וסמיך ליה וכן תעשה לשורך לצאנך וגו' ודרשינן הכי בכור בניך תתן לי וכן לצאנך דכי היכי דבכור בניך מצותו לאחר שלשים כדכתיב (במדבר יח) ופדויו מבן חדש תפדה אף בכור צאן לאחר שלשים מלאתך ודמעך דהיינו בכורים כן לשורך דכי היכי דבכורים לאחר חמשים שהרי בפסח התבואה מתבשלת ואין מביאין בכורים עד שיביאו שתי הלחם בעצרת כדאמרינן בפרק רבי ישמעאל (מנחות סח:): דמקדם לדמקדם. מלאתך ודמעך קודמין בפסוק ראשון הלכך דרשינן להו אשורך הקודם בפסוק שני: ודמאחר. בכור בניך דמאחר בפסוק ראשון דרשינן ליה אצאנך המאוחר בפסוק שני: דסמיך ליה לדסמיך. ובכור בניך סמיך אל שורך: ואימא שיתין. דעשייה אחרת דומיא דהך בכור בניך בעינן: לא מסרך הכתוב אלא לחכמים. הואיל ולא גילה לך שיעור עשייה שתוסיף ודאי לחכמים מסרך שיפרשו לך הטעם ואחריהם תלך: טיפולה. טרחתה: ששיניה דקות. ואינה יכולה לאכול עשב ואם לא תהא עם האם תמות: שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות. לפי שבזמן הזה אין בכור ראוי לכלום עד שיפול בו מום וכיון דעל ישראל רמיא ליטפל בו חמשים יום ואמר ליה הכהן בתוך הזמן תנהו לי ואזוננו ואף על פי שלא אהנה דומה כמי ששוכרו ומצילו מן הטורח ובלבד שיתננו לו ולא לכהן אחר ודומה לכהן שמסייע בבית הגרנות לדוש ולזרות כדי שיתנו לו התרומות אבל אם היה בעל מום ואמר תן לי שאוכלנו הואיל וחזי ליה לא הוי ככהן המסייע: בבית הרועים. אכהנים קאי כדי ליתן להם הבכורות: בבית הגרנות. אכולהו קאי כהנים מפני תרומות ולוים משום מעשר ראשון ועניים משום מעשר עני: בבית המטבחים. אכהנים קאי משום זרוע לחיים וקיבה: לקונסן. את הבעלי בתים: מן הפטור על החיוב. דשמא יהו להם שני סאין אחד של טבל גמור ואחד הופרש ממנה לכהן המסייע ואי אמרת ליה דהדרא ולפרוש מינה משום קנסא סבר בעל הבית טבל גמור הוא ומפריש ממנה עלה דאידך ואיהי פטורה מדאורייתא אלא קנסא הוא:

תוספות

מתני' בדקה שלשים יום. כי הך פלוגתא איכא לענין טיפול אבדה (ב''מ דף כח): מלאתך ודמעך לא תאחר כן תעשה לשורך. דהיינו נ' ימים מיום הבאת העומר בפסח שגמר זמן בישול התבואה עד העצרת שמביאין שתי הלחם להתיר חדש במקדש וא''ת האי ביום חמשים הוא ולא הוי כעין בכור בניך וצאנך תתן לי דלאחר שלשים: וכי תימא מיתה לא תלמוד לומר וכו'. לאו דוקא דלא חשיב לה בפרק אלו הן הנשרפין (סנהדרין פג.) בהדי אלו שבמיתה אלא קרוב הוא [לעון] מיתה: דלמא אתי לאפרושי מן הפטור על החיוב כו'. בכמה מקומות אמרינן תרומה ויחזור ויתרום ולא גזרינן התם כיון שהתרומה ראשונה לכהן מידע ידע דשניה דרבנן ואפילו נתן הראשונה כבר לכהן קודם שיאמר לו חכם לחזור ולתרום מ''מ מדאין הכהן מחזיר לו את הראשונה מידע ידע דשניה דרבנן היא אבל כאן סבור הוא שנתן לכהן בתורת שכר סיועו ומעכבה כהן ובכמה

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר